(Minghui.org)

שיאָו יי-שין, רעייתו של פקיד ממשלתי ממדינת ליאָוּ (916-1125 לספירה), קנתה לעצמה שם משום שתמיד התנהגה לפי הנימוס המסורתי השמור לגבירות סיניות. אביה היה חתנו של הקיסר, ואמה – הנסיכה הוּטוּ.

שיאָו יי-שין ניחנה הן ביופי חיצוני והן ביופי פנימי. היא התחתנה בגיל 20, ותמיד הקפידה לכבד את הוריה ולאהוב את משפחתה.

פעם שוחחו גיסותיה של שיאו על שיטת גירוש שדים שבעזרתה תוכלנה לזכות ביותר תשומת לב מצד בעליהן. היא הציעה: "אם תנהגו על פי כללי התנהגות נאותים, התוצאה תעלה עשרות מונים על זו של השיטות הללו". גיסותיה שאלו מדוע. היא ענתה: "אם נשים לב לטפח את האופי שלנו ולהתנהג כיאות, אם נטפל היטב בזקנינו ובנכבדים, אם ננהג בבעלינו בעדינות ונהיה סובלניים כלפי ילדינו, אז נהגנו לפי כללי ההתנהגות הנאותים ונזכה באופן טבע באהבתם והערצתם של בעלינו. לעומת זאת, אם נפנה לשיטות רעות כדי להרוויח יחס טוב, האם לא נרגיש רגשי אשם?" הגיסות הוצפו בושה.

לאחר זמן מה, בעלה של שיאו, יה לוּ-נוּ, הוגלה על לא עוול בכפו. מכיוון ששיאו הייתה בתה של נסיכה, הקיסר רצה שהיא תתגרש מבעלה כדי שלא תוגלה יחד עמו. אך היא התחננה אל הקיסר: "אדיב מצדך, הוד מעלתך, שאתה מתחשב בקשר המשפחתי שקיים בינינו ומנסה להציל אותי מסבל בגלות במחיצת בעלי. אבל על גבר ואישה להתנהג במוסריות – עליהם לדבוק האחד בשני בזמנים טובים וקשים גם יחד, ואין עליהם להיפרד עד ליום מותם. נישאתי ליה לוּ-נוּ בצעירותי, ואם אנטוש אותו כשהוא ניצב בפני קשיים בחייו, זו תהיה התנהגות לא ראויה, התנהגות של חיות, שעומדת בניגוד לעקרונות התנהגות בסיסיים. כולי תקווה שהוד מעלתו יחוס עלינו ויאפשר לי להצטרף ליה לוּ-נוּ. לא יהיו בי חרטות גם אם אמצא שם את מותי. תחנוניה נגעו ללבו של הקיסר והוא נענה לבקשתה.

שיאו ובעלה חוו בגלות תלאות קשות מדי יום ביומו, אך היא מעולם לא התלוננה. להפך, היא נעשתה אדיבה יותר ומנומסת יותר כלפי בעלה.

מדוע בימינו אלה מערכות נישואין נעשות יותר ויותר שבירות? אנשים כיום מתקנאים במה שהיה בזמנים הקדומים – מערכות נישואין המחזיקות מעמד לאורך זמן, כבוד ותמיכה הדדית בעיתות מצוקה, ומוסריות מסורתית וכללי התנהגות חברתיים. כיום, חומרי הדבק המשמשים מזה אלפי שנים בשימור וניהול תקין של מערכות יחסים אנושיות הושלכו הצידה ככלי אין חפץ בו. כבוד, מוסריות והכרת תודה – היסודות הבסיסיים להרמוניה בין הבעל לאישה, אשר היו כה יקרים בעיניהם של הקדמונים – נזנחים לרוב בקרב משפחות מודרניות.