(Minghui.org)

התנסות מהוועידה האינטרנטית הארבע-עשרה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1996 ומאז נטמעתי בעקרונות ובסטנדרטים של הדאפא.

לשחרר את ה"עצמי"

המאסטר אמר:

"תלמידי דאפא, אתם אור מוזהב בעולם האנושי, התקווה של אנשי העולם, תלמידי-פא שעוזרים למאסטר, ומלכי-פא עתידיים." ("יסודות להתקדמות במרץ III", "מסר איחולים")

"תלמידי הדאפא כבר הפכו לתקווה האחת והיחידה של הישויות החיות להינצל," ("יסודות להתקדמות במרץ III", "מחשבות נכונות")

אחרי שהמפלגה הקומוניסטית הסינית פתחה במסע הרדיפה ב-1999, הטיפוח האישי הפך להיות טיפוח של תיקון הפא. כחלקיק בדאפא, חילקתי חומרי הסברה, תליתי שלטים, יצרתי קשר טלפוני להבהרת אמת ושוחחתי עם אנשים פנים אל פנים אודות הדאפא.

עם תחילת הרדיפה, צותתו לטלפון שלי ועקבו אחרי לכל מקום אליו הלכתי. אחרי שהבנתי כי שאנשים הולכו שולל על ידי השקרים של המפלגה, למרות שפחדתי, הייתי נחושה להבהיר להם את האמת אודות הדאפא. רכבתי על אופניי לעבודה ובחזרה ובדרך נכנסתי לסמטאות קטנות כדי להפיץ עלונים, מקומות שמכונית משטרה לא יכולה להגיע אליהם ולעקוב אחריי.

המאסטר אמר לנו:

"לאמת את הפא ברציונליות, להסביר את המצב האמיתי באמצעות חוכמה, להפיץ את הפא עם חמלה כדי להציל את אנשי העולם," ("יסודות להתקדמות במרץ II", "רציונליות ")

מניין מגיעות חוכמה וחמלה? שתיהן מגיעות מהפא. כשאני לומדת את הפא היטב, לבי מלא חמלה. אני מרגישה שכל אדם ברחוב הוא חלק ממשפחתי ואני רוצה שכל אחד יעריץ את הדאפא. כשלבי מלא חמלה, רוב האנשים יקשיבו לי, יסכימו אתי ויאמינו לי. הם לא יפקפקו במה שאני אומרת, והם לוחצים את ידי ומודים לי. אני יכולה להבחין שההערכה שלהם באה מהלב ושהיא אמיתית.

רוב היום אני מבהירה את האמת. אני לא אוכלת ולא שותה כי אינני רעבה או צמאה.

המאסטר אמר:

"הטיפוח תלוי באדם עצמו – הגונג תלוי במאסטר." ("ג'ואן פאלון")

כשאנשים מודים לי, אני לרוב עונה כי הדאפא הוא זה שפתח להם את הלב לאמת ולכן עליהם להודות לדאפא.

מעולם לא חשבתי שהבהרת האמת קשה לי. המפתח הוא לשחרר את ההחזקה ל"עצמי" שזה גם המפתח לעזוב את הפחד. כשאנו מרגישים חמלה אמיתית, אנשים יחושו בזאת, לא ידחו אותנו ולא ילשינו.

הבהרת האמת באזורים כפריים

נאלצתי לעזוב את הבית ב-2004 בגלל הרדיפה. המשכתי ללמוד את הפא, שלחתי מחשבות נכונות, הבהרתי את האמת אודות הדאפא, חילקתי חומרי מידע ותליתי מודעות.

גיליתי שבעיר יש הרבה מתרגלים המבהירים את האמת, כך שהחלטתי לבקר באזורים הכפריים שבפריפריה. המאסטר בוודאי הבחין במחשבותיי כי פגשתי מתרגל שהיה לו אופנוע ושרצה גם הוא לחלק חומרי הסברה בכפרים.

המתרגל הזה עבד בימים. אשתו לא תרגלה ולמרות שמצבם הכלכלי לא היה טוב, הוא לא הסכים שאשלם עבור הדלק. נסענו לאזורים הכפריים פעמיים בשבוע אחרי שהוא גמר לעבוד וחזרנו לא יאוחר מהשעה 22:00.

