(Minghui.org)

מר וואנג יונג-האנג, מתרגל פאלון גונג ועורך דין מהעיר דא-ליאן בפרובינציית ליאו-נינג, ייצג מספר מתרגלי פאלון גונג שהואשמו בהאשמות מפוברקות על ידי המשטר בסין.

ביולי 2009 הוא נעצר על ידי יותר מ-20 שוטרים ונשלח ל-7 שנים לכלא. המקרה שלו הופיע בדו"ח המפקח המיוחד של האו"ם לענייני עינויים וענישה אכזרית ומשפילה או לא אנושית.

להלן סיפורו של מר וואנג על כך שמנעו ממנו שינה במשך 13 ימים בכלא שן-יאנג, וכך סחטו ממנו בכפייה הודאה מול מצלמה:

"ב-2009 נשלחתי ל-7 שנים לכלא בשל פרסום כמה מאמרים המבקרים את המשטר הקומוניסטי הסיני על הפרות זכויות מתרגלי פאלון גונג.

בכלא היכו אותי מכות מרושעות, מאסר מבודד והרעבה. מנעו ממני את הזכות לרכוש דברים נחוצים ליום יום שלי. אולם ההתנסות הגרועה ביותר הייתה ב-2012, כאשר מנעו ממני שינה במשך 13 ימים ולילות רצופים.

מר וואנג יונג-האנג מתרגל פאלון גונג ועורך דין מדא-ליאן

בתחילת 2012 החלו רשויות הכלא בסבב חדש של יחס אכזרי כלפי מתרגלי פאלון גונג במטרה להכחיד את הפאלון גונג בכלא.

לומר זאת בפשטות, רשויות הכלא התכוונו להשתמש בכל האמצעים האפשריים לכפות על המתרגלים לוותר על האמונה שלנו בפאלון גונג. הם העבירו אותי לחדר האוכל כדי למנוע שאצור קשר עם אסירים אחרים, ומינו את האסיר וואנג ווי-הווי להשגיח עליי סביב השעון. האסירים הגיעו לחדר האוכל רק בזמן שלוש הארוחות היומיות, בשאר הזמן הוא היה סגור.

בסוף פברואר 2012 אחד מידידיי האסירים הזהיר אותי: "באחד האגפים כופים 'שינוי' על מתרגלים. השיטה בה הם משתמשים היא חסרת רחמים. מוטב שתישמר". כולנו הבנו שכאשר מתרגלי פאלון גונג מוותרים על אמונתם בפאלון גונג (המוכר גם כפאלון דאפא) זה משום שהם עברו "שינוי" בכפייה.

לאחר מכן אחד ממנהיגי האסירים יידע אותי שהאגף שלו עובר קמפיין כזה. "הם רוצים לשרש את פאלון גונג בתוך הכלא והם חסרי רחמים. יש רק שתי דרכים לצאת מזה: להשתנות או למות", הוא הסביר. "כולם מלבד אחד באגף שלי חתמו על 'שינוי'- לאחרון בהם לא ייקח זמן רב".

בחודשים הבאים, התחלתי לשמוע שמועות שמונעים שינה ממתרגלי פאלון גונג באגפים אחרים כדרך לכפות עליהם לוותר על אמונתם.

נזכרתי בשיחה שהייתה לי עם האן דונג, קפטן צוות 4 של האסירים שם הוחזקתי לפני שהעבירו אותי לחדר האוכל. יום אחד במארס הוא בא לחדר האוכל לדבר איתי.

שאלתי אותו לגבי קמפיין נגד מתרגלים בכלא ואמרתי לו: "אף אחד מאיתנו המתרגלים הכלואים לא הפר חוק כלשהו. אינני מבין מדוע רשויות הכלא רודפות אותנו וכופות עלינו לוותר על האמונה הרוחנית שלנו. אינך חושב שלמקבל ההחלטות יש בעיות נפשיות?"

הוא ענה: "גם אני חושב כך". תשובתו הייתה תגובה נורמלית לשאלה שלי, אבל הוא ומנהיגי צוותים אחרים מילאו אחר ההוראות כשרמי דרג לחצו אותם "לשנות" מתרגלים.

