(Minghui.org)

לאחרונה חלמתי חלום. הייתי בדרכי לבחינה. לא יצאתי לדרך מספיק מוקדם, כי לא חשבתי שזה הכרחי.

פגשתי קבוצה של אנשים שחזרו מהבחינה, והם סיפרו לי על קשיים רבים ומצוקות שיהיו בדרכי, ושיהיה לי קשה מאוד לעשות זאת לבד. חלק אמרו: "אין שום ערבות שתוכל לחזור משם בבטחה”.

הם ארגנו שכולם בקבוצה שלהם ילכו יחד ויסייעו זה לזה לאורך הדרך, כדי שכולם יוכלו לחזור בה בבטחה.

כששמעתי את זה חשתי חרטה, אך עדיין הטלתי ספק בדבריהם. לא השתכנעתי. חשבתי לעצמי: "אינני נחות מהם. אם הם יכולים לעשות את זה גם אני יכול. האם הם באמת היו חייבים ללכת לבחינה ביחד?"

להצטרף לצוות ולשלול את התכנונים של הכוחות הישנים

כשהתעוררתי חשבתי על מה שקרה מוקדם יותר באותו יום. התעקשתי להיצמד ללוח הזמנים שלי ולהישאר בבית לעבוד על כמה פרויקטים.

יצא שמה שעשיתי בבית לא היה ממש יעיל, כי החמצתי את ההזדמנות להצטרף ללימוד פא קבוצתי ולכמה פעילויות מקומיות של הבהרת אמת. אמרתי לעצמי שאני עובד למען אותה המטרה של הצלת אנשים.

אך עדיין ידעתי שהאפקט אינו אותו הדבר. הבנתי שיתכן שהחלום רמז לי משהו. זה חשוב מאוד להצטרף למאמצי הקבוצה לשלול את הכוחות הישנים וזה יכול להיות עוצמתי הרבה יותר מאשר לעשות דברים לבד.

לכל מתרגל יש החסרות בטיפוח שלו, והפעילויות הקבוצתיות יכולות להתגבר על ההחסרות האישיות האלו ולהשיג תוצאות הרבה יותר אפקטיביות.

המאסטר אמר לנו:

"כמו שהאגרוף הזה יוצא – הוא חזק כשכולם מהודקים ביחד. (מאסטר עושה אגרוף). אבל אם אתם אומרים שזה רוצה לעשות את זה, וההוא רוצה לעשות את הדבר ההוא, והבא אחריו משהו אחר (מפשק את חמש האצבעות ומצביע לכל אצבע), אז זה יהיה חלש, וברגע שה[יד] תישלח, היא תיהדף, נכון? צריכה להיות לכם תכנית ואתם צריכים לארגן את הדברים, לתאם היטב, ולשתף פעולה היטב אחד עם השני." ("לימוד הפא בוועידת הפא הבין-לאומית של 2009 בניו-יורק רבתי")

חשבתי מדוע לא השתכנעתי ללכת לבחינה עם האחרים. הסתכלתי פנימה והבנתי שחשתי עליונות על אחרים. לפני שהתחלתי לטפח הצטיינתי בלימודים והתנשאתי על סטודנטים אחרים.

אחרי שהתחלתי לטפח, היו לי החזקות חזקות לפרויקטים שהתחלתי בהם, לפעילויות שארגנתי, ולרעיונות שחשבתי עליהם. לפעמים לא התלהבתי להשתתף בפרויקטים שדרשו שיתוף פעולה עם מתרגלים שחשבתי שאינם נחושים בטיפוח. חשבתי שעבודה איתם לא תועיל לטיפוח שלי.

ידעתי שהבאתי לתוך הטיפוח את חשיבת האנשים הרגילים ואת ההחזקות שלי. הייתה לי החזקה לתהילה. בפרויקטים שעשיתי הערכתי תוצאות שטחיות אפילו יותר מאשר את הטיפוח עצמו.

