(Minghui.org)

התנסות מוועידת פאלון דאפא לשיתוף התנסויות בניו יורק 2017

ברכות למאסטר רב החסד! ברכות לעמיתיי המתרגלים!

זהו יום השנה ה-25 מאז הציג המאסטר את הדאפא לציבור. ראשית אני רוצה להביע את הכרת התודה הכנה שלי למאסטר שלנו. יש לי הכבוד להיות מסוגלת לשתף עמכם את התנסות הטיפוח שלי בוועידה הכבירה הזאת. אני מתרגלת מקוריאה הדרומית, העובדת כמפיקה ומנחה בטלוויזיית NTD בניו יורק.

ב-2005, כשלמדתי בסין אמי נתנה לי את הספר "ג'ואן פאלון". כך הכרתי את הדאפא.

ב-2007 הגיע לדרום קוריאה בפעם הראשונה המופע "שן יון". אני הייתי המתורגמנית המלווה אותם. בתקופה ההיא התחלתי להתקדם יותר במרץ בטיפוח שלי.

בקיץ 2008 הגעתי לNTD בניו יורק ועבדתי כמתרגמת, כעורכת, ובהדרגה כעוזרת מתאם, כמפיקה ומנחה. במשך 9 השנים האחרונות לא עזבתי אף פעם את NTD, לא משנה כמה קשה זה היה. ביליתי את שנות העשרים שלי בתקופה הדרמטית הזאת, כשאני מתקדמת במרץ בלימוד הפא ומנסה לעמוד בקצב.

זאת הייתה תקופה קשה מאוד. ללא ברכתו של המאסטר והדרכה מהדאפא אולי לא הייתי יכולה להתמיד אפילו דקה. ב-2014 התחלתי בהנחיית תכנית בידור בנושא תרבות פופ קוריאנית וריאיון ידוענים (סלבריטי'ס).

היום אני רוצה לשתף את התנסות הטיפוח שלי בהפקת התכנית הזאת.

1. לוותר תמיד על האני וללכת בנתיב המתוכנן על ידי המאסטר

בתחילת 2014 חלו שינויים רבים ב-NTDTV. באותו זמן עשיתי תכנית המציגה מותגים יוקרתיים. המנכ"ל החדש נתן כיוונים חדשים לכל התכניות הקיימות. היו קונפליקטים רבים ודעות שונות. המצב הורע עוד יותר כשהמנחה שלי לא יכול היה לתפקד בעבודה עקב סיבות אישיות.

המנהל שאל אם אוכל להיות המנחה, וציין שזה יכול להיות מעניין שמנחה קוריאנית תציג תרבות קוריאנית בשפה הסינית. סירבתי מיידית. הייתי מוכנה לעשות הכול רק לא לעמוד מול מצלמה. אני ביישנית וקשה לי לתקשר עם אנשים שאינם מהסוג שלי. זה נראה בלתי אפשרי שאוכל להופיע בפומבי.

לא משנה כמה המנהל ניסה לשכנע אותי, פשוט לא שיניתי את דעתי. אמי, גם היא מתרגלת אמרה: "שום דבר אינו מקרי. אל תאמרי רק 'אני לא אוהבת את זה' או 'אינני יכולה לעשות את זה'. למה שלא תנסי? מה אם זה התכנון של המאסטר?" המנהל ביקש ממני לעשות דמו קצר בווידיאו, ואם זה לא יֵצא טוב הם יזנחו את הרעיון.

כך ביליתי 3 שבועות בהכנת מצגת של דרמה קוריאנית מנקודת המבט שלי בפורמט ל"יוטיוב". אני אדם זהיר שאכפת לו מכל פרט, ממקום הצילום ועד לתסריט. התאמנתי כל יום בקריאת התסריט בן 8 הדקות בעזרת המנהל שלי, ולמדתי בעל-פה כל מילה. משום שהמחשב היה איטי, העריכה על הווידיאו ארכה לעתים קרובות עד חצות הלילה.

האמנתי שזה הווידיאו הראשון והאחרון שלי כמנחה. כך שלא הייתה לי כל ציפייה לתוצאה.

