Falun Dafa Minghui.org www.minghui.org הדפס

סיפור הטיפוח של בודהא מִילֵה-רִיפָּה (חלק ראשון)

03/03/2019 |   עורכי מינג הווי

(Minghui.org)

לאורך ההיסטוריה, ההימלאיה היה אזור שהרבה מטפחים שכנו בו. האנשים שם חיים בפשטות ובצניעות, וכולם רוקדים ושרים. הם גם נותנים כבוד רב לפא הבודהא. לפני כמעט כמילניום, היה מטפח באזור זה בשם מִילֵה-רִיפָּה. כשהמוני בודהות ובודהיסטוות עברו תקופות חיים רבות ופורענויות רבות לפני שטיפחו עד הגשמת "סטטוס הפרי" שלהם, מִילֵה-רִיפּה השיג מוסריות אדירה בכמות דומה תוך תקופת חיים אחת בלבד. מאוחר יותר הוא נודע כמייסד הפלג הלבן של הבודהיזם הטיבטי.

מִילֵה-רִיפּה הרצה יום אחד על הדהרמה של המרכבה הגדולה [מאהיאנה] במערה על צוק בנייאנאם שבטיבט. בקהל היו תלמידים כמו רֶצ'וּנְגְפָּה וגָמְפּוֹפָּה, ותלמידות, וגם גברים ונשים שהיו נדבנים. היו גם הרבה דקיניות, או מילולית: "הולכות שמים", שהשיגו רמת הגשמה באור הקשת (בסנקסריט ישויות אלה נקראות דקיניות, ובכתבים הטיבטים MkhaihGro-ma) וגם יוגים נכחו.

בלילה שלפני כן, רֶצ'וּנְגְפָּה חלם שהוא נוסע לארץ הטהורה של הדקיניות. זו הייתה עיר גדולה, שהבניינים בה היו עם זיגוג ועיטורים. האנשים בתוך העיר לבשו בגדים שמימיים יפהפיים ושרשראות העשויות מאבן ירקן. הם חייכו ונדו בראשם לברך את רֶצ'וּנְגְפָּה, אבל אף אחד מהם לא דיבר איתו.

אישה צעירה לבושה באדום בירכה אותו בחום: "תלמיד צעיר (היא זיהתה אותו כתלמיד של המאסטר שלהם), מתי הגעת לכאן? ברוך הבא! ברוך הבא!"

רֶצ'וּנְגְפָּה הרים את עיניו וראה שזו בְּהָרִימָה, חברתו לכיתה, שהצטרפה אליו ללמוד את הדהרמה אצל המאסטר הגדול טִיפְּהוּפָּה בנפאל.

"הגעת בזמן הנכון", אמרה בְּהָרִימָה, "בודהא אָקְשוּבּהיָה (אחד מחמשת הדהיאני בודהות) מלמד כאן. אם אתה מעוניין, אוכל לבקש עבורך רשות להצטרף".

רֶצ'וּנְגְפָּה אמר בהתרגשות: "שנים רבות נכספתי לראות את בודהא אָקְשוּבּהיָה. זו הזדמנות יקרת ערך להקשיב לו מרצה. אנא בקשי זאת עבורי".

בְּהָרִימָה הזמינה את רֶצ'וּנְגְפָּה לסעודה טעימה לפני שהלכו להרצאה. זה נערך בארמון מפואר וגדול בו בודהא אָקְשוּבּהיָה ישב על כס במרכז. הוא נראה כה קדוש, מעבר לכל דמיון אנושי. אין ספור אלוהויות התאספו שם להקשיב לו, רבות כל כך שהן נראו כמו אוקיאנוס אין סופי. זה היה גדול יותר מכל כינוס שרֶצ'וּנְגְפָּה ראה אי פעם. מרותק למראה, הוא הרגיש מאושר ונרגש באופן בלתי יתואר. חברתו לכיתה ביקשה ממנו לחכות עד שתבקש אישור. לאחר זמן מה רֶצ'וּנְגְפָּה ראה שבודהא אָקְשוּבּהיָה מחייך אליו. הוא הבין שהאישור ניתן, והשתטח בסגידה [כשהוא כורע על ברכיו ומצמיד את פניו לקרקע], ואז התיישב להאזין להרצאה.

