(Minghui.org)

לאורך ההיסטוריה, ההימלאיה היה אזור שהרבה מטפחים שכנו בו. האנשים שם חיים בפשטות ובצניעות, וכולם רוקדים ושרים. הם גם נותנים כבוד רב לפא הבודהא. לפני כמעט כמילניום, היה מטפח באזור זה בשם מִילֵה-רִיפָּה. כשהמוני בודהות ובודהיסטוות עברו תקופות חיים רבות ופורענויות רבות לפני שטיפחו עד הגשמת "סטטוס הפרי" שלהם, מִילֵה-רִיפּה השיג מוסריות אדירה בכמות דומה תוך תקופת חיים אחת בלבד. מאוחר יותר הוא נודע כמייסד הפלג הלבן של הבודהיזם הטיבטי.

חלק ראשון  חלק שני  חלק שלישי  חלק רביעי  חלק חמישי  חלק שישי

רֶצ'וּנְגְפָּה שאל את מִילֵה-רִיפּה הנכבד: "מאסטר, האם הלכת אחר הנחייתו של מאסטר מָארְפָּה וחיית שם עוד כמה שנים?"

הנכבד השיב: "לא נשארתי זמן כה רב. לאחר שחייתי שם זמן מה, חזרתי לכפר מולדתי. אספר לך מדוע חזרתי הביתה.

"כשעשיתי מדיטציה בבדידות מוחלטת, תרגלתי במרץ בשלווה והתקדמתי מאוד. אף פעם לא ישנתי, אך בוקר אחד נעשיתי מנומנם ונרדמתי. חלמתי שאני חוזר לביתי בקיאנגאצה. ראיתי שביתי, זה בעל ארבעת העמודים ושמונה הקורות, היה רעוע כמו אוזן מרוטה של חמור זקן. אוצר הירושה המשפחתית יקר הערך ביותר, כתב המהראטנאקוטה סוטרה, היה ספוג מים ומרופט כל כך עקב דליפת מי הגשמים. האדמה של משולש אורמה כוסתה כולה בשיחים ועשבים שוטים. אמי הלכה לעולמה ואחותי הפכה לקבצנית ששוטטה באזור מרוחק. כשחשבתי על הטרגדיות שסבלתי מימי ילדותי ועל כך שלא יכולתי לראות את אמא במשך שנים רבות כל כך, לבי כאב עד מאוד. בכיתי וקראתי בקול: 'אמא! פיטה אחותי! הבכי העיר אותי, ובגדיי היו ספוגים בדמעות. כשחשבתי על אמא, לא יכולתי לעצור את דמעותיי והחלטתי לחזור לבקרה.

"עם שחר, בלי לחשוב שברתי את דלת המערה והלכתי לחדר השינה של המאסטר כדי לקבל את רשותו לחזור לכפר הולדתי. המאסטר ישן, וכרעתי על ברכיי לצד מיטתו כדי להסביר.

"המאסטר התעורר.

"אור הבוקר זרח דרך החלון והאיר את ראשו של המאסטר על הכרית. אשתו נכנסה בינתיים עם ארוחת הבוקר. מאסטר מָארְפָּה שאל: 'בן, למה יצאת לפתע מהמדיטציה? האם זה היה שד שהפריע? מהר וחזור לתרגל בשלווה!'

"סיפרתי למאסטר על החלום וכמה אני חושב על אמא.

"המאסטר אמר: 'בן, כשהגעת לכאן לראשונה אמרת שאינך מודאג יותר בנוגע למשפחתך ולאנשי הכפר. בנוסף, עזבת את כפר הולדתך לפני כל כך הרבה שנים. גם אם תחזור, ייתכן שלא תוכל לראות את אמך. לגבי שאר האנשים, אינני בטוח שתצליח לפגוש אותם. חיית שנים רבות ביוּ-טסאנג ואז עוד כמה שנים טובות אצלי. אם אתה נחוש לחזור, אני יכול להרשות לך. דיברת על חזרה לכפר שלך ולאחר מכן חזרה לכאן. אולי אתה חושב כך אך קרוב לוודאי שזה לא יצליח. כשנכנסת ישנתי. זהו רמז שלא נוכל לראות שוב זה את זה בגלגול חיים זה!