בניגוד למה שחשבתי, צופים רבים הקליקו לראות את הווידיאו כבר ביום הראשון להעלאתו. בזמן של פחות מחודש, יותר מ-300,000 אנשים צפו בווידיאו ביוטיוב. המנהל היה מאושר למדי. אנשים בתחנה נתנו לי משובים חיוביים. אבל אני לא הצלחתי להרגיש שמחה.

המנהל רצה להתחיל לתכנן את התכנית, אבל לא הייתי מוכנה עדיין. בינתיים, מנהל אחר חשב שהמראה שלי והסינית שלי אינם טובים מספיק כדי להיות מנחת טלוויזיה. לאנשים סביבי היו דעות שונות. הם חיפשו כישרון חדש וביקשו 4 מנחים לנסות את התפקיד שלי.

כבר מלכתחילה לא רציתי לעשות זאת. ועכשיו אנשים העבירו עליי ביקורת והעירו הערות אגביות. זה היה מבחן שין-שינג טוב.

אף על-פי שרציתי להתייחס לכך כהזדמנות לטפח, זה לא היה קל. אחרי שחשבתי במשך זמן ארוך, עלתה בי מחשבה לעזוב בינתיים את NTD כדי לסיים את הקולג' ולהתמקד יותר על טיפוח אישי.

אבל אם הייתי עוזבת, אף אחד לא היה עושה את ההפקה בצוות, כך שהחברה לא רצתה שאעזוב. ביקשתי את ברכתו של המאסטר וקיוויתי למצוא את הדרך הנכונה. מפני "שכל כך לא רציתי לעשות זאת", לא יכולתי למצוא את הכיוון והרגשתי אבודה. בינתיים הוקם צוות והתכנית החדשה החלה. הם מצאו מנחה חדש, אבל התגובה לא הייתה כל כך טובה בהשוואה לקליפ המבחן עם הסינית הממוצעת שלי.

עכשיו כולם רצו אותי כמנחה. הייתי מבולבלת מאוד. דיברתי עם אחד המתרגלים שהכיר אותי היטב. השיתוף שלנו עדיין ברור בזיכרוני. הוא אמר: "הטיפוח שלך אינו מתוכנן על ידך, אלא על ידי המאסטר". המילים האלה העירו אותי. אף על-פי שהמשכתי לומר: "ללכת בנתיב שהמאסטר תכנן", לא כל הזמן הייתי בטוחה בזה. אולי זה נועד עבורי כדי שאסלק את ההחזקה של "לא אוהבת" ו"פחד". עכשיו שהוארתי לכך, כבר לא אוכל להתעלם מזה.

2. לעבוד קשה כדי לעמוד בדרישות של המאסטר ולהציל ישויות חיות

כיום, ההיבט הייחודי ביותר בתוכנית שלנו הוא ראיון עם ידוענים קוריאנים. אנשים שיערו שהשקענו כמות משמעותית של כוח אדם, אבל למעשה היו לנו רק 3 או 4 עובדים במשרה מלאה. יש לנו אכן תמיכה מהמשרד הקוריאני המקומי בצילום והזמנת הכוכבים. נוסף לכך משימות אחדות ניתנו לביצוע חיצוני.

רבים מאיתנו בעלי משימות רבות. מלבד הנחייה, אני מתכננת וכותבת תסריטים. אני עושה את כל עריכת הווידיאו ועוזרת בעניינים הקשורים למכירות. חברי הצוות שלנו עסוקים מבוקר עד ערב, דואגים להזמנות אורחים, עושים עריכה, מתרגמים, ומנהלים את האתר.

הצופים שלנו מופתעים: "וואו, איך הצלחתם לראיין כל כך הרבה כוכבים פופולאריים? מה שאתם עושים ממש מעניין".

ראיינו יותר מ-30 ידוענים מקוריאה ומחו"ל. רבים מהם בצמרת רשימת הכוכבים שאפילו המדיה הקוריאנית מתקשה להזמין. שלושה מבין ארבעת כוכבי הצמרת לשנת 2014 הופיעו בתכנית שלנו.