באותו היום, בודהא אָקְשוּבּהיָה סיפר על מסעות החיים של בודהות ובודהיסטוות קודמים שהיו מרגשים מאוד. ואז הוא הרצה על הסיפורים של טִילוֹפָּה, נָארוֹפָּה ומָארְפָּה [שֹושלת יוחסין של מאסטרים מהבודהיזם הטיבטי או ההימלאי]. רֶצ'וּנְגְפָּה מעולם לא שמע תיאורים כה מפורטים ומלאי חיים.

לקראת סיום המפגש בודהא אָקְשוּבּהיָה אמר: "בין כל הביוגרפיות, הייחודית, הגדולה והמרגשת ביותר היא זו של מִילֵה-רִיפּה. אנא בואו מחר ואמשיך בהרצאה".

רֶצ'וּנְגְפָּה אז שמע כמה אנשים דנים ביניהם. אחד מהם אמר: "קשה לדמיין שיש ביוגרפיות אחרות שהן יותר מיוחדות ויוצאות דופן מאלו ששמענו!"

אחר השיב: "הסיפורים ששמענו היום על הבודהות והבודהיסטוות האלו הם תוצאה של הטיפוח שלהם דרך גלגולי חיים רבים ודרך פורענויות רבות. אך מִילֵה-רִיפּה השלים מוסריות כה אדירה בגלגול אחד. לכן זה ייחודי כל כך!"

איש אחר הוסיף: "אם ביוגרפיה כה יקרת ערך נקברה, האין זה הפסד? אם לא נבקש מהנכבד להרצות על זה לתועלת הישויות החיות, האם לא יהיה זה חטא מצדנו, התלמידים? אנו חייבים להתפלל מעומק ליבנו ולהפציר בבודהא להרצות על הביוגרפיה הזאת!"

היכן הוא מִילֵה-רִיפּה הנכבד כעת?" שאל האיש הראשון.

"מִילֵה-רִיפּה הנכבד? הוא לא באבהירטי ('הארץ הטהורה של בודהה אקשובהיה'). הוא בטח ב"ארץ אור השלווה הנצחי", אמר אחר.

כאשר רֶצ'וּנְגְפָּה שמע דברים אלו הוא חשב: "המאסטר בטיבט, זה ברור. למה הם אמרו שהוא ב"ארץ אור השלווה הנצחי"? אך לא משנה מה, נראה בוודאות שמילים אלו כוונו אליי. עליי לבקש מהמאסטר להרצות על הביוגרפיה שלו". איך שהוא חשב על זה, בְּהָרִימָה אחזה בידיו בחום וניערה אותן קלות: "הבנת, הלא כן?", רֶצ'וּנְגְפָּה הבין זאת בבהירות רבה יותר והתחושה הייתה חזקה כל כך שהוא התעורר בקפיצה מהחלום.

השחר כבר עלה. רֶצ'וּנְגְפָּה היה נלהב וחשב: "אף שלהאזין להרצאות של בודהא אָקְשוּבּהיָה הוא דבר יקר ערך, זהו מזל גדול יותר להיות עם המאסטר שלי. אני חושב שהמאסטר חיזק אותי כדי לאפשר לי להקשיב להרצאה של בודהא אָקְשוּבּהיָה. האנשים בחלום אמרו שהמאסטר נמצא באבהירטי או ב"ארץ אור השלווה הנצחי" בשעה שאנחנו חשבנו שהמאסטר בטיבט. למעשה, ה"גוף, דיבור, מחשבה" של המאסטר אינם שונים מאלה של בודהות אחרים. המוסריות האדירה שלו גם היא מעבר לכל דמיון. אני תמיד נהגתי לחשוב שהמאסטר הוא רק בטיבט, ושהוא נראה כמונו וחי חיים רגילים. לא קלטתי שהמאסטר כבר הפך לבודהא ושיש לו פא שנים (גופי חוק) בכל היקום. ההתגשמויות שלו אף יותר מופלאות. בגלל הקארמה העצומה שלנו ראינו חכם כאדם רגיל. זהו באמת עלבון לחכם! החלום שחלמתי בלילה הקודם לא היה רגיל. זה היה רמז מחברתי לכיתה ומדקיניות אחרות לחפש אחר הרצאות מהמאסטר. עליי להתחנן למאסטר בשבילן!" עם המחשבה הזו, לרֶצ'וּנְגְפָּה הייתה אמונה חזקה. כשכפות ידיו לחוצות זו אל זו, הוא סגד בכבוד רב למאסטר שלו.

