(Minghui.org)
מספר מתרגלים שאני מכירה חוו קארמה של מחלה ולא נראה הרבה שיפור במצבם. הם עשו את שלושת הדברים ושמו את לבם בהבהרת אמת, אך לא באמת מצאו את הסיבה לקארמת המחלה שלהם. במהלך השנים האחרונות הלכו לעולמם כמה מתרגלים עמיתים. לא ברור מה הסיבות האמיתיות למותם.
המאסטר אמר:
"חלק מהמתרגלים שלנו מתמודדים עם הניסיון לעבור את מבחני קארמת המחלה. אל תחשבו שזה בהכרח משהו גדול [שגרם לזה]. אתה אולי חושב שלא עשית שום דבר גדול מוטעה, ושאתה מאוד נחוש באמונה שלך בפא. אבל אין עליך להתייחס לבעיות הקטנות שלך כאילו הן שום דבר. הרוע ינצל כל החסרה. מתרגלים רבים נפטרו בגלל דברים קטנים; זה באמת היה בגלל משהו מאוד שולי. זה משום שטיפוח הוא משהו רציני, ודורש שלא יהיו החסרות. אם במשך זמן רב לא התמודדת עם הדברים האלה באמצעות טיפוח, לא משנה כמה הם קטנים, אם לא לקחת אותם ברצינות במשך תקופת זמן ארוכה, אז זאת בעיה גדולה. אנשים רבים נפטרו בגלל דברים כאלה". (לימוד הפא בועידת הפא של החוף המערבי ב-2015)
הייתי רוצה לחלוק את הבנותיי לגבי ״עניינים קטנים״ כאלה מזווית הראייה של מתרגלים. אנחנו בדרך כלל לא מבינים שיש לנו את ההחזקות האלו, כי הן מתאימות לחשיבה ולמנטליות של עצמנו. אפילו אם אנחנו מבינים שהם עניינים, אולי לא נתייחס אליהם כאל עניינים גדולים אם לא נחוש בתוצאות מידיות.
לדוגמה, אנשים שאינם מתרגלים לובשים יותר בגדים כשהם חשים קור. מטפחים עושים אותו הדבר. נראה שאין הבדל. עם זאת, אנשים רגילים לובשים יותר בגדים כי הם חושבים שהם יצטננו אם לא יעשו זאת. זו תהיה בעיה אם מטפחים יחשבו בדרך דומה. למדנו מהפא שמחלה נגרמת מקארמה. היעדר בגדים חמים אינו הסיבה האמיתית מאחורי שיעול או צינון.
אנחנו המטפחים איננו מחפשים לסבול בכוונה, אז אין בעיה להתלבש בבגדים חמים. המפתח הוא מה שאנחנו חושבים ומה המניע שלנו מאחורי כל פעולה. יש הבדל במטרה למרות שאנחנו עושים אותן פעולות כמו שעושים אנשים רגילים.
דוגמה נוספת היא שתיית מים. אנשים רגילים שותים מים כשהם צמאים, ובגלל שבריא לשתות הרבה. כמה מתרגלים עמיתים מחזיקים תמיד בקבוק מים לידם, כולל בזמן לימוד פא קבוצתי. רבים מאיתנו מכירים את אותה חוויה: כשאנחנו מתרכזים במהלך לימוד פא קבוצתי, אנחנו מרגישים שהפה שלנו אינו יבש ואיננו מרגישים צמא. אלה שמביאים מים אולי לא חולקים את אותה חוויה. מדוע? האם עלינו לחפש את התשובה בלב? אני לא אומרת שמטפחים לא זקוקים למים. אני מתכוונת שעלינו לסלק מעצמנו את המושג האנושי לגבי שתיית מים.
כמה מתרגלים חושבים שיהיה להם כאב ראש אם הם ייחשפו לרוחות קרות. הם אפילו נמנעים ממאווררים. רוח היא רק הטריגר, בעוד שכאב הראש נגרם מקארמה.
אנשים בונים את הניסיון שלהם אחרי שדברים קורים באותו אופן פעמים רבות. קשה להיפטר ממושגים אנושיים ברגע שהם התבססו. איך מטפחים יכולים לפחד מהרוח? ממושגים כאלה יש להיפטר בסופו של דבר לחלוטין. כמה מהם ידרשו זמן ומבחנים חוזרים כדי לראות אם אנחנו יציבים באמונתנו בדאפא.
אנחנו יכולים למצוא הרבה ״עניינים קטנים״ כאלה. מתרגלים לפעמים מפגינים רגשות עזים בשעה שהם משוחחים זה עם זה. החזקות יוצרות קארמה, וקארמה דורשת סבל כדי להיעלם.
"הדברים הקטנים״ שהזכרתי לעיל הם למעשה תוצאה של לא להתייחס לעצמנו כמטפחים. לבני אנוש יש הרבה מושגים. אנשים אחרים לא יבחינו בהם. אם אנשים אחרים כבר מבחינים בהם, אז הם צריכים כבר להיות מושגים די חזקים.
אולי לא העניינים האלה גרמו למתרגלים לאבד את חייהם, אבל הם יכולים לגרום לצרות למטפחים בחלק הסופי של מסע הטיפוח שלהם.
לפני שנוכל לסלק אותם עלינו ראשית להיות מודעים אליהם. זה יהיה קשה אם אנחנו אפילו לא מבינים אותם. אבל אני מאמינה שלמאסטר יש בוודאי דרך להזהיר אותנו. המפתח הוא אם אנחנו רוצים להתעורר לכך. כך, עלינו לעמוד על המשמר עם מחשבותינו, ולהעלים כל מחשבה שאיננה בהתאם לפא.
מתרגלים חדשים יכולים להשתהות עם "העניינים קטנים״ האלו. אבל עבור מתרגלים ותיקים העניינים האלה כבר לא קטנים. זה עניין של האם אנו מתייחסים לעצמנו כמטפחים או לא, ועניין הקשור לאמונתנו.
ההליכה במסע הטיפוח לא הייתה קלה בתריסר השנים האחרונות. יהיה חבל אם לא נוכל להגיע לקו הסיום בגלל הדברים הקטנים יחסית האלה.
הרשום לעיל הוא הבנתי המוגבלת. אנא הרגישו חופשיים לציין כל דבר שאינו הולם.