התנסות שהוקראה בוועידת פאלון דאפא הישראלית לשיתוף התנסויות ה-11

מאסטר נכבד, מטפחים עמיתים נכבדים

אחרי כמה שנות הפסקה בכתיבת התנסויות החלטתי להתיישב ולכתוב התנסות לוועידה על תקופה שעברתי, ואיזה שינויים קרו בהבנות שלי. בתהליך כתיבת התנסות זו גיליתי בתוכי הרבה החסרות, וציינתי אותן בהתנסות. הקראתי את ההתנסות שלי לאשתי, שגם היא תלמידת פאלון דאפא, וביקשתי ממנה שתצביע כבודק שני על הטעויות שלי. היא אמרה: "ההתנסות שלך כתובה יפה, אבל היא בעיקר על ההחסרות שלך. אתה לא מראה איך גילית אותן ואיך שחררת אותן".

באותו רגע לא אמרתי מאומה חוץ מזה שאחשוב על זה. היה לי ספק במה שאשתי אמרה, ולכן החלטתי להראות את ההתנסות לעוד מטפח. אחרי שהמטפח קרא את ההתנסות שלי הוא אמר: "זו הסתכלות החוצה. בהתנסות הזאת נכתבו האשמות, ובסוף אתה גם מוכיח כאילו בסופו של דבר צדקת כל אותו זמן. את ההתנסות הזאת אי אפשר לקרוא בוועידה". אמרתי למטפח: "אוקי, אני אחשוב על זה".

שני מטפחים הראו לי את ההחסרות שלי שהשתקפו בהתנסות. שאלתי את עצמי, מה אני צריך עכשיו לעשות? המחשבה הראשונה הייתה: "אוקי, כתבתי אז כתבתי, לא הולך לוועידה אז לא הולך". אבל באותו רגע הגיעה המחשבה הבאה: "אני מטפח. בשביל מה הגעתי לעולם הזה – להיות בן אדם רגיל או לטפח ולחזור חזרה למקור שלי?" אם שני מטפחים אומרים לך שזה לא מתאים, אז יכול להיות באמת שזה לא מתאים.

הקשבתי לביקורת בתשומת לב ולא הייתה לי תגובה שלילית. המצב שלי היה רגוע. המצב הרגוע הזה נתן לי אפשרות להקשיב למילים של המטפחים ולקבל את ההבנות שלהם, וגם להסתכל על עצמי מהצד. חשבתי על זה, והבנתי שבאמת זאת לא הייתה ביקורת. זה שהמטפחים רוצים בצורה כזאת לעזור לי באותם הדברים שלא שחררתי, דברים שהם גילו בתוכי. אלו הם דברים שבמשך זמן ארוך לא שמתי לב אליהם. מתוך הספר "ג'ואן פאלון", הרצאה רביעית:

"במהלך תהליך ההפיכה של הקארמה, כדי שתוכל לנהל את עצמך היטב וכדי שלא יופיעו מצבים כמו אצל אנשים רגילים העושים את הדברים גרוע, אתה צריך תמיד לשמור על לב של חמלה ועל מצב לב שליו. אם לפתע תיתקל בבעיה, תוכל לטפל בה היטב. כשאתה תמיד שומר על לב של טוּב לב וחמלה, כשתתעורר לפתע בעיה יהיה לך זמן ומרחב למתן את העימות ולחשוב."

באותו רגע שקיבלתי לחלוטין את המילים של המטפחים, שחררתי החזקה להחסרה בהבנות שלי. באותו רגע התחילו ההבנות שלי להשתנות. דברים סביבי התחילו לקבל צורה אחרת.

לכן החלטתי לקרוא את ההתנסות שכתבתי, כאילו אני קורא התנסות שמישהו אחר כתב. המבט על ההתנסות היה אחר לגמרי. כבר מהתחלת ההתנסות ראיתי שהדברים שנכתבו מראים שאני לא מרוצה ממצב הפרויקט שאליו התייחסתי, פרויקט NTD, מאופן ההתנהלות ומהנהלים שלו. המחשבה שהובילה בהתנסות ההיא הייתה "למה לא מקבלים את הרעיונות שלי? אני נמצא בפרויקט הזה מהתחלתו והפרויקט לא מגיע למטרה שלו, שזה הצלת יצורים חיים".

בהתנסות כתבתי שהצעתי רעיונות שמטרתם היה לשנות את המצב. אבל אף אחד לא הקשיב לי. כתבתי שזה נגע בנפש שלי ושהלב שלי לא היה רגוע. ושבאותה תקופה כאילו חיפשתי בתוכי כדי למצוא החסרה.

ב"ביאור הפא בחג הפנסים בשנת 2003 בועידת הפא במערב ארה"ב" המאסטר אמר:

"באשר לאלוהות, היא לא מסתכלת אם הרעיונות שלך אומצו או לא. ברגע ההוא היא מסתכלת האם הנחת את הלב שלך או לא. אם הנחת אותו, הרעיון שלך לא אומץ ואתה יכול לוותר בעניין הזה ויכול גם לעזור לעשות את הדבר טוב יותר, אז התקדמת ואתה יכול להתרומם ברמה."

כשקראתי את ההתנסות ההיא דרך נקודת המבט האחרת גיליתי החסרה שלי שבמצב רגיל לא יכולתי לראותה: התקופה של העקשנות שלי לגבי זה לא נגמרה. אפילו אז, כשעבדתי בפרויקט ואמרתי: "אני אשפר את הלב שלי" ועשיתי כל מה שביקשו ממני, גם זה היה חיצוני. אז אם לא שחררתי את המחשבות על הרפורמה של הפרויקט והן נשארו אותו דבר, ולא חל בהן שינוי מהשורש, אז הדברים שעשיתי בפרויקט לא יכלו להיות עשויים היטב עד הסוף. המחשבות האמיתיות הנכונות שלי היו חסומות על ידי שכבה מזויפת, שכבה של הרצון שלי לנהל, להיות אחראי על משהו ולהראות שאני יכול לעשות דברים היטב.

