(Minghui.org)

ברכות, מאסטר! ברכות, מתרגלים עמיתים!

אני מתרגל פאלון דאפא בן 81 הגר בסן פרנציסקו. הגעתי לארה"ב ב-1998 והתחלתי לתרגל בדאפא כשחזרתי לסין במארס 1999.

זכור לי שהמאסטר הגיע לסן פרנציסקו ב-21 באוקטובר 2000, ולימד את הפא בוועידה במערב ארה"ב. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את המאסטר – אין לי מילים לתאר את ההתרגשות שלי כשדמעות זלגו על פניי.

לאחר הוועידה, המתרגלים בסן פרנציסקו התחילו לשבת במדיטציה באופן קבוע מול הקונסוליה הסינית בסן פרנציסקו, לעתור למפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) שתפסיק את רדיפת הפאלון גונג.

בהתחלה מתרגלים רבים השתתפו, אך עם חלוף הזמן רבים נסעו לניו יורק כדי לעבוד ב"אפוק טיימס", ברשת הטלוויזיה NTDTV (שושלת טאנג החדשה") וב-"רדיו קול התקווה", כשמאחור נותרו רק כשמונה מתרגלים. הייתי אחד מהם.

מאז חלפו 17 שנים. באותן שנים טיפחתי את עצמי כשאני מבהיר את האמת ומציל ישויות חיות. בדרך נתקלתי בקונפליקטים רבים והתגברתי על מצוקות רבות בתהליך. הייתי רוצה לשתף כעת בכמה מההתנסויות שלי.

השיתוף שלי מחולק לשני חלקים: החלק הראשון עוסק באמונה איתנה ובנחישות, והחלק השני עוסק בלימוד הפא ובטיפוח האישי שלי כדי להיות תלמיד דאפא טוב.

1. אמונה איתנה ונחישות

למדתי גיאולוגיה ויש לי ספקות רבים בנוגע לתיאוריות של אופן היווצרות כדור הארץ, מקור המינים, חקר המאובנים, מבנה קרום כדור הארץ ואופן ההתהוות של מתכות ומינרלים. לאחר שלמדתי את הפא הכול נעשה הגיוני, ויכולתי לשנות את המושגים המוטעים שהיו לי בהתחלה.

כשהשגתי לראשונה את הפא היו לי רק שני ספרים: "ג'ואן פאלון" ו"יסודות להתקדמות במרץ". לאחר שחזרתי לסן פרנסיסקו, ניגשתי לחנות ספרים כדי לרכוש עוד ספרי דאפא, אבל לא הצלחתי למצוא אף ספר.

לילה אחד, חלמתי שעובד עמית לשעבר בא לחפש אותי, והשם שלו היה "פוּ שוּ" (הערת המתרגם: משחק מילים סיני על הביטוי "שפע של ספרים").

לאחר שהתעוררתי, חשבתי: "האם זה לא מתייחס לספרי דאפא? האם פירוש הדבר שספרי דאפא הגיעו לחנות?"

ניגשתי לחנות הספרים למחרת, וראיתי שם ספרי דאפא רבים. כשראיתי אותם, דמעות זלגו על פניי. יכולתי להרגיש שהחלום היה רמז שניתן לי על ידי המאסטר.

באותה תקופה, לעתים קרובות כשהייתי חצי ישן, יכולתי להרגיש שאני עף בשמים כששתי ידיים אוחזות במותניי. הרגשתי שזה המאסטר שעוזר לי.

לילה אחד הרגשתי חום רב כשהלכתי לישון, כאילו שהדם שלי רותח. זה נמשך עשר דקות, אבל הרגשתי מאוד נוח באותו זמן. לאחר מכן, כל גופי ואפילו השמיכה התחילו לרחף באוויר בגובה של כ-70 ס"מ מעל למיטה.

נשארתי באוויר במשך חצי דקה ולאחר מכן הכול ירד למטה. יכולתי להרגיש בבירור את הרגע שבו גופי נגע במיטה וראשי נגע בכרית.

אני זוכרת שחשבתי בבירור: "אנשים באמת יכולים לרחף באוויר!". למשך זמן ארוך ביותר הרגשתי בלבי את הנוכחות של ישויות שמימיות. יכולתי להרגיש בחוזקה שהמאסטר נמצא לידי ותמיד יהיה לצדי.

