(Minghui.org)

התנסות מהוועידה האינטרנטית השלוש-עשרה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

ברכות לבביות למאסטר, ברכות למתרגלים מכל העולם.

התחלתי לתרגל פאלון דאפא (מוכר גם בשם פאלון גונג) ב-2002. חלפו 13 שנה מאז הוועידה הראשונה של China Fahui . תמיד קינאתי במתרגלים שיכלו לשתף את המחשבות וההתנסויות שלהם. האצבעות שלי מעוקמות והכתיבה היא אתגר קשה מדי עבורי. כאשר מתרגלת הציעה לכתוב מה שהיה לי להגיד, שמחתי מאוד. יש לי עכשיו הזדמנות לספר למאסטר ולכולם את הסיפור שלי.

משותקת בגיל שלוש

בגיל שלוש היה לי חום גבוה וקיבלתי זריקה בבית חולים. כשחזרתי הביתה לא יכולתי לזוז. הורי היו אנשים פשוטי-מחשבה וביישנים ולא ידעו כיצד לדרוש שבית החולים יקח אחריות. נותרתי משותקת. רק אחרי זמן רב יכולתי להרים שוב את הראש ולשבת עם תמיכה לגב. עצמות הירכיים שלי לא היו באותו גובה ולא יכולתי לשבת זקוף. ידי השמאלית תפקדה היטב אך ידי הימנית לא. שש אצבעות התעוותו. לא יכולתי לעמוד וגם לא ללכת. יכולתי רק לשבת על שרפרף ולמשוך את עצמי קדימה בעזרת יד שמאל.

מה שאני זוכרת הוא שאמי הסתכלה בעצב על רגליי. היא פחדה שאחרי שהיא תזדקן לא יהיה מי שידאג לי. בסופו של דבר היא מצאה לי בעל. הוא היה יתום ומאותגר שכלית. נעשיתי המפרנסת היחידה.

לפרנסתנו מכרנו ממתקים של בטטות אפויות. זה לא החזיק מעמד לאורך זמן. לאחר כמה שנים החמיר מצב בריאותי. היו לי שני גידולים בחזה, ידי השמאלית, המתפקדת, נחלשה, איבריי נחלשו והרגשתי ישנונית כל היום. הרגשתי שהחיים קשים כמוות. שטוב מותי מחיי.

פגישה עם הפאלון דאפא

מתרגלת של פאלון דאפא נתנה לי את הספר "ג'ואן פאלון" באמצע הסתיו של 2002. קראתי את הספר והייתי מוקסמת ממנו. הוא הסביר את כל הסבל והבלבול שהיו בחיי. הדבר הכי טוב היה שכל מי שרוצה, כולל מישהי כמוני, יכול ללמוד. הייתי מאושרת שיש לי מאסטר.

אף פעם לא הלכתי לבית הספר והיו לי קשיים בקריאה. בעזרת מתרגלים עמיתים למדתי לאט לקרוא, מילה אחר מילה. בהתחלה לקח לי שש שעות לגמור לקרוא פרק אחד מתוך הרצאה. זה לא הרתיע אותי.

יום אחד עלה בי רעיון: אם אלמד את הספר בעל פה, אף פעם לא אעשה שגיאה בקריאה. שום דבר לא יכול היה לעצור אותי. שורה אחר שורה, קטע אחרי קטע, הצלחתי לשנן את כל הספר. כשלמדתי עם אחרים, יכולתי לומר את הטקסט בעל-פה מבלי לטעות.

לא ייאמן כמה קשה היה לי לעשות את התרגילים. לא יכולתי לשבת זקוף בלי תמיכה פיזית, או לשמור על האגן ישר. לבסוף הצלחתי לשכל את שתי הרגליים בלוטוס. הכאב היא עצום. רעדתי והזעתי חליפות. נשארתי עשר דקות. רציתי להיות כמו מתרגלים אחרים ולסלק את התמיכה הפיזית, הצלחתי להישאר כך דקה אחת. לא נכנעתי. שבועיים אחרי כן יכולתי לשבת עם הרגלים מצולבות במשך שעה.

הייתי צריכה לעשות את שאר התרגילים על המיטה כי לא יכולתי לעמוד. אילתרתי והשתדלתי לעשות את התרגילים ככל שיכולתי. לא חשבתי הרבה על שום דבר. רציתי רק לעשות את התרגילים כמו מתרגלים אחרים. כשהרמתי את הידיים בתרגיל השני הן נפלו למטה תוך פחות מדקה. המשכתי לנסות ולשאת את הכאב ככל יכולתי למרות העייפות. אחרי התרגול למדתי את הפא למרות שהייתי מותשת וישנונית. התעקשתי לעשות את התרגילים כל יום, ויום אחד הפסקתי להיות עייפה וישנונית אחרי התרגול.

חיים חדשים

לילה אחד, חודשיים אחרי שהתחלתי בתרגול, הגוף שלי התחיל לכאוב חזק כל כך, משהו שאף פעם לא חוויתי. הרגשתי שתי גולות קטנות יוצאות מהגוף. ידעתי שמאסטר לי (מייסד הפאלון דאפא) עוזר לי להחלים, ובתוך הכאב החזק שמחתי מאוד. בלי שידעתי זאת, הגידולים שהיו לי בחזה נעלמו, הידיים שלי חזרו לתפקד, והכאב נפסק. המחלה שלי נעלמה ולא לקחתי תרופות מאז. שוב יכולתי לעבוד ולהתפרנס.

