(Minghui.org)

[הערת מערכת מינג-הווי בעברית: בתמונות המופיעות במאמר מופיע סמל הפאלון, המכיל את סמל הסוואסטיקה העתיק . לרבים זה מזכיר את אחת התקופות האפלות בהיסטוריה האנושית אך למעשה הסמל הזה הוא עתיק ביותר ומופיע ברבות מהתרבויות, הדתות והאמונות. הסוואסטיקה מופיעה גם בבתי כנסת עתיקים שנחשפו בישראל, כאלמנט קישוט רצפה: הן בפסיפס בבית הכנסת העתיק של מעוז חיים, והן בפסיפס של בית הכנסת העתיק בעין גדי].

כ-300 מתרגלי פאלון דאפא (פאלון גונג) מניו יורק רבתי התאספו ב-16 ביולי 2017 בטאון טאון של מנהטן לוועידת שיתוף התנסויות בטיפוח בשפה האנגלית. 19 מתרגלים דיברו מהלב על מה שחוו בטיפוח בפאלון דאפא, על הסתכלות פנימה, סילוק החזקות, והבהרת אמת לגבי הפאלון דאפא והרדיפה.

ועידת הפאלון דאפא לשיתוף התנסויות בשפה האנגלית שנערכה במנהטן, ניו יורק ביולי 2017

להתגבר על מצוקות פיזיות

אחת המתרגלות מספרת על מקרה בו היה לה פצע זב מוגלה עקב כוויה חמורה על הירך הפנימית שלה. מתוך ייאוש היא קראה למאסטר: "מה עלי לעשות?"

היא שמעה קול בראשה: "עשי מה שאת צריכה לעשות ולא מה שאת רוצה לעשות".

כתוצאה מכך המחשבות שלה השתנו. היא חשה אסירת תודה מאוד שהמאסטר הנחה אותה. באמצעות התקדמות בטיפוח במרץ, ההחזקות שלה לרגשנות, לרגשות ולתאווה פחתו וגלד עבה וחום גדל וכיסה את הפצע. אמה נדהמה כל כך שהיא הצהירה שגם היא תתרגל פאלון גונג.

כשהבינה את החשיבות של כל רגע, היא סיפרה שהדבר הראשון והאחרון שהיא עושה מדי יום זה להודות למאסטר שהעניק לה את ההזדמנות לטפח ולהציל ישויות חיות.

מתרגל נוסף שיתף לגבי מצוקה פיזית ברגליו. העקבים והרגלים התנפחו, הבהנים הפכו סגולות ושחורות. הוא סבל כאבים עזים ברגליו, שהפכו את ההליכה לכמעט בלתי אפשרית ולקשיים בשינה. הוא נאלץ לעזוב את עבודתו ועזר לפרויקטים של דאפא ממרחק, מביתו.

אנשים עודדו אותו לעבור קטיעה, אבל הוא עמד נחוש על דעתו שהוא תלמיד דאפא.

הוא אמר: "בכל רגע, לא משנה כמה גדול הוא הכאב ומבלי לדעת מתי בכלל תסתיים המצוקה הזאת, זכרתי תמיד שאני תלמיד דאפא ושהמאסטר שומר עלי ודואג לי".

במשך הזמן, בתמיכת מתרגלים עמיתים, הבהנים החלו להחלים. החלקים השחורים נשרו בסופו של דבר והרקמה המתה החלה להבריא.

הרופאים אמרו לו שהוא "נס רפואי". במהלך אותה תקופה הוא הרהר על החסרות רבות שלו ועל החזקות שאולי גרמו למצוקה הזאת, כולל הבוז שרחש לכמה מתרגלים, מחשבות תאווה, וזה שהוא נעשה נרפה לאחר שעזב פרויקט מדיה.

לסלק החזקות מושרשות עמוק

אחת המתרגלות שיתפה כיצד התגברה על החזקות לפחד ולקנאה. כשהחלה לפני 11 שנים לתרגל בדאפא עם אחותה בסלובקיה, אביהן התנגד לכך נמרצות. הוא צעק עליה ואף הכה אותה. היא הבינה שההחזקות שלה – הפחד, הרגשנות, האגו וההחזקה שלה למאבק עם אביה – גרמו לו להתנהג גרוע. אחרי שהמשיכה לשוחח עם אביה על הפאלון דאפא, הוא החל לתמוך בדאפא ובעבודתה ב"אפוק טיימס".

בְּבואה לעבוד ב"אפוק טיימס" בניו יורק, היא חוותה קנאה עזה כלפי עמיתה לעבודה שהייתה מיומנת יותר ממנה, ולעתים קרובות חשה שלא מתנהגים אליה בהגינות. הקנאה הזאת גרמה לה לייאוש כשעבודתה לא התקבלה. אבל כשהבינה שזאת החזקה היא עשתה מאמץ בכל לבה שעמיתיה לעבודה יכבדו אותה יותר.

מתרגל אחר שיתף על סוג של חרדה עצומה, פחד שכל דבר יתמוטט. הוא נוכח לדעת שהפחד הזה, הפאניקה הזאת שהוא לא מתפקד היטב אינה האני האמיתי שלו והיה למעשה תוצאה של היעדר אמונה אמיתית באלוהי, משום שהאני האלוהי שלו יידע בדיוק מה לעשות.