אחרי הפסקת הצהריים של ה-8 במאי, שמעתי מישהו קורא בשמי. ראיתי 5 סוהרים מחוץ לחדר האוכל. אחד מהם אמר לי: "קפטן ליו שואנג ממתין לך. הוא רוצה לשוחח איתך". ידעתי שזמני הגיע.

כשהלכנו למשרד אמרתי לסוהרים ש"שינוי" כזה אינו חוקי, לא הגיוני וחסר משמעות. הם מיעטו מאוד בדיבור. הזכרתי להם: "מה שאתם עושים זו העבודה שלכם. איך שאתם עושים אותה זהו המצפון שלכם".

קפטן ליו המתין לי. כשראה אותי גם הוא לא הרבה במילים. הוא הורה לי ללכת איתו לחדר החקירות. כשהוביל אותי לשם הוא צפה בי בשקט ונאנח קלות.

כשנכנסתי לחדר החקירות הבחנתי שווילון עבה היה תלוי על הדלת. החדר הואר על ידי 2 נורות גדולות, אבל עדיין נראה אפלולי בהשוואה לבחוץ.

הורו לי לשבת על כיסא ברזל. ברגע שעיניי הסתגלו לאור, הבחנתי שהיו שם יותר מתריסר אנשים בחדר. הבחנתי גם שכ-20 אלות מחשמלות באורכים שונים היו מונחות על אדן החלון.

יאן, סגן מנהל "מחלקת החינוך" של הכלא הודיע לי: "על-פי הוראת המשרד העירוני והכלא, אתה חייב לעבור כעת שינוי אידיאולוגי. האם יש לך משהו לומר?"

שאלתי אותו: "אנחנו [מתרגלי פאלון גונג] לא מבצעים פשע כלשהו. זה ממש לא צדק לזרוק אותנו לכלא, מדוע אתם חייבים להמשיך לענות אותנו בצורה כזאת? מה הטעם לכך?".

הוא לא ענה לי והורה לי להיחגר על כיסא הברזל. רגלי נקשרו בעקבים וזרועותיי נכבלו לצדדים.

מכשיר העינויים - כיסא הברזל

נותרו איתי בחדר 4 אסירים ו-2 עד 3 סוהרים. הראו לי תכניות ווידיאו המכפישות את הפאלון גונג. מאחר שהתחלתי לתרגל פאלון גונג ב-2006 צפיתי כמעט בכל התכניות בעבר. אימתתי לעצמי שכל המידע בסרטי הווידיאו האלה אינו נכון.

היה סרט וידיאו אחד במיוחד שדיבר על איך אדם בשם וואנג יו-שנג סחב עמו שלט ששקל כמה טונות לאורך קילומטרים אחדים והציג אותו בארה"ב. נאמר שעל השלט היו יותר ממיליון חתימות של אזרחים סינים התומכים ברדיפה אותה מנהל המשטר הקומוניסטי הסיני נגד הפאלון גונג.

ידעתי טוב מאוד איך נאספו החתימות האלה, מפני שגם אני אולצתי לחתום את שמי עליו. זכרתי שזה היה אחר הצהריים אחד ב-2001, מיד לאחר "תקרית ההצתה העצמית" שבוימה [על ידי הרשויות] בכיכר טיאננמן, שמקום העבודה שלי הורה לכל העובדים להשתתף במפגש.

המנהיגים הקריאו בקול רם הוראה ואז כפו על 1,000 מאיתנו לעמוד בשורה ועל פי תור לעלות לבמה ולחתום את שמנו על השלט במטרה להכפיש את הפאלון גונג. 3 מצלמות ווידיאו תיעדו את כל התהליך מזוויות שונות. כל אחד היה צריך להביע עמדה ואף אחד לא העז להתנגד. גם לי לא היה האומץ להתנגד לרדיפה והוספתי את שמי על השלט בניגוד לרצוני. אחרי זמן מה אפילו המשטרה חשבה שצילומי הווידיאו האלה אינם משכנעים. הם החליטו להראות רק סרט ווידיאו אחד שלא עסק בפאלון גונג. אחד האסירים ישב כחצי מטר מימיני בוחן את פרצופי. אם עיניי נסגרו ליותר מ-3 שניות, הוא מיד העיר אותי. אחד האסירים בשם ג'אנג היה מרושע במיוחד. כשעיניי נעצמו הוא היה מכה אותי באגרוף קמוץ בצלעי הימנית. פעם אחת אחד האסירים הכה בי באגרוף בגב ובצלע כשאף אחד לא היה נוכח. התעלפתי מכאב.

