(Minghui.org)
התחלתי לתרגל פאלון גונג (הידוע גם כפאלון דאפא) יחד עם הוריי בחורף 1996, בהיותי בת 14. האושר שמשפחתי חוותה היה בל יתואר. תחת הדרכת הדאפא הכול השתפר בחיינו. אבל ב-20 ביולי 1999 עולמנו התמוטט, כשהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) – בהנהגת ג'יאנג זמין – פתחה ברדיפה נגד הפאלון גונג.
מאז כל מתרגלי הפאלון גונג בסין נרדפים בשל אמונתם. השנים הארוכות של הרדיפה האכזרית הותירו בלבי צל של פחד, שעליו לא הצלחתי לגבור עד לאחרונה.
בתחילת הרדיפה אבי נעצר ונשלח למחנה עבודה בכפייה. מאז לא ראיתי אותו שוב, הוא עונה למוות משום שסירב לוותר על אמונתו בפאלון גונג. אמי נעצרה ונשלחה למחנות עבודה יותר מפעם אחת, ואני הופרדתי ממנה ונשלחתי פעמים רבות למרכזי שטיפת מוח. ביתנו נשדד ולעתים קרובות התעמרו בנו.
חוויות אלה החדירו פחד עמוק בלבי. חשתי מחנק מהמראות שרדפו את מוחי. לבי הלם בפראות כל פעם שראיתי מכונית משטרה, ולא העזתי לשאת איתי את תעודת הזהות שלי מחשש שיבוצע עליי חיפוש במחסום.
ידעתי שאין זה נכון להחזיק בלב את הרגשות האלה, שכן בתור מתרגלת פאלון גונג הייתי צריכה להרגיש נפלא ובוטחת ביודעי את תכלית חיי האמיתית. אבל פשוט לא יכולתי להירגע או להרגיש מאושרת. אף על פי שרציתי לטפח ולשפר את עצמי, לא יכולתי להתרכז בטיפוח שלי ובלימוד הפא. כדי למלא את החלל ניסיתי למצוא נחמה באינטרנט, אבל זה לא עזר.
לילה אחד חלמתי שאני מטפסת בגרם מדרגות ארוך שהוביל אל השמים דרך העננים. שום דבר לא חסם את הדרך, וטיפסתי היישר אל השמים. החלק העליון של גרם המדרגות היה מוסתר בעננים, ולא יכולתי לראות היכן אני נמצאת. החלטתי לעצור ולנוח. כשהסתכלתי לאחור יכולתי לראות רק כמה צעדים מאחוריי ונתקפתי סחרחורת. בדיוק כשעמדתי להתיישב ולנוח, מתרגלת צעירה טיפסה וחלפה על פני בקלילות. חשבתי, "היא צעירה ממני! אני צריכה להזדרז כמוה". למראה עלייתה במדרגות בקלילות שכזו קיבלתי השראה שאני חייבת להגיע לפסגה. התברר שאני כבר קרובה מאוד לפסגה, אבל מכיוון שלא יכולתי לראות זאת הנחתי להחזקות שלי להשתלט עליי.
מאסטר אמר:
"כפי שתמיד אמרתי, הדבר הקשה ביותר בטיפוח (המאסטר צוחק) הוא כמה ארוך ומתמשך הוא, כשהאדם עובר חישול באמצעות מצוקות ומבחנים. אתה לא יכול לראות את קו הסיום או מתי זה יסתיים (המאסטר צוחק), וזה למעשה מה שהכי קשה. אבל יש אמרה: "דברים הולכים לכיוון ההפוך אחרי שהם מגיעים לקיצוניות", נכון? וזה נכון לגבי הכול; זה חוק. דברים ישתנו כשהזמן יגיע, ולא משנה אם אנשים רוצים בכך או לא." (""הוראת הפא בוושינגטון די.סי. ב-2018)
עם זאת, עם פחד בלב ובלי להיות מסוגלת לראות את הסוף עדיין לא הצלחתי להישאר חרוצה. הייתי צריכה לשפר את מצב הטיפוח שלי, אבל לא ידעתי איך. לא משנה כמה למדתי את הפא, המשמעות מאחורי המילים לא חדרה אל מוחי.
מאסטר אמר:
"אולי לא שמת לב שאתמול בבוקר כשמתרגל דיבר על הניסיון שלו, הוא הזכיר ש[בזמן מסוים] לא משנה כמה הוא התאמץ בטיפוח, הוא לא הרגיש שהוא משיג איזושהי התקדמות נוספת. ואז יום אחד פתאום הוא הבין: "עכשיו הגיע הזמן שאשתנה בהיבט הזה". אז כשהוא טיפח עוד, הקיר הזה נפרץ מיד, ולנגד עיניו נגלה תחום אחר. אני חושב שאתה צריך להקדיש יותר מחשבה לנאום של המתרגל הזה." (הוראת הפא בוועידת הפא במזרח ארה"ב)
כשקראתי את מילותיו של המאסטר התעוררתי והסתכלתי פנימה בכנות. מצאתי החזקות רבות, כולל קורת-רוח, קנאה ועצלות. הצלחתי לסלק אותם במידה מסוימת, אבל לא הצלחתי למצוא את שורש הבעיה שלי.
ואז חלמתי חלום נוסף: בחלום ראיתי אגם, ושלוש נשים צעירות עמדו על החוף. הכרתי אחת מהן. הן היו צריכות לחצות את האגם על ידי ביצוע סאלטה באוויר. זו שהכרתי לא הצליחה להגיע לגדה השנייה ומתה. באותו רגע התעוררתי והבנתי שהמאסטר מיידע אותי על כך שעליי להמשיך להתקדם בטיפוח שלי, לא משנה כמה מפרך המסע.
ואז, לאחרונה, הייתי צריכה לעבור בדיקה ביטחונית. מחשבות שליליות הסתחררו בראשי. היו לי ספרי דאפא דיגיטליים ותקליטורים, ופחדתי שיערכו עליי חיפוש. אמרתי לעצמי: "לא צריכה להיות שום רדיפה בשל תרגול פאלון גונג".
לפתע נזכרתי בדברי המאסטר:
"אף תלמיד דאפא כבר לא נמצא תחת השיפוט של שלושת העולמות." (הוראת הפא בוועידת הפא במזרח ארה"ב)
חזרתי בראשי על דברי המאסטר וניסיתי לשמור על קור רוח. הפחד ניסה לשלוט בי. התחננתי למאסטר: "מאסטר, אני רוצה לסלק את הפחד הזה. אנא, קח ממני את החשכה שבתוכי". באותו רגע חשתי פרץ של חום נובע מתוך לבי. גופי רעד, והחשיכה המחניקה שנשאתי כל אותן שנים נעלמה בבת אחת.
החשיכה הזאת הייתה הסיבה העיקרית לכך שהרפיתי בטיפוח. היא גרמה לי להרגיש חוסר תקווה והייתה הסיבה הבסיסית לכך שלא הצלחתי להישאר במצב שליו כשישבתי במדיטציה.
רגשות שליליים אלה התחילו להצטבר מיד עם תחילת הרדיפה. הם חסמו את דרכי קדימה ומנעו ממני לחוות את הטוּב האמיתי של טיפוח בפאלון גונג. ברגע שהרגשות החשוכים האלה סולקו לחלוטין, הרצון שלי לטפח בנחישות התחזק.