בגלל הרדיפה החמורה, המשפחה שלי התנגדה לכך שאתרגל פאלון דאפא. אך לאחר שראו את השינוי העצום בבריאותי הם תמכו.

הייתי צריכה להיות יעילה בארגון הזמן שלי. התעוררתי מוקדם יותר מאחרים כי לא יכולתי לנוע בקלות. לוקח לי ארבע-חמש שעות רק להתלבש ולהתרחץ בבוקר. אני מנסה לא לאכול ולשתות הרבה, כך שאחסוך את הזמן בשירותים. ב-14 השנים האחרונות ישנתי מעט מאוד כדי שיהיה לי זמן ללמוד את הפא כל יום ולתרגל. אני עושה את כל זה בשמחה כי אני מתרגלת של פאלון דאפא.

לספר ללקוחות שלי על הפאלון דאפא ועל הרדיפה

דאגתי מכך שאנשים לא ידעו שהרדיפה היא רעה. סיפרתי ללקוחות שלי כמה מצוין הוא הפאלון דאפא. רובם היו לקוחות קבועים שזכרו איך הייתי קודם. כשהם ראו כמה אני בריאה ואנרגטית הם האמינו למה שסיפרתי להם על יתרונות התרגול ועל הרוע של הרדיפה.

ללמוד לנהוג

רציתי לספר לאנשים נוספים על הפאלון דאפא ולא יכולתי לעשות זאת כי היו לי רק מעט לקוחות חדשים. שמתי לב שברחוב חנתה מכונית קטנה ונוחה לנהיגה. חשבתי לעצמי שאילו הייתי נוהגת במכונית כזאת הייתי יכולה לפגוש אנשים רבים ולדבר איתם על פאלון דאפא. גיליתי שאפשר יהיה להתאים את המכונית לנהיגה בלי שימוש ברגליים.

המשפחה שלי התנגדה לרעיון הזה בגלל המגבלות הפיזיות שלי. התעקשתי כי ידעתי שזו הזדמנות עבורי לעורר אנשים נוספים. זה היה כאילו מישהו עוזר לי. איכשהו הצלחתי לקבל מאנשים עזרה, לקנות את המכונית ולהתאים אותה אליי.

קודם כל היה למצוא דרך איך להיכנס למכונית בעצמי. היה עליי לשבת על שרפרף וממנו לעבור לכסא גלגלים כדי להתקרב למכונית. שמתי לוח עץ בין הכסא גלגלים לבין המכונית והתחלתי לדחוף את עצמי לאט לכיוון הלוח והמכונית. כסא הגלגלים החליק ונפלתי על האדמה בלי יכולת לקום. בעלי, שהיה נגד רכישת המכונית, ראה זאת. במקום לעזור לי הוא אמר משהו פוגע ולא עשה דבר. ידעתי שזה חלק מהטיפוח שלי ושעליי לא לוותר.

מצאתי את השרפרף והשתמשתי בו כדי לחזור שוב לכסא הגלגלים. נפלתי פעם נוספת ובעלי צרח עליי. התהליך חזר על עצמו הרבה פעמים עד שהצלחתי להיכנס למכונית.

השכן לימד אותי לנהוג. הוא אמר לי להעביר את המהלכים ביד שמאל וללחוץ על הגז בימנית. עשיתי מה שהוא אמר, אך לרוע המזל ידי הימנית הייתה איטית וחלשה מידי כדי לעבוד בתיאום עם השמאלית. לקח לי המון זמן רק להתניע את המכונית. המכונית קפצה בנסיעה. השכן שלי איבד את הסבלנות. לבסוף המכונית נעצרה באמצע הכביש. הידיים שלי היו רדומות וכאבו ולא יכולתי להתניע שוב. הנהג במכונית שמאחורי קילל אותי וכך גם בעלי.

כשלבסוף יצאתי עם המכונית משם, הייתי מותשת. חשבתי לוותר לזמן מה. עדיין לא רציתי לוותר כליל כי לא הייתה לי דרך אחרת לעורר עוד אנשים. חשבתי לתרגל נהיגה בלילה, זמן שאין תנועה רבה בכביש.

יצאתי מהבית בסביבות חצות. בעלי הצטרף אליי, לא כדי לעזור לי אלא יותר כדי לנזוף בי. הנסיעה הייתה קופצנית והמכונית נעצרה. זה גרם לי אי נוחות רבה והיה עליי לנוח. בעלי המשיך לקלל אותי. קמתי והמשכתי. זה חזר על עצמו מספר פעמים, וכוח הרצון שלי ללמוד לנהוג רק התחזק.

המאסטר מלמד (""Fa Teaching Given in New York City, 1997 – תרגום זמני, לא רשמי):

"אבל מנגד, יש לזה גם השפעה על חיזוק הרצון שלך. האם אינך צריך לטפח את הרצון שלך? עליך לחזק את הרצון, וריסון הוא חיזוק הרצון שלך – זה גם כן טיפוח."

רציתי לקיים את דברי המאסטר והייתי נחושה לשפר את כישורי הנהיגה שלי.

לתדהמתי, כעבור שבועיים יד ימין שלי חזרה לתפקוד מלא. היא נעשתה גמישה וזריזה ופעלה במתואם עם יד שמאל כדי ללחוץ על הגז. זה היה נס: אישה משותקת בת 54 לומדת לנהוג תוך שבועיים! מאותו זמן יכולתי לצאת בעצמי. אני מרגישה את העוצמה יוצאת הדופן של פאלון דאפא.

המשך יבוא...