למעשה, המבחנים של מתרגל בטיפוח שונים מאלו של אדם רגיל. המבחנים של אנשים רגילים נמדדים על ידי סטנדרט יחיד והוא ההישגים שלהם.

אצל מתרגלים זה שונה. בחלום שלי הקבוצה הלכה למבחן יחד כשהאנשים מתאמים זה עם זה ועוזרים זה לזה בדרך, ונשארים יחד למרות הקונפליקטים, ולבסוף חוזרים יחד בבטחה.

התיאום שלהם היה למעשה חלק מהבחינה, והם בוודאי דורגו גבוה במובן הזה. זה היה למנוע מהכוחות הישנים לנצל את הפרצות האישיות שלהם.

המאסטר הזהיר אותנו:

"בתהליך עשיית הדברים, מה שמסתכלים עליו הוא הלבבות שלכם, לא ההצלחה בפני עצמה. בתהליך עשיית הדברים אתם יכולים להציל אנשים! תהליך עשיית הדברים הוא גם תהליך בו אתם מתרוממים בטיפוח, שזה באותו הזמן ממלא את התפקיד של הצלת ישויות חיות! זה לא שאם אתה מצליח לעשות את הדבר הזה, רק אז אתה ממלא את התפקיד של הצלת ישויות חיות." ("הוראת הפא בוועידת הפא של ניו יורק 2016")

הבנתי שלהשתתף בפעילויות קבוצתיות זו הזדמנות נפלאה לסלק החזקות ל"עצמי", שזה דבר קריטי בטיפוח. אחד האפיונים של הכוחות הישנים הוא ההחזקה שלהם לסידורים שלהם.

עבודה טובה יחד שוללת את הסידורים של הכוחות הישנים. כשאנו לא מוכנים להצטרף ללימוד פא ופעילויות קבוצתיות, אנחנו צריכים לחפש את ההחזקות שמונעות בעדנו להצטרף ולהשתפר.

מסר מהתזמורת הצועדת "טיאן גואו"

לאחרונה מוניתי כמוביל צוות של פרויקט כתיבה. הייתי אחראי על התיאום עם מתאמת הפרויקט ודרבון חברי הצוות. התבקשתי לתעד את התקדמות הצוות מדי יום.

ערב אחד החלטתי לתפוס תנומה ולכתוב את הסיכום לאחר חצות. לא התעוררתי כמתוכנן. במקום זאת חלמתי חלום. בחלום הייתי המנצח המשני של התזמורת הצועדת "טיאן גואו" והייתי צריך לצעוד באמצע התזמורת. כשהתזמורת עמדה לצעוד ולהופיע, נמנמתי ואיחרתי להופעה. נאלצתי להסתכל על התזמורת הצועדת בלעדיי. הייתי אכול חרטה ובושה.

הבנתי שאף שזה לא נראה עניין גדול לדלג על כתיבת הסיכום פעם אחת, זה עלול להיות הרבה יותר משמעותי בממדים אחרים.

בגלל שהפרויקט היה עדיין בשלב פיתוח, מתאמת הפרויקט הייתה שולחת מפעם לפעם דרכי עבודה חדשות. אני לעומת זאת, עדיין הלכתי על פי הפרוצדורה הישנה עד שמתאמת הפרויקט הזכירה לי.

זה קרה פעמיים. הודיתי בטעותי, אך בלבי מצאתי תירוצים להתנהגותי: "התהליכים משתנים כל כך מהר ולא קל להבין אותם. איך אני יכול להשתנות כל כך מהר?"

הסיבה האמיתית הייתה שלא הקדשתי מספיק תשומת לב להודעות של מתאמת הפרויקט. לא הייתי עושה טעויות אם הייתי ערני יותר, זהיר יותר ומוכן יותר להיענות. הגישה שלי השפיעה לרעה גם על הצוות שלי.