באזורים הכפריים לא היו מצלמות מעקב, אך היו סיורי משטרה קבועים. החומרים שהנחנו ליד דלתות הבתים הוחרמו. כדי להימנע מזה החלקנו את העלונים מתחת לדלתות.

היינו בכל סמטה בכפרים. השוטרים היו מגיעים כששמעו את נביחות הכלבים. כמה פעמים התחמקנו מסכנה.

להתחמק מסכנה

יום אחד חילקנו את כל החומרים וחזרנו הביתה. כשהגענו לבניין שלי, המתרגל לא עצר אלא המשיך לבניין אחר. לפני שהספיק להגיד לי את הסיבה לכך, מכונית משטרה נעצרה מאחורינו. הוא סובב את האופנוע ונסע משם. ניצלנו מסכנה כי מכונית המשטרה לא יכלה להסתובב מהר כמוהו.

הוא סיפר לי שכאשר התקרבנו לבניין שלי הייתה לו מחשבה פתאומית, "אתה לא צריך לעצור כאן, המשך לנסוע." שנינו הודינו למאסטר על כך שהגן עלינו.

חווינו גם קושי במהלך המסעות שלנו לאזורים הכפריים. יתושים עקצו אותנו בקיץ ורוחות קרות נשבו בחורף. למרות ששנינו חווינו את הקור, אף אחד משנינו לא חש כאב.

לא רק לכל הכפרים נסענו לחלק עלוני מידע, כי אם גם למחוזות שכנים. דיברנו ישירות עם אנשים והם למדו מאתנו את האמת על אודות הדאפא. זה נמשך הרבה שנים.

להיזכר בפא כשנמצאים בסכנה

לעתים קרובות אני מוטרדת ממושגים אנושיים ולא חיה בהתאם לעקרונות הפא. אך כאשר אני נמצאת בסכנה אני נזכרת בפא. ברגעים כאלו אני יכולה לחשוב מחשבות נכונות, לשחרר את ה"עצמי" ולהדוף את הרדיפה של הכוחות הישנים.

תריסר מתרגלים מהאזור שלי נעצרו באותו חודש בקיץ של 2007. כולם היו אנשי קשר של האתרים לחומרי הסברה. הרבה מתרגלים לא יצאו מביתם, אפילו למכולת לא הלכו.

למרות זאת הלכתי לעתים קרובות לבתי מתרגלים כדי לעדכן אותם ולבקש שישלחו מחשבות נכונות למען העצורים.

מתרגלת אחת אמרה לי: אל תבקרי מתרגלים לעתים קרובות. המשטרה עוקבת אחריך. אחת מקרובות משפחתי שהייתה שוטרת אמרה "כל מי שהיה ברשימה שלהם כבר נעצר חוץ ממך. הישארי בבית, תקראי את הפא ותשלחי מחשבות נכונות."

ידעתי שהיא דאגה לביטחוני. אך כל אנשי הקשר היו במעצר והיו לנו כמעט 20 קופסאות עם עלונים לחלק. איך יכולתי להתחבא בבית, לקרוא את הפא ולשלוח מחשבות נכונות? היה עליי לעשות מה שהייתי אמורה לעשות.

אך כשאחת המתרגלות שביקרתי יום יום נעצרה, המושגים האנושיים שלי גברו ובכיתי. כל כך הרבה מתרגלים נעצרו והרגשתי שאני לבד. בינתיים חשתי בסכנה המקיפה אותי. המחשבה שאיעצר הופיעה במוחי.

בכיתי במשך 30 דקות ותהיתי מה לא בסדר איתי. אני מתרגלת דאפא. המאסטר אומר:

"אם לתלמידים יש שפע של מחשבות נכונות, למאסטר יש הכוח להפוך את הגאות" "הקשר שבין המורה לתלמיד" ("הונג יין II", תרגום זמני)

חשבתי, "המתרגלים העצורים נעצרו באופן זמני. האם אין עליי למלא את מקומם? האין הכוחות המרושעים עוצרים את המתרגלים במטרה להפחיד אותנו ולהפריע להבהרת האמת? כמעט נפלתי בפח הזה."