בימים שבאו לאחר מכן, למדתי את הפא וטיפחתי את עצמי, מה שחיזק את האמונה האיתנה של במאסטר ובפא.

מצוקה משפחתית

בשנים הראשונות נהגתי לשבת מול הקונסוליה במדיטציה יחד עם מתרגלים עמיתים, וכמה סינים שתומכים במק"ס היו באים לעשות צרות ולקלל אותנו במטרה לסלק אותנו משם. אבל היינו נחושים מאוד.

בהמשך הוספנו כרזה עליה נכתב "פאלון דאפא טוב" ותצלומים של מתרגלים שנרדפו כדי שאנשים שבאים לקונסוליה להגיש בקשה לוויזה יוכלו לראות את החומרים האלה.

כתוצאה מכך הקונסוליה נעשתה מפוחדת מאוד.

באותו זמן, אשתי עזרה לסוכנות נסיעות להגיש בקשות לוויזות ונסעה לעיתים קרובות לקונסוליה. כשנודע לעובדי הקונסוליה שהיא אשתי, הם שאלו אותה יום אחד: "האיש המבוגר שמגיע לכאן ומחזיק כרזות של פאלון גונג הוא בעלך?"

היא ענתה שכן, והפקיד אמר לה, "תאמרי לו לא לבוא לכאן יותר! אחרת, לא נטפל בבקשות שלך לוויזה".

אשתי סיפרה על כך לבתי כשחזרה הביתה. בתי סיפרה לי על התקרית כשחזרתי הביתה וביקשה ממני לא ללכת לשם יותר, אבל עמדתי על שלי.

בתי אמרה לי, "אבא, אתה לא יכול ללכת לשם יותר. אם תלך שוב, לא רק שאימא לא תצליח לעשות את העבודה שלה, אימא ואני לא נוכל לחזור יותר לסין. אתה חייב לשקול את הדברים בזהירות".

הסברתי להן, "המק"ס רודפת את הפאלון גונג, ואתן יודעות על כך. אנחנו הולכים לקונסוליה כדי לספר לאחרים על הרדיפה כדי שמי שמגיע לקונסוליה יוכל לדעת על כך וידרוש מהמק"ס לעצור את הרדיפה. מה הבעיה עם זה?"

"אנחנו יושבים מול הקונסוליה, וזה ממש מול העיניים שלהם. אז הם מפחדים ואיבדו את ההיגיון שלהם. הם לא יכולים לסבול את זה, אז הם עושים כל דבר אפשרי כדי לסלק אותנו משם. הם משתמשים באיומים כדי לגרום לנו להסתלק. הם יתפסו אותך היום ומחר מישהו אחר כדי לסלק את כולם. זאת שיטה ערמומית מאוד. האם אתן לא רואות מבעד לזה?"

אשתי ובתי עדיין סרבו לתת לי ללכת לקונסוליה.

אבל למחרת הלכתי לשם שוב. אשתי לא ניסתה לחזור לשם. זה נמשך מספר ימים עד שזה הגיע לנקודה שזה השפיע על הפרנסה של משפחתנו ועל הבטיחות שלנו. אך אני סירבתי לוותר.

כשחזרתי הביתה באותו יום, בתי בכתה וצרחה. היא אמרה שחתני ביקש להתגרש ממנה כדי לא להסתבך, ושההליכים יושלמו למחרת. היא אמרה שזה לא היה קל בשבילה לתמוך בבית שלנו כל אותן שנים לאחר שהיגרנו לארה"ב. היא אמרה שבגלל שאני מתרגל פאלון גונג, גם המשפחה וגם הקריירה שלה נהרסו. היא ביקשה שאקבל החלטה סופית אם בכוונתי ללכת שוב קונסוליה ביום המחרת.

הייתי רגוע מאוד באותו זמן ולא התווכחתי איתה. אמרתי, "אני לא עושה משהו רע. לא אני זה שהרס את המשפחה הזאת. זאת המק"ס".

כשהיא שמעה זאת, היא אמרה, "אם כך, עזוב את הבית. עזוב היום ואל תחזור יותר".

גיבשתי בלבי החלטה ואמרתי: "אני יכול לעזוב, אבל תני לי יומיים לחפש מקום לגור בו. את לא יכולה לדרוש ממני לישון ברחובות הלילה".

היא חשבה לרגע ואז הסכימה.

