(Minghui.org)

הייתי בר מזל רב לקבל את הפא בהיותי ממש צעיר. נהגתי ללוות את הוריי לקבוצת תרגול הפאלון דאפא ולימוד הפא. אחרי שהוריי החלו לטפח הם חוו את הנִפְלָאוּת של הפאלון דאפא והחלו לחנך אותי בהתאם לדרישות העקרונות של הדאפא: אמת-חמלה-סובלנות.

הם ביקשו ממני להתחשב קודם כל באחרים בזמן שאני עושה דברים, ולהיות טוב לב לאחרים כל הזמן. לפיכך הם לימדו אותי את עקרונות הדאפא בגיל ממש מוקדם. כשגדלתי, הדאפא החל להשתרש בתוך לבי וגם חוויתי את האושר והיופי שהדאפא הביא לי.

נעשיתי כישרוני ובריא

לדברי המבוגרים בקבוצת אתר לימוד הפא, למרות שהייתי בקושי בן 6 ולא התחלתי עדיין ללכת לבית הספר, הצלחתי לקרוא קטעים מ"ג'ואן פאלון" ללא כל שגיאה. הצטרפתי לקבוצת לימוד הפא של המבוגרים ולמדתי איתם. כולם שם ראו שזה היה מדהים.

אף על-פי שהייתי די צעיר באותו הזמן ולא הבנתי את המשמעויות העמוקות יותר של כתבי הפא, הרווחתי בלא יודעין את היכולת להיות בתוך הפא. החוכמה שלי נפתחה בתוך הפא, וזה גרם לי להיות חכם יותר משאר חבריי הצעירים לאותה קבוצת גיל.

לדוגמה, כשהייתי בבית ספר יסודי, בית הספר ערך סקר על קריאת סימניות סיניות. מספר הסימניות שהכרתי עבר בהרבה אפילו את אלה של תלמידים בכיתה גבוהה יותר. המורים שלי די נדהמו. הוריי סידרו שאלמד לנגן על אורגן אלקטרוני. מנגינה שבדרך כלל לוקח ללמוד יום או יומיים, הצלחתי לנגן היטב ובמיומנות מלאה תוך שעה או שעתיים. המורה הפרטי שלי חש בכישרון שלי ונהנה ללמד אותי.

במהלך ילדותי, הוריי התמקדו יותר על פיתוח השין-שינג (טבע הלב והמחשבה) שלי מאשר על הביצועים האקדמיים שלי. הם גם לא נתנו לי שיעורים פרטיים נוספים, אבל תמיד הצלחתי מבחינה עיונית. לא הבנתי זאת כשהייתי צעיר, אלא רק הרגשתי שדברים אלה קורים בצורה טבעית ביותר. רק אחרי שגדלתי הבנתי בהדרגה שזאת מתנה שקיבלתי מהפאלון דאפא.

הטיפוח בפאלון דאפא לא רק העניק לי הלך מחשבה בהיר וחיובי, אלא גם גוף פיזי בריא. מאז שהתחלתי לטפח לא הייתי חולה אפילו פעם אחת. מלבד החיסונים שנדרשו לכל תלמידי בית הספר, לא קיבלתי אף זריקה או כדור.

עבור אדם רגיל זה משהו שלא ייאמן. אולם עבור מטפח פאלון דאפא זה נראה די טבעי. בני משפחתי שמטפחים חוו גם הם בריאות טובה, וכך גם מטפחים אחרים.

אפשר לפתור קונפליקט באמצעות הסתכלות פנימה

כשגדלתי, התחלתי לאט לאט להבין את המשמעויות העמוקות יותר של כתבי הפא והתחלתי לאמץ לעצמי את הסטנדרט של אמת-חמלה-סובלנות. הדרך בה אני חושב שונה מאוד מזו של אדם רגיל. אדם רגיל נוטה להגן על האינטרסים האישיים שלו ולקחת בחשבון איך אחרים אולי יזיקו לו. אולם כמטפח דאפא אדם צריך לבחון את עצמו כל הזמן בהתאם לסטנדרט של מטפח. כשנתקלים בבעיות אדם צריך קודם כל להסתכל פנימה ולגלות אם יש משהו אצלו שאינו בסדר. בדרך זו קונפליקטים רבים ייפתרו בקלות.