"'עם זאת, אור השמש מאיר את חדרי, זאת אומרת שהדהרמה שלך תזרח בעשרת הכיוונים כמו שמש הבוקר. למעשה קצה ראשי הואר בשמש, זה אומר שהדהרמה שלך תופץ ותשגשג. במקרה דַקמֵמַה נכנסה עם האוכל, וזה מציין שאתה אמור להצליח להזין עצמך בסָמַאיָיה [נדרים או כללים].

"'אוּף! נראה שאין לי ברירה אלא לתת לך ללכת. דַקמֵמַה, בבקשה הכיני מנחה טובה'.

"לאחר שאשת המאסטר הכינה את המנחה, המאסטר הכין מנדלה וביצע עבורי טקס אבהישקה עם הנתיב הבשל הנלמד בעל פה מדקיניות. הוא גם העניק לי את כל הפסוקים לשחרור שלא נשמע כמותם.

"המאסטר אמר: 'הו, הפסוקים האלו היו הנבואה של נָארוֹפָּה הנכבד והוא ביקש ממני ללמדך אותם. עליך ללכת אחר נבואות הדקיניות ולהעביר את הפסוקים האלו לתלמיד בעל האיכות המולדת הטובה ביותר עד הדור השלושה-עשר.

"'אם מישהו מלמד את הדהרמה הזאת עבור כסף, תהילה, כבוד או העדפה אישית, זו הפרה של הוראת הדקיניות. עליך להוקיר במיוחד את ההוראות שבעל פה האלה ולתרגל בהתאם לפסוקים אלו. אם תיתקל בתלמיד בעל איכות מולדת טובה מאוד, גם אם הוא עני ואין לו שום דברים חומריים להגיש כמנחה, עדיין עליך לספק לו אבהישקה ופסוקים ולעזור לו כך שיוכל להפיץ את הדהרמה. באשר לכל סוגי הייסורים שמאסטר טִילוֹפָּה נתן למאסטר נָארוֹפָּה, או לכל סוגי הסבל שנתתי לך, השיטות האלה הן חסרות תועלת לאנשים בעלי איכות מולדת גרועה. אז בבקשה אל תשתמש בהן יותר. עכשיו, אפילו בהודו, תרגול הדהרמה נחלש. אז שיטות כה מחמירות אלה אינן מתאימות יותר בטיבט.

"'ישנם סך הכול תשעה סטים של דהרמה דקינית, ולימדתי אותך ארבעה מהם. לגבי חמשת האחרים, אחד מתלמידיי ייסע להודו מאוחר יותר ללמוד אותם מתלמידים של נָארוֹפָּה. הם יועילו מאוד לישויות חיות, ועליך לשאוף לחפש אחר הדהרמה הזאת.

"'אולי תחשוב: אני עני מאוד ואין לי אף מנחה. האם המאסטר ילמד אותי את כל הפסוקים? בבקשה שלא יהיו לך ספקות כאלו. אתה יודע, אינני מקדיש תשומת לב למנחות חומריות כלל. אם אתה עובד קשה לתרגל ומשתמש בזה כמנחה, זו המנחה שאני באמת מעריך. עליך לעשות מאמץ שקדני ולהשיג הצלחה!

"'לימדתי אותך את כל הדהרמה הייחודית של מאסטר נָארוֹפָּה ואת ההוראה שבעל פה של הדקיניות. מאסטר נָארוֹפָּה לימד את הפסוקים האלו רק אותי, ולא אף תלמיד אחר. העברתי אותם לך, כמו שמעבירים מים בשלמות מבקבוק אחד לשני מבלי להחסיר אף טיפה. כדי להראות לך שמה שאני אומר הוא אמת ושאינני מגזים, אני מבטיח זאת עכשיו בפני המאסטרים, כל הבודהות והאלוהויות'.