באותו הרגע, כל סביבתו הוארה לפתע. כמה דקיניות יפהפיות, לבושות באלגנטיות, הופיעו לפניו כשהן באות לקראתו. אחת אמרה: "מחר תתקיים הרצאה על הביוגרפיה של מִילֵה-רִיפּה. בוא נלך לשמוע אותה".

אחרת שאלה: "מי יהיה זה שיבקש את ההרצאה?"

הדקינית חייכה אל רֶצ'וּנְגְפָּה ואמרה: "כמובן שזה יהיה תלמידו הראשי של המאסטר!"

עוד כמה דקיניות הביטו ברֶצ'וּנְגְפָּה וחייכו. אחת אמרה: "לבקש מהמאסטר לדבר על הביוגרפיה שלו יביא תועלת גם לנו וגם לאחרים. אנו לא רק משתוקקות מאוד להאזין לביוגרפיה, אלא גם נעזור להתפלל שהמאסטר יעניק מחמלתו וירצה לנו על זה. אחרי כן גם נגן על ההוראה הזו כדי להיטיב עם הדורות הבאים של הישויות החיות". במילים אלו הדקיניות נעלמו.

כשרֶצ'וּנְגְפָּה הקיץ שוב, היום כבר האיר לגמרי. "ברור שהדקיניות מעודדות אותי לבקש מהמאסטר להרצות על הביוגרפיה שלו". הוא הלך בשמחה לכינוס של מִילֵה-רִיפּה הנכבד. לאחר שהשתטח בסגידה, הוא כרע על ברכיו בפני הנכבד כשכפות ידיו לחוצות זו לזו מול חזו והתחנן: "מאסטר נכבד, לאין ספור בודהות בעבר היו התגשמויות שונות וכל מיני הישגים שאין לתאר להצלת אנשים. הביוגרפיות יקרות הערך שלהם הופצו בעולם הזה כדי לברך אנשים ולקדם את פא הבודהא. מאסטרים כולל טילופה, נרופה ומארפה כתבו גם הם את הביוגרפיות שלהם שהועברו הלאה לאנשי העולם כדי שיטפחו. עכשיו מאסטר, אנחנו מקווים שתרחיב את חמלתך ותרצה לנו על עברך לטובת התלמידים והישויות החיות של העתיד".

מִילֵה-רִיפּה הנכבד שמע זאת ואמר בשלווה: "רֶצ'וּנְגְפָּה, אתה כבר יודע די הרבה עליי. אך מכיוון שביקשת, אענה לך".

"אני צאצא של שבט בקיונג-פו, והאב הקדמון שלי הוא חוֹסֶה. בעבר עשיתי מעשים רעים, ומאוחר יותר עשיתי מעשים טובים. עכשיו הפסקתי לעשות מעשים טובים או רעים. כל הדברים בעלי הכוונות שייכים עכשיו לעברי, וגם לא אעשה אותם בעתיד. אם הדברים האלו היו מסופרים בפרטי פרטים, רבים מהם היו גורמים לאנשים למרר בבכי ורבים היו מביאים לאנשים שמחה גדולה. זה ארוך מאוד ואנחנו יכולים לדלג על זה. תן לאדם זקן שכמוני לנוח קצת ברוגע".

רֶצ'וּנְגְפָּה כרע על ברכיו והמשיך להתחנן: "מאסטר!"

"התוכל להסביר לנו איך טיפחת בנחישות, איך חיפשת אחר פא הבודהא, ואיך השתפרת עד שהגעת לשלמות ולהארה? אתה צאצא של קיונג-פו, ואביך הקדמון היה חוסה. אז מדוע שם משפחתך הוא מִילֵה? מדוע עשית קודם מעשים רעים ואחר כך מעשים טובים? אנא ספר לנו גם את הסיפורים האלה שיביאו אנשים לידי דמעות או אושר. זו בקשה לא רק שלי אלא גם של תלמידים עמיתים, כמו גם נדבנים, כולנו צמאים לשמוע. אנא, הרחב את חמלתך".

