(Minghui.org)

התנסות מהוועידה האינטרנטית השלוש-עשרה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

ברכות מאסטר נכבד! ברכות מתרגלים עמיתים!

למרות 81 שנותיי אני אנרגטית ביותר. במשך יותר מ-12 שנה אני מחלקת חומרי מידע של הפאלון דאפא, מספרת לאנשים על הרדיפה ומבקשת מהם לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) וארגוניה. לכן אני ידועה בקרב אנשים מהכפרים הסמוכים בשם "גברת פאלון דאפא".

כשהייתי צעירה חייתי בעוני והתחננתי לאוכל. כדי לשלם חובות כבדים, הוריי השיאו אותי עבור כסף כשהייתי בגיל 15. הייתי נשואה 4 פעמים והיו לי 5 ילדים. בני הצעיר הוכה בגיל 16 ומת בבית החולים. כשהייתי בת 61 אובחן בעלי האחרון כחולה בלוקמיה ומת. בספטמבר השנה בני הבכור נהרג בתאונת מכונית.

בריאותי הפכה לדאגה נוספת. סבלתי ממחלות רבות. רכשתי רעל עכברים למקרה שאחליט להתאבד. שאלתי את עצמי איזה דברים רעים עשיתי בחיי הקודמים שמגיע לי לסבול, ומדוע אני עדיין חיה בעולם הזה.

ההמתנה השתלמה: בסופו של דבר גיליתי את הפא

כשהייתי אפופה בייאוש רב, השכנה שלי הציגה בפניי את הפאלון דאפא. באוגוסט 1997, היא הציעה לי לצפות בתקליטורי וידיאו של הפאלון דאפא בביתו של אחד מבני הכפר. לא שמעתי על הפאלון דאפא, אבל הלכתי לשם כי לא היה לי שום דבר אחר לעשות.

לא הבנתי בדיוק מה המאסטר אמר, אבל חשתי נינוחה מאוד כשצפיתי בהרצאות. על אף שהיה לי דחף ללכת לשירותים לעתים קרובות, לא חשתי עם זה חוסר נוחות או כאב כלשהו. המתרגלים אמרו לי שהמאסטר מטהר את גופי. מיד אחר-כך נוכחתי לדעת שהחלמתי מכל המחלות שהיו לי.

לילה אחד חלמתי שאיש גבוה הגיע לביתי עם שקית של ספרים. הרמתי מתוך הערימה ספר כחול והחזקתי אותו הדוק חזק לחזי. למרות שהאיש הציע לי ספר אחר, לא הייתי מעוניינת. מאחר שלא ידעתי קרוא וכתוב, תהיתי מה משמעות החלום הזה. הסייע המקומי שלנו נתן לי את הספר "ג'ואן פאלון" שנראה בדיוק אותו דבר כמו זה שראיתי בחלום שלי.

במהלך לימוד של קבוצת הפא, הקשבתי למתרגלים קוראים ותהיתי כיצד אוכל ללמוד לקרוא. בתי צחקה ממני כשניסיתי להעתיק את הסימניות ואמרתי לה: אינני מכירה את המילים, אבל הן מכירות אותי".

מאותו יום ואילך, המאסטר לימד אותי בחלומותיי איך לקרוא. כשהתעוררתי חיפשתי את המשפטים והקטעים שלמדתי בחלומות. כך למדתי לקרוא.

כל משפט מהפא של המאסטר נכנס לתוך לבי. הבנתי את הסיבה מדוע סבלתי כל כך ומדוע אני עדיין בחיים למרות הקשיים והמצוקות הרבים. אני המתנתי לפא הזה.

להישאר רגועה ושליווה

ב-20 ביולי 1999, כשהמשטר הקומוניסטי אסר על הפאלון דאפא, קבוצת הלימוד שלנו סבלה מהטרדות מצד הרשויות.

חשבתי: "המאסטר ביקש מאיתנו ללמוד את הפא בקבוצה. עלינו להקשיב למאסטר. איננו יכולים להרשות לעצמנו לאבד את הסביבה הזאת". לפיכך, הצעתי את ביתי ללימוד הפא.

