(Minghui.org) אם למתרגלים יש פחד או לא – זה משהו שחושף אם הם בהתאמה עם הפא או שיש להם יותר מדי מושגים רגילים. תוך כדי היפטרות מהפחד, שכבה אחר שכבה, חוויתי שהפחד הוא אמיתי ומוחשי פיזית. בנוסף, הבנתי מה כרוך ונדרש בטיפוח אמיתי.

בשנת 2001 יצאתי לגמלאות, ורכשתי מחשבים כדי להפיק חומרים שיבהירו את העובדות האמיתיות על פאלון דאפא. יום אחד מתרגלת נעצרה תוך כדי העברת החומרים הללו. לאחר שהשתחררה, היא אמרה לי להחליף את מספר הטלפון הנייד המופיע על העלונים.

בהתחלה חשבתי שהיא נעשתה פרנואידית. אבל אחרי שהיא אמרה לי שהמשטרה החרימה את הטלפון הנייד ואת המחשב שלה, נעשיתי מודאגת. נפטרתי מהטלפון הסלולרי שלי והייתי כל הזמן על המשמר כשיצאתי החוצה. מכאן והלאה הרגשתי שרוב הזמן מישהו עוקב אחריי וצופה בי.

יום אחד כשתרגלתי את התרגילים, קפץ לפתע למחשבתי מה שמאסטר לי לימד:

"חומר ונפש הם אותו דבר". ("הוראת הפא בוועידת הפא באוסטרליה", 1999),

התחלתי להבין את המשמעות האמיתית של הפא הזה ושלחתי מחשבות נכונות כדי לנקות את הפחד ממוחי. מחשבותיי נעשו מיד צלולות ובהירות, מה ששינה את הסביבה שסביבי. נעשיתי רגועה וחסרת פחד. המשכתי לחלק כמויות גדולות של עלוני מידע מדי שבוע.

מאוחר יותר המשטרה פשטה על ביתו של מתרגל אחר והסביבה שוב נראתה מסוכנת. החבאתי את כל הציוד שלי ותכננתי להשהות את ייצור החומרים. אבל אז מישהו ביקש ממני להפיק 200 עותקים של עלונים וחומרי הבהרת אמת. מתוך פחד לא רציתי לעשות את זה. אבל המתרגל הזכיר לי שזו אחריותי כמתרגלת דאפא.

קיבלתי את המשימה בחוסר רצון. הפחד שלי לא נעלם, אז העברתי שבעה מחשבים למוסך שלא היה בשימוש והתכוונתי להתחיל שם בהדפסת חומרים. פתאום מישהו בא והתחיל להשתמש במוסך והייתי צריכה להחזיר את הציוד הביתה.

למדתי את הפא באינטנסיביות ובהדרגה הפחד שלי נעלם שוב. המשכתי לעבוד על ייצור חומרים אפילו לאחר שהדפסתי 200 עותקים.

באותה עת החל הרעיון להגיש תלונה פלילית רשמית נגד מנהיג המפלגה הקומוניסטית לשעבר ג'יאנג דזה-מין בגין רדיפת הפאלון גונג, תוך שימוש בשם האמיתי שלנו. דאגתי שאם אשתמש בשמי האמיתי זה עלול לסכן את כל משפחתי מכיוון שכולם תרגלו פאלון דאפא. מצד שני אם לא הייתי משתמשת בשמי האמיתי, זה לא יהיה אמת. נאבקתי בפחד שלי ודאגתי כל הזמן.

תוך כדי ההתחבטויות שלי, בעלי הגיש תלונה פלילית נגד ג'יאנג והשתמש בכתובת המגורים שלנו. נחרדתי מאוד והחלטתי שאשתמש בכתובת אחרת. בלילה, עלה במחשבתי הפא של המאסטר:

"כשתטפח עד שלא תישאר שום החזקה" ("לטפח בתוך האשליה", "הונג יין")

.מחשבתי נעשתה צלולה ולא היה בי פחד.

סיימתי לכתוב את התלונה הפלילית אבל אז פתאום הרגשתי חלשה מאוד וקיבלתי חום גבוה, כאילו הייתה לי הצטננות קשה. למחרת הלכתי לאט לדואר כדי לשלוח את המכתב. כשחזרתי הביתה, הבנתי שהשתמשתי בכתובת הלא נכונה. אז חזרתי לדואר וביקשתי מהצוות למצוא את המכתב ולשנות את הכתובת. הדגשתי גם כי מכתב זה נועד כדי לתבוע את ג'יאנג דזה-מין.

