(Minghui.org)

התנסות מהוועידה האינטרנטית הארבע-עשרה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

ברכות, מאסטר נכבד! ברכות, מתרגלים עמיתים!

התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1997 כשהייתי בת 12. השנה אני בת 32. ברצוני לשתף כמה התנסויות והבנות שקיבלתי במשך מסע הטיפוח שלי.

המשפחה מתחילה לתרגל

כשהייתי בת שלוש הוריי התגרשו. גרתי עם אמי שעבדה כמוכרת בשוק איכרים. כשאמי הייתה בעבודה, סבתי טיפלה בי. שלושתנו תמכנו זו בזו.

ההכנסה של אמא הספיקה לפרנס אותנו. יום אחד כשהיא הלכה להביא סחורה למלאי, תקפו אותה שודדים. החוויה גרמה לה לטראומה והיה לה קשה להחלים ממנה.

הרופאים אמרו לה שיש לה הפרעה במערכת העצבים ושאין לזה מרפא. כשזה החמיר, אמא הייתה רתוקה למיטה ולא יכלה אפילו לדאוג לעצמה. חייה היו בסכנה מיידית. היא אפילו התכוננה לגרוע ביותר. כיוון שסבתי הזדקנה, אמי בקשה מאחיה שיגדל אותי. המשפחה שלנו נפגעה קשות ממצבה, והיה לנו קשה לקבל את מצבנו הנואש. כשיום אחד חברה של אמי שמעה על זה, היא הגיעה לביתנו והציעה שאמי תנסה לתרגל צ'יגונג. במשך ארבע שנים אמי התמידה בתרגול הצ'יגונג. מצבה התנדנד אך לא נפתר לגמרי.

יום אחד אחותה של סבתי באה לבקר אותנו. היא סיפרה לאמי על פאלון דאפא ואמרה, " פאלון דאפא יעיל במיוחד לבריאות ולכושר". אמי לא האמינה לה, אז דודתה של אמי אמרה לסבתי: "אני אלמד אותך את התרגילים, ואת תוכלי ללמד אותה".

היא נתנה לאמא קופסת קלטות של הרצאות המאסטר. הדודה הייתה קרובה לגיל 70 ונסעה מרחק רב לבקר אותנו. אמא לא יכלה לסרב לה, והסכימה ללמוד את התרגילים.

להפתעת כולם, ברגע שאמא החלה לתרגל את תרגילי הפאלון דאפא, היא החלה לחוש נעימות ורוגע. בהתחלה היא האזינה לקלטות ההרצאות בשעה שתרגלה את התרגילים. כשהיא שמעה שהמאסטר אומר שהוא מנקה את הגוף של אלו שמטפחים באמת, אמא מיד אמרה, "מאסטר, אני רק רוצה להיות תלמידה שלך ולטפח באמת". ביום השביעי, כל החוליים שלה נעלמו. היא הרגישה טוב וחוותה הרגשה של קלילות.

עם זאת, מיד אחרי שאמא החלה לתרגל, אבחנו אצלה גידול בזמן בדיקה שגרתית. לתדהמתנו, אחרי שאמא תרגלה במשך ארבעה חודשים ושבוע, הגידול נעלם. היא הייתה אסירת תודה לפאלון דאפא ולמאסטר, ומרוב אושר פרצה בבכי.

היות שהיינו עדות לנס החלמתה של אמי, גם אני וסבתי התחלנו לתרגל פאלון דאפא. בריאותה של סבתי לא הייתה טובה לפני שהחלה לתרגל, והיא נאלצה לקחת תרופות. בהתחלה היא עדיין לקחה תרופות ביחד עם ביצוע התרגילים. אך לאחר שלמדה את הפא, בהדרגה היא הגיעה להבנה. יום אחד היא הפסיקה לקחת את התרופה שלה וחילקה את התרופות שנשארו אצלה. לאחר מכן, כל בעיות הלב, דלקת המפרקים, לחץ הדם הגבוה ובעיות הכליות של סבתי נפתרו. מאז היא לא לקחה אפילו כדור אחד.

באותה שנה הייתי בת 12. לא חשבתי על להרוויח משהו מכך שאני לומדת את הפא. פשוט חשתי שפאלון דאפא הוא נהדר ושאני רוצה לתרגל ולטפח. תוך כדי לימוד הפא למדתי להציב דרישות קפדניות לטיפוח השין-שינג שלי, ללכת על פי ההדרכה של ג'ן-שן רן (אמת-חמלה-סובלנות), ולהתחשב באחרים.