יצאתי מהבית וחשבתי בלבי: מה עליי לעשות? היכן אגור? בדיוק באותו רגע הבליחה מחשבה במוחי – למצוא את מתאמת קבוצת לימוד הפא ואת אִמּה ולהתייעץ איתן לגבי צעדיי הבאים.

הלכתי לביתן מיד. למרבה המזל הן היו בבית.

לאחר שהקשיבו לסיפור שלי, הן אמרו, "אין שום בעיה! אנחנו מתרגלי דאפא. אתה יכול לעבור לגור איתנו עכשיו, ובהמשך תחליט מה לעשות".

בדרך הביתה חשבתי, "הדירה שלהן כל כך קטנה, ויש בסלון מיטה עליה אנחנו לומדים את הפא. יתרה מכך, זה לא הולם שגבר יגור בבית אחד עם שתי נשים. אבל אין ברירה עכשיו. אחשוב על דרכים נוספות אחרי שאעבור לגור איתן".

ואז חשבתי, "אביא את בגדיי לאחר שאארוז את ספרי הדאפא ואת המאמרים האחרונים של המאסטר. אקנה שק שינה למחרת. אם יש עגלה עודפת בסופרמרקט אקנה אותה. אם לא, איעשה חסר בית. אין זה משנה. אוכל אפילו למצוא מקום לישון ליד הקונסוליה. זה יהיה אפילו יותר נוח כך בשבילי להגיע לקונסוליה".

אשתי ובתי לא רצו לדבר איתי כשחזרתי הביתה. אז שטפתי את פניי והלכתי לישון.

באותו לילה, חלמתי שאני על מסילה של פסי רכבת, כשאני ישוב בתוך כיסא גלגלים. דחפתי את עצמי בעזרת כיסא הגלגלים קדימה. לפתע הופיע ממולי גשר ונעמדתי על רגליי. חציתי את הגשר כשאני סוחב את כיסא הגלגלים בידיי, ואז התעוררתי.

השעה הייתה שעת חצות, אז קמתי ללמוד את הפא ולתרגל. אבל תהיתי בלבי, "החלום היה ברור מאוד. זה בוודאי רמז מהמאסטר. מה פירוש הדבר?"

חשבתי שוב והבנתי שמשהו בחלום לא היה הגיוני. הייתי משותק בכיסא גלגלים, אז כיצד יכולתי להרים את כיסא הגלגלים בידיי ולחצות את הגשר?

פירוש הדבר שהיותי נכה בחלום היה מראה כוזב. לא הייתי באמת נכה. המאסטר השתמש במילה "כוזב" כדי לתת לי רמז. אז מה, אם כן, היה כוזב פה?

בעודי תוהה על כך, בתי באה וכרעה ברך לפניי בטרם הספקתי לומר מילה. היא אמרה בעודה בוכה, "אל תעזוב, אני טעיתי".

שאלתי אותה, "מה אמר בעלך?"

היא ענתה, "הוא חזר הביתה אחרי שעזבת ושאל עליך. סיפרתי לו מה שאמרת, והוא שאל אם אתה נמצא. אמרתי שהלכת לחפש בית ושהלכת לישון אחרי שחזרת. הוא לפתע אמר, 'תשכחי מזה. תבקשי מאבא שלא יעזוב, ותעמידי פנים שלא ביקשתי להתגרש. לכי ותספרי על כך לאבא'".

ליטפתי את ראשה ומשכתי אותה כלפי מעלה, "קומי. אל תהיה ככה. בתור אביך, אני מבין איך את מרגישה. לא אעזוב!"

לפתע התעוררתי להבין אחרי שהיא חזרה לחדרה, שהמאסטר השתמש בחלום כדי לספר לי שהגירושין ושהסילוק שלי מהבית היו מצג כוזב. זה היה מבחן גדול במסע הטיפוח שלי שהייתי צריך להתגבר עליו. זה היה כדי לראות אם עדיין אלך לקונסוליה אם המשפחה שלי תיהרס. כיוון שהייתי נחוש מאוד, התגברתי על המבחן, וכך הבת שלי וחתני שינו את גישתם מיד.

