(Minghui.org)

התנסות מהוועידה האינטרנטית האחת-עשרה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

דרך טיפוח פלאית

קיבלתי את הפא ב-1997, כך שאני מתרגלת וותיקה. שלושה ימים לאחר שהתחלתי בתרגול, נכנסתי למצב דינג (רוגע). הרגשתי כאילו אני מעופפת למעלה, לשמים. באותו זמן לא ידעתי שזהו היואן-שן שלי שעוזב את גופי. חשבתי על בעלי ודאגתי לו, וכך היואן שן שלי חזר לגופי.

יום אחד כשתרגלתי את התרגיל השני, אצבעותיי פלטו אור נוצץ בצבעים אדום חזק, כחול ולבן, שהרטיט את גופי אבל הרגשתי נינוחה מאוד.

כשתרגלתי, בעלי הכה וקילל אותי לפעמים, אבל הייתי נחושה לתרגל, אפילו אם הכה אותי עד מוות. במשך שנתיים, כדי להתחמק מההפרעות שלו תרגלתי במרפסת שלנו באמצע הלילה. בצפון, מזג האוויר קר במיוחד בחורף, ולעתים קרובות המרפסת הייתה מתכסה בקרח ונטיפי קרח היו תלויים מהמעקה. כל לילה הייתי מתרגלת את המדיטציה בחוץ במשך יותר משעה, כשאני לבושה בפיז'מה דקה בלבד ויושבת על שטיח דק. כשישבתי כך הייתי מרגישה קצת את הקור, אבל תוך זמן קצר נכנסתי למצב של דינג ולא שמתי לב לקור. הרגשתי מוקפת אנרגיה חמה סמיכה ומופלאה. זו הייתה הרגשה נפלאה.

יום אחד ישבתי בדינג במשך די הרבה זמן. כשפקחתי את עיני ראיתי שמים זורמים במרפסת. כשהבטתי למעלה, ראיתי את בעלי מביט בי בתדהמה. הוא שפך עלי את המים, אבל גופי והמקום בו ישבתי נותרו יבשים.

תרגלתי את המדיטציה על רצפת הבטון במרפסת במשך כל השנה. בוקר אחד הרגשתי כאילו רצפת הבטון התרוממה לגובה של מיטה והיא הפכה רכה כמו מיטה. הרגשתי נינוחה מאוד כשישבתי שם. הבנתי שהמאסטר מעודד אותי ודואג לי. מאז, לא משנה אם ישבתי על רצפת בטון או רצפה מלוחות עץ, הרגשתי נוח, כאילו אני יושבת על כרית ספוג.

יום אחד כשתרגלנו באתר התרגול, מזג האוויר השתנה לפתע. סופת הוריקן התקרבה בלוויית ברקים ורעמים. זה היה ממש מפחיד. זכרתי שהמאסטר אמר:

"...אפילו לא להתכווץ כשרעם נשמע". ("הסבר הפא לסייעים של הפאלון דאפא בצ'אנג-צ'ון" 1999) (תרגום זמני, לא מדויק)

לא נעתי ממקומי. רק שלושה מאיתנו נותרו להשלים את התרגילים. הרעמים לא הפחידו אותנו ולבסוף הם פסקו. חוויתי דברים כאלה מספר פעמים.

במקרה אחר הלכתי לפארק מוקדם בבוקר וישבתי בתרגיל המדיטציה על משטח עשב. ברגע שישבתי, יתושים התחילו להתעופף סביבי. חלק התיישבו על צווארי ועקצו אותי. זה גירד וכאב וכמעט קפצתי ממקומי. אבל חשבתי: "תני להם לעקוץ אותך כדי לשלם חובות קארמתיים". יכולתי להבליג.

יותר מאוחר אחותי שאלה אותי: "לאן נעלם צווארך העבה". במשך כ-40 או 50 שנה היה לי צוואר עבה, שהתעבה עוד יותר בכל פעם שהתרגזתי. כעת צווארי חזר לגודלו הטבעי. משפחתי הייתה עדה לפלא הזה והאמינה שהפאלון דאפא באמת נפלא.

לידה מחדש

אחרי שתרגלתי כשנתיים כל מחלותיי נעלמו, נכללים בזה: כבד מפוצל, מחלת לב, ברונכיטיס, נפחת הריאות, דלקת פרקים, דלקת הלוע, שחפת והסתיידות. הבנתי שזה המאסטר שסילק את כל המחלות ממני וסבל את הקארמה עבורי. כל עוד יש לנו הלב לטפח, המאסטר מעניק לנו תמיד את המיטב.

