(Minghui.org)

לפני כמה ימים מתרגלת מאזור אחר שלא ראיתי כמה חודשים התקשרה אליי. היא רצתה לשוחח איתי על כמה בעיות שהיו לה בבית, בעבודה ועם אחרים. היא לא הבינה מדוע כל כך הרבה בעיות צצו לפתע.

המתרגלת שיתפה איתי את בעיות היום יום שלה כמו שעליה לטפל בשני מבוגרים ולעמוד בדרישות בני משפחה אחרים. עם זאת היא עשתה את שלושת הדברים שמתרגלים אמורים לעשות. מאז שפרשה מעבודתה אנשים ביקשו כל הזמן את עזרתה, כמו לאסוף ילד או מטלות אחרות. היא תמיד הייתה להוטה לעזור. אך בגלל שהייתה כל כך עסוקה, היא דאגה מאוד שהיא מזניחה לפעמים את לימוד הפא. היא שאלה אותי האם זו הפרעה, אז עניתי: "את מרגישה שזה מטריד או מציק לך מאוד כשאחרים מבקשים את עזרתך?" היא השיבה: "כן". אז הצעתי שאולי המקרים האלו קורים בכוונה כדי להראות לה שזה הזמן לסלק את המושגים אלו. אנחנו יודעים שלימוד הפא מדריך את הטיפוח שלנו. כשדברים קורים, האין אלו הזדמנויות טובות לשיפור השין שינג שלנו?

ראיתי שהמתרגלת הזו נעשתה נסערת, חשבתי: "איך מתרגלים אמורים להתייחס למצוקות והפרעות כשהם עושים דברים?" גם שמתי לב שיש מתרגלים שכאשר הם חווים כאב פיזי או הפרעה, הם מיד חושבים: "אני לא מקבל את זה, אני שולל את כל הסידורים של הכוחות הישנים". מחשבה כזו מראה שלמתרגלים האלו יש מחשבות נכונות חזקות מאוד.

המורה אמר לנו:

"כשיש לך מחשבות נכונות חזקות, שום דבר לא יכול לעצור אותך. מהיום בו תלמיד דאפא מתחיל לטפח, כל החיים שלו מאורגנים מחדש. במילים אחרות, החיים האלה שלך הם עכשיו החיים של מטפח. שום דבר כבר לא מקרי, ושום דבר לא יקרה רק במקרה. כל דבר במסע החיים שלך קשור ישירות לשיפור ולטיפוח שלך." ("לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס", 2006)

האין זה אומר ששום דבר לא קורה למטפח במקרה? לכן אנו לא יכולים לעשות דברים לפי המושגים האנושיים שלנו.

המורה אמר:

"כל מה שאתם חווים במשך הטיפוח שלכם—טוב או רע—הוא טוב, כיוון שהוא מגיע רק משום שאתם עושים טיפוח. מטפח לא יכול להשיג שלמות כאשר הוא עמוס במחשבות אנושיות, עמוס בחובות קארמתיים, או עמוס בהחזקות." ("לוועידת הפא של שיקאגו", 2006)

עלינו לשאול את עצמנו אם השתנינו מהיסוד בהתבסס על עקרון הפא הבסיסי ביותר הזה? איך אנחנו יכולים להרחיק מעצמנו הזדמנויות הניתנות למען הטיפוח שלנו? הסתכלות החוצה היא פרצה, והכוחות הישנים ינצלו את זה כדי לגרום לנו אינסוף הפרעות וקשיים.

שום דבר אינו קורה במקרה

קיבלתי את הפא ב-1993, וכשהתחלתי לטפח שמרתי על המחשבה: "המורה ארגן את חיי עבורי. לכן כל דבר שאני נתקלת בו אינו מקרי וחייב להיות קשור לטיפוח שלי".

באמת התייחסתי לכל הקונפליקטים ומכאובי הגוף כאל דברים טובים, אף שלפעמים סבלתי עד כדי דמעות. עדיין חשתי שמחה בלבי כי ידעתי שזה כדי שאשפר את השין-שינג שלי. כשחוויתי בתחילת הטיפוח שלי קארמת מחלה והתייסרתי מכאב, לבי עדיין היה שמח מאוד. ידעתי שהמורה עוזר לי לסלק קארמה בממדים אחרים. אם לא סבלתי מקושי או קונפליקט או סילוק קארמה, תהיתי אם נשארתי באותה הרמה לזמן ארוך מדי, ושיש לי משהו לשפר.