"במילים אלה הוא הניח את ידו על ראשי ואמר: 'בן, בראותי אותך עוזב הפעם לבי מלא צער. אך כל הדהרמות המותנות הן ארעיות בלאו הכי. איני יכול לעשות דבר. בבקשה אל תמהר לעזוב. הישאר כאן לעוד כמה ימים כדי לעבור על כל הפסוקים. אם יש לך שאלות, שאל אותי ואוכל לעזור לך'.

"בהתאם להנחיית המאסטר נשארתי שם עוד מספר ימים והבהרתי כל אי הבנה שלי. המאסטר אמר: 'דַקמֵמַה, בבקשה הכיני את המנחה הטובה ביותר לפרידה של מִילֵה'. אשת המאסטר הכינה מנחות עבור מאסטרים, בודהות, בודהיסטוות, דקיניות ואפוטרופוסים שמימים, וגם סעודה לתלמידים האחרים (vajra brothers). המאסטר הציג את יכולותיו במלואן. הוא הופיע לעתים כאלוהויות של הִיוָואגְ'רַה, לעתים כאלוהויות של צ'אקרהסָמְוָוארה ולעתים כאלוהויות של גוּהיָסַאמַג'ָה. הקישוטים המפוארים שלו כללו פעמון וָאגְ'רַה, עלי וָאגְ'רַה, גלגל, תכשיטים, פרח לוטוס וחרב. צלילי אום, אה והוּם, באדום לבן וכחול (המילים אום, אה, הום, הן יסודות לכל הפסוקים הסודיים, אום באדום, אה בלבן, הוּם בכחול). שלוש המילים האלה הפיקו אור עז, והתגשמויות חסרות תקדים. המאסטר אמר: 'כל אלה הן לא יותר מאשר יכולות על טבעיות של הגוף. אפילו אם אפשר להציגן בסקאלה רחבה, הן עדיין תעתועים מפוברקים עם תועלת מועטה. אני מציג אותן עכשיו, מִילֵה-רִיפּה, כי אנחנו נפרדים ממך היום'.

"בראותי את המאסטר עם מוסריות כמו זו של הבודהות, שמחתי מאוד וחשבתי: 'כמובן שאעבוד קשה בטיפוח וגם אשיג יכולות על טבעיות כמו של המאסטר'.

"המאסטר שאל: 'ראית? האם אתה נחוש עכשיו?'

"עניתי: 'ראיתי, מאסטר! אינני יכול שלא להיות נחוש. אני רוצה לעבוד קשה בטיפוח תרגול וגם להשיג בעתיד יכולות על טבעיות כמו של המאסטר'.

"המאסטר אמר: 'כן, עליך להצליח לתרגל היטב. בבקשה זכור את ההוראות שקבלת ממני שהן כמו אשליות, ותרגל עד שתגיע לתחום הזה. באשר למיקום לטיפוח תרגול, עליך להשתמש במערות הנמצאות בהרים מושלגים, עמקים תלולים ומעמקי היערות. בין המערות, אתה יכול ללכת למקומות בהם מאסטרים הודים תרגלו או ללאפצ'י גאנגרה, אחת מעשרים וארבע הארצות הקדושות. יש גם את יוֹלמוֹ גנגרה כפי שנובא בסוטרה אָבטָאמְסָקה, וצ'וּבָר בדרין, היכן שדקיניות לרוב נפגשות. כל אלו הם מקומות טובים למדיטציה. בנוסף, מקומות מרוחקים אחרים ללא אנשים יכולים גם להתאים אם יש קרבה גורלית מתאימה. אתה יכול להשיג הצלחה בתרגול במקומות האלו.

