Falun Dafa Minghui.org www.minghui.org הדפס

הכל הולך חלק כשהמחשבה נכונה

יוני 20, 2018 |   מתרגלת פאלון דאפא בפרובינציית שאן-דונג, סין

(Minghui.org)

לאחרונה מכרתי את החנות שלי לאחר חמש שנים שהייתה בבעלותי. הקונה הסכים על מחיר אשר כלל את כל הציוד והסחורה. אבל כשהוא ביקש רשימת מחירים, ההחזקה שלי לרווח אישי התלקחה וניפחתי את המספרים.

לאחר שהגדלתי את המחירים הרגשתי קצת שלא בנוח. כתלמידת דאפא ידעתי שעליי להיצמד לסטנדרט של אמת. אבל בגלל ההחזקה לרווח אישי עדיין עשיתי את הדבר הלא נכון.

באותו יום אחר הצהרים התקשר אליי שוטר ושאל: ״האם את xx?״ עניתי בחיוב.

״האם כתבת מכתב ושלחת אותו לבייג׳ינג?״ נראה שהוא מהסס לשאול אם הגשתי תביעה משפטית נגד ג׳יאנג זמין, המנהיג לשעבר של המפלגה הקומוניסטית הסינית, על כך שפתח ברדיפה נגד הפאלון גונג.

אמרתי לו: ״אתה שואל אם הגשתי תלונה רשמית נגד ג׳יאנג זמין? כן. הגשתי.״

הוא שאל: ״איפה את? אני רוצה לפגוש אותך.״

״אבל אני לא צריכה לפגוש אותך״ השבתי. ״אתה לא יכול לעזור לי. אני לא רוצה לפגוש אותך, לטובתך. בבקשה זכור שאם מישהו רודף מתרגל של פאלון דאפא, זהו חטא. אם הייתי פוגשת אותך, הייתי מזיקה לך.״

באותו זמן לא היה בי כל פחד, רק חשבתי על מה שיועיל לו.

הוא התווכח: ״מתרגלים אחרים הסכימו להיפגש איתי. למה את לא מסכימה? אני עובד בתחנת המשטרה, ואני שוטר. איך זה יכול להיות שיהיה לי אסור לפגוש אותך?״

לא רציתי ללכת לפי ההיגיון שלו, אז שיניתי את הנושא: ״מכיון שפגשת מתרגלים רבים, אני מניחה שאתה כבר יודע הרבה על האמת של הפאלון דאפא. מכיון שג׳יאנג זמין רדף כל כך הרבה מתרגלים, האם אין עלינו לתבוע אותו?״

ואז הוספתי: ״אתה שוטר. ההבנה שלי היא שהאחריות של שוטר היא לתפוס אנשים רעים. אני לא עשיתי שום דבר בלתי חוקי. זה לטובתך שלא אפגוש אותך.״

הוא הקשיב בשקט, אז סיפרתי לו עוד על הפאלון גונג ועל ההיסטוריה של הרדיפה. בסופו של דבר הוא אמר: ״את יכולה לשמור את מה שיש לך להגיד כדי לספר לי באופן אישי.״ ואז הוא ניתק.

הבנתי שזו היתה ההחזקה שלי לרווח אישי שגרמה לבעיה הזו. שיניתי במהירות את המחירים ברשימה בחזרה לרמתם המקורית. כאשר סיכמתי הכל עם הקונה, גם הורדתי את המחיר הסופי ב-1,000 יואן.

השוטר לא התקשר שוב.

אחרי השנה החדשה שכנעתי את עצמי שאני רוצה למצוא עבודה קלה. לא היה איכפת לי כמה כסף ארוויח, כל עוד הוא יספיק למחייתי כך שיהיה לי זמן לעשות את שלושת הדברים הנדרשים ממתרגלים. עם זאת, בגלל ההחזקה שלי לפנאי לקח לי די הרבה זמן להשיג ריאיון עבודה.

אחרי שהבנתי את זה נפטרתי מההחזקה הזו. היות שבמשך זמן ארוך לא עבדתי עבור מישהו אחר, הייתי קצת מודאגת בראיון. אז הבנתי שהמנטליות שלי של לשמור על כבודי העצמי הייתה חזקה מדי.

