(Minghui.org)

[רק חלק מההתנסות תורגם]

לאמת את הפאלון דאפא במרכז המעצר

לאחר שהרדיפה החלה ב20 ביולי 1999, אמרתי לבעלי שאני נוסעת לבייג'ינג לעתור לצדק למען הפאלון דאפא (פאלון גונג). הוא נחרד. הוא רומה על ידי השקרים ששמע על הפאלון דאפא מהמפלגה הקומוניסטית הסינית, ודיווח עליי למשטרה כדי למנוע ממני ללכת, ונעצרתי.

במרכז המעצר, סירבתי למלא אחר דרישות השומרות. בינואר 2001, ביקשתי עט ונייר כדי לכתוב מכתב. לא הייתה לי השכלה רבה ומילים רבות לא ידעתי איך לכתוב. שאלתי את השומרת שוב ושוב. לבסוף היא הסכימה וביקשה ממתרגלת אחרת לעזור לי. תוך יומיים כתבתי מכתב בן 6 עמודים. האסירות בתא המאסר שהייתי בו שיבחו אותי על איכותו הגבוהה של המכתב ותהו איך כתבתי אותו.

"המאסטר שלי פתח את חוכמתי. הוא אמר לנו לחשוב קודם על אחרים, להבהיר את האמת לאנשים ולהיות אדם חסר אנוכיות", אמרתי.

סירבתי לעבוד ולא שיתפתי פעולה. במקום זאת, דיברתי עם האסירות והשומרות על הדאפא. אמרתי להן איך הדאפא מלמד אנשים להפוך לטובים. כמה מהן אמרו שהן יתרגלו בשיטה לאחר שישוחררו.

יום אחד, אסירה סיפרה לי על מתרגלת דאפא לשעבר שמוחזקת שם ושעברה שטיפת מוח כדי שתוותר על התרגול. מצאתי הזדמנות לשוחח עם המתרגלת הזאת.

"האם עברת 'שינוי'?" שאלתי אותה. "אינך רוצה להיות תלמידה של המאסטר? את באמת רוצה להקשיב לג'יאנג זמין? האם את חיה למענו? האם הוא יכול לעזור לך להגיע לשלמות?" מחשבתה של המתרגלת התבהרה, ולנגד עיניהן של יותר מ-20 אסירות, היא קרעה את המכתב בו היא ויתרה על אמונותיה הרוחניות.

כשנודע לשומרת מה קרה, היא הורתה לאסירה שהייתה ראש התא שלנו לענות אותי.

סירבתי לשתף פעולה, המשכתי לשנן את הפא ותרגלתי את חמשת התרגילים. במשך התרגיל השני, האסירה הראשית שפכה מיכל גדול של מים על ראשי. בתחילה נבהלתי, אך מיד נרגעתי והמשכתי לתרגל. היא משכה בשערי והדפה אותי לרצפה. אז, היא שפכה עליי שוב מיכל מים. היה חורף, אך לא היה לי קר. האסירות היו מבוהלות. נעמדתי והחלפתי את בגדיי הרטובים. בזמן הזה, ראיתי פאלונים צבעוניים רבים מסביבי.

התרגשתי כל כך. המאסטר הגן עליי ועודד אותי. בכיתי ובלבי הודיתי למאסטר שוב ושוב.

באותו הלילה, ראיתי בחלומי שבגלל שהסוהרת הפסידה כל כך הרבה דֶה, היא נפלה מרמה גבוהה יותר עד שנעלמה. למחרת, תוך כדי הפעילות השגרתית שלי, שמעתי את האסירה שהיא ראש התא שלנו צורחת פתאום ורצה החוצה מהתא. היא סירבה להתקרב אלי. המאסטר הגן עליי, ואלו שרדפו אותי הוזהרו שהם יצטרכו לשלם את חובם.

שקרים מעוותים לא "ישנו" מתרגלים

בזמן מעצרי, משפחתי ניסתה לשחרר אותי. הסוהרות אמרו להם שלא אשוחרר עד ש"אשתנה". אז הם ניסו לשכנע אותי לוותר על התרגול. אחת מבנותיי איימה שתתאבד מול עיניי, אך אמרתי לה שזה לא ישנה את דעתי. היא הרימה כסא ופגעה בעצמה, והשומרת הוציאה אותה.

נעצרתי שוב ב-29 במרץ 2002. אזקו אותי והכניסו אותי למכונית משטרה מול בעלי, בניי ובנותיי. בני הבכור רץ אחרי מכונית המשטרה כשהוא בוכה וצועק, "אמא – בואי נלך הביתה!"

הרדיפה שברה הרבה משפחות. למרבה הצער, אנשים שעברו שטיפות מוח על ידי המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) מאשימים את הפאלון דאפא ואת המתרגלים.