נתתי הצעות למתאמת הפרויקט מבלי שהתבקשתי. אפילו אמרתי לה איך להיות מתאמת הפרויקט. יום אחד היא אמרה לי שהיא חשבה על דברים עוד לפני שהצעתי אותם, שהיא עשתה החלטה ושהיא מקווה שאכבד את החלטותיה.

בהסתכלות פנימה, גיליתי שעמוק בפנים לא הייתי מרוצה לעשות את העבודה של מתאם צוות. שמתי עיני על דברים גדולים יותר. גם לא כיבדתי את מתאמת הפרויקט, ובאופן לא מודע התנשאתי עליה. למעשה, אולי שפע ההצעות שנתתי לה יכלו להוות עבורה הפרעה.

בהדרגה גם הבנתי שאינני צריך להביע את דעותיי והצעותיי בגלוי בפגישת הצ'אט הקבוצתי און ליין. במקום זאת אני יכול לתקשר איתה באופן פרטי. להביע דעות מנוגדות בגלוי לא יועיל למתרגלים שהטיפוח שלהם אינו יציב וזה יכול לעורר את ההחזקות האנושיות שלהם.

בהדרגה הוארתי לכך שהתזמורת הצועדת טיאן גואו היא דוגמה טובה של תיאום עבור שאר הפרויקטים. המנצח הראשי בחזית התזמורת משתמש במחוות כדי לסמן לכל התזמורת איזו מנגינה לנגן.

המנצח המשני הממוקם באמצע התזמורת צריך להיות בתשומת לב מדוקדקת ולהסתנכרן עם המנצח הראשי. איחור זעיר בהעברת ההוראות יגרום לכל החצי האחורי של התזמורת לא להיות מסונכרן.

כל חברי התזמורת צריכים להסתכל ולעקוב בתשומת לב אחר סמל הפאלון שבראש שרביט המנצח. אף אחד לא שואל: "למה אנחנו מנגנים את השיר זה? למה שלא ננגן טיפה מהר יותר?"

אף אחד לא צועד בקצב שלו או בנתיב אחר. אם מישהו מבחין שמישהו שטועה, הוא מיד תומך במחשבות נכונות במקום להפסיק לנגן ולומר את דעתו. כל חברי התזמורת מתאמנים כדי לשפר את מיומנותם כחברים בתזמורת.

מה יכולים אנשים בפרויקטים אחרים ללמוד מזה? האחראי המשני של פרויקט צריך ללכת למישרין בעקבות מתאם הפרויקט.

כל חבר בפרויקט צריך להתמקד על ביצוע האחריות שלו ולשפר את המיומנות שלו במקום להסתכל על השגיאות של אחרים.

המאסטר אמר לנו:

"חיכוכי השין-שינג ההדדיים בין המתרגלים שלנו, חוסר התיאום בשיתוף הפעולה ההדדי – לא משנה אם העניין גדול או קטן – אני אומר לכם, זה בוודאי המקרה שבו השדים מנצלים פרצות." ("הרצאת פא וביאור פא בוועידת הפא באזור ניו יורק רבתי")

לאמת את הפא, לא את עצמנו

פעם בפגישת און-ליין של פרויקט, חבר בצוות הציע לבדוק ולארגן מחדש כמה חומרים שבעבר דנו בהם והוחלט שהם ההליך הטוב ביותר עבור הצוות.

אף אחד לא הגיב להצעתו. הוא נראה כעוס והביע את תסכולו: "הצוות הזה משותק לחלוטין. יש כמה בעיות רציניות בצוות הזה".

חשבתי שהוא מפריע ואמרתי לו: "זה לא חמור כפי שאתה חושב. זאת הבעיה שלך שאינך מוכן לשתף פעולה. כבר דנו בעניינים האלו. למה אתה עושה בעיות ומעלה את זה שוב?"

מה שאמרתי לא התאים למה שהמאסטר מלמד:

"אתה צריך תמיד לשמור על לב של חמלה ועל מצב לב שליו. אם לפתע תיתקל בבעיה, תוכל לטפל בה היטב." ("ג'ואן פאלון")

נראה שזה התסיס אותו. הוא לחץ עליי להסביר מדוע אני מאשים אותו בגרימת צרות. ואז הוא ביקש ממני שאפרוש מהפגישה. כדי להימנע מהמשך הוויכוח, יצאתי מהפגישה.