הנכבד חייך ואמר אט אט: "מכיוון שאתה מתחנן כך, אין לי סודות ואספר לך. אבות אבותיי היו נוודים משבט הקיונג-פו שבאזור הצפוני. סבו של סבו של סבו של סבי היה חוסה, בנו של 'לאמה הפלג האדום'. כמתרגל מנטרה בתמיכת האלוהויות, ללחשים שלו היה כוח רב. שנה אחת הוא עלה לרגל לטיבט האחורית. הוא הלך למקום בצפון טיבט שנקרא צ'ונג-פאצ'י, שם הוא פגש אנשים שסבלו ממגפה שנגרמה על ידי שדים. בגלל שהלחשים שלו היו כל כך בעלי עוצמה וסילקו שדים רבים, יותר ויותר אנשים התחילו להאמין בו. המקומיים ביקשו ממנו להישאר שם, אז הוא התיישב שם ומאוחר יותר הקים משפחה".

"בשנה אחרת הגיעה לשם רוח רפאים כדי לפגוע באנשים. הייתה משפחה אחת שלא האמינה כלל בלאמה חוסה. רוח הרפאים גרמה צרות למשפחה: המִקְנֶה שלהם מת או ברח, ואנשים חלו וראו רוחות במשך היום. האיומים האלו קרו כל יום. אף אחד מהרופאים שהוזמן אל המשפחה לא הצליח לרפא את מחלותיהם. אף אחד מהלאמות שהוזמנו כדי להכניע את רוח הרפאים לא הצליח לעשות זאת, ובמקום זאת הם היו מותשים לאחר שנאבקו עם רוח הרפאים. לבסוף המשפחה לא יכלה לעשות דבר. חבר אמר להם: 'עליכם לחפש את לאמה חוסה. אחרים לא יכולים לעשות זאת!'"

"בן משפחה אמר: 'כל עוד אפשר לרפא אולקוס, גם שֶמֶן של כלב בא בחשבון. בסדר, נזמין אותו'".

"אז המשפחה שלחה מישהו להזמין את לאמה חוסה".

"לפני שלאמה חוסה הגיע לאוהל המשפחה, הוא ראה את רוח הרפאים מרחוק. רוח הרפאים ראתה את חוסה והחלה לברוח. כוחו השמימי של לאמה חוסה הגיח והוא קרא בקול: 'רוח רפאים! אני, חוסה קיונג-פו, מתמחה בשתיית דמם של שדים ובמשיכת גידיהם. אם יש לך אומץ, הישארי שם ואל תברחי!'

"במילים אלו הוא מיהר אל רוח הרפאים. היא רעדה מפחד וצעקה: 'מפחיד! מפחיד! מִילֵה! מִילֵה!' (המקבילה הפונטית של 'מִילֵה' בטיבטית היא 'תחושה מבשרת רעות כשרואים ענק').

חוסה הגיע אל רוח הרפאים והיא הצטמקה לתוך עצמה ולא העזה לזוז. היא אמרה בקול רועד: 'לאמה יקר, לא העזתי ללכת למקומות שהיית בהם. אף פעם לא ביקרת כאן, אז העזתי לבוא. בבקשה חוס על חיי!'

"לאמה חוסה הורה לרוח הרפאים להבטיח שלא תפגע יותר באנשים. לרוח הרפאים לא הייתה שום ברירה אלא להישבע. ואז הוא נתן לה ללכת.

"מאוחר יותר רוח הרפאים השתלטה על גופו של איש אחר ואמרה: מִילֵה! מִילֵה! האיש הזה עוצמתי מדי! מימיי לא הייתי כה מבוהלת. הוא כל כך רב עוצמה! מִילֵה! מִילֵה!'

"בעקבות אירוע זה לאמה חוסה התפרסם אף יותר וכדי לחלוק לו כבוד אנשים העניקו לו את שם החיבה 'לאמה מִילֵה'. מאוחר יותר זה הפך לשם המשפחה. כך הפך השם 'לאמה מִילֵה' לידוע מאוד.

