(Minghui.org)
גב' לי לינג-שיה היא מורה שפרשה לגמלאות, בשנות ה-80 לחייה, הגרה בעיר צ'י-צ'י-האר שבפרובינציית היי-לונג-ג'יאנג. בין השנים 2000 עד 2005 היא נעצרה 3 פעמים ללא עילה חוקית בשל סירובה לוותר על הפאלון גונג, שיטה רוחנית הנרדפת על ידי המשטר הקומוניסטי בסין.
גב' לי עונתה באכזריות במהלך כל מעצריה. אחד הסוהרים אף אמר לה: "הייתי אונס אותך אם היית צעירה יותר".
להלן סיפורה האישי של גב' לי על מה שעברה:
מדוע סירבתי לוותר על הפאלון גונג
לפני שהתחלתי לתרגל פאלון גונג היו לי מחלות רבות. הפאלון גונג עזר לי להשיב את בריאותי הנפשית והפיזית. כמו כן לימדה אותי השיטה לחיות על-פי העקרונות של אמת-חמלה-סובלנות כדי להיות אדם טוב.
מאז פתחה המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) ברדיפה נגד הפאלון גונג ביולי 1999, היא משמיצה את השיטה. יצאתי לשוחח עם אנשים כדי לעזור להם לדעת את האמת על הפאלון גונג ועל הרדיפה. עקב כך כלאו אותי ועינו אותי חמורות.
שוטרים תמרצו פושעים להכות ביחד מתרגלים
בדצמבר 2000 תכננו לנסוע לבייג'ינג לעתור לממשלה המרכזית בבייג'ינג למען הפאלון גונג. כשנכנסנו לתחנת הרכבת בצ'אנג-צ'ון, ראיתי שוטר שהכה מתרגל. המתרגל נפל לרצפה, אך השוטר המשיך להכות בו.
לא נתנו לנו לעלות לרכבת ועצרו אותנו ביחד עם מתרגלים אחרים בחדר קטן בתחנה. אחד השוטרים אמר לגנב שנעצר איתנו, שאם יכה מתרגלים, הם ישחררו אותו. הגנב פתח בבולמוס של מכות ביחד עם השוטרים. המתרגלת שבאה איתי נפלה על הרצפה והגנב ביחד עם השוטרים רמסו את פניה. הם בעטו בי ופצעו את רגליי. כל המתרגלים העצורים הותקפו באכזריות.
השוטר שיֶה, שמת מאוחר יותר בתאונת דרכים, אילץ אותי לשלם קנס בגובה של 10,000 יואן. הוא רשם על פיסת נייר מעין קבלה ללא חותמת או בול. (ראה תמונה)
קבלה על סך 10,000 יואן קנס שהטיל השוטר שיה
על גב' לי לשלם בתאריך 19 לדצמבר 2000
ב-2002 היו כמה מתרגלים בצ'אנג-צ'ון שפרצו לרשתות טלוויזיה של הממשלה ושידרו תכניות בתגובה לתעמולת הממשלה נגד הפאלון גונג. המנהיג לשעבר של המפלגה, ג'יאנג דזה-מין, פרסם הוראה לעצור את כל המתרגלים המסרבים לוותר על אמונתם בפאלון גונג. רשויות צ'אנג-צ'ון פתחו במבצע נרחב לעצור מתרגלי פאלון גונג. ועדת ה-PLAC (הוועדה הפוליטית-משפטית) קבעה שכל תחנת משטרה תעצור לפחות 15 מתרגלים.
הדגמת עינויים: כיסוי הראש של הקורבן בשקית פלסטיק
ברגע שנכנסתי לבניין שמעתי זעקות בלתי אנושיות ממתרגלים שעונו. קול הסבל, בלילה השקט, הקפיא את עצמותיי.
כשנשאלתי בחקירתי מדוע אני מתרגלת פאלון גונג עניתי שזה לשמור על בריאות טובה.
השוטר קילל אותי וכיסה את ראשי בשקית פלסטיק. הוא כפת את ידיי מאחורי גבי והכה חזק בראשי באלה שפגעה בגולגולת ועיוותה אותה.
לאחר מכן העבירו אותי למרכז מעצרים, שם הייתי במעצר במשך 15 יום. ראיתי שם מתרגלת שעונתה. כל גופה היה מכוסה בחבלות. פניה התעוותו לחלוטין ורגליה היו נפוחות.
עוד מתרגלת בשנות ה-20 המוקדמות שלה הגיעה מאזור הכפר. כל משפחתה תרגלה פאלון גונג. הוריה היו בכלא. גרעיני הדגנים שהם קצרו באותה שנה הוחרמו על ידי ועדת המפלגה בכפר. המשטרה המקומית הסירה את גג ביתם. היא עצמה נעצרה במקום עבודתה ולא היו לה בגדים להחלפה.
ידיים כפותות מאחורי הגב והמכות נמשכות
בשנת 2003, ביום אביבי אחד, הגיע מפקד התחנה לין טיאן לביתי עם 4 שוטרים ושוטרת ולקחו אותי לתחנת המשטרה. באותו רגע בני התקשר בטלפון. המפקד טיאן חטף את הטלפון מידי וצעק: "אנחנו לוקחים את אמך לתחנת משטרת דרך אן-שון".
