(Minghui.org)

התנסות מהוועידה האינטרנטית השביעית לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

 ברכות למאסטר!

ברכות למתרגלים עמיתים סביב העולם!

הייתי רוצה לדווח למאסטר, כמו גם לשתף מתרגלים עמיתים בהתנסות שלי בשיפור בתוך הפא.

עם המוטיבציה הנכונה, מיומנויות שלי השתפרו במהירות

התחלתי ללמוד פאלון דאפא ב-1998. כשעזבתי את עיר מגוריי כדי לעבוד במקום אחר, מצאתי עצמי מטפחת לבד. אף על-פי שהרגשתי שהדאפא הוא משהו שהמתנתי לו כל חיי, לא התקדמתי במרץ רב ועדיין החזקתי בכמה החזקות אנושיות שלא רציתי לוותר עליהן.

באותו הזמן המנטליות של התחרותיות שלי הייתה ממש חזקה ולא יכולתי לעבור את מבחני השין-שינג. בכל פעם שצצה מצוקה, הייתי שוכחת שאני מתרגלת. לפעמים התנהגתי די דומה לאדם רגיל. הייתה לי נטייה להתחמק מקונפליקטים וכתוצאה מכך, שיניתי את מקום עבודתי במשך שנה אחת חמש או שש פעמים.

כך, במשך שנה טיפחתי למחצה כשהרדיפה החלה. רוב המתרגלים שהכרתי נסעו לבייג'ינג לאמת את הפא, אבל היו שוויתרו על התרגול עקב ההחזקה לפחד. בגלל המושגים האנושיים שלי, הייתי אחת מאלה שלא יכלו לצעוד קדימה כדי להבהיר את העובדות לגבי הרדיפה הזאת.

בסופו של דבר במחצית השנייה של 2002, עם רמז מהמאסטר, הבנתי שגם אני צריכה לנסוע לבייג'ינג לאמת את הפא ולהגשים את השבועה ההיסטורית שלי. אולם המוטיבציה שלי הייתה אנוכית, משום שפחדתי להישאר מאחור בתיקון הפא. גם עם זאת המאסטר עדיין דאג לי ברוב חמלתו לאורך כל הדרך. היות שלא היה לי בסיס טוב בלימוד הפא, לא ידעתי איך לשלוח מחשבות נכונות ולסלק את הרדיפה המרושעת. פשוט נשענתי על המנטליות האנושית כדי לפרוץ קדימה, וחשתי שמשום שבחרתי בדאפא אז עליי ללכת בנחישות על הנתיב שלה.

מאוחר יותר בבייג'ינג נעצרתי ונשלחתי חזרה לעיר מגוריי. גזרו עליי באופן בלתי חוקי 5 שנות מאסר בכלא, ובמשך השנים כמעט מתתי מספר פעמים. אבל בעזרת הגנתו של המאסטר, הייתי מסוגלת לפרוץ קדימה ולעבור מספר מבחנים.

אחרי שהשתחררתי מהכלא, הצטרפתי לאתר ייצור חומרי הפאלון דאפא המקומי שהיה זקוק לכוח אדם וכך, עם רצון לסייע, צעדתי לתוך סביבת טיפוח חדשה. ידעתי בבירור מהו כובד העבודה. הכרחתי את עצמי להתקדם במרץ והתחלתי ללמוד בעל-פה את הפא. בתחילה הייתי ממש איטית, אבל לא וויתרתי. לקח לי 8 חודשים לסיים ללמוד בעל-פה את "ג'ואן פאלון" בפעם הראשונה. הרגשתי שהפכתי אדם שונה לגמרי. מחשבות אקראיות רבות במחשבתי נעלמו, והייתי מסוגלת להשיג לב שקט. לאט לאט יכולתי למצוא רבות מההחזקות הבסיסיות שלי ולסלק אותן. הבנתי שתלמידי הדאפא בתקופת תיקון הפא צריכים להיטמע ללא תנאי בפא, ולהשיג את ההארה הנכונה של חוסר אנוכיות ואלטרואיזם (התחשבות באחרים). לפיכך אדם צריך לסלק את המושגים האנושיים שלו ואת ההחזקות. שום דבר מכך לא שייך לאני האמיתי שלנו. ללא הדאפא וללא תיקון הפא של המאסטר, כדור הארץ בתקופה הזאת של חיים אנושיים היה כבר מזמן נעלם. אני חשה שלא רק שהטיפוח האישי שלנו שייך לדאפא, אלא גם הגופים הפיזיים שלנו הם חלק ממשאבי הדאפא. לכן עלינו להשתמש בגוף הזה לאמת את הפא בעולם של האנשים הרגילים בעודנו מתאימים עצמנו באופן מקסימאלי לדרכי חברת האנשים הרגילים. הוארתי גם לנקודה שעלינו ללכת על-פי דרישות המאסטר ולעשות את שלושת הדברים היטב, ורק כשנעשה כך נהיה באמת בטוחים.