הבנתי שכשנמצאים בתוך קונפליקט, אם מטפח מתמקח על כל פרט קטן ומתייחס למצב ממש כמו אדם רגיל, הקונפליקט ייעשה גרוע יותר והיחסים יהפכו יותר ויותר מסובכים. אנשים ייהפכו קיצוניים ומעורערים יותר. יהיו כאלה שייחוו קשיים באכילה או בשינה ויהיו להם בעיות נפשיות ופיזיות כאחד.

למעשה קונפליקט בין אנשים מתרחש כשאדם אינו מצליח לנטוש את האינטרסים שלו עצמו ואינו מצליח להתחשב קודם כל באחרים. אולם למטפחי דאפא אין החזקות להפסד ורווח בעולם האנושי. הם אינם נאבקים כמו אחרים אלא מסתכלים פנימה. הם כבר התרוממו מעל העולם של האנשים הרגילים. מה שהם השיגו הוא שקט נפשי וגוף בריא והקונפליקט נפתר.

מצב נפשי טהור שהושג בדאפא הופך את הלימוד שלי יעיל

המאסטר הזכיר בפא (מתוך (“Teaching the Fa and Answering Questions in Guangzhou” from The Law of Zhuan Falun Explained) , תרגום זמני, לא רשמי)

"מתרגל צריך להראות שהוא אדם טוב בכל מקום שהוא נמצא"

לפיכך הייתי זהיר מאוד בלימוד ולמעשה ניסיתי לפעול היטב כתלמיד בכיתה. החכמה שקיבלתי מהפא עזרה לי לרכוש ידע ולחשוב על דברים בהרחבה. עקב מצב מחשבה ברור ומחשבות טהורות שהושגו מהדאפא, אני מסוגל לשמור על מיקוד טוב וזיכרון כשאני לומד ואינני מתווכח על כל דבר עם אחרים.

לכן אני משיג לרוב תוצאות כפולות בחצי המאמץ. כשיעילות הלימוד שלי התגברה, התוצאות הסופיות היו כמובן מאליו מספקות. במהלך לימודי התואר השני שלי נחשבתי לסטודנט המצטיין בסיום הלימודים ומצוין במחקר.

כשהתבגרתי הייתי עד לתהליך הטבעי של "לידה-זקנה-מחלה-מוות" של אנשים רגילים רבים סביבי, כמו גם לייסוריהם במהלך קארמת המחלה שלהם. אם מסתכלים לאחור אחרי 100 שנה, נראה שאם אדם לא משיג את הפא, אז בסיכום, כל מה שהיה לו בחיים זה מאבקים ומאמצים אין סופיים לגבי אינטרסים עצמיים. הוא לא היה מסוגל לשחרר את עצמו מהרגשות והתיש את גופו ואת נפשו, ולבסוף הכול נראה ריקני, כמו חלום. הוא בזבז את תקופת חייו ולא הצליח למצוא המשמעות האמיתית לחיים. רק טיפוח יכול לעזור לאדם לרומם את הרמה שלו ואת התחום שלו ולהשיג שמחה ורוגע בחייו.

פא הבודהא אינו אמונה טפלה אלא מדע אמיתי. הפא שאותו מלמד מאסטר לי הונג-ג'י הוא אמת לאמיתה. אין זה קל לקבל גוף אנושי. אם נהיה אבודים בתהילה, ברווח וברגשות של העולם האנושי, יהיה מאוחר מדי להתחרט, ונאבד את ההזדמנות של עשרות אלפי שנים.

אני מקווה שעוד אנשים בעולם ישתחררו מהשקרים של המפלגה הקומוניסטית הסינית המרושעת ויחוו את הפליאה והיופי שהדאפא יכול להביא לחיים.