(Minghui.org)
אני תלמיד דאפא בן 10. נולדתי למשפחה של מטפחים. עוד בטרם נולדתי אמי הייתה משמיעה את הרצאות האודיו של המורה בתקווה שאוכל לשמוע אותן.
אחרי שנולדתי הקשבתי להוריי כשקראו את ספרי הדאפא. הייתי מצביע באצבע קטנה על הפאלון (גלגל החוק) שעל כריכת הספר ואומר ״מסתובב, מסתובב, מסתובב.״
הוריי עזרו לי לשנן שירים מתוך "הונג יין" ואבי הוריד מאתר האינטרנט את ״פינת התלמיד הצעיר״, להנאתי הרבה. כשסבתי יצאה להבהיר את האמת הייתי מצטרף אליה ועוזר לה.
אחרי שהתחלתי ללכת לגן ילדים למדתי את הפא עם מבוגרים ושיננתי את ה"לון יו". כשהתחלתי ללכת לבית-הספר קראתי את הספר "ג׳ואן פאלון".
ללמוד לקח
הייתי ילד שובב ולפעמים רבתי עם חברים בגן. לפעמים הגננת היתה מספרת על כך להוריי, והם אמרו לי שכמטפח אין עליי להחזיר כשמרביצים לי או לגדף חזרה. למעשה, סבי שהיה אדם רגיל וחשש שיציקו לי, אמר לי תמיד להכות חזרה כשמרביצים לי.
פעם כשהתקוטטתי עם חבר, המורה הענישה אותי וביקשה ממני להכות על השולחן בידיי. כשהגעתי הביתה ידיי התנפחו, היה לי חום ושלפוחיות בגרון.
הוריי לקחו אותי לאתר תרגול שבו למדתי את התרגילים מנשים מבוגרות. הן גם למדו אתי יחד את הפא.
כעבור ימים אחדים החלמתי. אבי אמר לי שעליי לזכור את הלקח הזה.
הוריי מתחילים להתייחס אליי כאל תלמיד דאפא
פעם הרופא המליץ לאמי לחסן אותי והיא הסכימה. בדרך הביתה עלה לי החום ופיתחתי אסטמה. בקושי יכולתי לנשום והוריי לקחו אותי לבית החולים. הרופא המליץ על טיפול הורמונלי ארוך טווח.
מאז אותו יום הוריי החליטו להתייחס אלי כאל תלמיד דאפא קטן. מאז בכל פעם שעלה לי החום, הוריי אמרו לי לחזור על המלים ״פאלון דאפא הוא טוב״. אחרי שעלה לי החום כמה פעמים האסטמה שלי נעלמה. מאז לא לקיתי באף מחלה וחדלתי לקחת את התרופות שלי.
דילמה אם להצטרף לתנועת "החלוצים הצעירים" של המפלגה הקומוניסטית הסינית
סיפרתי לחבריי לגן על הרדיפה ואמרתי להם שכאשר ייתקלו בצרה, יגידו את המשפטים ״פאלון דאפא הוא טוב״ ו״אמת-חמלה-סובלנות זה טוב״,. אמרתי להם גם שלא להאמין לתעמולה של כלי התקשורת על הדאפא.
כשהתחלתי לבקר בבית הספר היסודי המחנכת שלי המליצה עליי לקבוצה הראשונה שתצטרף לתנועת "החלוצים הצעירים" של המפלגה הקומוניסטית. כשסיפרתי לאבי, הוא אמר לי שמטפח אינו יכול להצטרף למפלגה הקומוניסטית הסינית (מק״ס) או לארגוניה.
צפיתי בתוכניות הטלוויזיה של רשת הטלוויזיה החופשית NTD ובקלטת וידיאו של תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית. ידעתי שהמק״ס מרושעת ולא רציתי להצטרף לחלוצים הצעירים, אבל לא ידעתי כיצד לדחות את הצעתה של מורתי
אבי טילפן למורה ואמר לה שאינו רוצה שאצטרף לכל ארגון אתאיסטי שהוא, כיוון שכל בני משפחתנו מאמינים בישויות שמימיות. המחנכת אמרה לו שהיא מבינה והיא לא חזרה לדבר אתי עוד על כך.
כשהייתי בכיתה ד׳ פנתה אליי המחנכת החדשה להצטרף ל"חלוצים הצעירים". פחדתי וביקשתי מאבי שידבר עם המורה. הוא סירב ואמר לי שאני מספיק בוגר להתמודד עם המצב.
לא היה לי די ביטחון עצמי כשדיברתי עם המורה. והיא איימה עלי שאם לא אצטרף לחלוצים הצעירים לא אוכל להשתתף באף פעילות קבוצתית.
הייתי עצוב מאוד ואמרתי לאבי שאינני רוצה ללכת יותר לבית הספר. אבי טילפן למורה והסביר לה. אולם כעבור חודשיים המורה ביקשה שאשים את הצעיף האדום בעת פעילות מסויימת. סירבתי. מאז אותו יום חדלתי להשתתף בטקסי הרמת הדגל או בכל פעילות אחרת מסוג זה.
תשלום חוב והפחתת קרמה
יום אחד הלכתי הביתה מבית הספר. כשחציתי את הכביש פגע בי אוטובוס. איבדתי את ההכרה והתעוררתי בבית החולים. הוריי והמורה שלי היו לידי.
אבי לחש לי על אזני לחזור על המשפט ״פאלון דאפא הוא טוב״ ולקרוא למאסטר בעת הצורך.
למרות שלא יכולתי לדבר סימנתי לאבי בעיניי, שאני מבין. הרופאים איבחנו ששה שברים בפניי, ארבע שיניים שבורות ופציעות נוספות. הרופאים ביקשו שאשאר בבית החולים לטיפול.
אבי נשאר איתי באותו הלילה ואמר לי לשנן "פאלון דאפא הוא טוב" הוא גם קרא לי מתוך יסודות להתקדמות במרץ. התייחסתי אל עצמי כאל מטפח ושללתי את הסידורים של הכוחות הישנים.
בתוך שלושה ימים החלמתי מפצעיי ונשארו לי רק כמה שריטות. הרופא הציע לנתח את אפי, אולם הוריי שוחחו עמי והחלטנו לומר לו שאין צורך. יצאנו מבית החולים באותו היום. ידעתי ששילמתי חוב ושהקארמה שלי פחתה.