התנגדתי למעצר כך ששני שוטרים נשאו אותי בכוח במורד המדרגות לתוך מכונית משטרה. כלאו אותי בחדר קטן מלא במכשירי עינויים באותו לילה.
לאחר מכן העבירו אותי למרכז המעצרים שם הייתי עצורה 4 חודשים. יום אחד בזמן שמתרגלים שלחו מחשבות נכונות, מנהל המרכז בשם האו בעט במתרגלת וואנג בראשה כשהוא חובט בה כנגד קיר הבטון. כשגערה בו שזה בניגוד לחוק לענות מתרגלים, האו הביא עוד סוהרים וגרר אותה ועוד מתרגלת למסדרון שם הכו אותן באכזריות. לאחר מכן, הסוהרים קשרו את זרועותיהן מאחורי הגב. נשאו אותן לתוך התא, אבל הן לא יכלו לשבת או לשכב.
הדגמת עינויים: ידיים ורגליים כפותות ביחד
ממש בחוזקה מאחורי הגוף, כשהקורבן כורע על ברכיו
ב-2005 הנחתי יום אחד עותק של "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית" במשרדי. מצלמות המעקב קלטו את מה שעשיתי.
באותו יום שוטרים דפקו על דלת ביתי. חקרו אותי אם נתתי עותקים כאלה לאחרים. הם טענו שיש בידיהם סרט ווידיאו להוכיח שאכן עשיתי כך. לאחר מכן הם ערכו חיפוש וביזה בביתי.
אמרתי להם אז שמה שהם צריכים לצלם בווידיאו זה את החיפוש בביתי. אמרתי שאדם אנושי לא יעשה דבר כזה לאף אחד, ושעליהם להבין היטב מהו פאלון גונג ואיזה מן אנשים הם מתרגלי פאלון גונג. לאחר מכן שאלתי אותם: "האם אתם רוצים להשאיר לצאצאים שלכם רק זיכרונות רעים עליכם?"
הם רצו לקחת אותי, אבל סירבתי לשתף פעולה. סגן מפקד הכוח הבטיח לי שהם לא יכו אותי. אבל ברגע שהגענו לתחנת משטרת דרך אן-שון, הם כיסו את החלון והחלו לענות אותי. אחרי חצות הלילה הם השתמשו במכשיר למתיחת הגוף עד לקיצוניות ("מיטת סדום"), שיטה בה זרועותיי נמתחו עד קצה גבול היכולת, רגליי היו קשורות ופס מתכת של מיטה נלחץ ישירות תחת חזי, כשבכל אותו הזמן חקרו אותי והכו אותי.
כיוון שסירבתי לשתף פעולה סגן המפקד ניו השתמש בשיטת עינויים נוספת: "טיסה באווירון". השוטרים אלצו אותי לכופף את פלג גופי העליון קדימה כשראשי כלפי מטה, עד שגבי נלחץ אל הקיר וזרועותיי נמתחו למעלה כשהן נוגעות בקיר (ראה תמונה) זה כאב מאוד. ניו סטר על פניי וכפה עלי לספר לו מהיכן קיבלתי את הספרים.
כשהתעייף, הוא קשר את ידיי מאחורי גבי והשתמש במצית חשמלי לשרוף את אוזניי. כשהפניתי את ראשי מהאש, הוא סובב את האש בעיגול סביב ראשי כדי לשרוף אותי. אוזני נצרבו באש חמורות ושמן זרם החוצה מהעור והבשר החרוכים.
הוא הסיר את נעליי וגרביי ואז רמס את כפות רגליי. הוא לא חדל מכך גם כאשר רגליי דיממו. כשהתעייף הוא פתח את "תשעת הדיונים" וקרא את הקטע על בני הבלייעל ואמר: "בני בלייעל? אני באמת בן בלייעל. אם היית צעירה יותר, הייתי אונס אותך ממש כאן". לאחר מכן הניח את רגלו על בטני ובעט בה. הוא הוציא את החגורה מבגדיי והצליף בה על גופי ופניי בכל הכוח עד שהחגורה נסדקה.ראשי היה נפוח ופניי מעוותות מהעינויים. אחרי חצות הלילה, מפקד התחנה ג'יאו אמר: "ניקח אותך עכשיו למקום טוב לנוח". הם הוציאו אותי למדרגות בין הקומה הראשונה לשנייה, הכריחו אותי לעמוד על שרפרף וקשרו את ידיי לצינור חימום. הם הזיזו את השרפרף מתחת לרגליי, כך שרגליי היו תלויות מעל למדרגות.
ניו צפה בי. חרקתי בשיניי כל הלילה כדי לשאת את הכאב האיום והנורא. למחרת בבוקר, אחרי שהורידו אותי משם הכתפיים והזרועות הפכו חסרי תחושה. עד היום אין לי תחושה בבוהני הרגליים שלי.