בהערה של המורה על מאמר של תלמיד: "קחו בקפדנות את הפא כמורה, נשמיד מיוזמתנו את תקליטורי ה- VCD שלא שפורסמו על-ידי המורה" , המאסטר אמר:

" כמתרגל, אם אינך פועל לפי הדרישות של המורה, זה וודאי אינו עניין פשוט. הכוחות הישנים תכננו מערכת של הדברים שלהם עבור כל מתרגלי הדאפא. אם תלמיד אינו פועל לפי הדרישות של המורה, הוא בוודאי פועל לפי התכנונים של הכוחות הישנים." ("היו צלולים"- 2004)

כרעתי ברך לפני תמונתו של המאסטר ונשבעתי: "מאסטר, כל כולי נוצר מחדש וניתן על ידך. כדי לאמת את הפא ולהציל ישויות חיות, אני אלך לכל מקום בו צריכים אותי".

משום שחיזקתי את המוטיבציה שלי, המאסטר פתח את החכמה שלי. למשל, לפעמים כשאני נתקלת בקשיים טכניים במחשב, העכבר זז באופן מוזר בעצמו. הוא מקיש פה ושם ומלמד אותי מה לעשות. בעזרתו של המאסטר למדתי בזמן קצר מאוד איך להעתיק דיסקים, לייצר כל מיני חומרי הבהרת אמת, לבצע הגהה פשוטה, להתקין מערכות תפעול, לתקן מדפסות, להיכנס לאינטרנט דרך הטלפון הנייד, לשנות IMEI בטלפון נייד להשאיר הודעות קול ועוד.

כשלמדתי בחריצות בעל-פה את הפא כל יום, המחשבה שלי הייתה צלולה מאוד והייתי מסוגלת ללמוד מיומנויות במהירות. השתמשתי במיומנויות האלה לעזור למתרגלים רבים להתקין מערכות תפעול כדי שגם להם תהיה גישה לאתר מינג-הווי, כך שיוכלו לקרוא את הרצאות הפא של המאסטר ברגע שהן מתפרסמות. פעמים רבות ההחזקה שלי לקנאה הייתה מופיעה, או שהייתי רוצה לאמת את עצמי ולחשוב שאני חכמה. כשמחשבות אלה היו צצות, הייתי שואלת את עצמי: "מי את? האם זו באמת את שחושבת את המחשבות האלה? למעשה, הכול נעשה על ידי המאסטר". כשהייתי מסוגלת להבחין במחשבות האלה, הן היו מסולקות בבת אחת. אולם, הן שבו ונשנו לעתים קרובות ואני זוכרת שהייתי די מודאגת בשל כך. באמצעות לימוד חוזר ונשנה של הרצאות המאסטר מכל העולם, הבנתי שזה משום שהמאסטר דוחף את המחשבות המטונפות האלה או הקארמה הזאת יותר ויותר כלפי פני השטח. כל עוד אני מתעקשת לסלק אותן הן תהיינה בסופו של דבר מסולקות לחלוטין.

מתרגלים עמיתים הם מראות המשקפות את הטיפוח שלי

לפעמים עזרתי גם בעבודת התיאום וזה נתן לי הזדמנות לפגוש מתרגלים עם כל מיני סוגים של שין-שינג. בתחילה הייתי מתרגשת ממושגים אנושיים של מתרגלים. אם הם הקשיבו לי, הייתי מאושרת, ואם לא הקשיבו והיו עונים לי בחוצפה, זה היה גורם לי לחוש נורא במשך כמה ימים ופשוט רציתי להתעלם מהם. הייתי חושבת אז: "למי אכפת! הטיפוח תלוי בו ולמי אכפת אם הוא מטפח או לא".