אבל הסביבה הפכה מתוחה יותר ויותר. המק"ס הורתה לנו למסור את ספרי הפאלון דאפא שלנו. פניתי לכל מתרגל ומתרגל ואמרתי להם לא למסור את הספרים. אני שמרתי את הספרים שלי במקום בטוח. ידעתי שאסור לנו לוותר על הספרים שלנו. בכפר שלנו רק ספר דאפא אחד הוסגר לרשויות.

אחד משוטרי "משרד 610" של הנפה הקים מרכז לשטיפת מוח בכפר שלי וזימן אותי לשיחה ביוני 2000. נשאלתי מה למדתי ואמרתי להם שאינני יודעת קרוא וכתוב ושלמדתי לכתוב רק "אמת-חמלה-סובלנות" ו"פאלון דאפא הוא טוב". הוא דרש ממני לחתום בטביעת אצבע על מסמך.

אמרתי לו בנחישות: "אני אישה זקנה ולא עשיתי שום דבר רע. למה אני צריכה לחתום על המסמך הזה בטביעת אצבע?". לשוטר לא נותרה ברירה אלא לשחרר אותי.

המאסטר אמר:

"...אז כשאתה עומד מול הרדיפה של הרוע וכשאתה עומד מול ההפרעה, די במשפט אחד שלך המחוזק במחשבות נכונות נחושות כדי לגרום לרוע להתפורר מיד (מחיאות כפיים), וזה יגרום לאלו שמנוצלים על ידי הרוע להסתובב ולהימלט, יגרום לרדיפה של הרוע כלפיך להתפורר,..." ("ללמד את הפא בוועידת הפא הבין-לאומית במערב ארה"ב")

מקלט בטוח

עקב הרדיפה, במהלך ראש השנה הסינית 2001 זוג מתרגלים עם תינוק בן שנה נותרו ללא בית. קרובי משפחתם לא העזו לתת להם לשהות בבתיהם, משום שהמשטרה ערכה חיפושים אחרי מתרגלי פאלון דאפא בכל מקום. הזמנתי אותם לשהות עמי.

עם הזמן, יותר מתריסר מתרגלים גרו בביתי. זה לכד את תשומת לבו של סגן מזכיר המפלגה בכפר שלי והוא דיווח על כך למשטרה.

במהלך עונת קציר התבואה, בזמן שטיגנתי פנקייקים עבור מתרגלים, מנהל משרד 610 המקומי ועמו 8 שוטרים הגיעו לביתי. הם ערכו חיפוש בבית ודרשו לדעת למה אני מכינה כל כך הרבה פנקייקים. הם אמרו שהם יודעים ששיש מתרגלים הגרים אתי בבית. אמרתי להם: "למה לא? אנשי פאלון דאפא לא רוצחים או מציתים בתים. מדוע שאפחד? "

תהיתי איך אודיע למתרגלים שלא יגיעו לביתי באותו יום. חשבתי שאולי אפחיד את שוטרי משרד 610 אם אעמיד פנים שאינני נושמת. ברגע שהמחשבה הזאת צצה, נפלתי באמת על הרצפה ולא יכולתי לנשום, אבל יכולתי לשמוע את קולותיהם. הם העלו אותי על המיטה וכשנשימתי חזרה אליי, ביקשתי את המנהל להזעיק מישהו שיעזור לי להחליף בגדים, מפני שהרטבתי את המכנסיים שלי. אשתו של אחייני הגיעה וביקשתי ממנה לשלוח מסרים למתרגלים. השוטרים שהו בביתי עד הצהריים ולא ראו אף אחד שמגיע, כך שהם עזבו, אבל הם השגיחו על הבית מסביב לשעון.

המאסטר אמר:

"אם אין פחד, אז האלמנט שגורם לך לפחד כבר לא יתקיים." ("יסודות להתקדמות במרץ II", "לסלק את ההחזקה האחרונה")

לא פחדתי כלל. עשיתי כל מה שאני צריכה לעשות. יום אחד הגיעו השוטרים שוב לביתי. תפסתי את חפירה בידי וגירשתי אותם. הם לא ידעו איך להתמודד אתי ולא חזרו שוב.