במהלך שלושת הימים הראשונים מנעו ממני אוכל. לקחו אותי לשירותים רק פעמיים. לגביי, החלק הקשה ביותר היה הצמא וחוסר השינה. שתי נורות בעלות וולטאז' גבוה היו מכוונות אליי וגרמו לי להרגיש צמא יותר.

האסירים שצפו בי היו בהיכון לתת לי אגרוף כדי למנוע ממני להירדם. אחד האסירים הכה יום אחד על גבי ועל צלעותיי כששאר האסירים יצאו החוצה. התעלפתי מהכאב הנורא. כשחזרתי להכרתי, דיווחתי לקפטן ליו על האסיר הזה והוא הוציא אותו מהתא שלי למחרת.

ביום הרביעי כבר מתחילתו לא הרשו לי לגשת לשירותים. הרשו לי להשתין פעם ביום בכיסא הברזל שלי. כל יום נתנו לי 250 מיליגרם של מים. משום שאכלתי כל כך מעט לא היו לי כלל תנועות מעיים במשך עשרת הימים הבאים.

מאחר שהדלת והחלונות היו כולם מכוסים, לא יכולתי להבחין בין יום ללילה. ידעתי בערך מה השעה כששמעתי את צעדי האסירים הולכים לעבודה בבוקר וחוזרים לתאים שלהם בערב. אבל נעשיתי כל כך מבולבל תוך כמה ימים שאפילו יכולת ההבחנה הזאת אבדה לי.

בתחילה שוטרים נכנסו וחקרו אותי. לאחר מכן הם הפסיקו להגיע מפני שהאוויר בחדר נעשה גרוע מאוד. יום אחד הם הציבו מצלמת ווידאו כחצי מטר מול פניי. בדרך זו הם יכלו לראות את פניי בבירור מהמשרד שלהם. כמובן שהמצלמה לא תפסה את האסיר שישב לידי והכה אותי בכל פעם שעצמתי את עיניים.

לבשתי זוג גרבי צמר ישנות. כמה ימים לאחר מכן הן הפכו מסריחות מאוד ונזרקו לפינת החדר. כשחשתי שאיני יכול עוד לסבול את חוסר השינה, צעקתי "פאלון גונג הוא טוב".

בזמנים כאלה הם תחבו לפי סמרטוט. אבל האסיר ג'אנג נהג להכות אותי ולתחוב לפי את זוג הגרביים המסריחות שלי. מאחר שלא ניתנו לי מים מספיק לשתות, הפה שלי היה ממש יבש ואפילו לא יכולתי לירוק את שיירי הצמר שנשארו בפי.

כ-6 ימים בתוך תהליך מניעת השינה, התחלתי להזות. בתחילה יכולתי להבדיל עדיין בין הזיה למציאות, אבל מאוחר יותר לא יכולתי עוד. יום אחד המוח שלי נעשה ריק. ניסיתי ממש חזק להיזכר, אבל לא יכולתי לחשוב על שום דבר. לא זכרתי מי אני או אם אני חי עדיין בעולם הזה. חשתי באימה מוחלטת והתמוטטתי נפשית.

על-פי מה שאנשים סיפרו לי לאחר מכן, נעמדתי ושברתי את האזיקים על ידיי והתחלתי לצעוק ולצרוח. הם קשרו אותי לכיסא ותחבו סמרטוט בפי.

ידעתי שהם רוצים לשגע אותי. לא פחדתי למות, אבל פחדתי להשתגע. אם אשתגע, הם ישתמשו בכך כדי להכפיש את הפאלון דאפא.

אחרי התקרית הזאת כתבתי הצהרת ערבות שלא אתרגל עוד פאלון גונג, אבל גם הבהרתי לעצמי בתוך לבי פנימה שלעולם לא אבגוד באמונתי. הם אמרו שכל עוד אחתום את שמי על ההצהרה, לא מעניין אותם אם אני איתן עדיין באמונתי בתוך לבי.