באמצעות לימוד הפא של המאסטר, למדתי בהדרגה לחפש פנימה בתוכי, וגיליתי ששום דבר לא קורה במקרה. מאחר שהמאסטר תכנן את הנתיב שלי, אז צריכים להיות דברים שעליי לסלק. זה חייב להיות בגלל שיש משהו שחסר בחלק שלי ביקום, והמאסטר עוזר לי לשקם זאת בטיפוח שלי. בעולם הזה ובתוך שלושת העולמות כל העקרונות הם הפוכים. כשמתרגלים עמיתים אינם מתייחסים אליי היטב, הם למעשה עוזרים לי להשתפר. המושגים האנושיים שלהם שלא סולקו הם פשוט כמו מראות. המראות האלה יכולות להראות את ההחסרות שלהם, אבל מה שיותר חשוב הוא, שהן יכולות גם לשקף לי את ההחסרות שלי.

למדתי בהדרגה שכאשר דברים לא נעימים קורים למתרגל עליי לחשוב: "האם ההחזקות שלו או שלה קיימות אצלי? מדוע הוא/היא מתייחסים אליי כך? כנראה משום שיש מושגים אנושיים שעליי לסלק". כשאני מסתכלת על הבעיות מנקודת מבט זו, הקשרים בלבי נפרמים מהר מאוד. גיליתי שההטמעה שלי ביקום הפכה מהירה יותר והפכתי רגועה יותר.

המאסטר אמר לנו:

"כשאנחנו מבהירים את האמת לאחרים כולכם מרגישים שעלינו להתייחס ליצורים חיים בחמלה, אין עלינו להיות לא רחומים בין תלמידי הדאפא שלנו."("הרצאת פא בוועידת הפא בוושינגטון די. סי. 2002")

כשאני חשה שאני עדיין רחוקה מאוד מדרישת המאסטר להיות בעלת חמלה, אני לעתים קרובות משננת בשקט את הפא של המאסטר. במיוחד בכל פעם שנתקלתי במצוקת שין-שינג, הייתי משננת את הפא כדי לנקות את המחשבות המבולבלות האלה, או את המושגים האנושיים המפריעים במחשבתי.

כשהצטרפתי לראשונה לאתר של ייצור חומרים [להבהרת העובדות האמיתיות על הפאלון גונג], הרגשתי לפעמים חוסר איזון לגבי תנאי המחייה העלובים שלנו וזכרתי בחיבה את הזמנים "העשירים" כשהייתה לי עבודה עם הכנסה טובה. אולם מה שחוותה מתרגלת אחרת פתר זאת עבורי. דודה זקנה שלי גורשה מביתה מפני שהתעקשה לתרגל דאפא ובעלה התנגד לכך. היא חיה מאיסוף דברים שנזרקו. יום אחד היא מסרה לנו סכום כסף גדול כדי שנוכל להכין עוד חומרי דאפא. היא חסכה את הכסף הזה במשך זמן ארוך. הופתעתי והתביישתי במחשבות הקודמות שלי. היא בקושי התקיימה והמחשבה היחידה בלבה הייתה להציל ישויות חיות. בהשוואה אליה הרגשתי כל כך חסרת משמעות. הבנתי שעליי להמשיך להסתכל פנימה ולאמוד את עצמי מול מתרגלים עמיתים, כמו גם להיות מסוגלת להשיג את חוסר האנוכיות הזאת.

המאסטר לימד בהונג יין (תרגום זמני, לא רשמי):

טיפוח בפועל "למד את הפא, השג את הפא השווה איך אתה לומד, השווה איך אתה מטפח; אמוד עצמך בכל דבר אל מול הפא ליישם זאת בפועל, זהו טיפוח." 7 באוקטובר 1994

ברוב הפעמים בזמן אחרון אני מסוגלת להתייחס לקושי כשמחה..

