(Minghui.org)

כשרדיפת מתרגלי פאלון דאפא הגיעה לשיאה, נעצרתי על ידי משטרת העיר צ'י-שיה בהוראת מנהל "משרד 610". הועברתי למרכז לשטיפת מוח.

הם הכניסו אותי מיד לחדר בודד מבלי לומר דבר. הם כפתו את ידיי לצינור המים ושלושה אנשים השגיחו עלי יום ולילה בתורנות. מנהיג השלושה היה צ'אנג יינג-קווי והוא היה האכזרי ביותר מביניהם.

הם סטרו על פניי שוב ושוב. כשידיהם כאבו מדי, הם השתמשו בספרים כדי להכות אותי. כשהספרים נקרעו מהמכות, הם השתמשו בבקבוקי מים חמים מחוספסים כדי להצליף בי. הם גם בעטו בשוקיי.

הם לא הרשו לי ללכת לשירותים, כך שלעתים קרובות המכנסיים שלי היו רטובות משתן. בסופו של דבר, לא יכולתי להתאפק וצחנת צואה אנושית מילאה את החדר.

הם לא הרשו לי לישון ואחרי יומיים, שלושה, התחלתי לנמנם. בעקבות זאת, הם תלו אותי מעל הצינורות שליד התנור. כך נכוויתי מהחום.

לילה אחד, כשצ'אנג היה בתורנות, הוא הכה בי עד שאיבדתי את הראייה בעיני השמאלית. הוא צחק ואמר: "בואי נצלם אותך ונשלח לחברייך. תני להם לראות דרקון בעל עין אחת".

את המכות החמורות ביותר שספגתי אני עדין זוכרת בבהירות. זה היה גם כן בלילה. הם תלו אותי מצינורות המים למעלה ושלושתם הרביצו לי בו זמנית. איבדתי את הכרתי.

כשהתעוררתי, לא ידעתי כמה זמן עבר, אבל הייתי רטובה וקפואה. כשהבחינו שהתעוררתי, הם תלו אותי שוב על צינורות המים, הפעם לשבעה ימים ולילות.

אחרי חודשיים של עינויים, החזירו אותי לתחנת המשטרה לעוד חודש של עינויים. לאחר מכן שלחו אותי למחנה עבודה בכפייה בוואנג-צ'ון.

פגישה עם האיש שעינה אותי

בסוף הסתיו של 2015 בנה של חברתי התחתן. בקבלת הפנים, פגשתי אדם שנראה לי מוכר מאוד, אבל לא יכולתי לזכור מהיכן אני מכירה אותו. סובבתי גבי אליו והתאמצתי לזכור היכן פגשתי בו קודם לכן. נזכרתי שזהו לא אחר מאשר צ'אנג יינג-קווי, האיש שעינה אותי והכה אותי עד סף מוות כמעט. לא ראיתי אותו יותר מעשר שנים.

הסתובבתי, ניגשתי אליו והצגתי את עצמי. שאלתי אותו אם הוא זוכר אותי. הוא בחן אותי למשך דקה ארוכה והשיב בשלילה.

אמרתי לו: "אתה עינית אותי במרכז שיאו-ג'ואנג לשטיפת מוח. אינני שונאת אותך. אני יודעת שאתה פשוט התפרנסת שם למחייתך. המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) וג'יאנג דזה-מין השתמשו בך לעשות דברים רעים".

הוא פשוט עמד והביט בי. שאלתי אותו אם הסיר את חברותו מהמק"ס וארגוניה והוא השיב שאינו חבר המפלגה.

"האם לא לבשת פעם את הצעיף האדום והיית חבר בליגת הנוער הקומוניסטי?", שאלתי אותו. "מדוע אינך פורש מליגת הנוער? למורה שלנו חמלה רבה ביותר. אם באמת תתחרט על מה שעשית, פרוש מהמפלגה והאמן בכך שפאלון דאפא והמורה לי הם טובים, וכך תינצל".

עיניו מלאו בדמעות והוא אמר: "בסדר, תודה רבה לך, תודה רבה".

במהלך האירוע הזה, הרגשתי באמת שלבי נפתח לרווחה. הייתי מסוגלת לתת לאדם שפעם עינה אותי עד סף מוות הזדמנות להתחרט ולהינצל.

ושוב, תודה לך המאסטר ותודה לדאפא.