שיתוף פעולה בקונסוליה

רבים מההולכים לקונסוליה הם מתרגלים מבוגרים; הצעירים ביניהם בשנות השישים לחייהם, ואילו המבוגרים בשנות השמונים לחייהם. מתרגלים החיים מחוץ לסן פרנציסקו היו צריכים לצאת מביתם מוקדם בבוקר ולנסוע בתחבורה ציבורית במשך יותר משעה כדי להגיע לקונסוליה.

הקונסוליה נפתחת ב-9 בבוקר, והיינו מגיעים בסביבות 7 כדי להקים סטנדים ולתלות את הכרזות, ואז לנגן הקלטות של הבהרת אמת ולחלק חומרי מידע. נהגנו גם לשכנע אנשים לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית הסינית ולחתום על העצומה שלנו.

כל מי שבא לקונסוליה יכול לראות את הכרזות שלנו ולהקשיב להקלטות, ויש כמה שאפילו קנו לנו אוכל ושתייה. כמה נתנו לנו מילות תמיכה ועודדו אותנו להמשיך. היו גם אנשים שהניחו פרחים לפני התמונות של מתרגלים שנרדפו למוות.

כמובן, היו גם כאלה שאמרו דברים לא נעימים. אבל אנחנו כבר כמעט לא רואים אותם יותר כיום.

חשוב לשתף פעולה היטב יחד. נהגנו להכין כרזות ולעצב את העמדה בעצמנו. לעתים קרובות שיתפנו איש את רעהו בעקרונות הפא. היינו "בראש אחד" וזה עזר לאחד את כולם.

בנוסף, מתרגלים מפרויקטים אחרים עזרו לנו להכין תמונות, וכמה הפיקו חומרים עבורנו. כדי שיהיה לנו מקום לשים עליו את הכרזות, חומרים, מעמדים ועגלה, מתרגל שגר בסמוך לקונסוליה קנה לנו טנדר ישן. הוא אפילו פינה לנו את מקום החנייה שלו, כדי שהטנדר לא יירטב בגשם. לאחרונה, מתרגל נוסף נתן לנו את הטנדר הישן שלו במקום.

התגברנו על קשיים רבים בעשר השנים האחרונות: היינו אוכלים ביסקוויטים לארוחת צהריים, והבגדים והנעליים שלנו היו לעתים קרובות ספוגים במים בגשם ובסופות, אבל המשכו להחזיק את הכרזות והשלטים כדי שלא יעופו ברוח. כשאנשים רואים מתרגלים בשנות השבעים לחייהם עומדים כך במשך יום שלם זה נוגע בלבם.

אנחנו יכולים להתמיד כך במשך זמן רב משום שיש לנו אמונה איתנה במאסטר ובדאפא באמצעות לימוד הפא, ואנחנו לא מתערערים לנוכח הפרעות ומצוקות.

תלמידי הדאפא בסן פרנציסקו ובאזור המפרץ הם גוף אחד. בזכות שיתוף הפעולה אנחנו יכולים להתמיד בפרויקט. אני מרגיש שרק בזכות אמונה מוצקה במאסטר ובדאפא אנחנו יכולים להישאר נחושים, ושרק בזכות האמונה האיתנה שלנו הצלחנו להתמיד במשך 17 שנים.

2. לימוד הפא וטיפוח אישי כדי להיות תלמיד דאפא טוב

בתור תלמיד דאפא אני יודע את החשיבות של לימוד הפא, אבל תמיד מרגיש שאין מספיק זמן ללמוד.

זכור לי חלום שחלמתי זמן קצר אחרי שהתחלתי לתרגל בדאפא. חלמתי שאני מתרחץ, וקערת הרחצה שבה השתמשתי נלקחה על ידי אחרים. כיצד אתרחץ בלי הקערה? כשהסתובבתי לאחור, ראיתי כיור רחצה קטן והשתמשתי בו. על אף שזה היה קשה הצלחתי לסיים את הרחצה.

התעוררתי לכך שהמאסטר רמז לי ללמוד את הפא בזמן שאני ממתין לאוטובוס, נוסע באוטובוס והולך לאסוף את נכדיי מבית הספר.

יתר על כן, הייתי ישן במשך חמש שעות אחרי שליחת מחשבות נכונות ומתעורר בחצות ללמוד את הפא או לעשות את התרגיל החמישי עד לפנות בוקר. באופן זה למדתי את הפא בשעות הכי שקטות של היום.