מישהו מאנשי המשרד שם אמר כי הם קיבלו לאחרונה כמות גדולה של מכתבים כאלה ושיש עליהם לחץ רב. אמרתי להם שזה דבר טוב עם זכות עצומה, והם יתוגמלו על כך שהם עשו את הדבר הנכון. אחרי שחזרתי הביתה הרגשתי קלילה והפחד שלי נעלם.

בתי עמדה ללמוד בחו"ל, וגם היא רצתה להגיש תביעה נגד ג'יאנג. נחרדתי ופחדתי שוב. כבר הייתה לה הוויזה והיא כבר קנתה את כרטיס הטיסה. אבל מה יקרה אם משהו ישתבש?

ניסיתי לגרום לבתי שלא להגיש תלונה פלילית והבטחתי לה שאעזור לה ואשלח את התלונה אחרי שהיא תצא מסין. היא לא רצתה לחכות. ביקשתי ממנה להקדים את טיסתה ליום המחרת ולעזוב מיד. גם לזה היא לא הסכימה.

בתי סיימה לכתוב את מכתב התלונה והחלטתי לשלוח אותו ביום המחרת. הייתי מאוד חרדה ולא יכולתי לישון. חשבתי על המאמץ הגדול כל כך שעשתה בתי כדי להשיג את ההזדמנות ללמוד בחו"ל, ובו בזמן היו לי מחשבות על כל מה שיכול להשתבש.

בתי חשה בדאגתי ואמרה לי: "אני אתן למאסטר להחליט. אם המאסטר רוצה שאסע לחו"ל, אני אצא לחו"ל. אם המאסטר לא רוצה שאלך, אז אישאר. "

הייתה לי התרגשות גופנית חזקה ופחד עמוק. התחלתי לדקלם את הפא ולהיפטר מההחזקות שלי. בהדרגה לא היה לי פחד ושכחתי את כל העניין. בתי יצאה מהארץ בלי שום בעיה.

ואז נודע לי משהו לגבי משפט שנערך למתרגלת עמיתה. בפסק הדין נאמר כי היא הודתה וסיפרה שהיא מכירה זוג מתרגלי פאלון גונג. ידעתי שהכוונה לי ולבעלי. אבל לא התרגשתי מזה וגם לא חשבתי הרבה על העניין. לא הכרתי בכך ואמרתי לעצמי שהכול אשליה. המשטרה מעולם לא תחקרה אותי לגבי זה או לגבי התלונה הפלילית שהגשנו נגד ג'יאנג. הבנתי שאם אני בהתאמה לפא, המאסטר יעזור לי.

ברגע ששוב היו לי מחשבות נרגשות וסוערות, אחי הודיע לי שהמשטרה יודעת שאני עדיין מתרגלת פאלון גונג. נלחצתי, והייתה לי תחושה שהמשטרה יודעת עלי הכול. בדיוק כשניתקתי את הטלפון לאחר שדיברתי עם אחי, התקשר שוטר ואמר לי שהוא יודע שאני עדיין מתרגלת. נלחצתי עוד יותר ואמרתי לו שנוכל בהמשך לדבר פנים מול פנים. התחלתי ללמוד את הפא ושלחתי מחשבות נכונות. בהדרגה הפחד שלי נעלם. מאוחר יותר, כשנפגשתי עם השוטר, הוא בכלל לא הזכיר שאני מתרגלת.

ביקרתי את בתי מעבר לים. המתרגלים שם אמרו לי שהסביבה מחוץ לסין טובה יותר וביקשו שאישאר. אבל הרגשתי שסין היא הסביבה הטובה ביותר עבורי לטפח את עצמי ולהיפטר מהפחדים שלי. אני שמחה שאני מתרגלת פאלון דאפא בסין.

נפטרתי מהפחד שלי שכבה אחר שכבה ברמות טיפוח שונות. אחרי התנסויות רבות, אני מבינה שפחד אינו רק הרגשה או תחושה, זהו חומר גשמי וחומרי הקיים במוחנו. הוא מתפתח ומשתקף בסביבה שמסביב לנו. כשאני נפטרת מהפחד, גם הסביבה שסביבי משתנה.

לכן כשאנחנו בסיטואציה מסוכנת, זה הכול משום שהמחשבות שלנו לא נכונות. המאסטר מנצל את הסביבה הזו עבור מתרגלים כדי שיטפחו וישפרו את עצמם, כמו גם כדי ליצור גוף אחד. אם כולנו היינו יכולים להבין זאת, הרדיפה הייתה מזמן מסתיימת.