כשהסתכלתי פנימה, ידעתי שלא הייתי צריך להאשים אותו בגרימת צרות. הוא בוודאי פעל מתוך תחושה חזקה של אחריות. לקחתי צעד אחורה מהעימות ושלחתי לו הודעת התנצלות.

להפתעתי הוא השיב, והציע שאלמד איך להסתכל פנימה על ההחזקות שלי של התפארות ושל תחרותיות. הוא אמר שההחזקות שלי השפיעו לרעה על הפרויקט.

הוא גם אמר לי שעשר דקות לאחר שיצאתי מהפגישה המקוונת, הוא ועוד חברי צוות עבדו בתיאום והשלימו את ארגון החומרים מחדש כפי שהוא הציע, ורמז שזה היה נכון להוציא אותי מהפגישה.

התרגזתי מאוד. כדי שלא אתפוצץ, הדחקתי מחשבות של טינה כלפיו או תלונות. אך עדיין חשבתי: "הוא מתרגל ותיק. איך הוא יכול להתנהג אפילו גרוע יותר מאדם רגיל? הוא זה שצריך להסתכל פנימה". היה לי קשה לעבור את המבחן הזה ולא ידעתי איך לעשות את זה.

עלעלתי במאמרים באתר מינג-הווי ומצאתי מאמר התנסות בשם – "למדתי להיות בחמלה מול מתרגלים עמיתים". במאמר נכתב: "הוארתי לכך שהסתכלתי על ההתנהגות האנושית של האדם הזה, וחשבתי שזה נבע מהאני האמיתי שלו. אך האני האמיתי שלו אינו כזה כלל!"

הבנתי שלא הלכתי לפי מה שהמאסטר מלמד לגבי איך להתייחס להחסרות של אחרים. המאסטר אמר לנו:

"למטפח יש החזקות אנושיות רגילות; כל עוד הוא לא הגיע לשלמות המלאה, יש לו החזקות אנושיות רגילות. אבל, אני רוצה לספר לכם על נקודה אחת: בין אם הוא [רק מתרגל או שהוא] גם עובד למען הדאפא, אלו בדיוק ההחזקות שהוא עדיין לא השיל מעצמו שהכי מתבטאות – ההחזקות שהוא לא יכול לנטוש בין האנשים הרגילים מתבלטות. מדוע? משום שמה שטופח באופן מלא וההחזקות שוויתרו עליהן – נעלמו, אז הם כבר לא מוצגים. לכן ההחזקות שנותרו הן ברורות במיוחד וכולם יכולים לראותן. אבל אומַר לכם שאינכם יכולים להגיד שהאדם הזה לא טוב. למעשה הוא כבר טוב למדי. פשוט ההחזקות שהוא עוד לא השיל מעצמו ממלאות תפקיד, ומשפיעות גם על העבודה שלו וגם על מתרגלים אחרים, ואנשים רבים רואים את ההתנהגות שלו. אז אל תֶאֱמדו מצב או תשפטו מישהו באותו אופן שאנשים רגילים עושים זאת." ("הוראת הפא בוועידה בסינגפור" 1998)

למה הוא פנה אליי עם ההחזקות האנושיות שלו? האם הטיפוח שלו הוא הסיבה היחידה?

המאסטר הצביע על זה בבירור:

"מדוע נתקלים בבעיות כאלה? הן נובעות מהקארמה שלך שאתה חייב. כבר סילקנו עבורך מנות רבות לאין-ספור. נשאר רק המעט שמחולק לרמות שונות כקשיים המתוכננים לשייף את הלב האנושי ולסלק כל מיני החזקות כדי לשפר את השין-שינג שלך. אלה הם הקשיים שלך עצמך שאנחנו משתמשים בהם כדי לשפר את השין-שינג שלך, ואנחנו מאפשרים לך להתגבר על כולם." ("ג'ואן פאלון")

הגעתי להבנה שהקארמה שלי והטיפוח שלי הם הסיבה המהותית שזה קרה לי.