"'יש גם מקומות קדושים במזרח, אך היחסים הגורליים עדיין לא הגיעו. כאשר תפיץ את הדהרמה בעתיד כמה אנשים יגדלו וישגשגו במקומות האלו.

"'עליך ללכת לתרגל במקומות הקדושים המוזכרים למעלה כפי שנובא. ברגע שיהיו לך הישגים, הם יהיו גם מנחה למאסטר, גמול להורים ותועלת לישויות החיות. חוץ מהגעה להיות בודהא, שום דבר אחר אינו יכול להיחשב כמנחה הטובה ביותר, הכרת התודה הגדולה ביותר, והחסד האמיתי לאחרים. אם אדם אינו יכול להצליח, גם אם הוא חי מאה שנה, הוא פשוט חי יותר זמן בשעה שהוא מבצע יותר חטאים בתקופת חייו. לכן, עליך לנטוש כל חמדנות בחיים וכל ערגה לעולם הארצי הזה. אל תבוא במגע עם אנשים השקועים בעניינים ארציים או מעורבים בפטפוטים אידיאולוגים על דברים חסרי משמעות. במקום זאת, שאף בכל לבך להתקדם בטיפוח שלך!'

"המאסטר הזיל דמעות כשאמר זאת. הוא הביט בי בחמלה והמשיך: 'בן, כאביך, לא אוכל לראותך שוב בעולם הזה. אף פעם לא אשכח אותך. אל תשכח אותי גם. אם תוכל ללכת אחר דבריי, בטוח שנפגש בעתיד בדהגפּה קהדרו (אחת מהארצות הטהורות). בן, אתה אמור לשמוח!'

"המאסטר נתן לי מכתב חתום בשעווה ואמר: 'כשתתרגל בעתיד תיתקל בהפרעה חמורה של זרימת אנרגיה. בזמן ההוא תוכל לפתוח ולקרוא את זה. בבקשה אל תפתח את זה לפני כן'. שיננתי בעל פה את דברי המאסטר וחשתי בתועלתם שלא ניתן לתארה. בכל פעם שנזכרתי בהוראתו של המאסטר, החמלה שלי גדלה והתקדמתי בטיפוח. חסדו העמוק של המאסטר הוא באמת מעבר לכל מילה!

"המאסטר אמר לאשתו: 'דַקמֵמַה, בבקשה עשי הכנות למסעו של 'מִילֵה איש רב עוצמה' מחר. אף שאני עצוב ביותר, אהיה נוכח בפרידה. בן, בוא נישאר יחד הלילה כדי שתהיה לנו, אב ובן, שיחה טובה'.

"ביליתי את הלילה בחדרו של המאסטר יחד איתו ועם אשתו. אשתו הייתה עצובה מאוד ולא הפסיקה לבכות. המאסטר אמר: 'דַקמֵמַה, למה את בוכה? הוא כבר למד מהמאסטר את פסוקי הדקיניות העמוקים ביותר והוא עומד ללכת לעשות מדיטציה במערה. על מה יש לבכות? לישויות חיות יש טבע בודהא מהותי. בגלל בורות, הן לא יכולות להבין זאת ובמקום זה מתות בכאב. למעשה, אלו החיים בעולם אנושי זה ולא הולכים אחר דהרמה, הם מעוררי הרחמים ביותר. הם אלו שאנו צריכים להיות עצובים בשבילם. אך אם תבכי עליהם, תצטרכי לבכות כל היום'.

"אשת המאסטר אמרה: 'דבריך צודקים. אך למי יכולה להיות חמלה שכזאת? בני שלי היה חכם באופן בלתי רגיל בנוגע לדהרמה של העולם הזה ולדהרמה שמעבר לעולם הזה. יכלו להיות לו הישגים גדולים שיועילו לו ולאחרים. אך הוא מת, וכאבתי עד מאוד. עכשיו, התלמיד הזה שתמיד הקשיב בצייתנות כה רבה, לא עשה שום טעויות, וחי באמונה, חוכמה וטוב לב, עומד לעזוב. אף פעם לא היה לי תלמיד טוב כל כך לפני כן. אז אינני יכולה לרסן את צערי...', לפני שסיימה, עוד דמעות זלגו והיא החלה להתייפח שוב.