"אתם אנשי הפאלון גונג מאוד אנוכיים. אינכם דואגים לבני זוגכם או לילדיכם. אתם רק מעוניינים בהארה שלכם עצמכם", אמרה אחת הסוהרות.

"זו את שכולאת אותי פה", אמרתי לה. "דאגנו למשפחתנו ולילדינו טוב כל כך לפני שעצרתם אותנו. זו את שכולאת אותנו. איך את יכולה לטעון שלא אכפת לנו ממשפחתנו?" היא לא הוסיפה דבר ועזבה.

כשאנשים מתרגלים פאלון דאפא, הם מקבלים תועלת מהתרגול. משפחותיהם הופכות הרמוניות, במקומות עבודתם הם עובדים בחריצות, ולא רבים למען תועלת אישית. המנהלים והעמיתים שלהם מעריכים אותם מאוד. זו תופעה נפוצה.

עינויים אלימים במא-סאן-ג'יאה

מחנה העבודה בכפייה מא-סאן-ג'יאה פתח בסבב נוסף של רדיפה חמורה בדצמבר 2002. מנעו שינה ממתרגלים מסביב לשעון. ארבע מתרגלות לשעבר (ששיתפו פעולה עם הרשויות) השגיחו על מתרגלת אחת במשמרות והשמיצו את התרגול. מתרגלים נחושים הוכו ועונו.

מתרגלת פאלון גונג בת 67 נגררה מתאה לחדר האוכל ומשם לצינוק. בגדיה נקרעו. במשך שהותה הארוכה והמבודדת בצינוק היא התעוורה.

מתרגלת צעירה לא יכלה ללכת לאחר שעונתה במשך ימים רבים. היא הצטמקה, ושלושה אנשים היו צריכים לעזור לה לזוז ממקום למקום.

מתרגלת בת 45 נקשרה לצינור החימום למשך זמן רב כי היא סירבה "להשתנות". מפרקי ידיה הפגועים דיממו ופיתחו נמק.

שלוש מתרגלות מתאי עונו עד מוות. ההתעללות הייתה כה אכזרית וקשה. זה ממש מכאיב להיזכר במה שקרה להן.

הוחזקתי בצינוק בידוד פעמיים למשך עשרה ימים בכל פעם. נקשרתי באזיקים לצינורות וידיי התנפחו. מנעו ממני שינה. לא הורשיתי ללכת לשירותים ולא הייתה לי ברירה אלא לעשות את צרכיי במכנסיי. לא ניתנו לי מים כלל. הם משדרים תעמולה המשמיצה את המאסטר ואת הדאפא במשך כל היום. הארוחות מכילות לחם תירס ושימורי ירקות מלוחים במיוחד. פי היה יבש כל כך שדימם. הורדתי 15 קילו ממשקלי לאחר שתי הפעמים שנכלאתי בצינוק.

מתרגלים שעברו עינויים שכאלו קוברים את זה במוחם ומסרבים לזכור. זה היה בלתי נסבל. לדוגמה, פעמים רבות האזיקים היו הדוקים כל כך עד שהבשר נחתך לרווחה והעצמות נגלו. הכאב היה נוראי. מתרגלים התעלפו לעתים קרובות. אני גם עברתי עינוי כזה ופיתחתי לחץ דם גבוה מאוד, שהביא לכאבי ראש ושלשולים. יום אחד התעלפתי והוצאתי מצינוק הבידוד.

בני בא לבקר אותי, אך הסוהרת אמרה לו שאינו יכול לראות אותי כי לא התנהגתי יפה. הכריחו אותו להבטיח לסוהרת שהוא ינסה "לשנות" אותי. לבסוף, הוא הורשה לראות אותי בתנאי שהסוהרות והאסירות יהיו נוכחות.

בני שאל אותי מדוע אני מסרבת לוותר על התרגול. "פאלון דאפא הוא דרך ישרה", אמרתי. "הוא מלמד אנשים להיות טובים. איזה אדם אתה רוצה ש'אשתנה' להיות?" הראיתי לו את מפרקי ידיי הנפוחים. הוא היה ללא מילים ונראה שבור לב. הסוהרת סיימה מיד את הביקור.

נכלאתי שלוש פעמים ונשלחתי למחנה לעבודה בכפייה לשלוש שנים. אמי בת ה-85 לא יכלה לשאת זאת ונפטרה לפני שחרורי.

כשאני נזכרת בשנים האלו, אין לי מילים לבטא את רגשותיי. לא הייתי שורדת את המצוקות האלו אם המאסטר לא היה עוזר לי. תיקון הפא התקדם עד כאן. אני חייבת להקשיב למאסטר, לטפח את עצמי היטב, להציל יצורים חיים ולצעוד היטב את הצעד האחרון בנתיב הטיפוח שלי.