(Minghui.org)

התנסות מהוועידה האינטרנטית התשיעית לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין ביולי 2008, במהלך אולימפיאדת בייג'ינג, נעצרו תלמידי דאפא רבים במדינה באופן בלתי חוקי, ובכלל זה שתי אחיותיי ואחייניתי.

1. להתנגד למעצר באמצעות מחשבות נכונות

באותו זמן התפרסמה בדיוק הרצאתו של המאסטר "לימוד פא בוועידת ניו יורק 2008". קראתי אותה עשר פעמים ברצף.

המאסטר אמר:

"היום, משטר הבריונים הזה וכל הממשלה, כולל השגרירויות שלו, קיים רק למען פאלון גונג. המנגנון הענק הזה מלווה אתכם ומציג אתכם כניגוד חד אליו – האם זה לא עצום, משהו שלא נשמע כמותו! הם כבר לא טורחים להעמיד פנים ומשתמשים בכל הטקטיקות הבריוניות והערמומיות שלהם בזמן שהם עושים דברים מרושעים. ההצגה שהם מציגים נראית די מפחידה, אבל הייתי אומר שזו סערת הפעילות האחרונה שלהם לפני שהם נכחדים. (מחיאות כפיים) פשוט תמשיכו להסתכל ותראו שכך הדרמה תסתיים. התקופה הזו בהיסטוריה תוכננה כדי שתלמידי הדאפא יצילו יצורים חיים, אז למה לא לקחתם את התפקיד הראשי?" ("לימוד פא בוועידת ניו יורק 2008")

יום אחד אחר הצהריים, הגיע לביתי מישהו מוועדת השכונה, ודרש שאכתוב הצהרות המבטיחות שאוותר על הפאלון דאפא. סירבתי לחלוטין.

לילה אחד, כשחזרתי הביתה מלימוד הפא בקבוצת הלימוד, מישהו הזהיר אותי מתוך כוונות טובות שאתחבא, משום שהרשויות מתכוונות לפעול ושעלולים לעצור אותי. בעלי, שאינו מתרגל אך הוא אדם ישר מאוד, אמר לי: "לא עשית כל דבר רע, כך שאין לך מה לפחד. היכנסי הביתה ואני אמתין להם בפתח הדלת, אף אחד לא יעז לגעת בך".

בתמיכת בעלי הרגשתי רגועה יותר. הנחתי את ספרי הדאפא מול התמונה של המאסטר, התיישבתי בתנוחת לוטוס מלא כשכף ידי זקורה למעלה והתחלתי לשלוח מחשבות נכונות. בחצות הלילה, בדיוק כשבעלי נכנס הביתה, מישהו דפק על הדלת. בעלי פתח את הדלת וקבוצת שוטרים פרצה פנימה ברעש. הם צעקו לעברי לצאת החוצה. בעלי אמר להם: "זה בלתי חוקי לפרוץ לתוך נכס פרטי באמצע הלילה". אחד השוטרים ענה לו: "אנחנו רק רוצים להציץ פנימה ואז נסתלק". הם נכנסו לתוך החדר בו שהיתי, עשו סיבוב ועזבו, כאילו לא ראו דבר.

למחרת התברר לי שבאותו לילה הם עצרו את אחותי הגדולה ולקחו אותה למרכז המעצר ומיד לאחר מכן הגיעו לביתי.

למחרת אחר הצהריים, ביקשתי מאחותי השנייה ומאשתו של אחייני ללכת ביחד איתי לדרוש את שחרורה של אחותי הגדולה. עודדתי אותן שהמאסטר לצידנו. אחרי ששלחנו מחשבות נכונות, עמדנו לצאת למרכז המעצרים. בדיוק אז הגיעה קבוצת שוטרים ישר לעברנו. אחד מהם קרא לי בשמי והורה לי לפתוח את דלת הבית, כדי שיוכלו לערוך בו חיפוש. שישה או שבעה שוטרים התאספו סביב.

לרגע אחד נמלאתי פחד. ואז באופן אינסטינקטיבי צעקתי בקול: "הצילו, גנבים". שכנים רבים יצאו מבתיהם לחצר וחלק מהם נזפו בשוטרים והוכיחו אותם.

סיפרתי לשוטרים שלפני שתרגלתי פאלון גונג סבלתי מכל מיני מחלות כמו שחפת ולחץ דם גבוה. אחרי שתרגלתי החלמתי, וחיי משפחתי הפכו הרמוניים. המשכתי וסיפרתי להם איך הדאפא נפוץ בכל העולם, על התקרית המבוימת בכיכר טיאננמן ועובדות נוספות על הפאלון דאפא.

