Falun Dafa Minghui.org www.minghui.org הדפס

מתרגלת בת 70 מספרת על 4 שנות עינויים בכלא שנחאי – "כל יום נראה כמו שנה"

אוק' 18, 2014 |   כתב מינג-הווי בפרובינציית הו-נאן, סין

(Minghui.org)

שי ג'ין-הואה היא מתרגלת פאלון גונג בשנות ה-70 לחייה. נגזרו באופן לא חוקי 4 שנות מאסר בכלא שנחאי על שכתבה מכתבים החושפים את רדיפת הפאלון גונג. במהלך כליאתה עונתה בדרכים המשפילות ביותר. קשרו אותה למיטת המוות במשך 48 שעות, כפו עליה לעמוד ישר במשך 30 יום וסתמו את פיה בסמרטוט לניגוב רגליים עד שכמעט נחנקה.

 

שחזור עינויים: מיטת המוות

גב' שי הייתה אלמנה במשך שנים רבות וגידלה את שלושת בניה לבדה. עקב עבודה מאומצת ומצוקות רבות בריאותה התדרדרה. אולם מחלותיה נעלמו כשהחלה לתרגל פאלון גונג בסוף 1998. מאותו זמן ואילך היא לא צרכה עוד תרופות והייתה בריאה ואנרגטית.

 נעצרה בהו-נאן וביתה נבזז

ב-2010 היא ביקרה אצל בנה בשנחאי וכתבה כמה מכתבים לאנשים לספר להם על רדיפת הפאלון גונג. כשחזרה לביתה בעיירה באי-די-שי במחוז צ'י-דונג, שוטרי ביטחון פנים ממחוז מין-האנג המרוחק הגיעו לעצור אותה.

זה היה ב-2 ביוני 2010. כשחזרה לביתה מעבודתה בשדות, ארבו לה שוטרים ליד הבית. הם שברו את דלת הכניסה ערכו חיפוש בבית והחרימו חלק גדול מרכושה. הם לקחו אותה לתחנת המשטרה המקומית ולאחר מכן הועברה למרכז המעצרים של המחוז.

ב-9 ביוני העבירו אותה שוטרים לתחנת משטרה בשנחאי ולמחרת הועברה למרכז המעצרים מין-האנג. גב' שי עברה שם מסכת עינויים עד שכל גופה כוסה בכיבים מוגלתיים.

כמה חודשים לאחר מכן גזרו עליה 4 שנות מאסר בכלא, כשהם מתעלמים מהטיעונים החוקיים של עורך דינה.

סיפורה האישי של גב' שי על מה שסבלה בכלא

קשורה למיטת המוות למשך 48 שעות

ב-16 בינואר 2011 ביום שלג, הועברתי לכלא נאן-הוי בשנחאי. הפגנתי נגד ההתייחסות אלי וסירבתי ללבוש את מדי הכלא, משום שאיני פושעת. אני מתרגלת ומאמינה בעקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות". כמה אסירים שנידונו למוות כיסו את פי בבד ואילצו אותי לעמוד בדלת הפתוחה כשרוח צפונית קרה נושבת. זה נמשך כך כמה ימים.

במרכז המעצרים התפתחו אצלי כיבים שלא התרפאו. כשהסוהרים ראו אותי, הם אמרו שאני מידבקת ולקחו אותי לבית החולים. התנגדתי לכך אז הם הצהירו שאני מקרה פסיכוטי ועלי להישאר בבית החולים. 6 אסירים קשרו אותי למיטת המוות ולא יכולתי לזוז במשך יומיים. זה קרה בראש השנה הסינית של 2011. כמעט מתתי שם.

כשהורידו אותי הסוהרים ממיטת המוות, לא יכולתי לעמוד לבד. רעדתי כולי. הרגשתי כאילו מתתי כמה פעמים. שבוע לאחר מכן אחד השוטרים החזיר אותי לכלא.

כפו עלי לעמוד במשך 30 יום

כששחררו אותי מבית החולים טענו הסוהרים שיש לי לחץ דם גבוה ועלי לקחת תרופה לכך. התנגדתי, כך שהם הכריחו אותי לבלוע אותה. 8 אסירים החזיקו בי, כיסו את אפי ופי, כך שלא יכולתי לנשום וכמעט חנקו אותי למוות. הם שברו שתיים משיניי ופי התמלא בדם.