התעוררות לעיקרון מתוך הסיפור "הצפרדע שנשלקה"

כשהייתי בחטיבת הביניים קראתי סיפור על ניסוי שבוצע באוניברסיטה אמריקנית. הסיפור מספר על צפרדע שהושלכה לסיר של מים רותחים והצפרדע קפצה מיד החוצה. לאחר מכן אותה צפרדע הוכנסה לסיר עם מים קרים שחיממו אותם באיטיות. בתחילה שחתה הצפרדע באושר במים. רק כאשר הטמפרטורה עלתה, הבינה הצפרדע לבסוף את הסכנה שהייתה בה, אבל זה היה מאוחר מדי. זכרתי תמיד את הסיפור הזה ואחרי שהתחלתי לתרגל טיפוח, הזכרתי לעצמי לעתים קרובות לא "להתבשל יותר מדי" בתוך החיים של חברת האנשים הרגילים. במיוחד אחרי ה-20 ביולי 1999, הכוחות הישנים והגורמים המרושעים הציבו כל מיני סירים כדי לבחון מתרגלים.

מתרגלים עמיתים רבים נשארו ישרים מאוד בסביבה האינטנסיבית של בתי כלא מסוימים. אבל כשהשתחררו, הם הרפו בהדרגה את תשומת הלב שלהם מבלי לשים לב לכך אפילו. יש כאלה שהיו להם החזקות לתהילה והיו עסוקים בטיפוס על סולמות ההצלחה; יש כאלה שהייתה להם החזקה לרווח והיו כל כך עסוקים בעסקים שלהם, שלא נותר להם זמן רב ללמוד את הפא, או לשלוח מחשבות נכונות חזקות; חלקם לא יכלו להתנגד להחזקות לתאווה או לתשוקה ולמרבית הצער ההחזקות שלהם הועצמו אפילו עוד יותר על ידי הכוחות הישנים המרושעים, מה שגרם לבסוף לכמה מתרגלים לסטות בטיפוח.

יש מתרגלים עמיתים שאפילו אבדו את חייהם בגלל קארמת מחלה. אחרים ויתרו על פאלון דאפא בבתי הכלא ובמרכזים לשטיפת מוח ועברו לצד השני, וכך איבדו את ההזדמנות שלה המתינו במשך אלפי שנים. אני חושבת שכל הדברים האלה יכולים לקרות כאשר אנחנו נינוחים מדי בטיפוח שלנו.

המאסטר אמר:

"כולכם ראיתם שבחברה של ימינו יש שפע של דברים שליליים, והם מדרבנים את ההחזקות של האנשים ומשפיעים על המחשבה והנשמה שלהם, גוררים את אנשי העולם ברציפות מטה. זה מחריד. תלמידי הדאפא הם מטפחים אנושיים, לא אלוהויות שמטפחות, וכאנשים שמטפחים, הם יופרעו במידה מסוימת. אם הם לא יכולים לנהל את עצמם היטב, אז הם יהיו בדיוק כמו אנשים רגילים; וכשהם יקבלו הפרעה, התנהגותם תהיה דומה לזו של אנשים רגילים. כמה תלמידים לא נתקלו ביותר מדי קשיים ובהדרגה נעשו נרפים. זה אומר שהם יצרו החזקות לפיתויים השונים של החברה האנושית, ונגררו למטה על ידי הפיתוי שלה." ("לימוד הפא בוועידת הפא הבין-לאומית של 2009 בניו-יורק רבתי")

אני מרגישה שכדי לפעול היטב בשלב האחרון של נתיב הטיפוח שלנו, עלינו ללכת באמת אחר דרישות המאסטר וללמוד את הפא רבות, לטפח את עצמנו ביציבות, להזהיר את עצמנו, ולהזכיר לעצמנו תמיד ללכת ישר על הנתיב הצר. רק כאשר המחשבות שלנו מלאות בדאפא, הכוחות הישנים המרושעים, המחפשים את הפרצות שלנו, לא יהיו מסוגלים לנצל אותנו. כאשר אנחנו פועלים לפעמים מבלי להיות מוארים למשהו ונופלים, עלינו לקום במהירות, לחפש את הסיבות הבסיסיות בתוך עצמנו ולתקן אותן בזמן הנכון.