אחד השוטרים אמר: "אין לנו ברירה. אנחנו מנסים להתפרנס. תנו לנו פשוט להיכנס פנימה ולהסתכל סביב". ושוטר אחר אמר בתקיפות: "אל תבזבזי עוד זמן. המפקד צלצל והורה לנו לפתוח בכוח את הדלת אם תסרבי לפתוח אותה". אמרתי לו ברצינות: "נראה אותך מעז לעשות זאת. כולם יודעים על המעשים שעשית. היה מישהו במשרד שלך שרדף מתרגלי פאלון גונג פעמים רבות וסירב להתחרט על מעשיו. כתוצאה מכך הוא מת. אני בטוחה ששמעת על כך". כמה מהשוטרים התיישבו בישיבה שפופה עם ראש למטה ולא אמרו מילה.

המצב הזה ארך ללא שינוי עד אחרי השעה 17:00 אחר הצהריים. כשבעלי חזר הביתה מהעבודה וראה את הסצנה הזאת, הוא אמר בדאגה: "לא משנה מי אתם, אשתי אינה עושה דבר רע כלשהו בתרגול פאלון דאפא. אין כל דרך שתוכלו לגעת באשתי". השוטרים המשיכו להתחנן לפנינו: "פשוט פתחו את הדלת והרשו לנו להיכנס פנימה. אנחנו רק רוצים להעיף מבט ואז נעזוב". שלחתי מחשבות נכונות בשקט. הם נכנסו, עשו סיבוב ויצאו כשהם אומרים: "לא נגענו בשום דבר בבית". אמרתי להם שעליהם לזכור שפאלון דאפא הוא טוב, שאמת-חמלה-סובלנות הוא טוב. "התייחסו לדאפא בנדיבות ותבורכו בכך". הם הנידו בראשם ועזבו. כך עברתי שני מבחנים רצופים. זה חיזק את אמונתי במאסטר ובפא.

2. ללכת לתחנת המשטרה ולרשויות העיירה לבקש שישחררו את אחותי ויחזירו את החפצים המוחרמים

אחרי שאחותי ואני דנו במצב, החלטנו ללכת לתחנת המשטרה לבקש לשחרר את אחותנו. כשנכנסנו לתחנה, שני שוטרים שהיו אתמול בביתי ראו אותנו וניסו לברוח משם. חייכתי, ניגשתי אליהם ושאלתי אותם למה הם בורחים מפנינו. הם ענו: "באתן לכאן לספר לנו את האמת? אנחנו יכולים להרגיש את הפאלון מסתובב מעל ראשינו וזה גורם לנו סחרחורת". אמרתי להם: "זה דבר טוב. מדוע שלא תפרשו מהמק"ס בשם בדוי? הם הסכימו ואמרו: "נעשה כל מה שתגידו לנו".

בשעה שחיפשתי את מפקד התחנה, ניצלתי את ההזדמנות להיכנס לכל משרד להבהיר את האמת. כשראיתי את מפקד המשטרה שאלתי אותו: "איזה פשע ביצעה אחותי שעצרת אותה? שמעתי גם שלקחתם לעצמכם פריטים אישיים שהחרמתם ממתרגלים אחרים". המשכתי: "הם לקחו את האופניים של אחייני, 500 יואן במזומן שהיו עליו, את שני המחשבים הניידים של אחותי הגדולה, את המחשב הנייח של אחותי השלישית ועוד חפצים אישיים". המפקד ענה: "בואי ונסתכל. אם זה נכון, אני אחזיר את הפריטים".

למחרת בבוקר חזרנו שוב לתחנת המשטרה. סגן המפקד קיבל אותנו ואמר לאשת אחייני לגשת למשרדו לקבל את 500 היואן במזומן שהם החרימו. בין החפצים שהוחרמו הבחנתי מיד בספרי דאפא ובתמונה של המאסטר. ללא היסוס לקחתי את התמונה של המאסטר ושמתי בתיק שלי. באופן בלתי צפוי הם לא ראו מה שעשיתי. מאוחר יותר, כשחזרתי שוב לתחנה, קיבלתי בחזרה שני תקליטורים של מוסיקה וספר אחד של דאפא. המפקד אמר שלגבי האופניים והמחשבים עליי לגשת לראש הרשות בדרג האזורי. בנוגע לאחותי, הוא אמר שאין לו סמכות לשחרר אותה.