במשך 3 ימים ו-2 לילות הם ניסו לכפות עלי להתוודות על פשעיי ולכתוב מכתב חרטה. סירבתי כי לא ביצעתי כל פשע. צעקתי שהצדק יצא לאור. כתוצאה מכך הם כפו עלי לעמוד בתנוחה אחת מהשעה 7:00 בבוקר עד 21:00 בערב ולפעמים אפילו עד חצות.

אם הייתי קצת זזה, אם פי היה מתעוות או הייתי חובטת ביתוש על פניי, היו מענישים אותי לעמוד שעה נוספת. היו לילות שעמדתי עד 3:00 לפנות בוקר ושוב מ-7:00 בבוקר. לעתים קרובות התעלפתי. הוענשתי כך במשך 10, 20 או אפילו 30 יום.

פעם הייתי כל כך מותשת בעינוי העמידה. הייתה שעה תשע בלילה ואני עצמתי את עיניי לכמה שניות. בתגובה, ריסס אחד האסירים תכשיר נגד יתושים לתוך עיני. כשביקשתי ממנו להפסיק, הפילו אותי כמה אסירים ארצה, הכו אותי באכזריות וחבטו בראשי. הייתי שרוטה וחבולה בכל מקום. הכאבים ארכו כמה ימים.

ב-7 באוגוסט 2012 – היום ה-30 לעמידה במקום אחד – הרשו לי הסוהרים לשתות מים פעם רק ב-12 שעות. זה היה יום קיץ חם עם טמפרטורה שהגיעה עד כ-38 מעלות צלסיוס. לא יכולתי להתרחץ או להרטיב את זרועותיי או צווארי. הרשו לי רק לשטוף את פניי. אסור היה לי לגרש את היתושים שעקצו אותי. הזיעה ניגרה על פניי. אם הייתי מזיזה קצת את ידיי או רגליי היו מאלצים אותי לעמוד שעה נוספת.

במשך ימים אחדים עמדתי מהשעה 7:00 בבוקר ועד 3:00 לפנות בוקר. התעלפתי לעתים קרובות, אבל כשחזרתי להכרתי אלצו אותי להמשיך לעמוד. האסירים שמרו עלי בתורנות סביב השעון. כשלא יכולתי בסופו של דבר להמשיך ולעמוד כפו עלי לשבת ללא תזוזה. ושוב, כל תנועה קטנה גררה בעקבותיה עונש.

סתמו את פי בסמרטוט שמנגבים בו רגליים

רגליי החלו לכאוב ושום דבר לא עזר. ב-9 באוקטובר 2013 מעניי החליטו שיש לי לחץ דם גבוה ואני צריכה לקחת גלולות 3 פעמים ביום. במהלך אותו זמן הייתי יושבת בלילה בתרגיל החמישי בחשאי. לילה אחד כשישבתי במדיטציה פחות מ-5 דקות, אחד האסירים שהיה בתורנות לילה ראה אותי ודיווח על כך.

אחד השוטרים, 8 אסירים ו-2 מנהיגי צוותים לקחו אותו לבית החולים. הם הכריחו אותי לשבת בכיסא גלגלים וקשרו את ידיי ורגליי. קראתי בקול: "פאלון דאפא הוא טוב". האסירים סתמו את פי ואפי בידם וכמעט נחנקתי. אחד הרופאים אמר להם שבצורה כזאת הם עלולים להרוג אותי..

אחרי שהחזירו אותי לכלא, אילצו אותי לשבת ללא תזוזה במשך 25 ימים, 14 שעות כל יום.

יום אחד הם כתבו כמה משפטים על פתק שהכפישו את הפאלון דאפא והורו לי לחתום על כך. 6 אסירים החזיקו בידי ותמרנו אותה לחתום. צעקתי "פאלון דאפא הוא טוב" והם סתמו את פי בסמרטוט לניגוב רגליים.

באותן 4 שנות מאסר כל יום נראה כמו שנה. הצלחתי להחזיק מעמד במצוקה הנוראה הזאת רק הודות להגנת המאסטר.