(Minghui.org)

התנסות שהוקראה בוועידה לשיתוף התנסויות למתרגלים צעירים בסן פרנציסקו 2016

ברכות מאסטר! ברכות עמיתיי המתרגלים!

השנה ימלאו לי אחת-עשרה, ואני לומדת בכיתה ו'.

שמעתי את אמי מספרת שכבר כשהייתי ברחמה התחלתי להקשיב לפא. היא הייתה מפעילה את ה-MP3 על בטנה, כדי שאקשיב להרצאה השלמה בג'י-נאן.

אחרי שנולדתי, אבי ואמי, וגם סבי וסבתי, היו מקריאים לי לעתים קרובות את הפא או נותנים לי להקשיב לפא. הם מספרים שכשתרגלו את התרגילים הייתי לעתים מזומנות נועצת בהם מבט בתשומת לב מרובה.

כשלמדתי לדבר, הייתי אומרת להם לעתים קרובות איפה הפאלון יסתובב. כשהייתי בת שנתיים או שלוש יכולתי לצטט לגמרי מהזיכרון את שני הספרים של "הונג יין", אבל כעת אינני זוכרת זאת באופן חלק כמו פעם.

כשהייתי בת ארבע הגעתי לארה"ב עם אבי. אמי הייתה כבר בארה"ב במשך כמה שנים. בתחילה, הוריי לימדו אותי רק את תרגילי העמידה, אבל יום אחד, כשראיתי אותם יושבים ברגלים מצולבות אמרתי: "מתי אוכל לתרגל גם כן בלוטוס מלא?" ניסיתי והצלחתי לעשות זאת ממש טוב, והם לימדו אותי את תרגיל הישיבה במדיטציה.

בהתחלה אימא הייתה מקריאה לי את "ג'ואן פאלון" אחר-כך קראתי ביחד איתה. עכשיו אני יכולה לקרוא בעצמי למעשה. אחרי שלמדתי את הפא הבנתי כמה עקרונות של טיפוח-תרגול והייתי לפעמים מטפחת לפיהם גם כן.

רוב הזמן אינני מתקדמת כל כך במרץ, כך שהמאסטר נתן לי רמזים דרך חלומות.

פעם אחת הייתי בחלום בחברת אמי ובחברת אנשים רבים שלא הכרתי. כולנו ישבנו על ספסל ארוך מסביב לשולחן. השולחן והספסל היו מחוברים.

לפתע החלו השולחן והספסל לרחף מעלה. הרגשתי כבדה מאוד ועמדתי ליפול. תפסתי בשולחן חזק, אחרת הייתי נופלת. השולחן והספסל עפו למעלה במשך זמן מה, חלפו על פני כמה עננים ועצרו ליד קבוצת עננים גדולה.

אמרתי לעצמי: "לפחות אני עכשיו נערה שמימית". הלכתי מאושרת סביב לעננים.

אחרי שצעדתי קצת, ראיתי בית. פתחתי את הדלת ונכנסתי. אז הבנתי שחזרתי חזרה לעולם האנושי. ראיתי כמה אנשים משחקים, וחברה שלי שאינה מתרגלת פאלון גונג שיחקה שם גם כן. התעוררתי.

שיתפתי בחלום את אימא שלי והיא עזרה לי להבין שתי החזקות שהיו לי. אחת היא שאני אוהבת לשחק יותר מדי. זמן המשחק שלי עולה בהרבה על הזמן בו אני לומדת את הפא ומתרגלת את התרגילים. אפילו בחלומות אני רואה אנשים משחקים.

ההחזקה השנייה היא, שהדרישות שלי לגבי עצמי נמוכות מדי. שמחתי להיות רק נערה שמימית. אולי הגעתי מגוף קוסמי גבוה יותר ויש לי את הישויות החיות שלי עצמי להציל. איך אפשר שאהיה עסוקה רק במשחקים?

למרות שטיפחתי ותרגלתי מאז הייתי קטנה ואני יודעת שאני תלמידת דאפא צעירה, יש לי לפעמים הפרעות בעולם החומרי, ואני דוחקת את לימוד הפא והתרגול ממחשבתי.

בעיה נוספת היא, שלא לקחתי ברצינות מספיק את שליחת המחשבות הנכונות. בדרך כלל אני שולחת מחשבות נכונות רק פעם אחת ביום. לפעמים אינני מצליחה אפילו לסיים את 15 הדקות.

אני אומרת לעצמי שאני רק ילדה וזה צריך להספיק, אבל לרוע לא אכפת אם אתה מבוגר או ילד. כל השמטה באה כדי להפריע.

זוהי הסיבה מדוע היו לי גם קצת הפרעות בגופי, אם כי מעולם לא חשבתי לקחת תרופות.

זמן קצר לאחר שהגענו לארה"ב סילקתי קארמה. לאימא היה קשה לראות אותי במצב כזה, כך שהיא נתנה לי קצת תרופה נוזלית. הקאתי מיד את הכול.

היא מיד הוארה לכך שלא הייתה צריכה לתת לי תרופה. מאז, בכל פעם שיש לי בעיות פיזיות, אני מסלקת אותן באמצעות לימוד פא, תרגול ושליחת מחשבות נכונות.

אימא סיפרה לי גם על דרכים נוספות לסלק הפרעות. אחת היא לקרוא לעזרתו של המאסטר, לבקש ממנו לחזק אותי. השנייה היא לסלק את השדים בעזרת שירים של תיקון הפא. הדרך השלישית היא לשנן: "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב".

שיננתי גם חלקים נוספים מהפא של המאסטר כדי לסלק את הרוע כמו:

"ארהאט כביר בעולם הזה, אלוהויות ורוחות יראים עד מאוד." ("הונג יין" "מוסריות אדירה")

באשר לדברים לאמת את הפא, מאז הייתי קטנה, יצאתי עם אימא לחלק עלונים להבהרת אמת, חילקתי פרסומות ל'שן יון" על ידיות דלתות והשתתפתי בפעילויות רבות של הפאלון דאפא. אבל לא עשיתי הבהרת אמת כלשהי בעצמי.

כיום אני לומדת ריקוד ב"פיי טיאן". לפעמים אנחנו יוצאים החוצה ומופיעים ואני מקווה שיש לכך ההשפעה על הצלת אנשים.

לא אשתמש עוד בתירוץ שאני עדיין צעירה מאוד וארפה מהסטנדרט שלי. עליי למהר וללמוד את הפא, לתרגל גונג, לעשות עוד דברים לאמת את הפא ולהיות תלמידת דאפא צעירה וכשירה.

תודה רבה לך מאסטר! תודה לכם עמיתיי המתרגלים!