ברגע שחשבתי את המחשבה הזאת הייתי מסוגלת לשלוח מחשבות נכונות, לא פחדתי, והכוחות המרושעים נעלמו. ניגבתי את הפנים ויצאתי להבהיר את האמת.

להיות ללא פחד כשנמצאים מול סכנה

אחרי שמתרגלת אחת שוחררה, היא סיפרה לי שהמשטרה עקבה אחרינו במשך כמעט שנה וידעה הכל על כל אחת מאתנו. היו להם 14 מתרגלים ברשימה וכולם חוץ ממני נתפסו. הייתי חרוצה מאוד במשך אותה תקופה.

שחררתי את ההחזקה ל"עצמי" והבהרתי את האמת מדי יום באוטובוסים ובמקומות ציבוריים נוספים. איך יכלו הכוחות המרושעים לגעת בתלמידה הצועדת בדרך אל האלוהות ומוגנת על ידי המאסטר?

בפעם אחרת הלכתי עם מתרגל אחד לאתר הכנת חומרי ההסברה. רכבתי על אופניי והוא נסע אחרי על אופנוע. נתקענו בפקק וחשבתי שייקח הרבה זמן עד שהפקק ישתחרר. לקחתי כמה עלוני דאפא וניסיתי לתת לעוברים ושבים. המתרגל השני צעק שעליי להיזהר. כשהסתכלתי סביבי ראיתי במרחק שלושה או ארבעה מטרים ממני מכונית משטרה ובתוכה כמה שוטרים. אחד מהם הסתכל עלי.

שלחתי מחשבה "מתרגל עמית, בבקשה התרחק ממני. אל תאפשר להם לדעת שאנחנו יחד." מיד שלחתי מחשבות נכונות בלי להסתכל אל השוטרים. פקק התנועה התפזר ונסעתי משם בתקווה שהשוטרים לא יעקבו אחריי.

עצרתי במקום מרוחק כשהמתרגל השני עדיין מאחוריי. הודיתי לו על שהזהיר אותי לגבי השוטרים. הוא אמר שבכלל לא שם לב למכונית המשטרה. הוא רק הזכיר לי לשים לב. הבנתי שהיה זה המאסטר שהזהיר אותי באמצעות המתרגל ההוא.

חיי ניתנו על ידי המאסטר והפא

תהליך הבהרת האמת והצלת אנשים הוא חלק מהטיפוח. נתקלתי באנשים מסוגים שונים. חלק מהם קילל אותי, חלק איימו עלי שיסגירו אותי, אך רוב האנשים הודו לי. בהתחלה הייתי נרגזת בגלל הקללות אך זה לא מזיז לי יותר. לא משנה מה שאנשים אומרים עליי, אני מקשיבה רק למאסטר ועושה מה שעליי לעשות.

השנה הפקידים הקומוניסטים התחילו לדפוק על הדלתות של כל המתרגלים ולצלם אותם בווידיאו ובסטילס. הם דפקו גם על דלתי. בפעם הראשונה לא פתחתי את הדלת אך הם חזרו שבוע לאחר מכן, בלילה. במקום לדפוק הם ניסו לפתוח את הדלת עם מכשירים. הדלת הייתה נעולה מבפנים והם נכשלו.

הם צותתו לטלפון שלי ואפילו חיפשו במכונית שלי בלי ליידע אותי. היו מתרגלים שלא העזו להגיע לביתי ללימוד הפא. היו מתרגלים שייעצו לי לא להשאיר חומרי דאפא בבית ולהפסיק לחלק עלונים בציבור.

חיי ניתנו לי על ידי המאסטר ועל ידי הפא. אף על פי שאינני מתמידה בתרגול ולא עשיתי את שלושת הדברים כמיטב יכולתי, עדיין עלי לעשות מה שמתרגלי דאפא צריכים לעשות. לא הכוחות הישנים ולא הקומוניסטים יוכלו לעצור בעדי. אין להם קשר אלי. המאסטר שומר עלי. כך שאני ממשיכה לעשות מה שעלי לעשות עם אמונה שלמה במאסטר ובפא.