"גם אני לא הצלחתי שלא לבכות והמאסטר ניגב את דמעותיו בידו שוב ושוב. לא רצינו להיפרד, אז כולנו כאבנו והיו לנו רק מעט מילים לומר. אז בלילה ההוא למעשה, בקושי דיברנו.

"למחרת בבוקר שלושה עשר מאיתנו, מאסטר ותלמידים, הלכנו כמה מייל עם מנחות מזון ללוותני בעזיבתי. כולם היו במצב רוח מלנכולי עקב הפרידה. כשהגענו למדרון הפצת הדהרמה, שם אפשר היה לראות למרחק מכל הכיוונים, התיישבנו והתכוננו לפולחן סגידה.

"המאסטר אחז בידיי ואמר: 'בן, אתה הולך ליוּ-טסאנג עכשיו. יש הרבה שודדים בטסאנג וחשבתי לשלוח מישהו ללכת איתך. אך בגלל סיבות קארמתיות עליך ללכת לבדך. אף שאתה לבד, אתפלל להגנה מהמאסטר, אלוהויות, דקיניות ואפוטרופוסים. אינך צריך לדאוג והדרך תהיה בסדר. עם זאת, עליך להיזהר.

"'אתה יכול ללכת קודם למשכנו של לאמה נְגוֹקְטוֹן ולהשוות איתו פסוקים כדי לראות אם יש הבדלים. משם אתה יכול ללכת הביתה. תוכל להישאר בכפר הולדתך רק שבעה ימים. אחרי כן עליך ללכת למדוט בהרים כדי להועיל לעצמך ולאחרים'.

"אשת המאסטר הכינה לי ביגוד, כובע, נעליים ומזון למסע. היא נתנה לי אותם ובדמעות בעיניה אמרה: 'בן, אלו רק חפצים חומריים. זו הפעם האחרונה שאני רואה אותך כאמך. אני מאחלת לך מסע בטוח ואושר. בבקשה הבטח שנפגש שוב באודיאנה (ארץ הדקיניות)!'

"לאחר שסיימה את דבריה, אשת המאסטר התייפחה שוב בצער. אנשים רבים שבאו להיפרד ממני בכו גם הם. השתחוויתי בכבוד רב למאסטר ולאשתו, נוגע בראשי בכפות רגליהם לברכה, ואז נפרדנו.

"מדי פעם הבטתי לאחור. כולם עדיין בכו במקום בו נפרדנו, ולא יכולתי לשאת את המראה. כבישי ההר התעקלו אט אט ובהדרגה לא יכולתי לראות יותר את המאסטר ואשתו.

"לאחר שצעדתי זמן מה וחציתי נחל הבטתי לאחור. המרחק היה גדול מדי כדי לראות בבירור אך הצלחתי להבחין שהמאסטר והאחרים עדיין הביטו לכיווני. בייאושי, כמעט ורציתי לרוץ בחזרה. מצד שני, ידעתי שלמדתי את הפסוקים להגעה לשלמות. כל עוד לא אבצע פעולות של קארמה רעה, וכל עוד תמיד אחשוב על המאסטר ואסגוד לו, זה יהיה כאילו נשארתי איתו. בטוח שאפגוש את המאסטר ואת אשתו בדהגפּה קהדרו. הפעם, אני יכול קודם ללכת הביתה לבקר את אמי. אחר כך אחזור לבקר את המאסטר, נכון? כך דיכאתי את הצער שבלבי והלכתי למקום משכנו של לאמה נְגוֹקְטוֹן.