פנינו לרשות של הדרג האזורי. נהוג היה שאורחים שנכנסים ויוצאים נרשמים ותיקיהם נבדקים. שלחתי מחשבות נכונות האוסרות עליהם לבדוק את התיק שלי. מצאתי את ראש האזור וקיבלתי את האופניים של אחייני. בהיות שם ראיתי את תמונתו של המאסטר והעתק של "ג'ואן פאלון" במשרד. לקחתי את הספר וראש הדרג האזורי ראה זאת. הוא תפס בידי ושאל בתקיפות: "האם את מתרגלת פאלון גונג?" חייכתי אליו ואמרתי: "האין אדם חופשי לבחור להאמין במה שהוא רוצה?" הוא הסכים לדבריי ולבי כאב כשחשבתי שהתמונה של המאסטר נותרה במשרד ואינני יכולה להגן עליה. החלטתי להחזיר לידיי את תמונתו של המאסטר. בכל פעם שנכנסתי למשרדו של ראש האזור, הייתי מבהירה לו את האמת. הלכתי למשרדי הרשות האזורית פעמיים ביום כדי לחלץ את שתי אחיותיי המבוגרות ואת אחייני.

באחת הפעמים האלה איים עלי ראש העיירה שיעצור אותי אם אמשיך לספר לו על הפאלון גונג. אמרתי לו בשלווה: "אם בני משפחתך היו נעצרים ללא הצדקה, האם היית עומד מן הצד ולא עושה דבר? בני משפחתי מתרגלים פאלון דאפא ושואפים להיות אנשים טובים בכל ההיבטים, אבל מתרגלים של פאלון דאפא נעצרו, נשלחו למחנות עבודה בכפייה, גזרו עליהם תקופות מאסר בכלא ולחלק מהם קצרו את האיברים בעודם בחיים. הממשלה ובתי החולים מכרו את האיברים שנקצרו במחירים מופקעים למען רווח". הוא היה המום לשמוע את דבריי ושאל שאלות רבות. עניתי לו על השאלות בזו אחר זו. בסופו של דבר, הוא הביע את רצונו לעזור לי.

3. לדרוש שחרור ב"משרד 610"

כשעזבתי את משרד רשות העיירה, התחלתי לחפש את משרד 610 המחוזי. הלכתי ביחד עם בתו של אחד המתרגלים. לאורך הדרך, שיננו את השיר של המאסטר "הפא מתקן את הקוסמוס" ("הונג יין II" - תרגום זמני):

"חמלה יכולה להביא להרמוניה של שמים וארץ, לזמן את האביב מחשבות נכונות יכולות להציל את אנשי העולם".

כשהגענו לכניסה הראשית של משרד ועדת המפלגה המחוזית, אמרתי לשומרים: "שלושה מבני משפחתי נעצרו על תרגול בפאלון גונג. לחץ דמה של אחותי הגדולה גבוה מאוד והיא במצב בריאות לא טוב. באנו לבקש את שחרורה". אחד השומרים שאל אותנו אם אנחנו מכירות את מנהל "משרד 610". כשעניתי בשלילה הוא אמר: "הסתכלו על הבעת הפנים שלי לפני שאתן פועלות. כשמכוניתו תגיע לכו בעקבותיה". לאחר מכן השומר הזה וויתר על חברותו במפלגה הקומוניסטית ופרש ממנה.

פגשנו במנהל משרד 610 וביקשנו ממנו לשחרר את המתרגלים העצורים. הוא איים עלי פעמים אחדות שיעצור אותנו אם נבוא שוב. ללא פחד מהגישה המאיימת שלו, שהרגשתי שזו הצגה בלבד, המשכתי לספר לו את העובדות על הרדיפה. אמרתי לו: "כל עוד אינך משחרר אותם, אני אבוא לראות אותך כל יום, עד שתרשה להם ללכת". וכך, כל יום המשכתי ללכת לשם ובחזרה ממשרד למשרד. לכל מקום שהגעתי הבהרתי את האמת.

בעקבות זאת, כשבאתי למשרד 610 והמנהל ראה אותי, הוא הסתתר מפניי. שלחתי מחשבות נכונות. קיבלתי את מספר הטלפון שלו מהשומר וצלצלתי לו. האדם שענה לי אמר שהמנהל אינו נמצא ואמר לי להגיע ביום אחר. עניתי: "אחותי הגדולה מוחזקת במעצר והיא חולה מאוד. אם הם עדיין יסרבו לשחרר אותה והיא תמות, האם תיקחו את האחריות לכך עליכם?" הוא מיהר לענות ואמר לי לבוא למשרד. כשהגעתי למשרד אמרתי לו: "הכליה הימנית של אחותי הגדולה הוסרה וב-1995 הכליה השנייה שלה החלה להתדרדר. אחרי תרגול בפאלון דאפא היא החלימה. היא מוכרת לכולם כאדם טוב. בבקשה שחרר אותה מהר ככל האפשר". הוא האזין והקליט את דבריי ואמר שיעביר לממונה עליו את מה שאמרתי מהר ככל שיוכל.