המאסטר אמר:

"...עליך למקד את מחשבתך בלימוד הפא. קרא את הספר ולמד את הפא. קרא את הספר ולמד את הפא. כמעט בכל פעם שאני מלמד את הפא אני מקפיד לחזור ולומר לכם לקרוא את הספר, לקרוא את הספר, ולקרוא את הספר. כל עוד אתם קוראים את הספר תשיגו דברים טובים יותר ממה שהייתם מצפים." ("הוראת הפא בוועידה באירופה" 1998)

המאסטר גם אמר:

"כמתרגל, אם הראש שלו מלא דאפא, אדם זה הוא בוודאי מטפח אמיתי. לכן צריכה להיות הבנה ברורה בנושא של לימוד הפא. יש לקרוא את הספרים יותר וללמוד את הספרים יותר, זהו המפתח להתקדמות אמיתית. וביתר בירור, כל עוד תקרא את הדאפא, תשתנה; כל עוד תקרא את הדאפא, תתקדם. התוכן האינסופי של הדאפא, בנוסף לאמצעי העזר – התרגול – יאפשר לכם להגיע לשלמות המלאה. קריאה בקבוצה וקריאה באופן אינדיבידואלי הן אותו הדבר." ("יסודות להתקדמות במרץ", "להתמוסס בתוך הפא")

אני תמיד מודע לדברי המורה ואינני מעז להזניח את לימוד הפא. אז איך עליי לטפח זאת? לא ידעתי את התשובה לשאלה הזאת.

בזמן שלמדתי את הפא, נתקלתי בשאלה של תלמיד בהרצאה "הוראת הפא בוועידת הפא במזרח ארה"ב": "אני מודע למצב של השין-שינג שלי, ובאותו זמן, אני מרגיש שיש לי טבע דמוני. איך עלי להשמיד את הטבע הדמוני שלי?"

המאסטר אמר:

"למעשה זה מצב מצוין. במילים אחרות, אתה מסוגל לחוש את הצד הרע של עצמך, אז עליך להדוף אותו, להתנגד לו ולדחות אותו. עליך להדוף אותו מהמחשבה שלך, לא ללכת אחרי המחשבות האלה, ולהפסיק לעשות את הדברים הרעים האלה. אז אתה מטפח ומשתפר – זה נקרא טיפוח." ("הוראת הפא בוועידת הפא במזרח ארה"ב" 1999)

לפתע הבנתי את משמעות הטיפוח: החזקות ומושגים אנושיים שונים משתקפים במוחי ובפעולותיי. עליי לחסל אותם ולהתנגד להם. אם כך, האם זה לא נחשב להסתכלות פנימה? האם זה לא סילוק ההחזקות שלי באמצעות טיפוח? האם זה לא נחשב לטיפוח?

מאז אני מצליח לזהות מחשבות רעות שונות שמופיעות במוחי ואומר לעצמי שאני לא רוצה אותן, משום שהן נוצרות על ידי החזקות ומושגים אנושיים – הן לא אני. אני יודע שזהו סילוק ההחזקות שלי באמצעות טיפוח. אני מטפח בדרך זו כבר יותר מעשר שנים, ואני יודע שבדרך זו תמיד אהיה במצב של טיפוח.

באותו רגע התעוררתי למשמעות שני המשפטים האחרונים באחד משירי המאסטר:

"טפח את השין-שינג בכל רגע ורגע, השלמות המלאה – מופלאה עד אין-סוף." ("הונג יין I", "לטפח באמת")

המאסטר גם אמר (תרגום זמני, לא רשמי):

"אל תתייחס לדברים האלה שאתה נתקל בהם בחייך היום-יומיים, ושנראים לכאורה כמו מקריים או טריוויאליים, כאל משהו מקרי, משום שלא יכולים לקרות לך הרבה דברים מוזרים, וגם אינך יכול ללכת לממד אחר לעשות שם טיפוח – אתה לא תוכל לשפר את לבך ומחשבתך באופן כזה. אתה עדיין במצב שאתה בינות לדברים הארציים, הבעיות שלך הן עדיין בעיות של בן אנוש רגיל, צורת החיים שלך היא עדיין כזאת של אדם רגיל, והדברים שאתה נתקל בהם אינם שונים בהרבה מאשר בעבר. אבל אם תחשוב על זה בתשומת לב, הם לא אותו הדבר. הם כולם מגיעים כדי לאפשר לך להשתפר בטיפוח." (“Teaching the Fa at a New York Meeting” in Lectures in the United States March 22, 1997 )

המאסטר אומר לנו שכל הדברים הטריוויאליים האלה בחיי היומיום שלנו מאורגנים על ידו כדי לאפשר לנו להתרומם בטיפוח. הייתי רוצה לתת כמה דוגמאות שחוויתי בעצמי.