במופע מעניין ומיוחד במינו כזה, קשה לדמיין כמה קשה ההפקה שלו ואיך הוא עוזר להצלת ישויות חיות.

לדוגמה, כשהכול היה מוכן לצילום, המרואיין שלנו הרגיש לפתע רע והיה צריך להבהיל אותו במהירות לבית החולים.

לפעמים עקב שינויים הקשורים במרואיינים, עלינו לחפש זירות צילום יום לפני מועד הראיון.

לפעמים מגיעה סערת טייפון וייתכן שהריאיון יבוטל.

יש גם חברות קוריאניות שיש להם קשרים הדוקים עם סין. הן עלולות לדרוש מאיתנו לבטל את השידור כמה ימים לפני שהתכנית עולה לאוויר, ללא כל הסבר.

לאורך הדרך יש הרבה מבחנים. אבל אני תמיד שומרת במחשבתי את המחשבה: "שום דבר אינו במקרה. לא משנה כמה זה נראה רע, כל עוד אנו התלמידים נסתכל פנימה ונשפר את השין-שינג שלנו, הכול יתהפך לטובה בעקבות התכנונים של המאסטר".

בסופו של דבר, קבענו מועד חדש לראיון עם הכוכב שהובהל לבית החולים. מיקום הצילום השתנה מקזינו לבית קוריאני מסורתי יפהפה.

סערת הטייפון באה ונעלמה עד ליום הראיון, כשהיא מותירה אחריה יום בהיר ושמשי.

הכאוס בעולם הבידור הוא מעבר לדמיון שלנו. כשהתחלנו להריץ את התכנית, המאסטר אפשר לי לראות בחלומי "שלושה דברים מרושעים" של עולם הבידור: שימוש יתר בסמים, הימורים ושירותי מין. זה היה חלום נורא שקשה לשכחו. אבל צעירים רבים משוגעים על מופעים רעים כאלה ומכאן ההשפעה העמוקה על הצעירים האלה.

כתלמידי דאפא בתקופת תיקון הפא השליחות שלנו היא לנקות את המקום הזה ולהציל אותם. לכן המופע שלנו שונה מזה של אנשים רגילים. אין חדשות מזויפות או רכילות או תכנים סוטים. אנו מנסים כמיטב יכולתנו להציג את הסיפורים השנונים והזוהרים ואת התרבות המסורתית. מההתחלה ועד כה העדיפות שלנו היא להבהיר את האמת. לכל החברות שאנחנו קשורים אליהן אנחנו מבהירים את האמת לגבי הדאפא ולגבי NTD. כמו כן אנו מספרים להן על ה"שן יון" ומזמינים את הידוענים להופעה.

פעם אחת לפני פגישה עם חברה גדולה, הכתב המקומי שלנו בדרום קוריאה חלם חלום. בחלומו ראה אדם שנראה כמו חבר בכנופיה שחטף שני מתרגלים שבאו להיפגש איתו, ונסע משם במשאית. האווירה במשאית הייתה מתוחה. חבר הכנופיה הדליק מוסיקה, והמוסיקה הזאת הייתה באופן מפתיע מוסיקת דאפא: "פודו" ו"ג'ישי".

המתרגל סיפר לנו על החלום. החלטנו לא להתבלבל מהתופעות שעל פני השטח. כל עוד לתלמידי דאפא יש מחשבות נכונות, כל אחד יכול להיטמע בטבע הבודהא. הלכנו לפגישה.

במהלך הפגישה המנהל לא יכול היה להתרכז. שני הטלפונים הניידים שלו צלצלו בזה אחר זה. התחלנו להסתכל פנימה ושלחנו מחשבות נכונות. כשהמתרגל הבהיר למנהל את האמת, המנהל היה מוקסם. הוא הניח את הטלפונים והקשיב עם מבט של ילד תמים.

אחרי הפגישה הוא תכנן עבורנו לראיין את אחד הכוכבים הקוריאניים המשפיעים ביותר באסיה.

