(Minghui.org)

כמתרגלת פאלון גונג סבלתי מצורת רבות של רדיפה. נאלצתי לעזוב את ביתי ולנדוד, נכלאתי בבתי סהר ובמרכזים לשטיפות מוח ופוטרתי מעבודתי. כשאני מביטה לאחור על החוויות שעברתי, לעולם לא אשכח את האנשים שעזרו לי בשעת מצוקה.

סיוע משכנים

בגלל הרדיפה, כולם הכירו את בני משפחתי במקום העבודה שלי. העמיתים שלי נהגו לומר  לי: ״המעמד של משפחתך היה גבוה, אבל עכשיו אתם בתחתית, כולאים אתכם, מפטרים אתכם".

מנהל בית המעצר שהוא קרוב משפחה של אחד משכניי אמר לי: ״רבים מהשכנים שלכם מזדהים איתכם״. ואכן הרגשנו שהם תומכים בנו.

בעבר עזרתי למשפחות עניות. הוא אמר לי שאחד השכנים שומר על ביתי בהעדרנו. הוא סיפר לי שיום אחד, כשבא אלינו ודפק על הדלת (כשאני ובעלי היינו במעצר), השכן ששמע אותו יצא מביתו כדי לוודא שאין זה גנב.

בפעם אחרת המשטרה ערכה חיפוש בביתנו ועצרה אותי ואת בעלי. כשבני חזר מבית הספר הוא ראה את אי הסדר ששרר בבית והבין מיד שעצרו אותנו. הוא החל לבכות. השכנה שלי שמעה אותו ובאה מייד לעזור לו ולנחמו. היא חיבקה אותו ואמרה לו: ״אנשים רעים שוב לקחו את ההורים שלך״. אחר-כך היא הביא לו אוכל. היא סיפרה לי שכשראתה את השוטרים היא כל-כך כעסה שרצתה להיאבק בהם.

כשירד גשם, השכן שלנו כיסה את הרכב שלנו. כשהשכנים ראו את גן הירק שלנו מתייבש הם הישקו אותו.

הממונים וחברים לעבודה מביעים אכפתיות

המשטרה עצרה אותי, אבל בני משפחתי עזרו לי לברוח. יום אחד פגשתי עמית לעבודה שפרש לגמלאות. הוא זיהה אותי כשבירכתי אותו לשלום ושאל אותי ״ לא ראיתי אותך כבר שנים. מה שלומך? בוודאי מאוד קשה לך אחרי כל הסבל שעברת!״

כשדיבר עמדו דמעות בעיניו: ״איך הצלחתם לשרוד, את והבן שלך? (אני פוטרתי ובעלי היה בכלא באותה עת)? הוא שילשל את ידו לכיסו, הוציא כסף ואמר לי :״קחי את זה. זה כל מה שאני יכול לעשות.״  החזרתי לו את כספו ואמרתי לו: ״אני מודה לך על טוב לבך. אני בסדר גמור, בבקשה אל תדאג לי.״ ואז סיפרתי לו את העובדות על הרדיפה. הוא סיפר לי שקרא את "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית". ״אני מחביא את הספר מתחת לכרית״, סיפר. שמחתי מאוד בשבילו שהוא מכיר את העובדות על הרדיפה, והחמלה שלו נגעה ללבי.

בפעם אחרת כשרכבתי על אופניים, פגשתי מישהו שעבד אתי בעבר. ברגע שזיהה אותי הוא ניגש אלי ואימץ בחזקה את ידיי. הוא פרץ בבכי ואמר: ״אני תמיד חושב עלייך, לא ציפיתי לפגוש אותך כאן. אני יודע שאת אדם טוב. אלה שכלאו אותך הם הפושעים. זוהי עוולה!״

השבתי לו : ״המפלגה הקומוניסטית הסינית כלאה הרבה מתרגלים כמוני ואפילו הרגה אותם״. ידידי כעס יותר ויותר. ניסיתי להרגיע אותו : ״תודה על התמיכה שלך. פאלון דאפא היא שיטה ישרה והכל יסתדר יום אחד״. כשנפרדנו לשלום הוא לא הפסיק למחות את דמעותיו.