כל יום אני נוסע באוטובוס. פעם אחת, כשהייתי על האוטובוס, ראיתי מישהו עולה לאוטובוס מבלי לשלם על כרטיס הנסיעה. הנהג ראה את זה והכריח אותו לקנות כרטיס. באותו רגע, חשתי סלידה מאותו אדם. עם זאת, נזכרתי לפתע שהמאסטר אמר בעבר (במילים לא מדויקות) שאם לעניין כלשהו אין כל קשר אליך, לא תראה או תשמע את זה.

הבנתי שאדם זה חמד להשיג רווחים קטנים. התבוננתי במהירות פנימה כדי לראות אם אני הייתי נוהג באותו אופן. כמובן שלא הייתי עושה זאת בפעם הזאת, אבל בהחלט הייתה לי המנטליות הזאת. זה עשוי היה לקרות בהיבט אחר, וזה פגם שהיה קיים בי – אלמלא כן, מדוע המאסטר נתן לי לראות זאת? עליי לסלק את ההחזקה הזאת.

בפעם אחרת, ראיתי אדם שמותח את רגלו ומניח אותה על מושב אחר, וידעתי שהמאסטר אומר לי להסיר את ההחזקה של חוסר התחשבות באחרים. במהירות אמרתי לעצמי שאני לא רוצה את ההחזקה הזאת.

אני יודע שאיננו יכולים לזהות ולסלק את כל ההחזקות שלנו בבת אחת, אבל בתור תלמיד, המשאלה הזו קיימת בלבי. אם אגיע לסטנדרט של מטפח, המאסטר יעזור לי. האם זה לא

"הטיפוח תלוי באדם עצמו ואילו הגונג תלוי במאסטר"? ("ג'ואן פאלון")

פעם אחת, נאמר לנו להשתתף בפעילות מסוימת ביום ראשון. אבל חשבתי שיש לי דברים משלי לעשות ולא רציתי ללכת. כתוצאה, פספסתי את תחנת האוטובוס והייתי צריך לנסוע חזרה. לא העזתי לעבור לסדר היום כאילו לא קרה כלום, ובמהירות התבוננתי פנימה.

יש פתגם סיני שאומר: "אחרי שעוברים את הכפרים האלה, החנות הזאת כבר לא תהיה ". פירוש הדבר שהזדמנות שהוחמצה לא תחזור. מיד הבנתי שהמאסטר אומר לי שעליי להשתתף באותה פעילות. היה זה אירוע שהייתי צריך להשתתף בו במסגרת הטיפוח שלי.

יש לי דוגמאות רבות אחרות, כמו נסיעה באוטובוס הלא נכון או בכיוון הלא נכון, לבישת הבגדים שלי על צד שמאל, לשכוח להביא את "ג'ואן פאלון", וכו'.

בתור תלמיד, מי לא היה רוצה שהמאסטר יגיד לנו מה לעשות בנתיב הטיפוח שלנו? אבל המאסטר לא יגיד לנו, שכן עלינו להתעורר לדברים ולטפח את עצמנו. במקום זאת המאסטר נותן לנו רמזים כדי לעזור לנו.

המאסטר נמצא תמיד לצדנו ותמיד נותן לנו רמזים. אני מבין שכל הדברים שאנחנו רואים, שומעים ונתקלים בהם בחיי היומיום שלנו קשורים לטיפוח שלנו. אם לא נקדיש לכך מחשבה, נחמיץ את ההזדמנות שלנו לסלק החזקות שונות ולרומם את עצמנו.

לאחרונה ראיתי משאית לפינוי אשפה שתוך כדי נסיעה נשפכה ממנה אשפה שהתפזרה לכל אורך הכביש. אותה משאית שאמורה לנקות את האשפה רק הגבירה את כמות האשפה על הכביש.

