(Minghui.org)

הסרט הדוקומנטרי "מכתב ממא-סאן-ג'יאה" העוסק במחנה לעבודת כפייה בסין, הוקרן ב-27 באפריל 2018 ב" Hot Docs 25" הפסטיבל הקנדי הבינלאומי לקולנוע דוקומנטרי, הגדול מסוגו בצפון אמריקה. הקהל חלק לסרט משובים חיוביים.

הפסטיבל התחיל ב-26 באפריל והסתיים ב-6 במאי. מבין 3,000 סרטים דוקומנטריים שהוגשו, בחרו השופטים 246. "מכתב ממא-סאן-ג'יאה" הוקרן ב-27 וב-29 באפריל וגם ב-4 במאי.

הקהל מריע לסרט "מכתב ממא-סאן-ג'יאה " בפסטיבל ה-25 לקולנוע דוקומנטרי בטיף בל-לייטבוקס בטורונטו

המכתב שחצה את האוקיינוס

מכתב שהוטמן בתוך אריזה של קישוט להלואין (ליל כל הקדושים) שיוצר במחנה עבודה בכפייה בסין, נמצא באורגון ב-2012

המכתב מתחיל כך:

"אדוני, אם רכשת במקרה את המוצר הזה, אנא ממך, שלח את המכתב לארגון העולמי לזכויות האדם. אלפי בני אדם הנמצאים כאן ונרדפים על ידי המשטר של המפלגה הקומוניסטית, יודו לך ויזכרו אותך לנצח."

המכתב הזה התגלגל החוצה כשתושבת אורגון ג'ולי קית' פתחה צעצוע ליום ההלואין (ליל כל הקדושים) שקנתה בחנות באוקטובר 2012. אחרי שפרסמה את המכתב במדיה החברתית, המכתב דווח בעיתון המקומי, ב-CNN, בניו יורק טיימס ובגופי תקשורת אחרים. מחלקת ההגירה והמכס הפועלת כמחלקה לאכיפת החוק וכן המחלקה לביטחון לאומי פתחו בחקירה.

בדיעבד התברר שהאדם שכתב את המכתב הוא סון יי, מתרגל פאלון דאפא שהוחזק בקבוצה 8 במחלקה 2 במחנה לעבודת כפייה מא-סאן-ג'יאה. בנוסף לעינויים החמורים המתמשכים, הוא חויב לעבוד 20 שעות ביום, כמו עבד. הוא ייצר צעצועים לליל כל הקדושים. הוא לקח סיכון והטמין בחשאי 20 מכתבים כאלו בסחורות שיוצרו על ידי העצירים. הצעצועים נשלחו לארצות הברית ואחד מהם נרכש על ידי קית'.

סון יי שהיה עצור במחנה מא-סאן-ג'יאה בגלל אמונתו, כתב למעלה מ-20 מכתבים

ג'ולי קית' הצליחה למצוא את סון והראתה לו את המכתב

ליאון לי, במאי ומפיק סרטים, שאחד מהם זכה כבר בפרס פיבודי, הצליח למצוא את סון ושאל אותו על החוויה שלו במחנה הכפייה. אחרי שנודע לו כי סון הוא מהנדס ושהוא נשלח למחנה באופן לא חוקי בגלל אמנותו בפאלון גונג, לי החליט ליצור סרט דוקומנטרי על הנושא הזה.

קטעים מהסרט צולמו בסין בחשאי, במקום בו סון הצליח לתעד את חייו בזמן שהיה במעקב על ידי המשטרה. הוא ביקר אנשים ששהו במחנה הכפייה מא-סאן-ג'יאה לפניו. הסרט מכיל גם אנימציות המראות את הטיפול הברוטאלי שסון ספג במחנה העבודה, ומבוססות על מידע ואיורים שהתקבלו מסון.

ליאון לי, הבמאי והמפיק וקית' בפסטיבל הקולנוע

מוצר של גוף ונפש

"סון אינו קולנוען. הרבה אנשים מייצרים סרטים בעזרת טכניקות בעוד שסון עשה את זה עם הלב והנשמה," הסביר הבמאי והמפיק ליאון לי. מעבר לכך שהוא וצוותו קיבלו חומרי מקור ומידע מסון, הם גם נהנו מהמוטיבציה ומהעידוד המתמשך שלו. "היו פעמים שהלכנו לאיבוד ולא ידענו איך להמשיך. סון היה תמיד אופטימי ואמר לנו שהכול יסתדר. ואז הוא היה מגיע עם רעיון ומתחיל לעבוד עליו. אנו חייבים לו המון עבור אומץ ליבו, עבור הנחישות והאופטימיות".