להפתעתי הציונים שלי בכיתה עלו, הנקודות שלי טיפסו מהממוצע למקום השני בכיתה. מאז היותי ילדה תמיד כאבה לי הבטן אחרי ארוחת הבוקר. גם נדף מפי ריח רע ושפתיי היו סדוקות באביב ובסתיו. כל הבעיות האלו נעלמו. היה לי הרבה שיער אפור אף שהייתי בבית ספר יסודי. ילדים מהכיתה אמרו לי לאכול שעועית שחורה וזרעי שומשום שחורים. אחרי שלמדתי את הפא, שיערי נעשה שחור. כאבי הראש גם עזבו אותי. חוויתי את דברי המאסטר:

"השגה טבעית ללא רדיפה". ("הרצאה בסידני" 1996)

ללכת בנתיב שסודר על ידי המאסטר

במשך המשחקים האולימפיים בבייג'ינג, מתרגלים רבים נעצרו בקמפיין משטרתי רב היקף. האתר להפקת חומרי מידע בביתי נתגלה על ידי המשטרה. אמי הצליחה לברוח, אך אני נלקחתי לתחנת המשטרה. הייתי בת 22. בהתחלה פחדתי. השוטרים היו אגרסיביים אך סירבתי לענות על כל שאלותיהם. על פני השטה נראה שאני אמיצה, אך למעשה הייתה לי החזקה לתחרותיות. ביום השני, כבלו אותי באזיקים ושלשלאות. מפקד תחנת המשטרה חשמל באלה חשמלית את אוזניי וחלקים רגישים אחרים בגופי. ואז נלקחתי לחדר קטן ואזקו אותי לכסא ברזל. מנעו ממני שינה. שתי ידיי ורגליי היו מהודקות לכסא ולא יכולתי לזוז.

אנשים תחקרו אותי בזה אחר זה, שאלו מאיפה השגתי את החומרים והמדפסות, ועם מי היינו בקשר. הייתי נחושה לא לתת להם אף שם. תוך כדי, שלחתי מחשבות נכונות והסתכלתי פנימה. כשהמחשבות הנכונות שלי התחזקו, הצלחתי להרגיש שהגורמים הרעים בממדים האחרים מתמעטים. השוטרים נעשו פחות אגרסיבית וכמה שוטרים שינו את גישתם.

הייתי בין המתרגלים הצעירים ביותר שנעצרו. כמה שוטרים אמרו אחר כך שהנחתי הצידה את החיים והמוות ושהם מכבדים אותי. חשבתי: "פאלון דאפא הוא נהדר ונכון. אין שום דבר שגוי בללמוד את הפא. אנחנו האנשים הישרים ביותר ביקום, יש לנו את המאסטר ואת הפא, ממה יש לנו לפחד?"

כמו שהמאסטר אמר ("הונג יין II", "מחשבות נכונות ופעולות נכונות"):

"המואר הגדול אינו פוחד מסבל רצונו מחושל מוצק כיהלום ללא החזקה לחיים או למוות הולך בדרך תיקון הפא בגלוי ובאצילות"

באמת הנחתי לחיים ולמוות. אני זוכרת חוויה אחת בבהירות: שוטר קשוח התעלל בי מספר פעמים. הוא אזק אותי לקיר כשידיי מורמות מעלה. כדי לא להשאיר צלקות הוא עטף את מפרקי ידיי במגבות נוקשות שדקרו את עורי כמו מחטים. בקושי יכולתי לשאת את הכאב. מספר פעמים מנעו ממני שינה. בגלל שקשרו אותי אל "כסא הברזל" למשך זמן רב, רגליי התנפחו ואפילו הנעליים שלי נמתחו בגלל רגליי הנפוחות, עד שנקרעו.

הזמן עבר לאט: זה היה מייסר ולא ידעתי כמה זמן הייתי שם. לא חשתי שנאה כלפי השוטר האכזרי הזה. במקום זאת חשתי רחמים כלפיו. ידעתי שהוא הורעל על ידי תעמולת המפלגה הקומוניסטית הסינית(מק"ס). ברגע שפיתחתי את המחשבה הזו גישתו השתנתה. הוא הוריד אותי מהקיר והניח שרפרף גבוה תחת רגליי כדי לעזור לזרימת הדם. הוא אמר לי מאוחר יותר שהוא חושב שפאלון דאפא הוא נהדר.