נזכרתי שהמאסטר אמר בעבר:

"שום דבר לא השתנה. המאסטר הוא עדיין אותו המאסטר שהיה בהתחלה, והפא של היקום לעולם לא ישתנה (מחיאות כפיים נלהבות). פשוט במהלך הרדיפה הזאת, במהלך הכביכול "מבחן", יש אנשים שנפטרו מההחזקות שלהם בעוד שאחרים לא נפטרו מהן, ויש כאלה שאפילו הגדילו את ההחזקות שלהם. כך הם פעלו במהלך הכביכול "מבחן" הזה. אתם הם אלו שמשתנים; תלמידי הדאפא הם אלו שמשתנים. ואם אינכם משתנים בכיוון החיובי אז אתם משתנים בכיוון השלילי, זה בטוח" ("הוראת הפא בוועידת הפא של שנת 2014 בסן פרנציסקו")

האם המאסטר לא נתן לי רמזים? המאסטר אומר לי שהגדלתי את ההחזקות שלי בזמן הטיפוח. הייתי בהלם! כיצד זה ייתכן שהגדלתי את ההחזקות שלי? איזה מין החזקות התפתחו אצלי?

לאחרונה נהגתי להשתמש בטלפון הנייד שלי לאחר שהגעתי הביתה. אף על פי שרק קראתי את החדשות, קראתי במשך יותר משעה, והפסדתי זמן שהייתי צריך לנצל ללימוד הפא. יתרה מזאת, יכולתי להרגיש כיצד אני נעשה יותר ויותר קשור לטלפון. האין זו החזקה?

יש אנשים המכנים את אלה שמשתמשים בטלפונים הניידים שלהם תוך כדי הליכה "מכורים לנייד". על אף שעדיין לא הייתי מכור, התחלתי להיקשר למכשיר. המאסטר ראה זאת ונתן לי רמזים כדי שאסלק את ההחזקה הזו.

בחברה של ימינו, הטבע הדמוני גדל במידה רבה מאוד, והחומרניות יכולה לגרום לנו לפתח החזקות חדשות. אם לא נשים דגש על הטיפוח נזדהם בקלות. עליי להיות ערני ולא לפתח החזקות חדשות.

אינני יכול לדבר על עקרונות פא גבוהים, והרבה פחות מכך לבטא אותן במילים. שיתפתי רק בדברים קטנים שחוויתי בחיי היומיום שלי. זהו תיאור מדויק של תהליך הטיפוח שלי וההתנסות האמיתית שלי.

עבור מתרגל ותיק זה שום דבר, משום שכולם טיפחו בדרך זו, אבל עבור מתרגלים חדשים ההתנסות שלי עשויה לתת השראה בטיפוח. זוהי המטרה העיקרית לשיתוף ההתנסות שלי.

המצב בעולם מתפתח במהירות, והמק"ס המרושעת תהיה מחוסלת בקרוב. המצב בסין, בארה"ב ובאירופה משתנה גם כן.

מאסטר אמר,

"בעוד זמן לא רב הכול ישתנה, אבל כתלמידי דאפא אתם לא יכולים להתנדנד בשום צורה לפני ההגעה לשלמות המלאה. עליכם לעשות את מה שאתם צריכים לעשות, בדיוק כפי שעשיתם לכל אורך הדרך." (לימוד הפא בועידת הפא הבינלאומית בניו יורק 2004)

" אז אני מקווה שבשום נסיבות אתם לא תתנדנדו. בין אם אנשים יתקנו את העוולה בנוגע לדאפא או לא, בין אם מצב חדש יופיע או לא, לא משנה מה, על תלמידי הדאפא עדיין להציל את הישויות החיות שצריך להציל. המשיכו לעשות את מה שאתם צריכים לעשות כל הדרך עד ההגעה לשלמות המלאה!" (לימוד הפא בועידת הפא הבינלאומית בניו יורק 2004)

אתן דעתי לזכור את דברי המאסטר, במיוחד בתקופה זו.

אני מאמין באופן איתן שעם המאסטר והפא, ובתור תלמידי דאפא של תקופת תיקון הפא שהתגברו על הסערות, אנחנו בהחלט מסוגלים ללכת את השלב האחרון של נתיב הטיפוח שלנו היטב. זאת מכיוון שאנחנו ישויות שנוצרו על ידי הדאפא, אנחנו חלקיק של פא היקום, ואנחנו התלמידים האמיתיים של המאסטר!

תודה מאסטר! תודה לכולם!