(Minghui.org)

מספר מאמרים שפורסמו לאחרונה באתר מינג-הווי עסקו במתרגלים מבוגרים שעברו מצוקות או הלכו לעולמם. מעציב אותי לדעת שמתרגלים מסוימים שעמדו באומץ בפני התקופה הקשה ביותר של תיקון הפא איבדו את חייהם עקב התערבות הכוחות הישנים. מתרגלים באזור שלי דנו בכך, ואנו מרגישים שהבעיה העיקרית היא שהם לא התייחסו לטיפוח שלהם ברצינות.

המאסטר אמר,

"אני לא מדבר כאן על ריפוי מחלות ואנחנו לא נרפא מחלות. אבל כמתרגל אמיתי אינך יכול לטפח עם גוף חולה. אני אטהר עבורך את הגוף." ("ג'ואן פאלון")

למדנו את הפא במשך שנים, וקרוב לוודאי שקראנו את "ג'ואן פאלון" מאות פעמים. ואולם, האם אנחנו באמת מבינים את דברי המאסטר?

אני מכיר מתרגל מבוגר שזרק את כל התרופות שלו. מיד לאחר מכן, הוא פיתח תסמינים של סכרת. בני משפחתו התעקשו שילך להיבדק. הוא שכח לרגע שהוא מתרגל והלך לעשות בדיקת סכרת. התוצאה הראתה רמות גבוהות עד להדאיג של גלוקוז בשתן שלו. בני משפחתו והרופא דאגו להשאיר אותו בבית החולים. הוא גם התייחס אל עצמו כאל אדם רגיל. כאשר מתרגל שאל אותו, "כמתרגל, מה ההבנה שלך לגבי הבעיה הזו?" הוא ענה, "סבלתי מסכרת עוד לפני שהתחלתי לתרגל. כעת אני כבר בשנות השמונים לחיי..."

כיוון שנראה כאילו הוא מתרגל פאלון דאפא כדי להאריך את חייו, רמת השין-שינג שלו נמצאת ברמה של אדם רגיל בנושא הזה.

בהתבסס על ההתנסות האישית שלי, אני חושב שהעקרונות של הדאפא לא ייחשפו בפני אדם הקורא את "ג'ואן פאלון" כספר רגיל. יש מתרגלים שלא באמת מתרכזים כשהם לומדים את הפא, משום שהם קראו אותו פעמים רבות כל כך.

באנו לעולם זה של אשליה במשימה לסייע למאסטר בתיקון הפא. אנחנו חייבים לטפח את עצמנו בהתאם לפא במטרה לחזור למקור שלנו. הספר של המאסטר, "ג'ואן פאלון", הוא הסולם שלנו לשמים. אני מקווה שכל עמיתיי המטפחים ילמדו את הפא בכנות. כל עוד אנחנו באמת מאמינים במאסטר ובדאפא ועוקבים אחר ההדרכה של המאסטר ביציבות, הבעיות שאותם מתרגלים מבוגרים נתקלו בהם לא יתרחשו.