(Minghui.org)

בשנת 2000 נסעתי ביחד עם בני בן השנתיים לבקר את אמי בצ'י-צ'י-הר שבפרובינציית היי-לונג-ג'יאנג. ביקשתי את אחי לקנות לי כרטיסי רכבת בחזרה לשן-יאנג. אולם כל המושבים הטובים ביותר שהיו ממוקמים במיטות התחתונות כבר נמכרו כולם. אחי הציע שאנסה לשדרג את הכרטיס כשאגיע לרכבת.

מיד כשעליתי לרכבת שאלתי כל נוסע במיטות התחתונות והאמצעיות במחלקה שלי אם יואילו להחליף עמי כרטיסים. להפתעתי כולם סירבו. חלקם התלוננו שהמיטה העליונה חמה מדי, חלק אמרו שהתקרה נמוכה מדי והיו שאמרו לי שהתנודות של הרכבת במצב כזה ניכרות מדי.

החלטתי לבקש סיוע מהכרטיסן, אבל הוא סירב בצורה החלטית להתערב. ישבתי על ספסל במסדרון, כשאני מחבקת את בני ומרגישה חסרת אונים ומאוכזבת. אמרתי לעצמי שכנראה אשב כאן עד הבוקר.

בדיוק אז טיפסה למעלה אישה בשנות ה-60 לחייה ושאלה אותי בנימוס מדוע אני יושבת במסדרון במקום לישון במחלקה שלי ברכבת. אחרי שסיפרתי לה את הסיפור היא אמרה: "אם תחזיקי את בנך ככה כל הלילה, לא רק שיעבור עליו לילה רע אלא גם עליך". היא הצביעה על המיטה בחלק התחתון לא רחוק משם ואמרה בנדיבות: "את ובנך יכולים לשהות שם".

הערכתי זאת מאוד והייתי מופתעת מפני שידעתי שזוהי המיטה שלה. אמרתי לה שהיא אישה מבוגרת וכיצד אוכל לאפשר לה לשבת על מיטה קשה כל הלילה. היא אמרה בשלווה: "אל תדאגי אני יכולה לישון במיטה העליונה שלך, בסדר?"

אמרתי לה: "אני מעריכה בכנות את המחווה הזאת שלך אבל זה לא בסדר שתשני על המיטה העליונה. אם משהו יקרה לך אני אתמלא בחרטה". היא אמרה לי בטון רציני: "אני מטפחת פאלון גונג. את לא צריכה לדאוג לי. אני בריאה מאוד ואני לא אפול".

לאחר מכן היא החלה לספר לי את כל העובדות על הפאלון גונג. היא סיפרה שלפני שמלאו לה 30 היה לה זיהום בכליה, בעיות במרה, הפרעות בקצב הלב, גידול בקיבה וכל מיני בעיות רפואיות. עקב בריאותה המתדרדרת ובעיות אישיות, היא החליטה לצאת לפנסיה מוקדמת. ב-1995 היא החלה לתרגל פאלון גונג וזמן קצר לאחר מכן כל המחלות שלה נעלמו. נוסף לכך, היא עלתה במשקל מ-40 קילוגרם כשהייתה חולה, לכמעט 50 קילוגרם והרגישה בריאה.

היא אמרה בביטחון, "לכן אינך צריכה לדאוג לי". היא לקחה את החפצים שלה הניחה אותם על המיטה העליונה וטיפסה למעלה בקלילות על סולם המתכת. קינאתי בה על היחס החיובי שלה והערצתי אותה על נדיבותה.

בבוקר המחרת התעוררתי רעננה מאוד. זמן קצר לאחר מכן הגיעה הרכבת לתחנת שן-יאנג וכולם יצאו במהירות. כשבתה וחתנה של הגברת נכנסו לרכבת לקחת את המזוודה שלה, ביקשה מהם קודם כל לקחת את המזוודה שלי ולעזור לי לצאת. רק לאחר מכן הרשתה למשפחתה לסייע לה. כשהבטתי על פניה המחייכות ומלאות החמלה, הבנתי שעדיין נותרו אנשים טובים בעולם.

כשהייתי מוכנה לצאת, הודיתי לה עמוקות והיא אמרה שאין צורך להודות לה: "אם את רוצה להודות למישהו, את צריכה להודות למאסטר שלי. זהו מאסטר לי הונג-ג'י שלימד אותנו להתנהג כך. הוא לימד אותנו לטפח את עצמנו ותמיד להתחשב קודם כל באחרים. אף על-פי שהוא מלמד אותנו להיות לגמרי לא אנוכיים, אני עדיין רחוקה מהתחום הזה".

אחרי שהגעתי הביתה בעלי שאל אותי אם פיציתי את האישה על כך שהרשתה לי לישון במיטה יקרה יותר. עניתי בשלילה ואמרתי שהיא לא הזכירה דבר על כסף. בעלי אמר: "אני בטוח שאת לבה הנדיב של האישה הזאת אי אפשר לקנות בכל סכום כסף שהוא".

מאותו יום היחס שלי כלפי הפאלון גונג השתנה לגמרי. לא רק שנוכחתי לדעת שמתרגלי פאלון גונג הם אנשים טובים, הבנתי גם שמלאו אותי בשקרים שפברקה הטלוויזיה (CCTV) שבשליטת המשטר הקומוניסטי. תמיד פחדתי לדבר עם אנשי פאלון גונג וגם אם אמרו משהו הגיוני, סירבתי להאמין לכך.

כיום הכול שונה. לא רק שאני מחפשת חומרי הבהרת אמת של הפאלון גונג בכל מקום שאני מגיעה אליו, אלא שאני מחפשת גם מתרגלי פאלון גונג.

יום אחד ישבתי לי כשאני מהרהרת על מצב החברה הסינית. ואז התחלתי להבין שרק הפאלון גונג הוא עולם טהור. ממש באותו רגע החלטתי לתרגל פאלון גונג.