(Minghui.org)

סי-מא גואנג (1086- 1019) היה מלומד ישר, מדינאי ומשורר. הוא קיבץ לאוסף את "דזי ג'י טונג ג'יאן" "ראי מקיף לסיוע לממשל", דין וחשבון כללי על ההיסטוריה הסינית משנת 403 לפנה"ס ועד שנת 959 לספירה. האוסף הזה נחשב לאחת היצירות ההיסטוריות הטובות ביותר מתקופת שושלת סונג הצפונית (960-1127).

סי-מא גואנג סיווג את בני האדם לארבע קבוצות בהתבסס על רמת המוסר שלהם ועל כישרונותיהם: הנבונים – בעלי מוסריות וגם כישרון; הטיפשים – חסרי המוסריות וגם חסרי כישרון; האצילים – בעלי מוסריות אך חסרי כישרון; והנחותים – בעלי כישרון אך חסרי מוסריות.

כשהגיע הזמן למנות בכיר, העדיפות הראשונה הייתה אדם חכם ולאחריה אדם אציל. אם לא נמצא אף אדם חכם או אציל, מוטב לבחור בטיפש ולא בנחות. זה בגלל שאנשים בעלי כישרונות אך חסרי מוסריות הם המסוכנים ביותר. הם גרועים מאלו שאין להם לא כישרון ולא מוסריות.

סי-מא גואנג האמין שאדם אציל עם כישרונות יכול לבצע מעשים טובים, בעוד שאדם נחות ישתמש בכישרונו כדי לעשות דברים רעים. לגבי הטיפשים, אין להם מספיק חכמה לבצע מעשים רעים, אולם הנחותים יכולים בקלות להפגין את הצד הרע שלהם: אם הם יתאמצו מספיק, עבודתם עלולה להיות אלימה מאוד – זה כמו לתת זוג כנפיים לנמר, והנזק שייווצר עלול להיות אין-סופי.

סי-מא גואנג המשיך והסביר שאדם עם מוסריות זוכה לכבוד מצדם של אחרים בשעה שאדם עם כישרון זוכה לחיבה מצד כולם. אדם מכובד עלול לשמור מרחק מאנשים, ואילו אדם שכולם מחבבים בדרך כלל מושך אליו אנשים. מכאן, שכבוחן (מועמדים), אפשר בקלות להתעלם מבעלי מוסריות, בשעה שניתן בקלות להתרשם לטובה מהאנשים הכישרוניים. במהלך ההיסטוריה, כמעט כל הקיסרים הטיפשים וחובבי הנוחות, או הבכירים הבוגדניים והבנים הסוררים, כולם היו אנשים כישרוניים אך חסרי מוסר. יש יותר מדי דוגמאות לאנשים כאלה שגרמו לתבוסת ארצותיהם או לאבדן בתיהם. הקיסרים הידועים לשמצה כגון ין ג'וֹאוּ-וואנג, ג'וֹאוּ יוֹאוּ-וואנג, סווי יאנג-די וכדומה, כולם היו כישרוניים וחסרי מוסר. כולם היו אנשים נחותים שהביאו אסון על ארצותיהם.

ין ג'וֹאוּ-וואנג לדוגמה, היה אינטליגנטי ובקי בכל. הוא היה חזק מאוד פיזית והיה מסוגל להילחם בחיית פרא בידיים חשופות. אבל לעתים קרובות הוא הסתיר את טעויותיו, סירב להקשיב לעצות, והביע חוסר כבוד לאלוהויות השמימיות. הוא נהג להפגין רגשות ואהב להתפאר בכישרונותיו. הוא הרגיש שכול העולם נחות ממנו והוא היה אכזר וברוטאלי. הוא עינה תומכים נאמנים באמצעות ברזל מלובן, חתך את בטנה של אישה הרה כדי לבחון את התינוק, שבר למישהו עצם כדי להוציא את מח העצם וחתך את דודו בעודו בחיים כדי להוציא את לבו. לבסוף, הלורדים הפיאודלים ובני עמו פנו כנגדו. ין ג'וֹאוּ-וואנג הובס על-ידי ג'וֹאוּ ווּ-וואנג וממלכתו נפלה. הוא מת בשריפה ושמו הפך ללעג בהיסטוריה.

מכאן, סי-מא גואנג חזר על כך שכשבוחרים קיסר או ממנים בכיר, המוסריות קודמת לכול.

(סימוכין: דברי הימים של שושלת סונג – הביוגרפיה של סי-מא גואנג)