לאחר מכן נכנסתי ויצאתי בצורה חופשית לתחנת המשטרה, למשרד הרשות ולוועדת המפלגה המחוזית. פעם אחת ניגשתי שוב למשרד 610 לבקש את שחרורה של אחותי. אולי המנהל חש שאני מגיעה. הוא פתח לפתע את דלת חדרו ונכנסתי פנימה. התחלתי להבהיר לשוטרים בחדר את האמת. המנהל הלם על שולחנו ואיים לזרוק אותי החוצה אם אמשיך לדבר. שלחתי מחשבות נכונות לסלק את הרוע השולט בו בממדים אחרים. חייכתי ואמרתי: "שלושה מבני משפחתי כלואים על ידכם ובכל זאת אינני מתרגזת. מדוע אתה מתרגז?" הוא הרים את הטלפון שלו וצעק לשומר: "אל תיתן למתרגלת הזאת להיכנס הנה בעתיד. אם תאפשר לה להיכנס אני אעניש אותך".

באותו הזמן מתרגלים באזור שלי או שהתרחקו מביתם או שהיו עצורים. שיתפתי בהבנות שלי מתרגלים עמיתים ועודדתי אותם לשמור על אמונתם במאסטר ובדאפא ולצאת החוצה לחלץ את המתרגלים הכלואים. כמו כן עודדתי בני משפחות של מתרגלים לצאת ולדרוש לשחרר את יקיריהם בצורה גלויה ומכובדת. חשפנו את האמת על הרדיפה, תלינו בלילה אחד מודעות בכל כביש מרכזי ובכל הרחובות הקטנים. אפילו הנחנו עלונים במגירות השולחנות של תחנת המשטרה.

4. לדרוש את שחרורם של מתרגלים במרכז המעצרים

בכל יום הלכתי למרכז המעצרים לדרוש את שחרורם של מתרגלים, להבהיר את האמת ולשלוח מחשבות נכונות. אולם הם המשיכו לסרב לאפשר לי לראות את משפחתי. פעם אחת עצרתי את מנהל מרכז המעצרים במכוניתו ודרשתי לראות את משפחתי. אמרתי לו גם לזכור שפאלון דאפא הוא טוב. הוא אמר אחריי: "פאלון דאפא הוא טוב" ואף אמר: "בפעם הבאה אל תבקשי לראות אותם. במקום זאת דרשי שהם ישוחררו".

בכל פעם שלמדתי את הפא או שלחתי מחשבות נכונות, הייתי קוראת בקול בשמם של מתרגלים ומבקשת שניטמע ביחד בדאפא ונסלק את הרוע. כדי לעודד מתרגלים כלואים, ניגשתי לכניסה הראשית של מרכז המעצרים וקראתי בשמות המתרגלים. הסוהרים מיהרו החוצה במהירות והקיפו אותי. הם איימו לעצור אותי. הבהרתי להם את האמת ברוגע ואמרתי: "אם לבני משפחותיכם היו עושים עוול ועוצרים אותם, איך הייתם מרגישים? אני רוצה שיקיריי ישוחררו מהר ככל האפשר". לאחר מכן כששוב פעלתי כך, הם לא כעסו עלי כמו בעבר.

המתרגלים הכלואים שם גם הם פעלו היטב. הם שכנעו את כל אלה שנתקלו בהם, לפרוש מחברותם במפלגה, ואף הגניבו החוצה רשימת שמות של אלה שהסכימו לפרוש מהמפלגה. מאוחר יותר כל המתרגלים העצורים נשלחו למרכז לשטיפת מוח. כולם מלבד אחותי הגדולה.

ביום שהחלה "כיתת" שטיפת המוח, ניגשתי לראות את ראש הרשות האזורית. הוא אמר לי: "לא רציתי לעשות זאת, אבל לא הייתה לי ברירה. אני יודע מדוע את כל כך מודאגת למצוא את המתרגלים האלה. את חוששת שיקצרו מהם את איבריהם בעודם בחיים, האין זה נכון?" אמרתי לו: "אינני רוצה שתענה את יקיריי. אינני רוצה שהם יישלחו למחנה עבודה בכפייה ואיבריהם ייקצרו. אבל גם אינני רוצה שאתה תעמוד לדין בעתיד".