"לאחר שנפגשתי עם לאמה נְגוֹקְטוֹן, השוויתי את הפסוקים שלי עימו. הוא היה טוב ממני בהסבר הטנטרה והבהרה נרחבת על דהרמה, אך לא הייתי חלש ממנו בפסוקים לטיפוח תרגול. במיוחד לגבי ההוראה שבעל פה של הדקיניות, למעשה ידעתי יותר ממנו. לבסוף השתטחתי בפניו, הבעתי משאלה ויצאתי לכיוון ביתי.

"המרחק היה 15 יום של הליכה אך הגעתי תוך שלושה ימים. חשבתי: 'השפעת המדיטציה באמת מדהימה!'"

רֶצ'וּנְגְפָּה שאל: "מאסטר, אחרי שחזרת לכפר הולדתך, האם זה היה דומה לחלום? ראית את אמך?"

הנכבד השיב: "המצב בביתי היה כמו בחלום, לא ראיתי את אמי".

רֶצ'וּנְגְפָּה אמר: "איך היה כשחזרת הביתה? האם פגשת מישהו מהכפר?"

"כשהתקרבתי לכפר הולדתי עצרתי במעלה זרם הנהר היוצא מהכפר, היכן שאפשר לראות את ביתי. היו שם די הרבה ילדים עם כבשים. שאלתי אותם: 'חברים, אוכל לשאול מי גר באחוזה הגדולה הזאת?'

"ילד בוגר יותר ענה: 'קראו לזה הבית בעל ארבעת העמודים ושמונה הקורות. חוץ מרוחות, אף אחד לא גר שם'.

"'האם בעלי הבית מתו או שהם עברו למקום אחר?'

"'המשפחה הזאת הייתה העשירה ביותר בכפר והיה להם רק בן אחד. בגלל שהאב מת מוקדם וצוואתו לא נוהלה היטב, הקרובים לקחו את כל רכוש המשפחה עם מותו. לאחר שהבן גדל וביקש את הרכוש בחזרה, הקרובים לא הסכימו להחזיר לו אותו. אז הבן נדר ללמוד לחשים. באמצעות לחשים וסערת ברד הוא הרג אנשים רבים והביא לנזק רציני בכפר. כולם בכפר שלנו פחדו מהאפוטרופוסים השמימיים שלו. לא העזנו להעיף מבט בביתו, שלא לדבר על לבקר בו! אני חושב שעכשיו יש בבית רק את גוויית אמו ורוחות. לבן הייתה אחות צעירה שהייתה ענייה מאוד ונטשה את גופת אמה. היא הלכה לקבץ נדבות איפשהו. באשר לבן, לא שמענו ממנו במשך שנים רבות. אנו לא יודעים אם הוא חי עדיין. מישהו אמר שיש הרבה כתבים בבית. אם אתה אמיץ, אתה יכול להיכנס ולהסתכל'.

"שאלתי את הרועה הצעיר: 'לפני כמה שנים קרו הדברים האלו?'

"הוא ענה: 'אמו מתה לפני כשמונה שנים. אני זוכר בבירור את הכישופים וסערת הברד. שמעתי על הדברים האחרים מהמבוגרים כשהייתי ממש קטן. איני זוכר אותם טוב עכשיו'.

"חשבתי: 'אנשי הכפר פחדו מהאפוטרופוסים השמימיים שלי ולא העיזו לפגוע בי'. גם ידעתי שאמי מתה ושאחותי שוטטה וקיבצה נדבות. עצב עמוק מילא את לבי.

"בין הערביים, כשאף אחד לא היה בסביבה, הלכתי לנהר ובכיתי זמן רב. כשהחושך ירד נכנסתי לכפר והכול היה כמו שחלמתי. השדה היה מלא בעשבים ושיחים. הבית שהיה פעם מפואר וחדר המשפחה שבו נהגו לסגוד לבודהות, כבר נרקבו. כשנכנסתי פנימה מצאתי את כתב המהראטנאקוטה סוטרה שניזוק ממי הגשמים עם הריסות הקיר והפרשות ציפורים עליו, וכמעט הפך קן לעכברים ולציפורים.