חלום על חומרי דאפא חבויים

למרות השקרים וההכפשות בכלי התקשורת שבשליטת המשטר הקומוניסטי, לא היו לי כל ספקות לגבי הדאפא והמאסטר. הקשבתי למאסטר. המאסטר ביקש מאיתנו להבהיר את האמת, כך שהבהרתי את האמת לאנשים.

מתרגלים רבים נעצרו. כמה מתרגלים ששהו בביתי יצאו החוצה לתלות כרזות בלילה ולא חזרו. כמה ימים לאחר מכן נודע לנו שהם נעצרו. חלק נלקחו למחנות עבודה בכפייה. מתרגלים רבים לא העזו לצאת החוצה.

לילה אחד חלמתי חלום. בחלום המאסטר רמז לי שאצל מתרגל מסוים יש חומרי דאפא. השכם למחרת בבוקר הלכתי לראות אותו. הוא היה מופתע שידעתי זאת ושאל מי סיפר לי על כך. עניתי לו שהמאסטר סיפר לי. הוא החביא את החומרים בגינת הירקות שלו.

תליית כרזות

המתרגלים שהכרתי פחדו לצאת החוצה ולתלות כרזות, כך שיצאתי בעצמי אחרי רדת החשיכה ותליתי כרזות. אמרתי למאסטר בלבי: "מאסטר, אני יוצאת החוצה לתלות כרזות כדי לעשות צדק עם הפאלון דאפא. המאסטר אתי, לכן אינני פוחדת. מתרגלים אינם מעזים לצאת, אבל אני לא אחזור הביתה עד אשר אסיים לתלות את כל הכרזות".

עצרתי במקום טוב לתליית כרזה, מרחתי דבק מאחור, תפסתי בשתי פינות הכרזה והדבקתי על הקיר או על עמוד חשמל. עשיתי כך כרזה אחר כרזה. הודיתי למאסטר בלבי שהעניק לי חוכמה. הייתי אישה זקנה בשנות השישים ולא ידעתי קרוא או כתוב. מעולם לא עשיתי עבודה כזאת. אם המאסטר לא היה מעניק לי את החוכמה, לא הייתי חושבת על דרך חכמה כזאת להגשים את המשימה.

לקח לי כל הלילה לתלות את הכרזות. כשסיימתי, יום חדש הפציע. לא חשתי עייפה, אף על-פי שלא ישנתי כל הלילה. גופי היה קליל כל כך.

צעד אחד קדימה לפני המשטרה

אחת המתרגלות הצעירות רצתה לעזור לי. למרות שהשוטרים היו בכל מקום יצאנו לתלות כרזות. תמיד היינו צעד אחד קדימה לפני השוטרים. התחבאנו כששמענו אותם וברגע שהם זזו משם תלינו את הכרזות.

הלכתי גם לשוק לחלק חומרים. מנהל משרד 610 התלונן שהם אינם יכולים למצוא אותי למרות שידעו שאני מחלקת את החומרים. אמרתי לאנשים בחיוך: "המאסטר שלנו מגן עלינו. איך הם יכולים למצוא אותנו?"

לא משנה מה היה מזג האוויר, בין אם היה סוער או עם רוחות מנשבות, תמיד יצאתי החוצה לחלק חומרי הבהרת אמת של הדאפא. לא היה אכפת לי גם אם זה אחד מהימים ה"רגישים" מבחינה פוליטית. הייתי אסירת תודה מאוד למתרגלים שסיפקו לי סוגים שונים של חומרי דאפא.

אחרי שפורסם הספר "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית" , התחלתי להבהיר את האמת לאנשים פנים אל פנים ושכנעתי אותם לפרוש מהמפלגה. ביקשתי אותם או מישהו שלישי לכתוב את שמם בשבילי.

כמה מבעלי החנויות בשוק הכירו אותי והם היו צועקים כשראו אותי: "תראו, גברת הפאלון דאפא הגיעה שוב". נפנפתי להם בידיי, חייכתי ואמרתי: "אכן, הבאתי דברים טובים עבורכם". בימים של לפני ראש השנה הסיני, אנשים היו מבקשים ממני במיוחד את לוחות השנה של הדאפא.