באותה תקופה, גם כשהמשכתי להציע לארגן הדרכות מקצועיות לפי תחומים, כשהצעתי איך נצליח להוציא את הכתבות החדשותיות בזמן אמת, וכשאמרתי שאקח על עצמי אחריות על תחומים מסוימים ועל הרבה דברים אחרים – הסיטואציה לא השתנתה. אפילו כאשר כשחיפשתי בתוכי ועשיתי מאמצים להבין מדוע הרעיונות שלי אינם מתקבלים, לא יכולתי למצוא בעצמי את ההחסרות הבסיסיות.

באותה תקופה ההתלהבות שלי בטיפוח התחילה לדעוך, ההרגשה שלי בטיפוח התחילה להיבלם, וכבר לא היה אותו רצון לשנות את מצבי כמו שהיה בהתחלה. התחילו להגיע מחשבות לצאת מהפרויקט הזה. אחרי מספר חודשים בכלל הפסקתי לעבוד בו. אבל העקשנות שלי הייתה כל כך חזקה שהחלטתי לחזור לפרויקט עם רעיון חדש, שבהתחלה התקבל וכמה ימים לאחר מכן הוא הוקפא.

ב"לימוד הפא בועידת הפא הבינלאומית בניו יורק 2004" נאמר:

"כל דבר יהיה קשור באינטרס העצמי של המטפח, וכל דבר יכול להשפיע עליך כאדם, המחשבות שלך והרגשות, השין-שינג שלך, והדברים שיש לך אליהם החזקה בפנים. אם אתה מצליח ללכת במסלול מיוחד ולעשות בחירות מסוימות, אז אתה יוצא מהכלל. אחרת, אתה אדם רגיל. אם אתה מסוגל לצאת החוצה מהמחשבה וההחזקות של אנשים רגילים, אז אתה אלוהות."

לאחר קריאת ההתנסות מחדש, עם ההבנה החדשה שלי, חיפשתי בתוכי ואמרתי: "זאת ההחסרה שהמאסטר מדבר עליה, והוא מראה לי זאת באופן הזה". בתקופה ההיא כשאמרו לי שהרעיון שלי מוקפא, ברגע ההוא זה לא נגע ללבי והייתי רגוע. כשאני מסתכל על זה עכשיו, אז כשהלב שלי היה רגוע, זה לא אומרת שהוא היה רגוע באמת.

בהרצאה רביעית בספר "ג'ואן פאלון" כתוב:

"כמתרגלים, ההחזקות שיש לוותר עליהן במהלך הטיפוח-תרגול הן רבות כל כך, כמו הלב של ההתפארות, הקנאה, התחרותיות וקורת-הרוח. יש לסלק סוגים רבים מאוד של החזקות."

זמן קצר לאחר שהרעיון שלי הוקפא, כל הפרויקט בישראל הוקפא. ההנחיה מהסניף הראשי היא שמהיום, מי שרוצה להמשיך לעבוד בפרויקט הזה צריך להיות מקצוען, הוא צריך ללמוד את התחום ולעשות עבודה מקצועית.

באותו רגע הבנתי ששבע שנים ארוכות וקשות של השתתפות בפרויקט הסתיימו. החלטתי שאחפש נתיב הבהרת אמת אחר. החלטתי להתרחק מהמחשב וללכת להבהיר את אמת לאנשים ברחוב.

כתלמיד דאפא אני חייב לעשות את "שלושת הדברים". אבל מה לעשות? לצאת לבד לשגרירות של המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית)? אף פעם לא יצאתי לבד, תמיד יצאתי עם מישהו. מאוחר יותר המטפח הזה עזר לי לבנות משפט בעברית שממנו הכנתי שלט עם אותיות גדולות "עזרו לעצור את קצירת האיברים ממתרגלי הפאלון גונג בסין – חתמו על העצומה".

כיום אני יוצא כל שבוע לשגרירות לבדי להבהיר את האמת לאנשים. כשאני מבצע את התרגילים ושולח מחשבות נכונות מול השגרירות על ידי עומדים השלט והעצומה, ואנשים חותמים לבד.

לסיום אני רוצה להוסיף כמה מילים: הצעד שעשיתי לוותר על המושגים שלי ולהקשיב למטפחים עמיתים, לקבל את המסר של ההבנות שלהם, עזר לי לשחרר את השכבה העבה ההיא שבגללה באמת לא יכולתי לראות את הדברים ואת ההחסרות שלי אותם אני יכול לראות היום. ראיתי את הקשר ההדוק בין ההתרחשויות – בדיוק כשהסכמתי לקבל במאה אחוז את כל מה שהם אמרו – התחילו להתרחש שינויים. הגילוי של ההחסרה שלי ושל העקשנות שלי גרם לי גם לגלות גם החסרות קטנות הנוגעות לדברים אחרים, קטנים יותר, וליחסים שלי עם אנשים. אינני יכול להגיד שהשתחררתי מההחסרות האלה לגמרי, ואני רואה שיש עוד על מה לעבוד.

אשמח שיצביעו לי על החסרות שלי.

אני מברך בכבוד את המאסטר ומברך בכבוד את עמיתיי המטפחים