מעולם לא חשבתי שהרדיפה שממנה סבלתי תגע כל-כך ללבם של האנשים. עמוק בלבם אנשים יודעים להבחין בין טוב לרע. כעבור שנתיים שוב פגשתי אותו. הפעם ביקשתי ממנו לפרוש מהמק״ס. הוא הסכים מיד ואמר: ״אם הייתי יודע שהמפלגה כל-כך מרושעת, לעולם לא הייתי מצטרף אליה". יכולתי לומר שהוא אכן מבין את האמת.

הממונים עליי עושים כמיטב יכולתם לעזור לי

כשסיימתי את לימודי במכללה החלתי לעבוד ביחידת משטרה. רבים קינאו בתפקידי. בהתחלה היה לי קשה לראות כיצד עמיתיי לעבודה מנצלים את עמדתם. אולם החברה היא כמו חבית צביעה גדולה, ועם חלוף הזמן לא רק שהתנהגותם לא הטרידה אותי עוד, אלא שגם אני התחלתי לנצל את מעמדי ולקחת שוחד.

לאחר שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא גופי נעשה בריא יותר והתחלתי להבין כיצד להיות אדם טוב. נהגתי בהתאם לעקרונות של אמת, חמלה וסובלנות כדי לשפר את אופיי. הפסקתי לקחת שוחד ולנצל את מעמדי לקבלת רווח אישי.

פעם, קיבלתי משימה מיוחדת שבמהלכה היה כמעט בלתי אפשרי שלא לקבל שוחד. הממונים עלי דנו בכך והחליטו להטיל עלי את המשימה. עמדתי בה בהצלחה. המארח שלי אמר לי: ״בהתחלה רצינו לתת לך ׳פרס שמן׳, אבל לא קיבלנו ממך כל סימן שאת מעוניינת בכך, ולכן לא נתנו לך שום דבר. אתם מתרגלי הפאלון דאפא, אתם באמת שונים״.

לאחר שלמדתי את הפא הפסקתי להיות אובססיבית לגבי פרסום ורווח, ועבדתי בחריצות ובצנעה. מדי שנה נותנים לעובדים אצלנו ציון הערכה ואני זכיתי להיחשב כ״עובד המצטיין״ וכ"עובד ציבור מעולה״.

אחרי ה-20 ביולי 1999 היחידה האחראית על רדיפת מתרגלי הפאלון גונג הורתה למחלקות העבודה השונות למסור את שמותיהם של המתרגלים ביחידה. המחלקה שלי מעולם לא מסרה את שמי.  מאוחר יותר נסעתי לבייג׳ינג למחות על הרדיפה ובעקבות זאת המשטרה הגיע למקום עבודתי כדי להטריד אותי. הממונה עלי ניסה תמיד לגונן על, וזה אכן עזר. לכולם היה ברור שאני אדם טוב וכאב להם לראות אותי נרדפת.

דאגתה הכנה של בת דודתי

ב-2001, הרדיפה הלכה והחמירה, והמשטרה המקומית איימה לאסור אותי. נאלצתי לברוח מהבית כדי להימנע ממאסר. לאחר שנעדרתי זמן מה מביתי, חשבתי שעליי לספר לבני עירי את העובדות. חזרתי לעיר והתגוררתי אצל בת דודתי. למרות הסכנה שנשקפה לה היא התייחסה אלי יפה ודאגה לכל מחסורי ולבטיחותי. היא אפילו ביקשה ממני להישאר ואמרה: ״בכל פעם שיהיו לך בעיות את תמיד מוזמנת לשוב״. היא אינה משכילה, אבל לבה טהור, נדיב וישר. עזרתה נגעה ללבי ולעולם לא אשכח אותה.

נדיבותו של נהג מונית