(Minghui.org)

אני בת 73 והתחלתי לתרגל פאלון דאפא בשנת 1998. סבלתי ממחלות רבות, מהן החלמתי אחרי שטיפחתי בדאפא.

כשהתחלתי לראשונה לתרגל שמתי לב לבצע את התרגילים נכון. אחרי יולי 1999 מתרגלים שוב לא יכלו לבצע את התרגילים בפומבי. בהדרגה הפסקתי להיות רצינית בביצוע התרגילים. כשחלק כלשהו בגופי חש באי-נוחות הסתמכתי על המאסטר (המייסד של הפאלון דאפא), שידאג לי.

לאחרונה החלה ברכי הימנית לכאוב מאד בגלל דליות בוורידים. בגלל הכאב הבלתי נסבל לא יכולתי לשבת בישיבת לוטוס מלא, והיה לי קשה ללכת אפילו מרחק קטן. הדבר השפיע גם על הצוואר שלי.

יום אחד אמרה לי מתרגלת עמיתה: ״עליך לתקן את תנועות התרגילים שלך. למשל, כשאת עושה את התרגיל הראשון תנועות ה״מתיחה" והשחרור״ שלך אינן נכונות.״ הבנתי שלמרות שבהתחלה חשבתי שאני עושה את התרגילים נכון, התנועות שלי נעשו מרושלות לאחר זמן מה.

החלטתי לשנות את הגישה וניסיתי לבצע כל תנועה היטב. עתה אני מבצעת את התרגיל הראשון, השלישי והרביעי פעמיים ביום. ביום הראשון הפקתי תועלת רבה מהתרגילים, והכאב בברכי פחת. ימים ספורים לאחר מכן הצלחתי לסובב את צווארי בקלות.

לפני כמה ימים אמרה לי השכנה שהגב שלי נראה ישר. אני יודעת שהמאסטר מעודד אותי לתרגל בנחישות. אני מתכוונת לדבר עם השכנה שלי על הפאלון דאפא ולהסביר לה מדוע אני כבר לא הולכת כמו גיבנת.

אני מקווה שמתרגלים ותיקים במצבי ילמדו מהשיעור שלמדתי.

בדקו כיצד אתם מבצעים את תנועות התרגילים וזכרו לבצע אותם ברצינות, כמו שעשיתם בהתחלת הטיפוח שלכם. כל מה שהמאסטר מרעיף עלינו הוא יקר ביותר ועלינו לקחת אותו ברצינות!