(Minghui.org)

בעלי נעצר באופן בלתי חוקי ונשלח לשבע שנים בכלא בגלל שתרגל פאלון דאפא (הידועה גם כפאלון גונג). הוא שוחרר לאחר שעונה במשך יותר מ-600 יום. הוא בקושי שרד זאת.

השומרים בכלא הביאו אותו הביתה. הם הניחו אותו על המיטה ועזבו במהירות. הוא נראה כמו שלד. העיניים שלו היו עצומות וגופו קר.

בתי רדפה אחרי השומרים וצעקה, "אין לכם שום מצפון?" איך יכולתם לענות מישהו בצורה כזאת?"

קראתי בשמו של בעלי כמה פעמים אך הוא לא הגיב. ביקשתי מבתי להיכנס הביתה ולעזור לי לדקלם "פאלון דאפא הוא טוב!" לאחר שקראנו את המשפט שלוש פעמים בקול חזק, בעלי פתח לבסוף את עיניו, אך לא היה יכול לדבר.

בתי חיממה חלב והשקתה אותו בכפית טיפה אחר טיפה. בקשתי עזרת מהמאסטר. על אף שלא יכולתי לראות את המאסטר, ידעתי שהוא נמצא לצדי. ידעתי שכל עוד יש לנו אמונה במאסטר ובפא, נסים יקרו.

הייתה לי רווחה גדולה שבעלי שרד, ומיד שיתפתי את החדשות הטובות עם כולם.

הודיתי למאסטר. יש לי מזל גדול כל כך וכבוד גדול כל כך להיות מתרגלת דאפא. נוכחותו של המאסטר ושל הפא בחיי העניקו לי ביטחון. כששומרי הכלא שאלו אותי אם לשלוח את בעלי לבית חולים או לבית לא היססתי: אמרתי להם להביא אותו הביתה.

בעלי נכלא ועונה במשך יותר מ-600 יום. משקלו פחת ביותר מחצי, אך תחת הגנתו של המאסטר ובעזרתם של מתרגלים הוא שרד את החוויה הקשה.

להסתכל פנימה לאחר המאסר

בעלי ואני נעצרנו באותו הזמן. אני נשלחתי לשנה אחת של מאסר במחנה לעבודה בכפייה, ואילו בעלי נכלא למשך שבע שנים. הוא פתח בשביתת רעב וזה סיכן את חייו. לאחר שחרורי, החלטתי לנסות להבטיח את שחרורו.

הדרך שלפניי נראתה קשה ביותר, כי לא היה לי שום ניסיון. אך המילים "לטפח חמלה" עלו במוחי.

לאחר תקופה של בלבול, נרגעתי ולמדתי את הפא. העתקתי בכתב יד את כתבי המאסטר והמשכתי להסתכל פנימה. במהרה גיליתי שיש לי החזקה חזקה לתחרותיות עם בעלי. גם קינאתי בו ורציתי לנקום בו על דברים שונים. ההחזקות האלו נבעו מרגשנות. הן היו חומר לא טהור שהשתלט על לבי וכיסה את הטבע האמיתי שלי – ¬את החמלה שלי.

הבנתי שמצבו הנוכחי של בעלי קשור אליי באופן ישיר. היו לי מושגים אנושיים חזקים לגביו כששלחתי מחשבות נכונות. וכך גרמתי לו לקשיים נוספים. לאחר שזיהיתי את הבעיות, שיניתי את הגישה שלי ושלחתי מחשבות נכונות לתמוך בו, המחשבות הנכונות שלו גם התחזקו.

ביקשתי ממנהל הכלא לאפשר לי לראות את בעלי. מתרגלים אחרים שלחו מחשבות נכונות מחוץ לבניין. דברתי עם השוטרים על הטוּב של פאלון דאפא, והם אישרו לי לבקרו.

הצלחתי לראות את בעלי רק פעמיים. הייתה בינינו שיחה פתוחה, וכל הזמן היינו תחת פיקוח וגם הוקלטנו בווידיאו. למרות שבעלי היה רזה כל כך ולא היה לו כוח לשבת, לבי לא זז על ידי האשליה של חולי. שנינו התבוננו פנימה ופרצנו דרך הפער שבינינו. שיננו את "הונג יין" ושיתפנו את הבנתנו בהתבסס על הפא.

היינו שקועים מאוד בשיחות הקצרצרות שלנו יחד, כאילו אף אחד לא היה לידנו. ידעתי שהשומרים, האסירים והרופאים הקשיבו בשקט. האווירה הייתה מלאה בשלווה וחמלה, וזה היה כאילו שיחתנו השפיעה בצורה שהעירה אותם. על אף שהשומרים לא הרשו לי לבקר את בעלי שוב, האמנתי שכבר עשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות.

להרים את רמת הטיפוח שלי תוך כדי הצלת בעלי

התהליך שעברתי כדי להציל את בעלי היה גם תהליך של שיפור רמת הטיפוח שלי. זה נתן לי הזדמנות לדבר עם שוטרי בית הכלא על פאלון דאפא, ואפשר לי לסלק החזקות של טינה ופחד. הצד החומל שלי הופיע. למדתי והעתקתי בכתב יד את "ג'ואן פאלון" בכל יום ושיתפתי עם מתרגלים עמיתים. שמתי לב שרמת השין שינג שלי עלתה ללא הרף.

לפעמים עמדנו, בתי ואני, מחוץ לכותלי בית הכלא במשך יום שלם בחורף הקר, מחכות לשומרים לאפשר לנו ביקור. לאחר שכל המבקרים עזבו, השומרים סגרו את כל התריסים. עמדתי מחוץ לבית הכלא ושלחתי מחשבות נכונות. ידעתי שאיני יחידה שם, כי המאסטר, האלוהויות הנכונות ומתרגלים אחרים נמצאים שם גם.

פעם, לאחר שהשומרים דחו את בקשתנו לבקר את בעלי, בתי התעלפה ברכבת התחתית. היא הייתה מותשת, עייפה ורעבה. לא האשמתי את השומרים או שנאתי אותם בשל כך. רק ביקשתי מהם להפסיק לרדוף את בעלי. הסברתי שאלו שרודפים מתרגלים יפגשו יום אחד בגמול קארמתי. נראה שהם הבינו.

המשכתי לבקר שוטרים בבית הכלא, במשרד הנהלת בית הכלא ובמשרד המשפטים כדי לספר להם על מצבו של בעלי. בקשתי מהם לעזור לו, וכתבתי להם מכתבים על התועלת בתרגול פאלון דאפא.

נשארתי שלווה לא משנה איזו תגובה קבלתי, ותמיד סיפרתי להם על פלאי התרגול בשיטה.