בעקבות זאת, כשבאתי לראותם שוב, הוא והשוטרים התייחסו אלי בנימוס רב. פעם אחת הוא אמר: "אני חושב שאת ישרה מאוד". עניתי לו: "אתה רואה זאת בי מפני שהמאסטר ישר והדאפא ישר".

פעם נתקלתי באשתו של מפקד המשטרה שהוביל בעבר שוטרים לביתי. עזרתי לכל המשפחה שלה לעזוב את המפלגה. אשתו הודתה לי בתנועת הא-שי בידיה. כשראיתי אותה לאחר מכן היא סיפרה לי: "בעלי בחר לפרוש מוקדם מעבודתו אחרי שלמד את האמת על הרדיפה. הוא אמר שאינו רוצה לעשות מעשים רעים כאלה עוד".

5. ללכת למרכז לשטיפת מוח כדי להבהיר את האמת ולחלץ מתרגלים עמיתים

מאז החלה הרדיפה, הוועדה הפוליטית משפטית של המחוז, משרד 610 ומחלקת המשטרה הקימו כ-10 כיתות לשטיפת מוח, כדי לרדוף מתרגלי פאלון גונג. הסוכנים בכיתות האלה אסרו על מתרגלים לתרגל, לשלוח מחשבות נכונות או לראות מישהו מבחוץ. הם עינו את המתרגלים במכות ובעיטות ואילצו אותם לעמוד למשך פרקי זמן ארוכים.

הפעם, כבר ביום הראשון להפעלת הכיתה לשטיפת מוח, הלכתי למקום בו התקיים השיעור. בחוץ היה תלוי שלט עליו כתוב: "בסיס צבאי. אין כניסה לצוות בלתי מוסמך". ראיתי שהדלת נפתחה ונכנסתי ישר פנימה. ראיתי מתרגלים עמיתים וקבוצת סייעים. הם שאלו אותי איך הצלחתי להיכנס פנימה. אמרתי שדחפתי את הדלת ונכנסתי. אחד מהם אמר לי בתקיפות: "רק עברנו לכאן וכבר גילית איפה אנחנו". שלחתי מחשבות נכונות לסלק את הרוע מאחוריו. סיפרתי למתרגלים שבני משפחותיהם בחוץ דואגים להם ומקווים שהם ישוחררו בקרוב.

כשחזרתי שנית למרכז לשטיפת מוח, הדלת הראשית הייתה נעולה. ניגשתי לדלת האחורית והבהרתי להם את האמת, וגם שלחתי מחשבות נכונות מצידו השני של הגדר. כמה עשרות אנשים התקבצו שם סביב לשמוע מה שהיה לי לומר.

עקב כך שמתרגלים בחוץ שלחו מחשבות נכונות וחשפו את הרדיפה באינטרנט בשעה הנכונה, הכיתה לשטיפת המוח נסגרה והמתרגלים נשלחו חזרה. לצערי, חלקם נשלחו למחנה עבודה בכפייה. אחותי הגדולה לא שוחררה והייתה כלואה במרכז המעצרים.

6. המאסטר העניק לי אומץ לפתוח את דלת מרכז המעצרים בעזרת מחשבות נכונות

כמה ימים לאחר מכן, התקשרו אליי ממחלקת המשטרה וביקשו ממני לקחת את משפחתי הביתה. צלצלתי למונית ונסעתי למרכז המעצרים כשאני שולחת כל הדרך מחשבות נכונות. אחותי הגדולה ואני ארזנו את חפציה. ברגע שיצאתי מהדלת, סגן המנהל שם מנעול על הדלת ונעל את אחותי בפנים. הוא הורה לה לכתוב הצהרה בה היא מבטיחה לוותר על תרגול בפאלון גונג, אחרת לא ירשו לה לחזור הביתה.

יכולתי להרגיש באותו זמן שהמאסטר מעניק לי כוח עצום וצעקתי בקול מצווה: מה אתה עושה? פתח מיד את הדלת עבורי ותן לה לצאת". סגן המנהל והשוטרים היו המומים. צעדתי קדימה, תלשתי את המנעול וזרקתי אותו על הרצפה. תפסתי באחותי ויצאנו החוצה. מנהל מרכז המעצרים צחק ואמר: "פתחו את הדלת. תנו להן לצאת". כך הבאתי את אחותי הביתה ממרכז המעצרים.

אלו היו חודשיים של מאבק בין הטוב לרע. עם החמלה של המאסטר יכולתי למלא את חובתי באמצעות מחשבות ופעולות נכונות.