לסגור פערים בקרב מתרגלים עמיתים ולשתף פעולה כגוף אחד

למתרגלים יש סוגים שונים של מושגים אנושיים ולכולם יש החזקות שצריך לסלק בטיפוח. עקב כך יש לעתים קרובות קונפליקטים בקרב מתרגלים. לפעמים הקונפליקטים הבלתי פתורים האלה יוצרים פערים, שהולכים ומתעצמים על ידי הכוחות הישנים, מה שמוביל למצוקות גדולות אף יותר, ולהפסדים לדאפא ככלל.

למתאמת האזורית שלנו ולי היו קונפליקטים. היא תמיד חשדה שאעשה משהו לא נכון, ואני מצדי לפעמים הייתי חושבת על איך היא מתייחסת אליי בחוסר הגינות. הגורמים המרושעים החמירו את המצוקות הבלתי פתורות וגרמו למתרגלים לרכל עלינו . לא עבר זמן רב והרכילות שהופצה הפכה לסיפור שונה לחלוטין. הפערים שנפערו בין כולנו הפכו גדולים יותר ויותר עד לנקודה שבה למעשה פשוט עשינו רק את הדברים שלנו עצמנו, והתעלמנו זה מזה. אחרי שלמדתי את ההרצאה החדשה של המאסטר "התקדמו יותר במרץ" (2010), התעוררתי פתאום להבין שנפלתי למלכודת של הכוחות הישנים. המשכתי לחפש עמוק יותר ויותר וגיליתי רבות מההחזקות שלי.

בחופשת ה-1 באוקטובר, שיתפתי עם המתאמת האזורית וגם היא הייתה מסוגלת לגלות את ההחסרות שלה עצמה. החומרים הרעים בינינו בממדים אחרים נעלמו אז. למעשה הסיבה שהרדיפה הזאת עדיין נמשכת היא בחלקה בגלל העובדה שכמתרגלים יש לנו עדיין מושגים אנושיים שאיננו מסוגלים לסלק. הכוחות הישנים מנצלים זאת.

כמטפחים ההולכים על הנתיב לאלוהות, אסור שיהיו מחלוקות חזקות כלשהן בינינו. אני מקווה שמתרגלים עמיתים באזורים אחרים, שעדיין יש ביניהם פערים, יוכלו לחפש פנימה במהירות ולסלק באמת את ה"אני" הלא נכון שלהם. בדרך זו נוכל להגשים את מה שהמאסטר מלמד אותנו.

המאסטר אמר:

"Advance together, ever diligent, To a glorious future." ("One With the Fa," Hong Yin)

האלוהויות בשמים לבטח אינן מאשימות זו את זו. הן רק משלימות בשקט את ההחסרות זו של זו. כשקונפליקטים קורים, זה לעתים קרובות מפני שיש לנו החזקה גדולה מדי ל"אני" שלנו, ואנחנו רוצים לכפות את המחשבות שלנו על אחרים. זה קורה מפני שלמעשה, לעיקרון הבסיסי של היקום הישן – אנוכיות– יש עדיין השפעה עלינו. אנו מנסים לאמת את עצמנו במקום לאמת את הפא. אם נוכל לחשוב בבהירות על כך, אז באמת, האם יש משהו שלא נוכל לוותר עליו? אנו חיכינו מיליוני שנים ולבסוף עכשיו הגיע הזמן בו לימדו אותנו את הפא הזה. אנו יודעים בוודאות שאיננו יכולים לקחת עמנו את ההחזקות שלנו לשמים, לכן עלינו להתייחס לטיפוח שלנו ברצינות רבה.

אני מקווה שהמתרגלים העמיתים שלי בסין, במיוחד המתאמים, יוכלו להניח בצד את ה"אני" ויפעלו על פי העקרונות של חוסר אנוכיות ואלטרואיזם, כדי שכולנו נוכל למלא את התפקיד שלנו כתלמידי דאפא בתקופת תיקון הפא, כדי שלא נאכזב את הישויות החיות ביקום ששמו את כל תקוותם בנו וכדי שלא נאכזב את המאסטר שלנו שהציל אותנו בחמלתו.