(Minghui.org)

לגבי מתרגלי פאלון דאפא, הרגשות של גאווה ונחיתות אינם ביטויים של לב ישר, אלא תוצאה של מושגים אנושיים. הן החזקות אדירות ואבני נגף על נתיב הטיפוח שלנו.

רגשי נחיתות וגאווה מושרשים בתוך אנוכיות, והגורם להם בשלושת העולמות הוא רגשות אנושיים (צ'ינג).

אתרכז כאן בהרגשת הנחיתות. הבדלים בהופעה אישית, מצב פיננסי, רמת השכלה, גיל או מעמד חברתי, עלולים כולם להיות גורם להרגשת נחיתות. הביטויים האופייניים הם חוסר אמון, חשד, וחוסר ביטחון עצמי. לפעמים מתרגל עלול להרגיש נחות גם כן, כשהוא עושה טעויות או מבצע מעשים מוטעים מפני שאינו מתקדם במרץ בטיפוח, אינו קורא מספיק את הפא, או לא מצליח לרומם את עצמו באמצעות טיפוח במהלך תיקון הפא.

יש מתרגלים הרואים עצמם כבעלי איכות מולדת גרועה, ולכן הם חושבים שהם פחות מתאימים לטיפוח. הבעיה הבסיסית ביותר היא שאין לאדם הבנה נכונה של הדאפא ושל המאסטר, הוא אינו ממקם עצמו כראוי, אינו מכיר בגדולת הדאפא, בגדולת המאסטר ובעצמו כמתרגל במהלך תיקון הפא; או שאינו מבין את דבריו של המאסטר שאחרי נפילה צריך לקום במהירות ולהתקדם הלאה. במילים אחרות, זהו הביטוי של תכונת הארה גרועה, וזה דורש מהמתרגל לנסות בכל מאודו להתעורר לפא במהירות האפשרית.

עקב הרגשת נחיתות, אדם עלול להתבלבל מההאשמות של הרוע ולבלבל בין המשימה הקדושה והאדירה של לסייע למאסטר בתיקון הפא ובהצלת ישויות חיות לבין "מעורבות בפוליטיקה" או "מאבק עם אנשים". מאותה סיבה, אדם יכול להיות יותר מדי ביקורתי כלפי עצמו ואפילו לוותר על טיפוח אם יראה עצמו כמי שנבחן או נרדף על ידי הכוחות הישנים ולא הצליח לעמוד במבחן באצילות של מתרגל דאפא כי הצד האלוהי שלו דוכא מאוד.

למעשה, מתרגלים המתקדמים במרץ לא ירגישו נחותים, וגם לא יהיה להם הזמן לכך. הם ממלאים בקביעות את מחשבותיהם בדאפא. הם שוללים את כל הגורמים הרעים שנוצרו בשלבים שונים של חייהם באמצעות טיפוח בתיקון הפא. מאחר שהפא יכול לתקן כל דבר שאינו ישר, הם מבינים שבין אם הדברים שהם עשו כרגע טובים או לא, הם כבר חלפו. לחשוב עליהם יותר מדי זה כשלעצמו החזקה. המפתח הוא ללמוד לקח ולעשות זאת כהלכה מעתה ואילך.

ההבדלים במגדר, בגיל, בחינוך, במידת העושר ובמעמד החברתי גורמים לכל אחד ואחד להיות דמות מיוחדת על במת המופע הזה בעולם האנושי, אבל הם לעולם לא ישפיעו על לבו של מטפח אמיתי.

בנוגע לאיכות המולדת של אדם המאסטר אמר:

"אין עליך להיות קשור לדברים האלה בטיפוח. זה לא רלוונטי. אל תדאג איך האיכות המולדת שלך. כשישות הצליחה להיכנס לדאפא היום, האיכות המולדת שלה לא רעה. הבט באנשי העולם – יש יותר משבעה מיליארד אנשים בעולם, וכמה תלמידי דאפא של תקופת תיקון הפא יש? אבל אתה אחד מהם. אז למה אתה עדיין צריך לדבר על האיכות המולדת שלך?" ("הוראת הפא בוועידת הפא של מערב ארה"ב ב-2004")

עלינו להבין שמצבים המונעים מאיתנו ללכת ביציבות, בצעדים ישרים, על נתיבי תיקון הפא שלנו, הם דברים שאף מתרגל לא צריך להכיר בהם. עלינו לזהות מצבים אלה ולשלול אותם. יש לנו רק שם משותף אחד, דהיינו תלמיד דאפא. אף מתרגל אינו יכול להיות תחליף למישהו אחר. הפא דורש מכל אחד מאיתנו לעמוד בקנה המידה של הדאפא. אנחנו כה בני מזל לחלוק את המשימה האדירה המשותפת ואת האחריות לסייע למאסטר לתקן את הפא ולהציל ישויות חיות.

במהלך הרגעים האחרונים של תיקון הפא, מספר רב של ישויות חיות נמצאות בסכנה גדולה, כשהן משוועות להינצל על ידי מתרגל דאפא בעל לב רחום המוותר על האנוכיות והאגו שלו. אם אנחנו מוכרעים על ידי ביקורת עצמית ונוטים להרים ידיים, לא נוכל לבצע היטב את שלושת הדברים שהמאסטר ביקש מאיתנו לעשות. במקרה זה, כמה חיים הממתינים להצלה שלכם ייהפכו חסרי תקווה? וכמה הזדמנויות לחזור לנתיב המתוקן תאבדו?

רק הידיים השחורות והרוחות הרקובות של הכוחות הישנים מרוצים לראות אותנו מרגישים נחותים. זהו תירוץ בו הם משתמשים כדי להרוס את כוח הרצון האדיר של מתרגל בתקופת תיקון הפא.

עלינו לשמור על השין-שינג שלנו כנגד הרגשת הנחיתות. עלינו לשלול אותו בנחישות ולפורר אותו ברגע שהוא מתחיל לצוץ. אחרת, הוא יתחזק בקביעות וינוצל על ידי קארמת מחשבה ועל ידי הידיים השחורות. כשהוא יהפוך חזק מספיק כדי להכריע את הרצון, לא נוכל לברוח מהיותנו תקועים בבוץ.

לא משנה כמה סיבות יש לך לגבי הרגשת הנחיתות, הן לא שייכות למתרגל אדיר בתיקון הפא, מפני שמתרגלי דאפא יוצרים את העתיד. כל יום הוא יום חדש לגמרי עבורנו. כאשר אתה מתגבר על הרגשת הנחיתות שלך, אתה יוצר את העתיד ומשאיר מאחור נתיב עבור ישויות העתיד שייקלעו לאותו מצב. אם תוכלו להשליך את הכבלים שלכם, אתם מבססים את האצילות שלכם.

בהרצאותיו, המאסטר רומז לנו – מתרגלי הדאפא בתקופת תיקון הפא – שוב ושוב על ההוד והפאר של עתידנו. הפא של המאסטר נלמד על ידי כל אחד מאיתנו. אל תרגיש שאתה מוקצה או חריג. זוהי למעשה הסוגיה של האם אתה מאמין בנחישות במאסטר ובדאפא.

אל תבגוד בחמלה ובסובלנות המרוממת של המאסטר. מעתה ואילך, קום באומץ ונוע קדימה בנחישות, השלך ממך והלאה את החרטה של העבר ושא את ההדר והבהירות אתך לתוך העתיד.

פשוט התייחס להרגשת הנחיתות כהחזקה שמתרגל צריך לסלק, מפני שהיא אינה שייכת לאף מתרגל. בוא ונצעד קדימה במרץ על נתיב האלוהות.