"בראותי את כל זאת וכשנזכרתי מה קרה בעבר, תחושה עזה של עצב עטפה את מחשבתי. התקרבתי לדלת וראיתי תל גדול של אדמה מכוסה בעשבים מלופפים בבגדים מרופטים. הזזתי בידיי חלק מתל האדמה והבחנתי בערימה של עצמות אדם מתחתיו. בהתחלה לא קלטתי אבל אז הבנתי שאלו עצמותיה של אמא. גרוני נחנק מצער ולבי כאב עד מאוד והתעלפתי. זמן קצר לאחר מכן התעוררתי ומיד נזכרתי בפסוקים מהמאסטר. באמצעות הדמיה, מיזגתי את נשמתה של אמי עם לבי ועם החוכמה של שושלת המאסטרים שבעל פה. הנחתי את ראשי על עצמות אמי וריכזתי את גופי, דיבורי ומחשבתי במלואם במהאמודרה סמדהי, מבלי להעז לשבור את הריכוז אף לרגע. זה נמשך שבעה ימים ולילות, ואז ראיתי את אמא ואבא פורצים את התחומים הנמוכים של סבל ועוברים לארצות הטהורות.

"לאחר שבעה ימים יצאתי מהסמדהי. כשחשבתי על זה, הבנתי שכל הדהרמה על גלגולי נשמות היא חסרת משמעות, כי כל דבר בעולם הזה הוא חסר משמעות. חשבתי לבנות פסל בודהא עם עצמות אמי ולשים את המהראטנאקוטה סוטרה לפניו כמנחה. אחר כך אלך למערת דראקר טאסו (מערת 'שן הסוס של הסלע הלבן') לעבוד קשה בטיפוח יום ולילה. אם לא אהיה נחוש ודעתי תוסח על ידי 'שמונה הרוחות הארציות' (צער ושמחה, הפסד ורווח, אשמה ותהילה, הצלחה וכשלון), עדיף שאמות מאשר אתפתה. אם קיימת בלבי הרדיפה הקטנה ביותר אחר נוחות או אושר, אני מקווה שהדקיניות והאפוטרופוסים השמימיים יקחו את חיי. בעבר נדרתי זאת לעצמי בהחלטיות פעמים רבות.

"לבסוף אספתי את שרידי אמי, ולאחר שניקיתי את כתב המהראטנאקוטה סוטרה מהפרשות הציפורים, גיליתי שנזקי מי הגשמים לא היו חמורים כל כך ושהטקסט עדיין קריא. כשסחבתי את עצמות אמי ואת המהראטנאקוטה סוטרה על גבי, הרגשתי אומלל ביותר בלבי וחשתי נחישות עזה לעזוב את העולם הזה של גלגולי הנשמות. החלטתי לנטוש את העולם הזה ולתרגל במלוא המרץ דהרמה ישרה. צער מילא את לבי כשיצאתי מהדלת. בלכתי בדרך שרתי שיר על להיות צלול לגבי העולם הארצי הזה.

"המשכתי לשיר והלכתי עד שהגעתי לביתו של המורה שלימד אותי לקרוא. אך המורה כבר הלך לעולמו. נתתי לבנו את כל כתב המהראטנאקוטה סוטרה כמנחה ואמרתי: 'הכתב הזה הוא מנחתי לך. התוכל בבקשה ליצור פסל בודהא משרידי אמי?'

"בנו של המורה השיב: 'לא! איני יכול לקבל את הכתב שלך כי יש מאחוריו אפוטרופוסים שמימיים. אך אוכל לפסל את פסל הבודהא עבורך'.

"אמרתי: 'בבקשה אל תדאג. נתתי לך באופן אישי את זה כמנחה. האפוטרופוסים השמימיים לא יטרידו אותך'.

