(Minghui.org)

אחרי קריאה בהרצאת המאסטר "הוראת הפא בוועידת הפא של החוף המערבי ב-2015", הבנתי את הרצינות וכובד הראש בטיפוח. המאסטר הזכיר פעמים רבות את ההגעה לשלמות. יכולתי לחוש שהמאסטר מודאג לגבי חוסר התקדמות במרץ של התלמידים בטיפוח.

נהגתי להחשיב עצמי כתלמיד ותיק שהתייצב מול הרדיפה המרושעת מאז ה-20 ביולי 1999 ועומד להשיג את השלמות המלאה כל אלך במסלול תיקון הפא. האמנתי שהמאסטר ישחרר אותי מכל ההחזקות הקטנות ברגע ההגעה לשלמות. לכן, אחרי שנים של טיפוח, עדיין לא שחררתי החזקות רבות, ולעתים קרובות אני מחזיק בגישה של להניח להן. לא עשיתי מאמץ אמיתי לסלק את ההחזקות שלי.

המאסטר אמר:

"אבל זה טיפוח – מה קרה עם להיות "ללא החסרה" (ווּ-לוֹאוּ)? בנוסף, בשנים האלה,... כל אחת מהמחשבות האנושיות או ההחזקות שיש לך תקשה עליך להשתפר ולהתרומם,..." (הוראת הפא בוועידת הפא של החוף המערבי ב-2015)

היעדר מוטיבציה להבהרת אמת

במבט לאחור על 20 השנים האחרונות של הטיפוח שלי, רק התחלתי להבין שלמרות שהלכתי במסלול תיקון הפא, חסרים לי המוטיבציה והרצון להבהרת אמת לגבי הפאלון דאפא. לא הייתה בי הרגשת דחיפות כשזה נגע בהצלת אנשים ובדאגה האמיתית לעתידם של אנשים בגלל שלא ידעו את העובדות האמתיות. נוסף לכל זאת, לעתים קרובות אני נוצר מחשבה עמוקה בתוך מוחי שאני רוצה לברוח מהסביבה המרושעת והמדכאת הזאת ולהחליף אותה בסביבה חדשה.

התנסיתי בכל מיני מצוקות, קשיים ולחץ ברדיפה הזאת, שנראתה כאילו אין לה סוף. עצביי היו מתוחים מאוד, מה שגרם לי להיות דרוך ונוטה להתרגז בקלות בשנים הראשונות בהן הרדיפה הייתה בשיא רשעותה. התנסיתי במבחני טיפוח רבים וקשיים עקב ההחזקות שלי. ברקע הייתה התעמולה המשמיצה הבלתי נגמרת שהכפישה את המאסטר ואת הדאפא, הידע על מעצרם של מתרגלים עמיתים, כליאתם, העינויים שעברו ועוד. יותר מפעם אחת ייחלתי שיום אחד אוכל לעזוב כאן ולהיות בסביבה שבה אוכל סוף סוף להרגיע את נשימתי.

פעמים רבות קרה גם שכמעט נוצרה הזדמנות לעזוב, אבל דברים לא הסתדרו. המאסטר רמז לי שזהו המקום בו נדרתי להיות בזמן הזה בהיסטוריה. ובכל זאת המשכתי לטפח את התשוקה לעזוב. התשוקה הזאת הפכה אפילו רצינית יותר, כששמעתי על איך מתרגלים עמיתים נסעו לחו"ל והצליחו לראות את המאסטר באופן אישי ולהקשיב לו מלמד את הפא. בכל פעם היה עלי ללמוד הרבה את הפא כדי לדכא זמנית את הרצון לעזוב.

המאסטר אמר לנו ב-

"Teaching the Fa at the Western U.S. Fa Conference", לוס אנג'לס, 1999 (תרגום זמני, לא רשמי):

"כפי שאתם יודעים, בודהא או אלוהות יכולים לתת את חייהם למען הישויות החיות והאינטרס של היקום; הם יכולים לוותר על כל דבר, ושזה אפילו לא יגע בלבם."

הלימוד של "הוראת הפא בוועידת הפא של החוף המערבי ב-2015" גרם לי להבין שעלי לסלק את המנטליות של תקווה לסביבה חדשה, כי זו פרצה אדירה במצב הטיפוח שלי. לא התייחסתי לשבועה הפרהיסטורית שלי ברצינות ולכן לא עמדתי בציפיות לכינוי "תלמיד דאפא בתקופת תיקון הפא".

כשהגעתי בכתיבה לנקודה הזאת, נזכרתי לפתע בהרצאת המאסטר:

"אמרתי לכם משהו לפני כן, אמרתי: מהו בודהא? טאתאגאטה הוא הכינוי של אנשי העולם למי ש'בא עם האמת והכוח לעשות את מה שהוא רוצה', ואילו בודהא אמיתי הוא מי שמגן על הקוסמוס, והוא אחראי על כל הגורמים החיוביים שבקוסמוס". ("מדריך להפלגה"- הרצאת פא בוועידת הפא באמריקה המערבית)

מאסטר, אני רוצה להשיג את זה ואני אשיג את זה! בבקשה עזור לי. תודה לך מאסטר.