כאן אני רוצה להביע את הכרת התודה שלי לכל המתרגלים, שבכל מיני הפרעות יצרו גוף אחד והבהירו את האמת בעזרת מחשבות נכונות וחמלה.

3. שיפור עצמי יכול להציל עוד ישויות חיות

לנוכח כל מיני קשיים המשכנו לראיין כוכבים. בדרך כלל אני נוסעת לקוריאה הדרומית כל 3 חודשים. אחרי הראיון אני חוזרת לניו יורק לעשות את העריכה והפוסט-פרודקשן. המופע נעשה פופולרי יותר ויותר, אבל לאנשים יש דעות שונות לגבי ההנחיה שלי. איכשהו הייתי מיואשת.

במופע הצופים רואים אותי רק מדברת עם הידוענים. למעשה, אתר הצילום די צפוף עם צוות משני הצדדים. במיוחד במה שנוגע לכוכבי צמרת, הם בדרך כלל לוקחים עימם עשרות אנשים, ובכלל זה עוזרים וסטייליסטים. כשאתה מוקף בכל כך הרבה אנשים זה אף פעם לא קל לדובב אותם לדבר על דברים רבים ב-20 עד 30 דקות. כל ראיון הוא לחץ עצום בשבילי.

יום לפני הצילום לא יכולתי לישון מרוב חרדה. נעשיתי קצרת מזג. אחרי הצילום האשמתי את עצמי שלא פעלתי היטב. השגיאות שעשיתי רדפו אותי כמו חלום בלהות. מאחר שאין כוח אדם מספיק, אני צריכה לערוך את הווידיאו בעצמי. כשאני מסתכלת על קטעי הצילום אני לא אוהבת את עצמי כלל. אני ממש רוצה למצוא מקום להתחבא.

זה משום שאני דואגת יותר מדי לגבי מה אחרים חושבים עליי. יש לי החזקה חזקה מדי לעצמי. בזמנים כאלה אני קוראת ב"ג'ואן פאלון" ומסתכלת פנימה על דברים לשחרר. אבל יש מחשבות שלעתים קרובות שבות ומופיעות כמו: "אני לא נראית בכלל כמו מנחה. למה המאסטר תכנן עבורי תפקיד כזה? עבר זמן ואני לא התקדמתי כמעט. האם זה באמת התכנון של המאסטר?" – עם ספקות כאלה ולב מלא תלונות, לא הצלחתי להירגע. אבל כל חברי הצוות משקיעים את כל מאמציהם, כך שאם אעזוב, ארגיש אשמה. כך בכיתי כל לילה.

במצבים כאלה, המאסטר נותן לי לראות בחלומות שלי את ה"כוכבים" הקוריאנים שיש להם קשרים גורליים איתי. כשאני רואה כמה הלבבות שלהם כמהים להינצל, אינני מעזה אפילו לחשוב על עזיבה. בדרך כלל אני כותבת את תסריט הראיון בדמעות, או עושה את העריכה מאוחר בלילה כשאני בוכה.

עבדתי קשה להתגבר על הפחד והחרדה בזמן הראיון. אבל כשאין לי מחשבות נכונות חזקות, אני לא פועלת טוב יותר מאשר אנשים רגילים.

לילה אחד, בהיותי מותשת, חלמתי חלום. טיפסתי לאורך שלד של בניין לא גמור. טיפסתי וטיפסתי כשחולצתי רטובה מזיעה.

חשבתי לעשות הפסקה ומצאתי עצמי במלון. שני מפיקים הופיעו במקום ואמרו לי: "הכוכב מגיע. לכי תחליפי בגדים במהירות". הייתי המומה ושאלתי: "על מה אתם מדברים? מה בכלל המקום הזה?" לא הייה לי מושג כלשהו על הנסיבות. הכוכב הזה היה אחד השחקנים המפורסמים בדרום קוריאה. תוך זמן קצר ישבתי שם בשמלה חדשה. המשכתי לשאול: "אין לי אפילו תסריט. לא עשיתי שום הכנות. מה קורה פה?" עוד לפני שסיימתי את המילים האלה הופיע השחקן. הייתי בפאניקה וסירבתי לקבל מה שקורה.