"לחוסה קיונג-פו היו רק בן אחד ושני נכדים. לנכד הראשון, מִילֵה דוֹטוֹן סֶנְגה, היה רק בן אחד בשם דוֹרְגֶ'ה סֶנְגה.

"לדוֹרְגֶ'ה סֶנְגה היה כישרון טבעי להימורים והוא נהנה במיוחד לזרוק את הקובייה. מיומנויות ההימור שלו היו מעולות והוא תמיד ניצח כשזרק קוביות.

"שנה אחת הגיע לצ'ונג-פאצ'י נוכל נווד. הוא הצטיין בהימורים והתפרנס מזה. לאחר שזכה בכסף רב ושמע שדוֹרְגֶ'ה סֶנְגה אוהב להמר, הוא הזמין אותו למשחק הקובייה.

"ביום הראשון, כדי לבחון את מיומנותו של דוֹרְגֶ'ה סֶנְגֶה, הנוכל התערב על סכום קטן ובכוונה הפסיד לדוֹרְגֶ'ה סֶנְגה. למחרת הוא הציג את מיומנויותיו ובקלות ניצח את דוֹרְגֶ'ה סֶנְגֶה. דוֹרְגֶ'ה סֶנְגֶה אף פעם לא חווה הפסד שכזה וכעס מאוד. הוא אמר לנוכל: 'מחר אנצח וארוויח את כל הכסף שלי בחזרה. האם תעז להתערב אתי שוב?'

"'בוודאי!' השיב הנוכל כבדרך אגב.

"ביום השלישי, הרביעי והחמישי, הנוכל הפסיד בכל פעם, אם בכוונה ואם בגלל חוסר מזל.

"ואז הנוכל אתגר אותו לקרב נחרץ: 'דוֹרְגֶ'ה סֶנְגֶה! הפסדתי כל יום במשך הימים האחרונים האלו, אז אני מציע שמחר שנינו נתערב על כל הרכוש, המקנה, האדמה, הצמר, הכסף והתכשיטים שלנו. אנשי הכפר יהיו העדים כשנחתום על הסכם לקרב הסופי ואף אחד מאיתנו לא יורשה לסגת ממנו, לא משנה מי ינצח. תרצה לעשות את זה?'

"דוֹרְגֶ'ה סֶנְגֶה הסכים ללא היסוס.

"למחרת, אנשי הכפר אישרו את ההתערבות והתבוננו בהם. שניהם היו עצבניים מאוד במשחק. לבסוף דוֹרְגֶ'ה סֶנְגֶה הפסיד הכול.

"בנסיבות אלו, לדוֹרְגֶ'ה סֶנְגֶה לא הייתה כל ברירה אלא לעזוב את מקום מגוריו ואת שבטו ולנדוד. אביו דוטון סנגה, לקח אותו להתיישב בכפר קטן בשם קיאנגאצה. דוטון סנגה המיומן בלחשים הצליח להכניע שדים ולרפא מחלות. הוא התפרנס ממיומנויות אלו והייתה לו הכנסה יציבה. דוֹרְגֶ'ה סֶנְגה השתנה והפסיק לחלוטין להמר. הוא עבד קשה בעסק שלו. בחורף הוא הוביל צמר למכירה בדרום, ובקיץ הוא סחר במקנה עם נוודים בצפון. הוא גם ביקר במקומות שונים באמצע עבור עסקות קטנות. העבודה הקשה השתלמה והוא הצליח לצבור הון חדש.

"דוֹרְגֶ'ה סֶנְגֶה התחתן מאוחר יותר עם יפהפייה מקומית. נולד להם בן והם קראו לו מילֵה שֶרָאב גִייֶלְצֶן (אביו של מִילֵה-רִיפּה).

"בזמן זה דוֹטון סֶנְגֶה כבר היה זקן מאוד. הוא חלה והלך לעולמו. דוֹרְגֶ'ה סֶנְגֶה, כתוצאה משנים רבות של עבודה קשה, התעשר בהדרגה. הוא הוציא סכום גדול לרכישת שדה פורה בצורת משולש וקרא לו משולש אורמה. הוא גם קנה בית גדול בסמוך אליו.