הוחזקתי בתחנת המשטרה במשך 7 ימים שבהם בקושי עצמתי את עיניי. לא הבנתי שעליי לשלול את כל מה שהכוחות הישנים סדרו. אף שלא מסרתי אף שם, סיפרתי להם על כל עבודת הדאפא שעשיתי. כתוצאה מכך העבירו אותי למרכז מעצר.

במרכז המעצר, פגשתי הרבה מתרגלות. הן הזכירו לי לשלוח יותר מחשבות נכונות ולדקלם לעצמי בעל פה את הפא. מייד הבנתי – אינני שייכת לכאן ועליי לצאת מפה. חוץ מזמני הארוחה והשינה, ביליתי את הזמן עם מתרגלות עמיתות בדקלום הפא בעל פה, בשליחת מחשבות נכונות ובתרגול התרגילים. כשהייתי בבית אף פעם לא דקלמתי את הפא בעל פה. אך במחנה המעצר הצלחתי לשנן אותו במהרה. מתרגלות עמיתות חזרו ושיננו מתוך הפרק:

"הג'ו-אי-שה צריך להיות חזק" (מתוך הרצאה שישית, "ג'ואן פאלון").

אחרי פעם או פעמיים כבר ידעתי את זה בעל פה. בדרך כלל כשהם אמרו רק את המשפט הראשון, מיד ידעתי את המשפט הבא. התרגשתי כל כך כי ידעתי שהמאסטר עוזר לי ומעודד אותי.

ככל ששיננתי יותר ויותר קטעים מהפא, נעשה לי ברור יותר שעליי לצאת משם. הייתי צריכה לשמור על מחשבות נכונות ולשלול את התכנונים של הכוחות הישנים בכל רגע וללכת בנתיב שהמאסטר סידר בשבילי. סירבתי להיענות לכל דרישה של מרכז המעצר. סירבתי למלא פקודות, כיוון שלא הייתי אסירה.

יום אחד הגיעו כמה פקידים רמי דרג לבדוק את הכלא. גם לפני כן נאמר לכל המתרגלות ללבוש מדי אסירות, אך סירבנו. אך ביום הבדיקה, האחראי על התאים שלנו אמר לנו ללבוש את המדים. המתרגלות האחרות התחילו ללבוש אותם. מכיוון שהייתי היחידה שסירבה הפכתי למטרה, וסטרו לי בחוזקה על פניי. המתרגלות האחרות הרגישו רע ואמרו שהן לא פעלו נכון שנתנו לי לשאת את כובד ההתעללות. לא האשמתי אותן - רק קיוויתי שהן יפעלו טוב יותר בפעם הבאה. הבנתי שעלינו לשלול את הסידורים של הכוחות הישנים צעד אחר צעד. רק כך נוכל ללכת בנתיב שהמאסטר סידר עבורנו.

באותו לילה חלמתי שחלקת אדמה עקרה הפכה למדשאה, שופעת דשא ירוק ומלא חיים. ידעתי שפעלתי על פי עקרונות שמימיים ושהמאסטר נתן לי רמז.

במשך בדיקה אחרת, נאמר לנו לעבור לתא של אסירות שנשפטו לתקופות מאסר ארוכות. סירבנו. הבטחנו אחת לשנייה שהפעם נפעל היטב. כולנו היינו נחושות ואף אחת לא עברה תא. האחראית על התאים לחצה עלינו במשך זמן רב, אך עדיין אף אחת לא עברה. לבסוף היא קראה לכמה שומרים גברים לגרור אותנו לתא האחר. כששני שוטרים גררו אותנו החוצה בקשתי עזרה מהמאסטר. למרות כל ההתנגדות שלי, עדיין סחבו אותי לתא האחר ושם זרקו אותי בכוח על הרצפה. ראשי פגע בפינת דוכן מעץ שהיה ליד המיטה. האסירות פחדו ופרצו בבכי. לולא ההגנה של המאסטר, הייתי נפצעת באופן חמור.