בעלי נפטר אחרי שהמק"ס החלה לרדוף את הפאלון דאפא, ובני פוטר מעבודתו מיד לאחר מכן. באותו זמן הוא התכונן לחתונה שלו. הרגשתי עייפה מאוד ודאגתי יותר מדי. משקלי צנח מתחת ל-35 ק"ג אבל הרגשתי בריאה.

היה עלי לעבוד כעוזרת בית כדי לשלם את החובות שלי. בתחילה זה היה קשה, מפני שהיה עלי לשאת יחס גרוע ובוז מצד אנשים. אבל לא משנה איך אנשים אחרים התייחסו אלי, זכרתי שאני מתרגלת פאלון דאפא והתייחסתי לאחרים בסבלנות, כפי שצריכה לעשות מתרגלת. כשצצו קונפליקטים חיפשתי פנימה ולא התלוננתי על אנשים אחרים, גם אם הייתי צודקת. ידעתי שהעבודה היא הזדמנות שהמאסטר תכנן עבורי כדי להשתפר. תמיד התחשבתי קודם כל באחרים וניסיתי להיות הוגנת. מפני שתמיד עשיתי עבודה טובה, המשפחות שעבדתי איתן לא רצו שאעזוב. באחת המשפחות אשת הבן ציינה שהתייחסתי אליה יותר טוב מחמותה.

פאלון דאפא שינה אותי מאוד. עורי הפך עדין ולחיי ורודות. עליתי במשקל כ-15 קילוגרם, גבהתי והפכתי יותר יפה. כשחזרתי לעיר מגוריי, אחותי וקרובי משפחה שלי עברו על פניי ברחוב ולא זיהו אותי. עצרתי אחת מבנות דודותיי, היא כעסה קצת אבל עדיין לא זיהתה אותי. סיפרתי להם שאני דודנית שלהם ורק אז אחד מאחיי הכיר אותי. הם אמרו שהשתניתי לגמרי והיו נדהמים. כשהשכנים ראו אותי, הם לא יכלו להאמין שזו אני. סיפרתי להם שהשינויים הם כתוצאה מתרגול בפאלון דאפא. כולם הסכימו שהפאלון דאפא הוא פלאי.

המאסטר העניק לי כוחות מופלאים

חוויתי את כל הדברים הנפלאים שהמאסטר הזכיר בהרצאותיו. אני אתן שתי דוגמאות.

יום אחד מתרגלת אחת ואני הבהרנו את האמת ברכבת ולא הבחנו בשוטר שישב מולנו. הוא שמע מה אמרנו והזעיק עוד כמה שוטרים לעזרתו. כולם נשאו אזיקים. הם דיברו בקול רם כדי שנדע שהם נמצאים שם. המתרגלת שהייתה איתי נעשתה עצבנית ועברה לקרון אחר. היא ביקשה ממני שאעבור איתה. לא זזתי ממקומי וגם הלב שלי לא זז. לא היה בי פחד ושלחתי מחשבות נכונות חזקות כדי שכל השוטרים יירדמו. אחרי זמן קצר כולם נרדמו וכך ירדנו מהרכבת בבטחה.

יום אחד, אחת המתרגלות שהייתה נוהגת לבקר בביתי נעצרה. לא פחדתי מפני שידעתי שלמאסטר יש את המילה האחרונה. במשך כמה ימים למדתי את הפא ושלחתי מחשבות נכונות חזקות בבית. הקמנו מחדש את קבוצת לימוד הפא. תמיד חשבתי שהמשטרה לא תמצא לעולם את ביתי. אחרי שאותה מתרגלת שוחררה היא סיפרה לי שנכנעה לשוטרים ומסרה להם את כתובת ביתי. היא ניסתה להוביל את השוטרים לביתי, אך בדרך הם אִבדו את הכיוון.

כשאנחנו עוזרים למאסטר לאמת את הפא ולהציל ישויות חיות, המאסטר מתכנן ומחליט על כל דבר עבורנו., כל עוד אנו לומדים את הפא היטב, מאמינים במאסטר, המחשבות שלנו נכונות ואנו חסרי פחד, הכוחות השמימיים שלנו הם כל יכולים.

הבנה באמצעות תאונת דרכים

ביום מושלג אחד רכבתי על האופניים שלי לעבודה, אמו של פעוט בגן ילדים מיהרה להביא אותו לגן ופגעה בי. נפלתי מהאופניים, אבל האצתי באם למהר לדרכה, כדי שלא תאחר לעבודה. שכבתי על האדמה ולא יכולתי לזוז.