"כאשר שֶרָאב גִייֶלְצֶן היה בן 20, הוא התחתן עם נִיאָנְגְצָה קָארְגְייֶן (אמו של מִילֵה-רִיפּה) שבאה ממשפחה מקומית עשירה. היא הייתה חכמה ומוכשרת. כל המשפחה חיה חיים עשירים ומאושרים.

"לאחר זמן מה הם בנו ליד משולש אורמה בית אחוזה בעל שלוש קומות, עם ארבעת עמודים ושמונה קורות. לצד הבית הם הוסיפו אסם גדול ומטבח.

"עד אז, קרוביו של דוֹטוֹן סֶנְגֶה מִילֵה מכפר הולדתו כבר שמעו על עושרו של דוֹרְגֶ'ה סֶנְגֶה בקיאנגאצה. בני דודו של שֶרָאב גִייֶלְצֶן, יונג-דרונג גיילצן וקיונגצה פלדרן, שהיו אח ואחות, גם עברו לקיאנגאצה. שֶרָאב גִייֶלְצֶן הוקיר באמת את קרוביו ועשה את המיטב כדי לעזור להם. הוא הלווה להם כסף ולימד אותם איך לעשות עסקים. זמן קצר לאחר מכן, בני הדודים התעשרו גם הם.

"הזמן חלף מהר. לאחר מספר שנים נִיאָנְגְצָה קָארְגְייֶן הרתה. באותה תקופה שֶרָאב גִייֶלְצֶן רכש סחורה רבה מהדרום ונסע לצפון לסחור בה עם הנוודים.

"אני נולדתי ב-25 באוגוסט (1052 לספירה). אמי מיד שלחה מישהו להעביר מכתב לאבא, שֶרָאב גִייֶלְצֶן. היא כתבה: 'ילדתי בן. בבקשה חזור הביתה, תן לו שם, והתכונן למשתה עם אנשי הכפר. גם קציר הסתיו מגיע. בבקשה חזור מהר הביתה'.

"השליח העביר את המכתב תוך זמן קצר. השליח תיאר בפרוטרוט את הבן הנולד ואת מצב המשפחה, והאיץ באבי לחזור לתת לי שם ולחגוג. אבא היה מרוצה מאוד. הוא אמר בחיוך: 'נהדר! נהדר! כבר יש לי שם לתינוק. לכל דור במשפחת מִילֵה שלנו תמיד היה רק בן. אני שמח במיוחד לשמוע שיש לנו שוב בן. שמו יהיה טוֹפָּאגָה (שפירושו: נעים לשמוע)!'

"לכן אבי מיהר לסיים את עסקיו ולחזור הביתה לקרוא לי טוֹפָּאגָה. כשגדלתי אהבתי לשיר. כל מי ששמע את קולי אהב אותו. הם אמרו: 'טוֹפָּאגָה, נעים לשמוע. זהו שם מושלם בשבילך!'

"כשהייתי בן ארבע, אמא ילדה בת וקראה לה פֶּטָה. אני זוכר שכשהיינו קטנים, אחותי ואני תמיד היינו לבושים בבגדי הסאטן הטובים ביותר, עם תכשיטים שקישטו את שערנו. האנשים שביקרו בביתנו היו עשירים ובעלי עוצמה. היו לנו גם משרתים רבים.

"באותה תקופה, האנשים בקיאנגאצה שוחחו לעתים תכופות בינם לבין עצמם: 'הנוודים האלו שבאו מרחוק עשירים עכשיו כל כך. בחוץ יש להם מקנה ושדה, ובפנים יש להם יותר תבואה מאשר הם יכולים לאכול, ויותר בגדים מאשר הם יכולים ללבוש. הם כל כך בני מזל!' הם העריצו אותנו וקינאו בנו. אך חיי הברכה האלו לא נמשכו זמן רב, ואבא מִילֵה שֶרָאב גִייֶלְצֶן הלך לעולמו".

רֶצ'וּנְגְפָּה שאל: "מאסטר, אחרי שאביך הלך לעולמו, האם סבלת הרבה? שמענו שהחוויה שלך הייתה הקשה ביותר. תוכל לספר לנו על זה?"

(המשך יבוא...)