(Minghui.org)

מתרגלת פאלון גונג עמיתה אמרה לי פעם שהיא התרגזה כשאיבדה כסף וחפצים אישיים. הצעתי לה להשתמש ביכולות העל טבעיות שלה כדי לקבל אותם חזרה, אך היא לא האמינה שיש לה כבר יכולות על טבעיות. הבטחתי לה שיש לה אך היא לא האמינה בעצמה.

לפני זמן קצר התחלתי לעבוד בתאגיד פרטי. תרמוס נגנב מעובד באולם שינה שהייתי אחראי עליו. הגניבה הייתה עלולה לגרום לי צרות אם ארצה להבהיר שם את האמת על הפאלון גונג. הפתרון הטוב ביותר היה להחזיר את התרמוס מבלי שמישהו יידע על כך. באותם ימים מצב הטיפוח שלי לא היה טוב כל כך, אך האמנתי שיש שומרי פא שמימיים השומרים עליי. אחרי הכול אני מטפח בחברה הרגילה. גם אם מצב הטיפוח שלי נמוך זמנית מהמצב האידיאלי, בממד אחר אני עדיין מלך. שלחתי מחשבות נכונות כדי לקרוא לשומרי הפא השמימיים לעזור לי למצוא את התרמוס הגנוב. באותו הלילה חלמתי שקולגה מהעבודה משמיץ אותי בפני הבוס שלי. כשראיתי את זה, הערתי בשלווה בחלום: "אתה יודע מי אני?" למחרת פתחתי את הדלת לצאת לעבודה כשראיתי את התרמוס האבוד בפתח הדלת. (לאף אחד לא היה מפתח ליחידת הדיור שלי).

היכולות העל טבעיות שלי עדיין לא עובדות כל הזמן. יום אחד הארנק שלי נגנב בסופרמרקט. איבדתי כ-500 יואן, כרטיס אשראי ותעודות זיהוי. כשניסיתי להשתמש ביכולות העל טבעיות שלי הן לא עבדו ודי כעסתי.

יום אחד נודע לי שמתרגל עמית נעצר על שתרגל פאלון גונג והפיץ את האמת על התרגול. המחשב שלו וציוד אחר ששימש להפקת חומרים הכוללים עובדות חשובות על הפאלון גונג הוחרמו. ביקשתי משני מתרגלים להשתמש בכוחות העל טבעיים שלהם כדי להחזיר את הציוד למשפחתו, אך זה לא עבד גם כן.

למרות הכישלונות האלה נשארתי בטוח בעצמי והמשכתי להשתמש ביכולות העל טבעיות שלי כשנתקלתי במצבים דומים. לעתים הספיקה מחשבה אחת והצלחתי להזיז חפצים בחזרה אליי. יותר מפעם, הצלחתי להפוך חפץ לאחר.

המחשבות הנכונות שלי הפכו חזקות יותר ויותר והמושגים האנושיים שלי נחלשו. לפעמים כשחלמתי על צרות, המחשבה הראשונה שלי הייתה להשתמש בכוחות העל טבעיים שלי. אם מטפח לא רגיל להשתמש בכוחותיו העל טבעיים הוא יסבול הפסדים חמורים כשהוא נתקל ברדיפה. גם אם אינו נתקל ישירות ברדיפה, שימוש ביכולות העל טבעיות הוא תהליך של טיהור האנושיות והליכה לקראת אלוהיות.

מדוע יש מתרגלים שאינם בוטחים בשימוש ביכולות העל טבעיות שלהם? מאיפה בא הביטחון? אני מרגיש שהביטחון שלי מגיע מהאני האמיתי שלי. "מי אני ביקום, ומיהו האני האמיתי שלי שירד לכאן?" השירים ממופעי "שן יון אמנויות הבמה" עוררו אותנו להיזכר בעצמנו מלפני זמן רב.

התחלתי לתרגל פאלון גונג באביב של 1996 כשהייתי רק בן 28. לא יכולתי לראות דבר בעין השמימית שלי. זמן קצר לאחר שהתחלתי לתרגל היה לי חלום מעניין. ישבתי בבית משפט סיני עתיק בו שימשתי שופט. שני חשודים אזוקים בשלשלאות הובאו לפניי. גבר שעמד לידי לחש באזני: "אפשר לשחררם מיד אם תיתן להם חנינה". קראתי בקול: "חנינה? אינני הנשיא, ואין לי סמכות לעשות זאת". האיש הבטיח לי: "כן, יש לך! יש לך עולם שמימי עליו אתה שולט כמלך",. אך הייתי ספקן. האם יש לי היכולת לתת חנינה? בעצם, למה לא? ואז הכרזתי בקול: "בזה אני חונן את שני האנשים האלו". שני פקידים נגשו לשני האסירים והסירו את שלשלאותיהם ושחררו אותם מיד. הופתעתי והתעוררתי מהחלום.

עכשיו הבנתי שזה לא היה חלום אלא רמז מהמורה לגבי מי שאני באמת. עדיין "חלמתי" בעולם הארצי. הגיע הזמן להתעורר. יום אחד הרהרתי בשתי האותיות הסיניות שיכור(醉) והתעורר(醒). שיכור(醉) כלל את שורש המילה "מיכל"(מטאפורה ל"יין") ו"אנושי". התעורר(醒) מכיל את השורש "כוכב"(מטאפורה ל"ישות שמימית") ו"מיכל". לפתע הבנתי שבן אנוש חייב להיות שיכור בשעה שהוא בעולם החילוני, ואילו ישות שמימית חייבת להיות תחילה בסביבה כמו זאת כדי באמת "להתעורר".