לפתע נכנסו פנימה אנשים לבושים היטב. המקום התמלא כולו במהירות. בקרב הקהל זיהיתי דמות ידועה ובתו שהכרתי היטב. המקום נראה כעת כמו תיאטרון של מופע שיח מלא עד אפס מקום.

נבהלתי והתעוררתי ספוגת זיעה. "מה משמעות החלום? מעולם לא דמיינתי סצנה כזאת. אחד מחברי הצוות אמר: "נראה שתמיד יש לך קשיים בעבודה שלך". אחר אמר: "אולי המופע שלנו יהיה בעתיד כמו מה שחלמת".

לא משנה מה, הוארתי לדבר אחד. זה כמו לטפס על מדרגות. אני יכולה להציל עוד אנשים בכך שאשפר בהתמדה את עצמי. מאותו זמן ואילך, בכל פעם שהרגשתי בחוסר ביטחון, הייתי שולחת קדימה מחשבה: "הכוכבים האלה הם הישויות החיות שאני צריכה להציל",. כשיש לי מחשבות נכונות שכאלה, הידוענים יאמרו משהו די ייחודי.

זה יכול להיות משהו כמו: "אני מקווה שכשאעזוב את העולם הזה ואסתכל מלמעלה, יהיה לי מצפון נקי ואומר: 'כל חיי היו הוגנים וישרים'". או: "הרעל הגדול ביותר בחיי היא הקנאה". או: "כשאני נזכרת שאינמי יכולה לקחת איתי דבר כשאני עוזבת את העולם הזה, אני מרגישה עצב". או: "התחלתי להאמין שהישויות השמימיות אכן קיימות".

הם אומרים דברים כאלה במהלך הראיונות, כאילו טבע הבודהא שלהם מגיח לפתע.

כמה מהצופים שלנו אפילו אומרים: "הראיון כל כך נוגע ללב"; "בכיתי" – מה שנדיר כל כך בתכניות בידור.

בסוף 2015 כשראיינתי כוכבים קוריאניים מהשורה הראשונה שגרמו לסנסציה בסין, היה לי רצון עז להציל אותם. אפילו לפני ששאלתי את השאלה הוא החל לדבר על דת, אמונה והיחס שלו לחיים.

כשהפסקנו לצלם כדי לכוונן את המצלמה, אמרתי שבסין הממשלה הקומוניסטית אוסרת על אנשים להאמין באלוהות או לעשות פעילויות דתיות. שאלתי אם הוא יודע על כך. הוא נראה עצוב והניד בראשו לחיוב. הבטתי בו וסיפרתי לו על הדיכוי של זכויות אדם בסין. הוא הודה לי פעמים רבות.

הראיון הזה הפך לנקודת המפנה, כשהעניקה לי ביטחון בכיוון של התכנית שלנו ובשליחות שלנו.

4. לעמוד בדרישות של המאסטר עבור המדיה

ככל שאנו נעשים בעלי ניסיון יותר, הסטנדרט של המופע ממשיך לעלות. כך גם הדרישות עבור כל אחד מחברי הצוות. אף על פי שאיכות המופע ממשיכה להשתפר, עדיין לא עשינו פריצת דרך במכירות, מה שגורם לעלויות כבדות.

בהרצאות של המאסטר לכלי התקשורת, המאסטר הדגיש פריצות דרך בתפעול כמו עסק, הבהרת אמת והחייאה של התרבות המסורתית. המאסטר אמר גם שעלינו ללמוד מה"שן יון". אני חושבת שאם איננו עומדים בדרישות של המאסטר, אין כל טעם לעשות תכנית. אני חושבת שעלינו לאפס מחדש את נקודת המוצא ההתחלתית שלנו.

בקיץ האחרון היה עלינו לנסוע לבוּסאן לסקר את פסטיבל הסרטים. אבל בגלל סערת הטייפון, החרם על הפסטיבל, מערכת ההגנה האמריקנית TAAD והחרם שבא בעקבות זאת על כוכבים דרום קוריאנים בשוק הסיני, היה די קשה לראיין את הידוענים. המפיק שנסע לדרום קוריאה לא יכול היה להשיג אף אחד מהם לתכנית שלנו במשך כמה חודשים.