מאמץ רב הושקע כדי לתאר את העינויים שסון עבר במחנה העבודה. "כללנו אנימציות כדי להדגים את שיטות העינויים. העיצוב והרישומים הגיעו כולם דרך סון. אפשר היה לראות שלבו היה שקט כיוון שהוא לא רצה להראות תמונות מפחידות. יתר על כן, הוא רצה להראות בדיוק מה קרה. המרנו את הרישומים שלו לאנימציות כדי להפיח בהם רוח חיים."

סון ראיין גם אנשים נוספים שהיו מעורבים ברדיפה. "הוא סבל מאוד, ויחד עם זאת היה מסוגל לתאר את החוויות האלו בשקט בלי כעס. באמצעות השלווה שלו יכולנו לחוש את הסובלנות שלו," הוסיף לי. הוא אמר שסון סלח למעניו שהתנהגו אליו ברשעות. שניים מהאנשים הללו התרשמו עמוקות מזה ושניים מהם הסכימו להתראיין ולהעיד בסרט.

"לסון יש אופי נעים שקיבל חיזוק בשנים רבות של אמונה רוחנית," אמר ליאון לי. "אני חושב שהדברים קשורים יחד. כפי שהוא הסביר בסרט, הוא מוכן להקריב הרבה בשביל האמונה שלו. הוא גם אמר זאת וגם קיים זאת."

סון נעצר שוב במהלך הכנת הסרט בסין. הוא הצליח לברוח לאינדונזיה, שם נפגש עם לי ועם קית'. כשנודע לו שקית' נסעה כל כך רחוק כדי לפגוש אותו, על אף היותו עני, הוא הביא לה פרח.

עצמת החמלה

" "Hot Docs("הוט דוקס"), הפסטיבל הגדול ביותר לסרטים דוקומנטריים בצפון אמריקה, נוסד ב-1993 והוא מושך למעלה מ-200,000 צופים, מבקרים ותומכים מדי שנה.

שיין סמית, מפיק ואוצר הפסטיבל התרשם מאוד מהסרט. הוא אמר ש"מכתב filmmaker ממחיש באמת את העצמה של חמלה.

מרים זאידי, חברת צוות ההפקה של הפסטיבל, אמרה שהיא צפתה בסרט מראשיתו עד סופו והייתה מרותקת. כשהיא ראתה מה קורה לאסירי המצפון בסין היא הייתה מזועזעת.

תגובות הקהל

דון ג'ייסון, רואה חשבון אמר: זה היה הסרט הטוב ביותר שהוא ראה מזה שנים ושהסרט עזר לו לראות את סין האמיתית

הרבה אנשים מהקהל אמרו שהסרט ריגש אותם, לא רק בגלל הסבל של סון אלא בזכות אומץ לבו לצלם הכול ולהציג את זה לקהל. הם אמרו עוד כי היכולת שלו להיות שלוו ולסלוח נגעה ללבם. היו שביטאו את תקוותם שסון והאחרים יחיו בביטחון ושהדיכוי בסין יסתיים במהרה.

דה מיינארד, קבלן תשתיות, הגיב על חשיבותו של הסרט. " אנשים רבים נוספים צריכים לראות את זה. אני מצפה שגם המדיה תחשוף את זה", הוא העיר. הוא אמר שהיו לו עסקים עם סין והוא לא היה מודע כלל לנושאים החמורים שם. "אני חושב מה נוכל לעשות כדי לעזור", אמר. "פאלון גונג מביא שלווה ובריאות. הרדיפה ממש מוטעית."

מפיקת הסרטים ארין קוקדיל ראתה את הקדימון לסרט ואז צפתה בכולו. "מהקדימון חשבתי שלסרט יהיה סוף טוב, כלומר שסון יחזור למשפחתו. למען האמת, המפלגה הקומוניסטית שינתה הכול", היא אמרה.

בריאן, חוקר סרטן מטורונטו, אמר שהסרט נותן פרספקטיבה חדשה על סין. "אני מרגיש שהבנתנו את סין דומה להבנתו של עיוור מהו פיל – אי אפשר לראות את התמונה המלאה." הוא אמר שהסרט היה בלתי צפוי ועצמתי. הוא התרשם שלמכתב הייתה השפעה עצומה וכמו זרז, יעזור לעצור את מחנות העבודה בכפייה בסין.

חברתו הא-דואן, מנהלת בחברה, קראה על המכתב כבר לפני מספר שנים. בסרט היא למדה עוד על העינויים שסון עבר במחנה לעבודת כפייה במא-סאן-ג'יאה, והתפעלה כיצד הוא הצליח לשמור על יחס חיובי".

היא אמרה שהמילים במכתב נגעו ללבה: "סון הוא ישר וטוב לב ונראה שאין לו מחשבות שליליות".