"הוא אמר: 'אם כך נרגעתי'. אז הוא יצר פסל בודהא מעצמות אמי ומחמר. אחרי פולחן קידוש הוא הציב אותו בתוך מגדל. לאחר שכל זה הסתיים הוא אמר: 'בבקשה הישאר כאן לכמה ימים ונוכל לשוחח'.

"עניתי: 'אין לי זמן לשוחח איתך יותר מדי, אני רוצה ללכת לטפח מיד'. הוא אמר: 'אז מה דעתך להישאר כאן איתי ללילה אחד? אני עדיין צריך לתת לך אוכל לטיפוח תרגול שלך מחר'. וכך הסכמתי להישאר שם לילה אחד. הוא שאל: 'בצעירותך למדת לחשים וכשפים. עכשיו אתה לומד דהרמה ישרה. זה טוב מאוד ובטוח שיהיו לך הישגים גדולים בעתיד. התוכל לספר לי איזה מאסטרים פגשת ומה למדת?'

"סיפרתי לו בפרוטרוט איך הלכתי קודם אחר 'לאמה הפלג האדום' וקבלתי דזוגצ'ן דהרמה (שלמות גדולה) ושאחר כך למדתי מלאמה מָארְפָּה.

"הוא שמע זאת ואמר: 'זה מדהים. אם כך, יכולת ללכת בעקבות הדוגמה של מאסטר מָארְפָּה ולמצוא בית ולקחת את ארוסתך דְזֶה-סֶה לאישה. האין זה דבר טוב ללכת בעקבות המסורת של המאסטר שלך?'

"השבתי: 'מאסטר מָארְפָּה התחתן כי הוא רצה להועיל לישויות החיות בדרך זו. לי אין היכולת הזו. 'במקום בו האריה מזנק, אם ארנב מעריך יותר מדי את יכולותיו ומנסה לזנק, הוא בטוח ייפול אל מותו'. בנוסף, אני מתעב את עולם גלגולי הנשמות הזה עד מאוד. חוץ מפסוקים ודהרמה מהמאסטר, אינני רוצה דבר בעולם הזה. ללכת למדוט במערה היא המנחה הטובה ביותר למאסטר. כך אני יורש את המסורת וזו גם הדרך הטובה ביותר לשמח את המאסטר. אם רוצים להועיל לאחרים ולהפיץ את דהרמת הבודהא, ניתן להשיג זאת רק דרך טיפוח תרגול – זה כמו להציע הצלה להורים או לעזור לעצמך. חוץ מלתרגל דהרמה, אין לי שום ידע, אינני שואף שיהיה לי אכפת, ואין לי שום עניין בשום דבר אחר.

"'כשחזרתי הביתה בפעם הזאת, ראיתי את ביתי הנטוש ומשפחה הרוסה. זה גרם לי להבין לעומק שהחיים ארעיים ובלתי צפויים. אנשים עובדים קשה מאוד לצבור כסף ועושר. אך לבסוף, זה רק כמו חלום. לכן אני מוכן לעזוב את העולם הזה יותר מתמיד.

"'בית הוא כמו בנין בוער. אלה שעדיין לא סובלים, או אלה ששכחו שנמות מאוחר יותר ושניתקל בקשיים בתחומים הנמוכים במשך ההתגלגלות, יחפשו הנאה בעולם הארצי הזה. אך אני ראיתי דרך כל זה. למרות העוני, הרעב או הלעג מאחרים, אקדיש את חיי עד תום כדי לטפח, למעני ולמען הישויות החיות'.

"ריקבון ביתי, מותה של אמי, ועזיבתה של אחותי נתנו לי שיעור שלא יישכח והבנה עמוקה לגבי ארעיות. לא יכולתי להימנע מלקרוא שוב ושוב: 'לך למדוט בעומק ההרים'. מעומק מעמקי לבי, שוב ושוב, אני לנטוש כל הנאה, להקדיש עד תום את חיי ולבלות את כל זמני בתרגול דהרמה".

המשך יבוא....