המאסטר גם אמר לנו:

"זאת הסיבה שאני אומר לכם שבכל פעם שמתרחשות בעיות כלשהן, או בכל פעם שאתה מרגיש בפנים אי נוחות, אז עליך לחפש את הסיבות בתוך עצמך. אני יכול להבטיח שהבעיה נמצאת בתוך עצמך." ("הוראת הפא בוועידה בסינגפור" 1998)

בהסתכלות פנימה, גיליתי שלא הייתי סובלני כלפיו, וזה גרם לי לשמור לו טינה. מה עוד מצאתי? הבנתי את שורש הבעיה כשקראתי את הקטע הבא:

"אם אתה מאמת את הפא, לא משנה מה מישהו אחר אומר עליך, זה לא ישפיע עליך בפנים. אם מישהו סותר את דעתך ואתה מתרגז ולא אוהב את זה, אם כשאחרים מעלים דעה המנוגדת לשלך על בסיס בעיה כלשהי שיש לך, או שהם לא מסכימים לדעתך ואתה לא אוהב את זה, ואתה קם להתנגד לזה וטוען להגנתך, וכשזה מוביל לכך שאתה סוטה מהנושא ולא מקשיב לאחרים, [בכל המקרים האלה] – אפילו אם אתה מגן על עצמך ומסביר את עצמך מתוך הכוונות הכי טובות – אתה עדיין רק מאמת את עצמך (מחיאות כפיים). זה משום שלא שמת את הדאפא במקום הראשון, ובאותו זמן הדבר שהכי לא יכולת לוותר עליו היה העצמי." ("לימוד הפא בועידת הפא הבינלאומית בניו יורק 2004")

אחת הסיבות לקונפליקטים בין מתרגלים היא שיש כאלה שמנסים לאמת את עצמם ולא את הפא. לאמת את עצמך בדרך כלל מתבטא כהתעקשות על עקרונות רמת ההבנה שלך או השיטה המועדפת עליך להצלת ישויות חיות.

ברמת פני השטח, זה נראה שזה לטובת הישויות החיות או הפא, אך למעשה, זה כדי להגן על עצמם. להיפך, אם נמשיך לאמת את הפא במחשבתנו, נשים את טובת האחר לפני שלנו, ונפעל לפי העקרונות של אמת-חמלה-סובלנות, נצליח לסלק את ההחזקה לעצמי ונפעל בתיאום עם אחרים.

המאסטר אמר:

"בשנותיו האחרונות של שאקיאמוני הוא כבר הגיע לרמה של טאתאגאטה. מדוע הוא אמר שהוא לא לימד שום דהרמה? איזה נושא הוא העלה למעשה? הוא הצהיר: אפילו כשהגעתי לרמה של טאתאגאטה לא ראיתי מהם האמת והפא הסופיים של היקום. לכן הוא ביקש מהדורות הבאים לא להתייחס למה שהוא אמר כאמת מוחלטת ואמת שלא משתנה. זה היה מגביל את הדורות הבאים ברמה של טאתאגאטה או מתחתיה, והם לא היו יכולים לפרוץ לרמות גבוהות יותר." ("ג'ואן פאלון")

מההוראה הזו הבנתי שלאמת את הפא במקום את עצמנו נוגע לא רק לטיפוח האישי שלנו אלא גם לטיפוח של מתרגלים אחרים ולתהליך הכולל והיעילות של הפרויקטים שלנו.

לומר זאת באופן רציני יותר, לא לטפח בהיבט הזה עלול שלא בכוונה לשחק תפקיד שלילי בהצלת ישויות חיות.

מתרגלים עמיתים, אנא העירו בחמלה על כל מה שאינו ראוי.