התמודדות עם המשטרה

בשנים האחרונות נעצרתי מספר פעמים, אבל תמיד חזרתי הביתה. פעם אחת במהלך היום, יצאתי החוצה לתלות כרזות של הבהרת אמת. 3 שוטרים הקיפו אותי ולקחו אותי לתחנת המשטרה.

המאסטר אמר:

" ל א משנה מה המצב, אל תשתף פעולה עם הדרישה, ההוראה, או הפקודה של הרוע. אם כל אחד יעשה כך – הסביבה לא תהיה כזו ." ("יסודות להתקדמות במרץ II", "המחשבות הנכונות של תלמידי הדאפא הן בעלות עוצמה חזקה")

לא עניתי לאף שאלה שלהם. שלחתי רק מחשבות נכונות כדי לסלק את האלמנטים המרושעים השולטים בהם, משום שלא רציתי שהם יחטאו נגד הדאפא. אחרי זמן מה, המאוורר על השולחן התחיל להרעיש בקולות עזים שנשמעו כמו רעם חזק. שלושת השוטרים נראו מפוחדים ועזבו במהירות. נותרתי לבדי. אחרי שעה הלכתי הביתה.

ביולי 2012 פרצו שוטרים לביתי כשלא הייתי בבית. הם ערכו חיפוש והחרימו את ספרי הדאפא שלי, מחשב, מדפסת ו-10,000 יואן במזומן, כסף שחבריי וקרובי משפחתי נתנו לי ליום ההולדת שלי. השוטרים הרסו את הרהיטים בזמן החיפוש בבית. לאחר שחזרתי הביתה הם עצרו אותי. הם אמרו שמישהו הלשין עלי שאני מחלקת לעתים קרובות חומרי פאלון דאפא.

אחרי זמן מה נכנס אחד השוטרים לחדר בתחנת המשטרה. הוא נשמע כמו מישהו שאינו מקומי. הוא ביקש ממני שלא אפחד וסיפר לי שאמו מתרגלת פאלון דאפא. הוא הזכיר לי לשלוח מחשבות נכונות ב-6:00 בבוקר המחרת. הוא קנה לי לארוחת בוקר 2 לחמניות עם בשר ושחרר אותי.

כשמאוחר יותר ראו אותי השוטרים מחלקת חומרים בשוק, הם רק אמרו לי: "או זו שוב את" ועזבו.

יום אחד, כשחילקתי חומרים, שמעתי מישהו אומר: "את עדיין מחלקת חומרים". הסתובבתי לאחור וראיתי את המנהל לשעבר של משרד 610 שרדף אותי. הוא אמר לי: "אמי החלה לתרגל פאלון דאפא". אמרתי לו : "אמך מתרגלת, וטוב תעשה אם גם אתה תתרגל. צברת כל כך הרבה קארמה ברדיפת הדאפא. אתה צריך לפורר את הקארמה שלך". נודע לי לאחר מכן שגם אשתו החלה לתרגל פאלון דאפא.

מחשבה אחת של האדם קובעת את התוצאה

היו לי כמה תאונות דרכים. שלושה זוגות תלת-אופן נהרסו לי, אבל בכל פעם שזה קרה אימתתי את הפא.

כשרכבתי על תלת האופן לאסוף חומרים מביתה של אחת המתרגלות, בחור צעיר פגע בי עם האופנוע שלו. תלת האופן שלי נחת עלי ולא יכולתי לקום. הצעיר משך את תלת האופן ממני ועזר לי לקום. הוא שאל אם נפגעתי ורצה לקחת אותי לבית החולים. אמרתי לו שאני מתרגלת פאלון דאפא ואני בסדר. שוחחתי עמו על הפאלון דאפא וביקשתי אותו לפרוש מהמק"ס והוא הסכים. הוא אמר לי: "גברת, נתקלתי באדם טוב. את אמנם זקנה, אבל אני הוא זה שפחדתי".