פעם אחת כששלח מחשבות נכונות באמצע הלילה, צצה לה מחשבה במוחו: "אל תחפש כל תהילה או גמול". הוא הבין שהייתה לו החזקה חזקה לאמת את עצמו, כמו גם מנטליות מחושבת שיטתית שהפכה אותו תמיד לספקן וחסר ביטחון.

הוא סיפר גם שמתרגל עם עין שלישית פתוחה ראה אותו כשירד לראשונה מיקום רחוק כדי להצטרף למאסטר בהצלת ישויות חיות. הוא החליט מיד לרדת, אך עדיין חשב: "אני אעזור למאסטר לתקן את הפא. אני אעזור למאסטר להציל ישויות חיות". הוא הבין שהוא חיפש אימות עצמי אולטימטיבי. הוא שאף להיות גיבור במקום לשים בעדיפות ראשונית את המאסטר, את הפא ואת הצלת הישויות החיות.

לטפח כמו הנזיר הצעיר שמבשל במטבח

כשאחד המתרגלים החל לעבוד ב-2005 ברשת הטלוויזיה NTD, לא היו לו כל תלונות לגבי עומס העבודה או לגבי היעדר שכר.

אבל עם הזמן הוא פיתח החזקה לרעיונות של עצמו. הוא שיתף: "ככל שהדברים לא הסתדרו בתחנת הטלוויזיה, הפכתי מלא תרעומת יותר ותשוש, במחשבה שאנו על נתיב כישלון ושהתחנה לא תשתפר". בסופו של דבר הוא עזב את עבודתו שם.

הוא עבר עם אשתו הטיוואנית לטייוואן, אבל בדידות עמוקה התפתחה אצלו למרות שהיה בחברת משפחתו. זה החריף עוד יותר אחרי שעבר חזרה לניו יורק, כשחברו ועמיתו הטוב ביותר מת לפתע מהתקף לב. הוא התרעם על תלאות חייו, וזה זעזע את אמונתו.

אבל עכשיו הוא מבין שכל השנים האלו הוא לא הצליח לתפוס את הרעיון של הפסד ורווח ואת הרעיון שלסבול זה טוב. "כשעברתי את תהליך ההתעוררות לכך, נעשיתי נחוש בדעתי להיות יותר כמו הנזיר הצעיר המבשל במטבח, מאשר נזיר בכיר".

במבט לאחור על נתיב הטיפוח שלו הוא שיתף: "אלו הן התנסויות שאני מוקיר מאוד. ההזדמנויות האלה להבהיר אמת ולעזור למאסטר בהצלת ישויות חיות הן יקרות מפנינים".

ללמוד להבהיר אמת לאנשים בסין

ג'אנג, אחת המתרגלות שנולדה בסין הגיעה לארה"ב כשהייתה בת 3. היא שיתפה איך התגברה על הפחד שלה להבהיר אמת לאזרחים הסינים. היא תמיד הייתה ביישנית. למרות שעם השנים נעשה לה קל יותר לשוחח עם מערביים על הפאלון דאפא. היא עדיין פחדה לשוחח עם אזרחים סינים, במיוחד במנדרינית, בה לא שלטה היטב.

ג'אנג שיתפה: כשהסתכלתי פנימה הבנתי שסמכתי על מיומנויות אנושיות כדי לשוחח עם אנשים לגבי הדאפא".

היא הבינה שהפחד שלה לשוחח עם אזרחים סינים נובע למעשה מאנוכיות, מפני שהיא מיקדה את תשומת לבה על עצמה במקום על הישויות חיות אותן רצתה להציל.

כמו כן היא גילתה במשך הזמן, שהבהרת אמת הפכה כמעט כמו רפלקס: "כאילו הייתי עוברת על רשימה נפשית". "שכחתי שהאנשים ששוחחתי איתם היו כולם ישויות חיות שבאו לכאן עבור הדאפא ושהם יקרים לאין שיעור".

לגדול ביחד עם הדאפא

אחת המתרגלות החלה לתרגל פאלון דאפא בצרפת ביחד עם אביה כשהייתה רק בת 7. "כשגדלתי ידעתי שדאפא הוא טוב מאוד, אבל לא תרגלתי זאת עבור עצמי", היא אמרה. היא פשוט הלכה בעקבות הוריה. כנערה מתבגרת היא רצתה ליהנות מהנעורים ולעשות חיים כמו בני גילה אחרים. אבל זה השתנה כשהצטרפה לקבוצת לימוד פא של מתרגלים צעירים בהיותה בת 16.

"הסביבה עזרה לי להתייחס לטיפוח ביתר רצינות, מפני שבעצם היה לי הלב ללמוד "ג'ואן פאלון", וניסיתי באמת להבין את התוכן והעקרונות המוסברים בו". היא הפכה מעורבת יותר בפרויקטים של הבהרת אמת ומאוחר יותר הגיעה לניו יורק.

היא שיתפה: "כמטפחת שלקחה על עצמה את המשימה הקדושה והכבירה להציל ישויות חיות, אני מזכירה לעצמי שוב ושוב לא לאכזב את המאסטר, וללכת על הנתיב שלי היטב בדרך ישרה ומכובדת יותר בזמן שלפניי".