אחד העוברים ושבים לקח אותי הביתה. המעסיק של הבן שלי ובתי לקחו אותי לבית החולים. עצם הירך שלי נשברה והיה צריך לנתח אותי. במהלך הזמן הקשה הזה, ביקשתי את עזרת המאסטר. לאחר כארבעה או חמישה ימים יכולתי כבר ללכת. שוחררתי מבית החולים אחרי 19 יום. לא הרגשתי בכל כאבים במשך כל התהליך הזה. המאסטר שוב נשא את הקארמה עבורי.

הרהרתי בכך, מדוע נחבלתי ולא יכולתי לזוז. היה עלי להיות בבית, ללמוד את הפא ולתרגל במקום לשכב במיטה בבית חולים. בחנתי את ההחזקות שלי וגיליתי שלאחרונה הייתה לי החזקה לכסף. ביקשתי מהמאסטר עזרה כדי שאשיג עבודה ואוכל לשלם את חובותיי. אבל כשהחובות שולמו הפכתי תאבת בצע ורציתי לחסוך עוד כסף.

לא הייתי מרוכזת בקריאה למרות שלמדתי כל יום שלוש הרצאות מהספר "ג'ואן פאלון". לא שלחתי מחשבות נכונות חזקות כלל ולא עשיתי היטב אף אחד משלושת הדברים. לא צעדתי בנתיב הנכון, כך שהכוחות הישנים נצלו את הפרצות שלי. הנפילה הזאת העירה אותי. הבנתי שאיני יכולה לחיות ללא הדאפא ועלי לשים את הדאפא בעדיפות ראשונה.

הפכתי את ההבנה שלי למעשה. החלטתי להכין חומרי הבהרת אמת בעצמי ולהפסיק לבקש אותם ממתרגלים עמיתים. הייתי בשנות השישים שלי וכמעט שלא ידעתי קרוא וכתוב. האם אוכל להכין חומרים ללא כל תמיכה טכנית? שוב ביקשתי עזרה מהמאסטר. המאסטר תכנן שאחת המתרגלות תלמד אותי. תוך שישה חודשים למדתי איך להדפיס וכיצד לצרוב תקליטורי DVD. לאחר מכן לימדתי מתרגלים אחרים את המיומנויות האלה. הכנו חומרי מידע בכמות רבה והפצנו אותם בהיקף נרחב. גם סיפקנו העתקים למתרגלים אחרים.

למדתי את הפא בתשומת לב מרובה, כשאני קוראת שלוש או ארבע הרצאות ביום. איני יכולה להביע כמה נפלא הרגשתי כשהייתי בתוך הפא. ככל שלמדתי טוב יותר את הפא, עשיתי את שלושת הדברים טוב יותר. לאחר מכן יכולתי לתאם היטב עם אחרים, לשמור על מחשבות נכונות ולהכין חומרים ביתר קלות. לא התייאשתי כשהצלתי רק אדם יחיד וגם לא הפכתי מרוצה כשהצלתי עשרות אנשים. הבהרתי את האמת לאנשים פנים אל פנים ועודדתי מתרגלים נוספים להצטרף אלי.

הקמתי קבוצת לימוד פא בביתי. מתרגלים נכנסו ויצאו מביתי, והתייחסו לביתי כאל שלהם. היו ששהו בביתי במשך כמה ימים, בה בעת שאחרים שהו כחודש או חודשיים בזמן שהחלימו מקארמת מחלה. כל מי שרצה לבוא בא וכל אחד שרצה ללכת הלך. אני מתייחסת אליהם בכנות ואני שמחה לעזור להם להשתפר. אנחנו מטפחים במרץ קדימה ומשתפרים ביחד.

יום אחד אחת המתרגלות הביאה איתה אישה זרה לביתי. המתרגלים האחרים תהו שמא היא מרגלת. אמרתי להם: "אולי זה תוכנן על ידי המאסטר וזהו גורל שנועד מראש שהיא באה לביתי". למעשה, היא התקדמה במרץ בטיפוח ועשתה את שלושת הדברים די טוב. אני מאמינה שהגישה שלי עזרה לשפר את המצב הזה.

יש לי כל כך הרבה התנסויות לשתף מ-17 שנות הטיפוח שלי, אבל איני מסוגלת לכתוב את כולן. הייתי רוצה להודות למאסטר על ההצלה רבת החסד שלו. המאסטר מתכנן כל דבר עבורי. ללא המאסטר והדאפא הייתי כבר מתה. אני אקשיב למאסטר ואעשה את שלושת הדברים היטב.