המאסטר אמר:

"אמרנו שטוב או רע באים ממחשבה אחת של האדם וההבדל במחשבה האחת הזו יכול להביא לתוצאות שונות." ("ג'ואן פאלון")

10 ימים לאחר מכן הגיעה בתי לבקר אותי. היא ראתה שכל חזית התלת אופן שלי נשבר והיא שאלה איך זה קרה. סיפרתי לה שהייתה לי תאונה ושתלת האופן שלי בסדר. היא לא האמינה לי ואמרה שאי אפשר לנסוע עם החלק הקדמי השבור בצורה כזאת. היא קנתה לי תלת אופן חדש. אחרי שהיא הזכירה זאת תהיתי על כך בעצמי. איך תלת האופן שלי נסע כראוי, שבור כפי שהיה.

יום אחד נפגעתי על ידי תלת אופן. מפרק הירך שלי נחבל ולא יכולתי ללכת. ביקשתי את הנהג להסיע אותי הביתה. הוא רצה לתת לי כסף, אבל סירבתי לקבל וסיפרתי לו שאני מתרגלת פאלון דאפא ואהיה בסדר. אחרי שהוא עזב, הרגשתי כאב נורא. התחלתי לתרגל את התרגיל החמישי – ישיבה במדיטציה. שמעתי כמה קולות עזים במפרק הירך שלי ואז נעמדתי והתחלתי ללכת. לא היו לי כאבים כלל. ידעתי שהמאסטר ריפא את מפרק הירך שלי. תודה רבה לך מאסטר!

ההחלמה מוכיחה את נפלאות הדאפא

ביוני 2015 נפלתי מהמיטה שלי. הכתף הימנית שלי פגעה ברצפה תחילה וחרקה בקול רם. כשנעמדתי על רגליי היא לא הייתה בסדר כלל. למדתי את הפא, שלחתי מחשבות נכונות והתחלתי לתרגל את התרגילים. כשתרגלתי את התרגיל הראשון, שמעתי חריקות כשמתחתי את זרועותיי. לא הקדשתי לכך תשומת לב יתרה, ואחרי שסיימתי את חמשת התרגילים הלכתי לישון. למחרת בבוקר כשהתחלתי לתרגל, זרועותיי לא יכלו להימתח במלואן וכל הכתף שלי הייתה נפוחה.

אחרי שסיימתי את ארוחת הבוקר, אחת המתרגלות באה לבקר אותי. היא ראתה שעצם הבריח שלי בולטת החוצה. היא הזעיקה את שתי בנותיי. הן היו מבועתות כשראו אותי. הן הכריחו אותי ללכת לראות רופא. תוצאות הסריקה הראו שעצם הבריח שלי נשברה ויצאה ממקומה. הרופא אמר שאני זקוקה לניתוח. אבל לא רציתי ניתוח.

אמרתי לבנותיי: "זה לא משנה אם העצם שבורה או יצאה ממקומה. המאסטר יטפל בי. אתן לא צריכות לדאוג. אני אתרגל את התרגילים ובטוח שאחלים תוך 3 ימים. אם לא אחלים תוך פרק זמן זה, אתן יכולות לקחת אותי לבית החולים".

למחרת בבוקר בשעה 5:30 אחת מבנותיי הגיעה לראות אותי. לא סיימתי אפילו את התרגילים. היא נראתה מודאגת. אחרי שסיימתי לתרגל, היא בדקה את עצם הבריח שלי וכל הנפיחות ירדה. העצם נכנסה חזרה למקומה הנכון. בתי אמרה: "פאלון דאפא באמת יוצא מן הכלל. תודה לך, המאסטר של הפאלון דאפא".

המתרגלת התנצלה שסיפרה לשתי בנותיי על מה שקרה לי ואני עניתי: "זה דבר טוב. הסריקה הוכיחה שעצם הבריח שלי באמת נשברה. אבל החלמתי תוך שלושה ימים ללא ניתוח. האם איננו מאמתים כך את הפא?" הסיפור שלי התפשט עד למרחוק.

החלמה יוצאת מן הכלל

אישה אחת בת 70 בכפר שלי חלתה במחלה קשה באביב. בית החולים סירב לטפל בה. המשפחה התכוננה לקראת הלוויה שלה. כשביקרתי אותה, היא הייתה מחוברת לעירוי דרך הווריד והייתה זקוקה לחמצן. עיניה היו כל כך נפוחות שלא יכלה לפתוח אותן. במשך חמישה ימים היא לא אכלה דבר. היא הקיאה אפילו את המים ששתתה. היא לא יכלה להכיר אף אחד. משפחתה ידעה שאני מתרגלת פאלון דאפא, אז הם הזמינו אותי לביתה.

