(Minghui.org) פנג יי (Feng Yi), הידוע גם כפנג גונג-סון, היה יועצו המהימן של הקיסר ליו שיו ואחד מאנשי המפתח האחראים להיווסדה של שושלת האן המזרחית. פנג יי גם החזיק בתואר הגנרל שכבש את המערב וקיבל תואר דוכס של יאנג-שיה. הוא היה אדם צנוע מאוד ומעולם לא התרברב על הישגיו.
אם קרה לפנג יי להיתקל בקצינים אחרים רמי דרג בדרכו, הוא תמיד זז לצד הדרך ונתן להם לעבור. בימים המוקדמים של הפעולה הצבאית לייסוד שושלת האן המזרחית, כאשר הכוחות הגיעו למקום לינה והקימו מחנה ללילה, קצינים רמי דרג תמיד התקבצו יחד והתפארו בהישגיהם הצבאים בפני כל האחרים. פנג יי תמיד ישב שעון על עץ גדול ושתק. לכן כולם בצבא קראו לו "הגנרל של העץ הגדול". אחרי כיבוש העיר האן דאן, שהייתה עיר מפתח, כאשר ליו שיו אירגן את צבאו מחדש, הרבה קצינים וחיילים רצו להצטרף לכוחותיו של פנג יי וללכת אחרי "גנרל העץ הגדול". מאז העריך הקיסר ליו שיו את פנג אי עוד יותר.
בשנה השניה של תקופת ג'יאן-וו, הועבר פנג יי לאיזור סאן-פו במסע קרבי נגד הצבא של צ'ימיי ויאן-צן. במהלך ההתקדמות למערב, פנג יי וכוחותיו עשו מעשים טובים למען אוכלוסיית המקום וזכו בדרכם באמונם של האנשים. באזור הונג-נונג היו יותר מעשרה אנשים שהכריזו על עצמם כגנרלים. בשל המוניטין של פנג יי, הם כולם הובילו את כוחותיהם להיכנע לפנג יי.
בקיץ של השנה השישית של תקופת "ג'יאן-וו" היה מרד בקווי-שיאו. הקיסר שלח כמה גנרלים לדכא את המרד, אך כולם הובסו על-ידי כוחות המורדים. אז הוציא הקיסר צו עליון לשלוח את פנג יי וצבאו להילחם שם. בסופו של דבר פנג יי הביס את צבא קווי-שיאו בזריזות ובמומחיות. מנהיגי הכפרים, כולל אלה שבאזור ג'נג דינג, נכנעו לשושלת האן בזה אחר זה. כאשר פנג יי הכין תצהיר כתוב לקיסר הוא היה מאד מאופק וצנוע ולא ניסה בכלל להתפאר בהישגיו. הקיסר תגמל אותו בשליחות לאי צ'ו וגם מינה אותו למושל של בֶּיי-דִי.
מטפח יודע שמוסריות היא חומר פיזי, וכל הברכות ומזל טוב בחיים של האדם באים מהמוסריות שהצטברה במשך הרבה זמן ומחזורי חיים רבים. ישנו פתגם סיני עתיק: "כבד את האחרים והצנע את עצמך. שים את טובת האחרים לפני טובתך. להיות צנוע ומנומס זה ביטוי לשמירת המוסריות ולהתנהגות מכובדת. מהסיבה הזאת בדיוק הצליח פנג יי לזכות באמונו של הקיסר, וניתנה לו אחריות רבה. בשל מוסריותו זכה פנג יי בכבוד מצד חייליו ובתמיכה מצד האוכלוסייה. לכן בתרבות הסינית המסורתית מלמדים את האנשים להיות צנועים ומנומסים. בחברה של היום, בה המוסריות מתפוררת מיום ליום, אלו המוקירים צניעות ונימוס ראויים לשבח באופן מיוחד.