אחרי שהמק"ס פתחה ברדיפת הפאלון גונג, המורה החומל והנהדר שלנו לימד אותנו שוב ושוב שאנחנו המתרגלים הננו מלכים ומלכות מגני עדן שמימיים שבאו לכאן בשליחות קדושה. בכל פעם שאני לומד את ההרצאות, אני מרגיש שהמורה מעורר אותי שוב ושוב ל"אני האמיתי" שלי. כשאני ממשיך ללמוד את הפא ולטפח את עצמי, אני מרגיש את "האני האמיתי" שלי מתעורר בהדרגה והקיום שלי בעולם החילוני הופך ללא ממשי. פעם חלמתי שהאני האמיתי שלי הוא ילד העומד על פרח לוטוס עם שיער ארוך עד כפות הרגליים. אבל פה בעולם הזה אני בן יותר מ-40.

אני יודע שהגוף האנושי שלי אינו יותר מבגד שאני לובש כבר יותר מ-40 שנה. ה"בגד" הזה אינו בעל יכולות על טבעיות. כשאני משתמש בכוחות העל-טבעיים שלי, הכוח נובע מהאני האמיתי החבוי בתוך ה"בגד". ברגע כזה אני חש שה"בגד" נעלם.

לפעמים כשאני בחוץ ואני רואה גבר או אישה הולכים יד ביד עם חיוך על פניהם, אני חש שאני שונה מהם מאוד. אולי זה כמו מים הזורמים דרך הים, בן אנוש לא יכול לראות את ההבדל, אך ישויות שמימיות יודעות שאלו שני חומרים שונים לחלוטין. לעתים קרובות אני מרחם על אנשים שאינם מתרגלים משום שהם מעורבים בתאווה וברגשות ואינם מבינים שהמושגים האלו שולטים בהם לגמרי במשך חייהם. אינני נשלט יותר על ידי תאווה או תשוקה ואני מרגיש חופשי. כשאני חושב על איך התחלתי לטפח פאלון גונג, הלב שלי מתמלא הכרת תודה למורה.

איך התגברתי על תאווה ותשוקה? זהו מבחן שכל מטפח חייב לגבור עליו, והמפתח הוא להתעורר אל הפא. המורה אמר ("Teaching the Fa at the Western U.S. Fa Conference", לוס אנג'לס 1999 – תרגום זמני, לא רשמי):

"אם אתה מפריד את עצמך מזה, כבר אינך אדם אלא אלוהות. כשאנשים נעשים קשורים לצ'ינג, הם למעשה פסיביים, אפילו שהם חושבים שהם אקטיביים."

לימוד הפא עזר לי לגבור על תאווה ותשוקה. לאנשים יש קארמה, ותאווה ותשוקה הם שדים שתוכננו עבור בני אדם בשלושת העולמות. כשאדם מגיע לבגרות מינית, השדים האלו מתחילים לעבוד. הם מתחילים להשפיע על גופו ועל מחשבתו. יש אמרה סינית: "הדלת לאהבה נפתחת". זה חושף את האמת דרכה אנשים האבודים במבוך של העולם האנושי לא יכולים לראות. אני חושב שדלת לתאווה ולתשוקה באמת נפתחת כשהאדם מגיע לבגרות מינית. מאותו רגע ואילך חיי האדם ישלטו לתמיד על ידי תאווה ותשוקה. יש אנשים שמרגישים אושר ויש אחרים שמתייסרים, חלק משתגעים וחלק הורגים את עצמם למענן. לולא הדאפא, כמה אנשים יכלו לשלוט על תאווה ותשוקה? בהיסטוריה של הספרות הסינית נכתב: "מה זאת אהבה? למה אנשים מוותרים על חייהם למענה?"

גם שראיתי מבעד לתאווה ולתשוקה, השדים לא וויתרו. הם ניסו לנצל כל פרצה במחשבות שלי. למרות זאת, ברגע שחשתי בנוכחותם, האני האמיתי שלי הפך לישות שמימית זועמת הגוערת בהם: "האם אני אדם רגיל? איך אתם מעיזים להשפיע עליי? האם הזמנתי אתכם? איך אתם מעזים להיכנס לעולם שלי? האם אתם יודעים שלבוא לכאן מבלי שהוזמנתם זה נגד חוק היקום? אתם רוצים שאשמיד אתכם?" מיד הבחנתי שהשדים הותשו ונסוגו. חשתי הקלה נפשית ופיזית.

כשקראתי מאמרים בהם מתרגלים מתוודים שיש להם עדיין החזקה לתאווה, ידעתי שזה לא הם. זהו ה"בגד" שהם לובשים שהשפיע עליהם. כשהם עדיין קשורים ל"בגד", השדים ימשיכו לשלוט בהם. אם ההחזקה לתאווה לא טוהרה, שום יכולת על טבעית לא תוכל להתבטא בעולם הזה. זהו דבר שמטפח חייב לטהר החוצה קודם, כי זה מה שמבדיל בין בן אנוש לבין ישות שמימית.