בסופו של דבר מצאתי עבודה בחברת בנייה.

הבוס שלי היה מעשן כבד, והוא גם אהב לקלל. לכן לא הייתי מסוגלת לסבול אותו. אבל חשבתי שלא יהיה לי קל למצוא עבודה אחרת אז נשארתי. אבל קיננה בתוכי הרבה תרעומת עליו.

חבריי לעבודה היו מפייסים אותו בפניו ואז מקללים אותו מאחורי גבו. אני הסתכלתי עליהם בהתנשאות וחשבתי שהמוסריות שלהם נמוכה מדי. הם רק חשבו על תככים!

חשתי כל הזמן שלא בנוח ולא הצלחתי להטמיע את העקרונות של אמת-חמלה-סובלנות לתוך לבי.

שבועיים מאוחר יותר הבוס פיטר אותי.

אחרי שחזרתי הביתה התחלתי להסתכל פנימה ומצאתי את ההחזקה שלי לרווח אישי, פחד, מנטליות של התפארות, תאווה, ורדיפה אחר פנאי.

בערב התחלתי לקרוא מאמרים באתר מינג הווי. נתקלתי במאמר שיתוף התנסות על שני מתרגלים שחיפשו עבודה. הם חיפשו עבודה כעובדי ביטחון ושניהם הוזמנו לראיון.

אחרי הראיון המתרגל הראשון אמר שהוא לא אוהב את המדים של איש ביטחון, והשני התייחס אל העניין בפשטות כעבודה. המתרגל הראשון לא קיבל את העבודה והשני כן.

המתרגל שנדחה הואר לעובדה שזה היה קשור לכך שמלכתחילה הוא לא אהב את העבודה.

מהשיתוף הגעתי להבנה: כשקיבלתי את המשרה הזו לא באמת אהבתי את החברה, ולא את העובדים. אז גם הם לא קיבלו אותי.

לכן כשניסיתי להבהיר את העובדות לאחד מחבריי לעבודה הוא לא באמת נהנה להקשיב לי. רק מתוך נימוס הוא לא הסתובב והלך.

בנוסף, הבנתי שמאחר שחזרתי לעבוד לקחתי את העבודה יותר מדי ברצינות. כשניסיתי ללמוד את הפא ולעשות את התרגילים לא הצלחתי להירגע. הראש שלי היה מלא במחשבות על העבודה.

כמתרגלת שכחתי לגמרי את המשימה שלי של הצלת ישויות חיות. לא היתה בי חמלה. התמקדתי תמיד בחסרונות של אנשים רגילים והתנשאתי עליהם. איך יכולתי לעזור להם?

אז שאלתי את עצמי: כמתרגלת, אם אין בי חמלה איך אוכל להשלים את המשימה שהמאסטר הטיל עלי? חוויתי גם הפרעות מהכוחות הישנים. אז המשכתי לשלוח מחשבות נכונות כדי לסלק את הרדיפה הכלכלית שעמדתי בפניה.

יומיים מאוחר יותר הגשתי את מועמדותי למשרה אחרת כשהלך המחשבה שלי שונה לגמרי. הבעלים של החברה שאל אותי כמה שאלות פשוטות, ואז אמר לי לבוא לעבודה למחרת.

האנשים שם מצאו חן בעיני ונהניתי מהעבודה. הבעלים גם היה אדם נחמד. למרות שהוא התנהג כאדם רגיל יכולתי לשאת את החסרונות שלו ושמרתי על לב של חמלה. בסופו של דבר הצלחתי להתנהל היטב לא רק בעבודה אלא גם למצוא הזדמנויות להבהיר את העובדות לחבריי לעבודה.

הכל מסתכם בכך שכמתרגלים כל מה שאנחנו נתקלים בו הוא דבר טוב. הגעתי להבנה שכשהמחשבה נכונה הכל הולך חלק.

עליי לנצור את סביבת הטיפוח שהמורה יצר עבורי, לרומם את עצמי באמת ולחזור לביתי האמיתי.