למתרגלת אחרת היו כאבים והיא החלה לרעוד. השומרים היססו. שמעתי אסירה אומרת לאחראית על התאים: "תני להן לחזור לתא שלהן, אחרת הן יפתחו בשביתת רעב". עדיין לא חשבנו על שביתת רעב. אך ברגע שהיא אמרה את זה הרשו לנו לחזור לתא שלנו. ידעתי שבגלל שהלכנו ישר בנתיב, המאסטר עזר לנו.

כשהתיק שלי היה במחלקת המשטרה ומשרד התביעה, נחקרתי מספר פעמים. סיפרתי להם איך התעללו בי בתחנת המשטרה. הם רשמו זאת לפניהם. פקיד אחד היה בהלם מהאכזריות כשהוא הקשיב להצהרה שלי. למעשה, אם זה לא היה משהו שחוויתי באופן אישי, היה לי קשה להאמין לזה בעצמי.

כאן אני רוצה לומר לשוטרים ולשומרים שאנחנו, המתרגלים, כולנו אנשים טובי לב. אל תתפשרו על המוסר שלכם בעבור כסף או קידום.

אחרי חמישה חודשים ותשעה ימים במרכז למעצר שוחררתי. על פני השטח, נראה שמשפחתי חילצה אותי. אך אני יודעת שרק למאסטר יש את המילה האחרונה.

להפוך למומחית בעבודה כדי לאמת את הפא

חזרתי הביתה ממרכז המעצר בתחילת 2009 והתחלתי לחפש עבודה. בהתחלה לא הלך לי טוב והייתי צריכה להחליף עבודות מספר פעמים.

יום אחד הגשתי בקשה לתפקיד מכירות. הבעלים של החברה ראיין אותי ושאל אותי כמה שאלות כמו, מי עוד יש במשפחה שלי. אמרתי לו שגדלתי במשפחה חד הורית ושחייתי עם אמי. הוא אמר בבוטות שאדם שגדל במשפחה חד הורית אינו טוב בתקשורת, ופחות מסוגל לנהל יחסים בין אישיים מורכבים. הוא שילח אותי בחושבו שאינני מתאימה לעבודת מכירות. הייתי די עצובה. כשחזרתי הביתה, אמא התלוננה והייתה מודאגת אם אצליח לקבל עבודה. הייתי תחת לחץ רב. זכרתי שאני מתרגלת ואמרתי, "בבקשה, המאסטר עושה סידורים בשבילי".

יום אחד יצאתי מיריד מעסיקים כשמישהו שאל אותי לפתע, "את מחפשת עבודה?" וכך קבלתי את המשרה הנוכחית שלי בה אני עובדת כבר כמעט 8 שנים. התפארת של הדאפא התגשמה בעבודתי שוב ושוב.

אף אחד לא יכול היה לחזות שאוכל לעשות עבודת מכירות. אפילו אני לא הייתי בטוחה אם אוכל לעשות את זה טוב כשקיבלתי את העבודה. הייתי ביישנית ומופנמת ולא דברתי הרבה. לאחר שהתחלתי לתרגל דיברתי יותר, אך לא היו לי הרבה מיומנויות תקשורת. לא היה לי בטחון עצמי. אך כשהתחלתי, הצלחתי לתקשר בקלות עם הלקוחות. כל פעם שהרמתי את הטלפון, המחשבות שלי היו בהירות ונעניתי לצרכי הלקוחות.

בעבודה יישמתי בנחישות את אמת-המידה של ג'ן-שן-רן, והתייחסתי טוב לכל לקוח. מהדאפא הבנתי שאיש מכירות טוב לא מתמקד על כמה כסף הוא עושה, אלא על איך לחסוך כסף עבור לקוחותיו. אחרי שהכרנו טוב יותר זה את זה, הלקוחות היו מוכנים להזמין דרכי. מוניתי אחראית על קו המוצרים הראשי שלנו.

לפני שהצטרפתי לחברה, רק קו ייצור אחד או שניים פעלו. המוצרים לא נמכרו והמלאי הצטבר. החברה נאלצה להפסיק את הייצור לגמרי, והעובדים יצאו לחופשה ללא תשלום. המחיר היה גבוה מאוד. אחרי שנכנסתי לתפקיד, שני קווי הייצור הופעלו, והתפוקה הוכפלה ואף יותר. הייצור לא נעצר יותר עקב מכירות חלשות.