שיתפתי בהבנה שלי עם המפיק ודיברתי על איפוס מחדש של נקודת המוצא ההתחלתית שלנו: "אפילו אם לא נשיג כלל כוכבים, אסור לנו אף פעם לשכוח את השליחות שלנו להבהיר אמת ולהציל ישויות חיות. עלינו לשים לב יותר לטיפוח שלנו ובאותו הזמן לעמוד בדרישות של המאסטר".

מבלי להתחשב בכך שיש לנו ידוענים או לא בתכנית, הצוות שלנו מתמקד יותר מאי פעם על הבהרת אמת. עקב כך ראינו כמה תוצאות חיוביות במכירות. השגנו זו הפעם הראשונה חסות לראיונות עם ידוענים.

כמו כן הרצנו פגישת מעריצים בקנה מידה קטן וראיינו בפורמט של תכנית-שיח שדמתה לסצנה שראיתי בחלומי לפני שנים.

אני נחושה לעשות את השימוש הטוב ביותר בזמני עבור הטיפוח וכדי להציל כמה ישויות חיות שאפשר.

5. להציל עוד ישויות חיות בזמן שנותר

הרבה מאוד דברים עלולים לקרות ב-2017. היחס של אדם כלפי הדאפא הוא שיקבע את גורלו או גורלה. עכשיו הדברים זזים מהר יותר וברורים יותר ויותר.

בשנה שעברה אחרי הביטול של ה"שן יון" בסיאול, אסונות ומשברים קרו בכלכלה של קוריאה ובזירה הפוליטית. הנשיא הקוריאני הואשם השנה בהתנהגות בלתי הולמת. ביום בו הודיע השופט על פסיקתו בהתנהגות בלתי הולמת, חשתי שיום הדין החל. כדי שלא אתחרט לכשיגיע יום הדין, אני נחושה לצעוד קדימה במרץ ולהשלים את השליחות שלי.

אם כן, מה עליי לעשות מהיום ואילך? ישבתי במדיטציה ושאלתי את המאסטר: "מהו הצעד הבא? מה עליי לעשות?" בזמן הזה סצנה מ"שן יון" הופיעה במחשבתי בהתמדה כמה ימים. אחרי כן חלמתי שצעירים רבים נבלעים בתוך החשיכה, כשהם זועקים לעזרה.

המאסטר אמר:

"כשנולדתי, אלוהויות רבות נולדו יחד אתי. מאותו רגע ואילך זה קרה כל שנה שאלוהויות היו יורדות. כאשר זה הגיע לזמן שהתחלתי להעביר את הפא, האלוהויות האלה ירדו כמו פתיתי שלג – היו כל כך הרבה מהן. חישבתי את הגיל שלהן כיום, ומהזמן שהתחלתי להפיץ את הפא ועד עכשיו, הם אנשים צעירים בסביבות גיל 25, רבים מהם באמת לא הוצלו. הן כולן אלוהויות, כולן ירדו לכדור הארץ, והן התפזרו בכל האזורים של העולם." ("הוראת הפא בוועידת הפא של ניו יורק 2016 ")

צופי התכנית שלנו הם בעיקר צעירים מכל העולם. הרגשתי שאם לידוענים שניצלו על ידינו יכול להיות יחס חיובי למדיה שלנו, ל"שן יון" ולדאפא, אז המעריצים שלהם יוכלו להכיר את המדיה שלנו ואת האמת לגבי הדאפא. אני מאמינה שהיום הזה יגיע במהרה.

יש דברים רבים שצריך לעשות. אני אמשיך לעשות את מיטבי בשלושת הדברים, אתבונן פנימה לא משנה מה הנסיבות, אטפח את עצמי ואשלים את השליחות שלי.

אלה הן ההבנות שלי. אנא ציינו בחמלה את ההחסרות.

תודה רבה לך מאסטר! תודה לכם עמיתיי המתרגלים.