אבל הם הלכו צעד אחד יותר מדי ודרשו שאודה על "פשעי" מול מצלמה. סירבתי משום שלא רציתי שישתמשו בווידיאו להונות אנשים אחרים ולהכפיש את הפאלון גונג.

העינויים התעצמו. לא יכולתי אפילו לקבל חצי בקבוק מים ביום. רגלי השמאלית הייתה קודם לכן פצועה קשה, כך שלא כבלו אותה לטבעת ברצפה לפני כן. אבל כעת הם כבלו את שתי רגליי. אסיר בשם ג'ואו נהג לבעוט בי בפצע שברגל הימנית כדי לשמור שלא אעצום את עיניי. בסופו של דבר ביקשתי אותו להפסיק התעללות כזאת. הוא לא נגע עוד אף פעם ברגלי הימנית.

לבסוף הגיע היום שלא יכולתי עוד לסבול. הסכמתי להודות ב"פשעי" מול המצלמה.

כשהוציאו אותי מהחדר, הבחנתי בתאריך שהיה 21 במאי 2012.

באותו לילה קדחתי מחום והתקשיתי בנשימה. לקחו אותי למרפאה של הכלא. אבחנו שיש לי דלקת בקרום הריאות והצטברות נוזלים ליד הצלע השנייה. במשך שבועיים לאחר מכן הדופק שלי היה מעל 100 בדקה. לפני כן, לא היו לי מעולם בעיות בלב. יתר על כן, לא יכולתי לישון בצורה נורמלית במשך חודש ימים ונסחפתי בין הכרה לחוסר הכרה.

הקרסוליים שלי היו נפוחות ושחורות אחרי שקשרו אותי במשך זמן ארוך כל כך לכיסא. אחרי שהעבירו אותי מאותו החדר שכבת העור המתה על רגליי נשלה.

מאוחר יותר, ביולי 2015, כשראיתי בטלוויזיה כמה עורכי דין לזכויות אדם מודים על "פשעם" תהיתי לעתים קרובות אם גם הם היו נתונים למה שאני עברתי."

עד פה סיפורו של עו"ד וואנג יונג-האנג.

רקע על עו"ד וואנג יונג-האנג

מר וואנג יונג-האנג היה עורך דין במשרד לעורכי דין בצ'יאן-ג'ון בפרובינציית ליאו-נינג. מאז 2007 הוא סיפק כמה פעמים עזרה משפטית למתרגלי פאלון גונג.

הוא פרסם כמה מאמרים באתר "האפוק טיימס" [מדיה מחוץ לסין בסינית ובאנגלית] ובכלל זה מכתב גלוי למשרד המשפטים הגבוה ביותר בסין. במכתב שכותרתו "טעויות שנעשו בעבר דורשות שייעשה תיקון מיידי כיום", ציין מר וואנג שרשויות המק"ס שולטות על מערכות המשפטים והחקיקה כאחד, ללא כל מערכת פיקוח ובלימה ומשתמשת בהן לרדיפה נגד מתרגלי הפאלון גונג תחת מסווה החוק.

מר וואנג חשף את טבעה הבלתי חוקי של הרדיפה ודרש מרשויות המשפט הגבוהות ביותר להכיר ברצינות הבעיה, לתקן במהירות את הטעויות שלהם ולשחרר את כל המתרגלים הכלואים באופן בלתי חוקי.

כתוצאה ממכתביו, ותחת לחץ רב מהרשויות, הפירמה בה עבד ביטלה את העסקתו. תעודת עורך הדין שלו נלקחה על ידי הרשויות.

ב-4 ביולי 2009, המשטרה עצרה את מר וואנג באופן בלתי חוקי. לדברי מקורות במערכת המשטרה, המעצר בא כהוראה של ג'ואו יונג-קאנג, האחראי הרשמי הגבוה ביותר במערכת המשפט והאכיפה וחבר הוועדה המתמדת של הפוליטביורו במרכז המק"ס.

ב-27 בנובמבר 2009 נגזרו על מר וואנג 7 שנים בכלא. הוא נלקח ב-22 באפריל 2010 לכלא שן-יאנג בפרובינציית ליאו-נינג.