(Minghui.org)

באסכולת הזֶן יש ביטוי "קאו-טאו-צ'אן (פין-יין)" או "זֶן שפתיים", שהיום מתורגם כ"ביטוי שנדבק" או "המשפט החביב עלינו"

באסכולת הזן המילה הזו מתייחסת לנזירים שהם רהוטים מאוד בתיאוריה הבודהיסטית, אך אינם מתרגלים טיפוח אמיתי. ברצוני לשתף כאן איך זיהיתי את ההחזקות שמאחורי "המשפטים החביבים עלינו" היום-יומיים שלנו מנקודת המבט של טיפוח בדאפא.

כיוון שאנשים שונים באופיים, ניסיונם, סביבתם, מושגיהם, רקע חינוכי וכו', לכל אדם בטח יש את "המשפטים החביבים עלינו" שלו.

"אני כל כך מסכנה"

קחו לדוגמה מתרגלת מבוגרת מסוימת. המתרגלת הזו מדברת לעתים תכופות על עברה, מרגע לידתה עד היום: כמה קשיים היא חוותה בילדות; איך הוריה התייחסו אליה רע כל כך; חוסר מזלה בנישואין לבעל רע; איך חמותה וחמיה ניצלו אותה; איזה יחס רע קיבלה מכלתה; מצבה עכשיו כמובטלת; ואיזה חיים נהדרים יש לאחרים. "המשפט החביב עלינו" שלה הוא: "אני כל כך מסכנה".

המאסטר אמר:

"איך זה יעבוד אם הוא מסתכל על דברים של רמה גבוהה בהסתמך על הקריטריונים של אנשים רגילים? לכן מקרים רבים כאלה קורים כשאנשים מתייחסים לתלאות החיים כבלתי הוגנות כלפיהם. רבים נופלים בצורה זאת." ("ג'ואן פאלון")

מתרגלים עמיתים, בבקשה הרהרו בזה! בהתייחסות לעצמנו כאל מסכנים זה כמו לקוות לקבל סימפטיה מאחרים. זה מתבסס על השאיפה לאושר בעולם הארצי הזה. זהו ביטוי של רגשנות.

כמתרגלי דאפא עלינו להסתכל על דברים מנקודת המבט הישרה של הפא: המאסטר בחר אותי מתוך מיליארדי אנשים, אז כמה מזל וכבוד יש לי! אנחנו מתרגלי דאפא בתקופת תיקון הפא, חיים באותו זמן עם המאסטר, באותו גיל ובאותו עולם, עוזרים למאסטר לתקן את הפא. זו התפארת הגדולה ביותר. איך נתייחס למצבנו כאל "מסכנוּת"?

במקום זאת עלינו לומר: "יש לי הכבוד הגדול להיות מתרגל דאפא!"

"תקשיבו לי!"

במפגשי שיתוף התנסויות יש מתרגלים שאומרים לעתים קרובות: "תקשיבו לי!"

"המשפט החביב עלינו" הזה הוא התגלמות של תרבות המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) והוא חושף את ההחזקה של הדובר לעצמי, ולפעמים גם מנטליות של חוסר סבלנות ושל לוחמניות.

עלינו להישאר שלווים, רגועים, נעימים ובעלי כבוד כשאנחנו משתפים את חוויות הטיפוח שלנו זה עם זה. עלינו להפגין התנהגות יוצאת מן הכלל כמתרגלי דאפא ואין עלינו להפריע לאחרים או לכפות את דעותינו כשהם מדברים. זה עוזר גם בנוגע להצלת אנשים. יתרה מזאת, ההתנהגות שלנו תשפיע על הדורות הבאים, אז עלינו להתייחס לנושא הזה במלוא הרצינות!

שימוש בלשון גסה

שמתי לב שמתרגלים מקומיים רבים משתמשים בלשון גסה, בייחוד כמה מתרגלים גברים. מילים מלוכלכות מחליקות מפיהם כשהם נתקלים בצרות והפרעות או כשהם כועסים. כמה מהמילים האלה מעורבבות עם מילים של שנאה ותלונה. כמה מתרגלים אומרים שהם כל כך רגילים להשתמש בשפה גסה שהם אפילו לא מודעים לכך.

זהו הרגל רע מאוד. זהו גם סוג של תרבות של המק"ס. זה הורס את תדמיתם של מתרגלי דאפא ומשפיע לרעה על הצלת אנשים. כמתרגלי דאפא, עלינו להיות קפדנים עם עצמנו בטיפוח דיבור ולא להשתמש בשפה רעה.

שמעתי מתרגלים עמיתים משתמשים בכל מיני "מילות מחמד" או "המשפט החביב עלינו" רבים, כמו: "נכון שזה מעצבן?", "זה מספיק טוב", "כל כך משעמם", "חסר טעם" וכד'.

אם נסתכל קצת פנימה, נוכל לזהות החזקות מאחורי המשפטים האלו. הם כולם החזקות שעלינו לסלק בטיפוח שלנו.

בואו נטפח בנחישות ונתאים להצלתו רבת החסד של המאסטר.