(Minghui.org)

מהיום הראשון רציתי להיות מתרגלת פאלון דאפא טובה. כשאני מסתכלת לאחור אני מבינה שפעמים רבות התמקדתי יותר מדי בפני השטח של פעולותיי והתעלמתי מהדברים השליליים הנמצאים עמוק בפנים. אחד מהם הוא ההחזקה שלי ל"עצמי", המתבטאת ברמות שונות של אנוכיות.

החזקה "להעלות את הרמה ולצבור דה"

תרגלתי דאפא עם מטרה להגיע להארה ולהפסיק לסבול. כילדה שיבצו אותי לכיתה נמוכה בגלל הרקע של הוריי. היה לי רצון עז להתקדם ולקבל הכרה. עבדתי קשה, ובשנות ה-20 המאוחרות שלי נעשיתי אחראית מָדור. זה נחשב להישג נדיר בשכבת הגיל הזאת.

ראיתי הרבה שחיתות והרבה מעשים רעים בקרב פקידי המפלגה הקומוניסטית הסינית (המק"ס). נעשיתי מבולבלת לגבי החיים. כשהתוודעתי לדאפא מצאתי את משמעות החיים. השתוקקתי לחיי נצח, לטוהר ולפלאי היופי של השמים, והייתי מוכנה לוותר על כל מה שיש בעולם האנושי כדי לטפח.

אבל הטיפוח שלי היה מבוסס על ההחזקה להגיע להארה ולצבור דה עבור עצמי. כאשר המק"ס התחילה ברדיפה של מתרגלי פאלון דאפא, מחיתי נגד הרדיפה, אך בה בעת עשיתי שגיאות בטיפוח. תוך כדי לימוד הפא גיליתי את ההחזקה הגדולה הזאת. הפסקתי לחשוב על עצמי, ובמקום זה התמקדתי בשאלה איך למלא את המשימה לעזור למאסטר בהצלת ישויות חיות.

החזקה ל"אימות עצמי" בפרויקטים של הדאפא

בשנת 2005 עזבתי את סין. השתתפתי במספר פרויקטים של דאפא וישנתי בדרך כלל שלוש עד ארבע שעות בלילה. כשהפרויקטים נמשכו הרבה שעות הופיעו אצלי סימני מחלה. ידעתי שזאת הפרעה מהכוחות הישנים לאחר שמצאו בי החסרות.

לפתע פתאום נזכרתי בדברי המאסטר בלימוד הפא:

"אם אתה, כמטפח, רק מוותר על דברים על פני השטח אבל בפנים אתה עדיין דבק במשהו או נאחז באינטרסים החיוניים של עצמך שאינך מרשה שיחתרו תחתיהם, אז הייתי אומר שהטיפוח שלך מזויף!" ("הרצאה בוועידה הראשונה בצפון-אמריקה", 1998)

התבוננתי עמוק לתוך עצמי ומצאתי שבבסיס העשייה שלי בפרויקטים לא הייתה חמלה להצלת אנשים. הייתה לי גם מחשבה להראות שאני המתרגלת הכי מוצלחת. זה היה לאמת את עצמי, החזקה ל"עצמי".

הבנתי יותר בנושא הזה אחרי שהקשבתי להרצאת האודיו של המאסטר בג'י-נאן. אדם צריך לוותר על עצמו לגמרי כדי להיות באופן מוחלט עבור אחרים. כשאנחנו רוצים לאמת את עצמנו בפרויקט של דאפא, כוח הפא לא ייראה. רק כשנעזוב את כל ההחזקות יופיע הכוח רב העצמה של הפא.

ברגע שראיתי את ההחזקה הזאת והתחלתי לסלק אותה, כל סימני המחלה נעלמו.

ההחזקה "להתעקש על הגישה העצמית'

עם הזמן גיליתי החזקות נוספות ל"עצמי" תוך כדי השתתפות בפרויקטים של הדאפא. לדוגמה, יכולתי להיות שלילית כאשר הדברים לא התנהלו בדרך שציפיתי. בשיחות נשמעתי אסרטיבית מאוד, כאילו שאני תמיד צודקת. אמדתי את הדברים לפי הרגשות שלי והנחתי שאם לא אעשה את הדברים אז לאף אחד לא יהיה אכפת מהם, ושכולם צריכים לשים לב לדברים שאני חושבת שצריך לשים להם לב.

האין זאת החזקה ל"עצמי"?

אם אניח את ההחזקה הזאת לא תהיה לי הרגשה שעשו לי עוול או שפגעו בי. אוכל לשים עצמי בנעלים של אחרים ולחשוב מנקודת מבטם, אוכל להבין ולסלוח לאחרים. ויותר חשוב, אוכל לחשוב על דרכים טובות יותר לעזור בפרויקטים. בעצם, אף אחת מההבנות או נקודות המבט שלי אינה חשובה.

ההחזקה של "לרדוף אחרי המטרות שלי בעבודת הדאפא"

החזקה נוספת שקשה לגלות היא כשמערבים בעבודת הדאפא רדיפה אחר מטרה אישית. הייתה לי שאיפה ממש גדולה שהבת שלי תצטרף ללהקת אמנויות הבמה שן יון כרקדנית. כאשר ראיתי שהיא לא גבוהה מספיק התחלתי לדאוג ולהיות מאוכזבת.

זה כמו להתייחס למטרה המקודשת לעזור למאסטר לאמת את הפא כרדיפה שבחיים אנושיים רגילים. שכחתי שבתי תלמידת דאפא של המאסטר ושהמאסטר תכנן עבורה את הנתיב. התכנון של המאסטר הוא הטוב ביותר בשבילה.

למאסטר היו תכנונים משלו עבורי

אני מבינה עכשיו שהמאסטר כבר תכנן את הטוב ביותר עבורנו בתוך הפא. אם אנחנו במצב של טיפוח אמיתי, הכול יתרחש באופן המסודר ביותר. אם איננו עוזבים את ההחזקה ל"עצמי" ומתעקשים על הרעיונות שלנו, אז ניפול לתוך מלכודת הכוחות הישנים ונגיע למבוי סתום, כך שנסכן את המשימה שלנו להציל אנשים.

איך להניח את ההחזקה ל"עצמי"? ההבנה שלי היא ללמוד את הפא יותר וללמוד את הפא היטב. כשניקלע לקונפליקט נוכל לחשוב מתוך בסיס של תיקון הפא והצלת ישויות חיות. אז נוכל להיפטר מהאופי האנוכי של היקום הישן, ולהיות המגינים של היקום החדש, שהוא לגמרי לא אנוכי.

אני מאמינה שהדבר החשוב ביותר שתלמיד דאפא יכול לעשות הוא לוותר לחלוטין על ה"עצמי" שלו, להקשיב למאסטר וללכת בעקבותיו. להבנתי זה סימן לתכונת הארה גבוהה אצל מטפח.