להסתכל פנימה ולסלק החזקות

בכל פעם שהרגשתי חוסר נוחות, החשבתי זאת כדבר טוב. אך ההבנה שלי השתנתה. כשהרגשתי לא טוב לא יכולתי להתייחס לזה יותר כאל קארמת מחלה, אלא הבנתי שעליי להסתכל פנימה ולסלק החזקות. התייחסתי אל ההרגשה הלא טובה כאל ניקוי הגוף וכאל הזדמנות לסלק הפרעות של הכוחות הישנים. לכן עלינו לעבור את המבחנים האלו שוב ושוב באמצעות מחשבות נכונות. כוח הרצון שלנו והיכולת לשאת קשיים יתפתחו באמצעות תרגול הטיפוח. אם הגונג שטופח בגופנו זז, המורה אמר לנו:

" . ..תרגישו שהגוף מגרד, כואב, לא נוח לו ועוד. קצות העצבים הם רגישים במיוחד ויהיו כל מיני מצבים. " ("ג'ואן פאלון")

הבנתי שכאשר אנחנו ממשיכים לטפח ולעשות פריצות דרך לתחומים גבוהים יותר, הגוף שלנו גם עובר שינויים במקביל. מי שרגיש יותר אולי יחוש זאת. לא משנה מה קורה, עלינו להתמודד עם כל דבר באמצעות מחשבות נכונות. הלב שלנו לא צריך לזוז, ועלינו לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות.

כמתרגלת בתקופת תיקון הפא, אני מתייחסת לכל דבר שאני נתקלת בו כאל דבר טוב. אינני מתכוונת שהמצוקות הנגרמות מהסידורים של הכוחות הישנים הן דבר טוב, אך אם נשלול אותן ונסלק אותן, האין זה אומר שהתרוממנו לרמה גבוהה יותר?

לנצל כל הזדמנות לאמת את הפא

אחרי שהרדיפה החלה, כמה מתרגלים שאלו אותי אם אלו ביחידת העבודה שלי גורמים לי צרות. עניתי: "אף פעם איני מתייחסת לזה כאל צרה. בדרך כלל אין לי הזדמנות לדבר איתם. אז זאת הזדמנות בשבילם ללמוד עלינו, לא?" אנשים ביחידת העבודה שלי מתקשרים אליי הרבה פעמים כדי לשוחח, אז אני תמיד מנצלת את ההזדמנות להבהיר להם את האמת, והתוצאות הן טובות מאוד.

מאז שהבנתי שכל דבר שאני נתקלת בו אינו מקרי, אני מתייחסת לכל דבר שקורה לי מנקודת המבט של הפא. בתחילה, לא הצלחתי לחשוב בצורה כזאת, אך בהדרגה הצלחתי לסלק את המושגים האנושיים שלי. לקחתי בחשבון שיש לי יחסים גורליים עם כל מי שפגשתי והבנתי שעליי להתייחס אליהם עם מחשבות נכונות. בשל צורת החשיבה הזאת לא חוויתי שום הפרעות. לפעמים תהיתי למה לא הוטרדתי בקשר לאנשים האלה. המורה אמר:

"זכרו, מה שעבור בני אדם הוא החוכמה המקובלת הוא הפוך. אז כשאתם נתקלים בדברים מטרידים בזמן שאתם מטפחים, אל תתייחסו אל כולם כבעיות, כהפרעה למשימות הצודקות שלכם, או כהתקפות כנגד המשימות האלו, או תחשבו, "הדבר הזה שאני עושה הוא בעל חשיבות עליונה, הדבר ההוא שאני עושה הוא בעל חשיבות עליונה…"

"דברים רבים הם אולי לא באמת כמו שאתם רואים אותם, למעשה. השיפור האמיתי שלכם יהיה תמיד הראשון במעלה, וההגעה לשלמות של הטיפוח שלכם היא תמיד הראשונה במעלה." ("לימוד הפא בקנדה בשנת 2006")

אינני מדברת על כמה טוב טיפחתי, אלא משתפת את ההבנה הממשית שלי והיא: אני מתייחסת לכל דבר כאל דבר טוב. זה בגלל שאיננו יכולים להתרומם בטיפוח אם אין כלל צרות. לכן בכל פעם שמצוקה או קונפליקט הסתיימו והסתכלתי לאחור על תהליך סילוק ההחזקות, באמת הודיתי לכל האנשים שעזרו לי להתרומם לרמה גבוהה יותר. אני גם אסירת תודה למאסטר שדאג לי בחמלה לאורך כל הדרך.

כשקשיים קורים, האם זה מבחן שעלינו לעבור או הפרעה שהכוחות הישנים סידרו? הבנה שלי היא שזה תלוי בנקודת המוצא שלנו. אם המחשבה שלנו היא מהפא, אז זה סידור של המורה שנועד לרומם את הרמה שלנו. אך אם המחשבה שלנו אינה מהפא, אז אנחנו הולכים לפי הסידורים של הכוחות הישנים שנועדו להכשיל אותנו.

המורה אמר:

"הבחירה של יצור חי תלויה בו עצמו, אפילו אם הוא נדר נדר כלשהו בהיסטוריה. ברגע הקריטי מה שהוא רוצה קובע." ("הרצאת פא בוועידת הפא בפילדלפייה, ארה"ב, בשנת 2002")

לכן כל עוד יש לנו מחשבות נכונות ואנחנו הולכים על הנתיב שהמורה סידר, אנחנו באמת מטפחים בפא. גם אם יש לנו פרצות נוכל לתקן אותם עם הפא. לא משנה מה הכוחות הישנים סידרו, לא יהיה לזה שום השפעה. היות שהמורה שלנו לא מכיר בהם, עלינו גם כן לא להכיר בהם.

זאת ההבנה האישית שלי. בבקשה הצביעו בחמלה על כל מה שאינו הולם.