אם לא הייתי לומדת את הפא ולא הייתי מתרגלת, ודאי שלא הייתי חכמה מספיק לעשות היטב את עבודתי ואכן הייתי חסרת יכולת – כפי שאמר האדם שראיין אותי אז.

במקום עבודתי אני צריכה לעשות מספר עבודות. חוץ ממכירות, אני אחראית על חשבוניות מס ורישיונות. אני גם מטפלת במכתבי אשראי רבים, בייחוד של יצוא לבנגל. אנשים העוסקים במסחר חוץ יודעים שמכתבי אשראי בנגליים דורשים בירוקרטיה רבה, כמו רישום הזמנה עסקית, תעודות ואישורים. זו הייתה הפעם הראשונה שטיפלתי בחשבון כזה. הייתי בקשר תמידי עם הלקוח שלנו, וכשלא הייתי בטוחה לגבי עניין זה או אחר, שאלתי אותו שאלות.

כשהלכתי לבנק למסור את כל המסמכים, הסוקרת אמרה שזו הפעם הראשונה שהיא רואה סט מושלם כזה והחמיאה לי. ידעתי שהדאפא נתן לי חוכמה לפעול היטב. בעבודה הייתי ידועה כ"מומחית בעלת הישגים". עכשיו אחרים פונים אליי כשהם נתקלים בקשיים.

מבחורה ביישנית הפכתי לאשת מכירות בכירה, ולכישרון נדיר בחברה שבה עבדתי... בעבודתי הייתי עדה ללא הרף לתפארת של הדאפא.

הצלת אנשים

מקום עבודתי הוא גם המקום שבו אני מספרת לאנשים על פאלון דאפא ועוזרת להם לפרוש מהמק"ס וארגוניה. לעתים תכופות אני משוחחת עם נהגי משאיות שבאים לאסוף סחורה. לפני שאני מדברת איתם על הדאפא, אני שולחת מחשבות נכונות. אני שואלת את הנהגים כמה זמן הם נהגים, ואומרת להם שזו בטח עבודה קשה. כשאנחנו כבר מכירים קצת, אני אומרת, "הבטיחות חשובה מאוד לנהגים. תנו לי לשתף איתכם בדרך להישאר בטוחים. בבקשה תזכרו שפאלון דאפא הוא טוב, ג'ן שן רן זה טוב". הם שמחים לקבל את זה ומודים לי. אני גם מספרת להם עובדות נוספות על הפאלון דאפא, ושאנשים מתרגלים פאלון דאפא ביותר מ-100 מדינות בעולם.

בהתחלה הייתה לי החזקה לפחד ולא העזתי לבקש מאנשים לפרוש מהמק"ס. פחדתי שהם לא יקבלו את מה שאני אומרת וידווחו עליי למשטרה. מאוחר יותר זיהיתי את ההחזקות שלי ונפטרתי מהן. רוב הנהגים פרשו באמצעותי מהמק"ס או מהארגונים המסונפים לה.

נהג אחד בא מעיר הולדתו של המאסטר. כשהתחלתי לספר לו על הדאפא וביקשתי ממנו לפרוש מהמק"ס, הוא סיפר לי שכשהוא היה ילד הוא פגש את המאסטר ובילה איתו זמן מה. הוא הרגיש שהמאסטר טוב לב וישר מאוד. התרגשתי מאוד. ידעתי שהמאסטר סידר עבורי שאציל אותו, והוא פרש בשמחה מהמק"ס.

אני יודעת שברור שפספסתי הזדמנויות להציל אנשים ושלא תמיד פעלתי היטב. דעתי הוסחה לפעמים או שהעומס בעבודתי היה רב. אך כשהייתי נחושה מאוד להציל מישהו, שמתי לב שהמאסטר סידר בשבילי לפגוש אותו (או אותה) שוב, ופגשתי בהם באופן לא צפוי. בדרך כלל אני מסוגלת לעזור לאנשים לפרוש מהמק"ס. בכל פעם שיש לי את הרצון, המאסטר עוזר לי.

אני אסירת תודה למאסטר על החמלה שלו, שהוא דואג להגן עליי בכל צעד בנתיב שלי.

תודה לך, מאסטר! תודה לכם, מתרגלים עמיתים!