מאחר שהם הזמינו אותי עקב היותי מתרגלת פאלון דאפא, הבנתי שלאישה הזאת יש קשרים גורליים עם הדאפא. עליי להציל אותה. ביקשתי מהמאסטר לחזק אותי. שלחתי מחשבות נכונות לידה במשך שעתיים. היא פקחה את עיניה קמעה והנידה בראשה. היא הכירה אותי. אמרתי לה: "אחותי, בבקשה חזרי שוב ושוב ואמרי: 'פאלון דאפא הוא טוב', 'אמת-חמלה-סובלנות זה טוב'. שלחי את ברכותייך למאסטר. המאסטר יעזור לך". היא הנידה בראשה. ביקשתי גם את משפחתה להאמין ולשנן שוב ושוב את המשפטים האלה. הם ראו את השינוי שחל בה וחזרו בקול רם על המשפטים האלה.

כשראיתי אותה שוב אחר הצהריים, עיניה היו פקוחות והיא יכלה לדבר. באותו אחר הצהריים היא כבר היא שתתה כוס מלאה מים ומיץ אפרסקים. הבטחתי לה ולבני משפחתה שהיא תחלים מיד כל עוד הם ישננו בכנות: "פאלון דאפא הוא טוב" ו-"אמת חמלה סובלנות זה טוב".

למחרת היום הורידו ממנה את העירוי דרך הווריד ואת החמצן. הנפיחות שלה ירדה. ביום השלישי, הבטן שלה לא הייתה עוד נפוחה. ביום החמישי היא אכלה ביצה וקצת מרק-אורז. ביום השביעי היא ירדה מהמיטה ויכלה כבר ללכת. כעת היא משננת כל יום את שני המשפטים. היא החלימה לגמרי. היא עוזרת לי בעבודות הבית ומבקרת שכנים.

הסיפור שלה גרם לסנסציה בכפר שלה ונפוץ גם בכפרים השכנים. אנשים השתכנעו שלשנן את המשפט "פאלון דאפא הוא טוב" יכול באמת להציל חיים. מאז, אנשים רבים ביקשו ממני תליונים של פאלון דאפא. היו שלמדו אפילו את התרגילים. אפילו שוטר הכפר העקשן ביותר צועק "פאלון דאפא הוא טוב" כשהוא רואה אותי.

"הקשיבו למאסטר ולא תסטו"

אנשים אומרים שאני חזקה יותר מאשר לפני 20 שנה. אני גם מרגישה הרבה יותר צעירה מ-81 שנותיי, ואני מלאה באנרגיה.

אינני יכולה להביע הרבה מההבנה שלי את הפא, אבל אני מקשיבה למאסטר ועושה כל מה שהמאסטר מבקש מתלמידיו לעשות.

המאסטר מבקש מאיתנו להבהיר את האמת ולהציל ישויות חיות , לכן אני יוצאת החוצה כל יום להבהיר את האמת ולהציל ישויות חיות. המאסטר מבקש מאיתנו לשלוח מחשבות נכונות, לכן אני שולחת מחשבות נכונות. אני רוכבת על תלת האופן שלי לנפות רחוקות וקרובות ולמרכז המעצרים כדי לשלוח מחשבות נכונות.

אני מספקת חומרי דאפא ליותר מ-80 מתרגלים. בדרך כלל אני לוקחת את המאמרים החדשים של המאסטר, את המינג-הווי השבועי וחומרי דאפא נוספים ונותנת אותם לתלמידים העמיתים.

יש מתרגלים שפחדו לחלק חומרי דאפא בזמן שהסביבה הייתה מתוחה. יצאתי בעצמי וחילקתי את החומרים.

הקשיבו למאסטר ותהיו בטוחים מכל רע. הקשיבו למאסטר ולא תסטו מהנתיב שלכם. הקשיבו למאסטר ונגיע לשלמות המלאה.

תודה רבה לך המאסטר! תודה לכם מתרגלים עמיתים!