(Minghui.org)
בני צ'י-צ'י הוא בן חמש. בעלי ואני שנינו מתרגלים. בעלי עובד, וצ'י-צ'י ואני מבלים את רוב זמננו יחד בבית. יום אחד בשעה שהקראתי לצ'י-צ'י את "ג'ואן פאלון", בעלי חזר הביתה מנסיעת עסקים. לפני שהספיק להניח את מזוודתו, צ'י-צ'י קפץ ורץ אליו כשהוא שוכח מלימוד הפא ושאל: "מה הבאת לי?" אמרתי לו: "צ'י-צ'י, עוד לא סיימנו. איך אתה בורח כך?" בעלי אמר לו: "באת כדי לקרוא לי להצטרף ללימוד הפא שלכם? ילד טוב לומד את הפא הרבה! בוא, נלמד יחד את הפא".
צ'י-צ'י השתתק מיד. בעלי הביא אותו חזרה אליי והתיישב לצדנו, ויחד סיימנו ללמוד את ההרצאה מ"ג'ואן פאלון".
אני זוכרת שמתרגל אמר: "הפעולות הלא נכונות של ילד משקפות את ההחסרות של הוריו". אני נזכרת שבמשך תקופה בעלי היה קונה מתנה לצ'י-צ'י בדרכו הביתה כמעט בכל יום. לכן צ'י-צ'י התרגל לצפות למתנה ברגע שאביו נכנס לבית, והניח את כל מה שעשה כדי לקבל את המתנה, גם אם היה באמצע לימוד פא או תרגול התרגילים.
דיברתי עם בעלי על זה ושנינו הבנו את הבעיה, שההחזקות שלנו יצרו וחיזקו את ההחזקות של צ'י-צ'י. בעלי הפסיק לקנות לצ'י-צ'י מתנות, ודי מהר צ'י-צ'י הצליח להתרכז בלימוד הפא, בתרגילים ובשליחת מחשבות נכונות. למדנו שחשוב ביותר שהורים יהיו על המשמר לגבי ההחזקות שלהם כדי להיות אחראים כלפי המתרגלים הצעירים שלנו, כי עבורם הבית הוא סביבה לתרגל טיפוח, ועלינו מוטלת האחריות לטהר ולתקן אותה.
לילדים יש לב נקי ומעט מאוד מושגים, והם מצליחים לשנן את הפא מהר מאוד. חוץ מלהקריא את "ג'ואן פאלון", לימדתי את צ'י-צ'י לשנן את "הונג יין" ואת "לון יו". בזמן קצר, הוא היה יכול לשנן כל שיר בספר.
ביום אביבי אחד בשנה שעברה, צ'י-צ'י הציע שנלך לטייל. הסכמתי, ותכננתי לחלק חומרי הבהרת אמת בדרך. צ'י-צ'י עזר לי לארגן את החומרים.
באמצע הדרך במעלה הגבעה, צ'י-צ'י אמר שהוא עייף מכדי להמשיך. ניצלתי את ההזדמנות הטובה הזאת לחשל את כוח רצונו והתמדתו, ועודדתי אותו לדקלם את השיר "לטפס על הר טָאי". אמרתי לו: "צריך שתהיה לך יכולת התמדה חזקה בעשיית כל דבר. לא חבל שנפרוש עכשיו? אחר כך נתחרט שלא התעקשנו להמשיך. המאסטר אמר לנו:
"היו נחושים, הרימו את כפות הרגליים, את הרגליים הכבדות כמו אלפי קילוגרם, שאו את הקשיים, התקדמו במרץ, סלקו את ההחזקות;" ("הונג יין", "לטפס על הר טָאי")
אתה תלמידו הצעיר של המאסטר, אנחנו יכולים להשיג את המטרה שלנו בטיפוח רק על ידי טיפוח-תרגול ונשיאת קשיים, ממש כמו טיפוס על הר".
צ'י-צ'י אסף את כוחותיו ולבסוף הגיע לראש הגבעה, וגם אני סיימתי לחלק את החומרים.
המאסטר אמר:
"יש לקרוא את הספרים יותר וללמוד את הספרים יותר, זהו המפתח להתקדמות אמיתית." ("יסודות להתקדמות במרץ I", " להתמוסס בתוך הפא")
בעזרת לימוד פא עקבי, השין-שינג של צ'י-צ'י התרומם, והוא הצליח לראות ולעשות דברים בהתאם לפא.
יום אחד לקחתי את צ'י-צ'י איתי למתחם קניות. לפתע לא ראיתי אותו. כשחיפשתי אותו סביב, ראיתי אותו מרים משהו מהרצפה. קצת כעסתי ואמרתי לו: "לא אמרתי לך קודם לא להרים דברים מהרצפה? מה לקחת?" הוא פתח את כך ידו הקטנה ואמר: "נעץ. לא רציתי שאנשים יפצעו את רגליהם או שצמיגי האופניים שלהם יתפנצ'רו. האם המאסטר לא אמר לנו לחשוב על האחרים?" רווח לי כשראיתי שזה כך.
זה אמנם אירוע קטן, אך לבו של הילד ביטא את עקרונות הפא, הראה התחשבות ומחשבה על אחרים וטוב לב כלפיהם.
יום אחד באו כמה ילדים לשחק בביתנו. אחד מהם הזכיר את הקלאסיקה הסינית "המסע למערב" וזה ריגש את הילדים. מעניין שכולם רצו לשחק את התפקיד של "המלך קוף", ואף אחד לא רצה לשחק את "החזרזיר ג'וּ בָג'יֵיה. כשהילדים הלכו שאלתי את צ'י-צ'י מדוע. הוא חשב רגע והשיב: "למלך קוף היו כוחות על טבעיים והוא בעל יכולת גדולה". שאלתי אותו: "ומה לגבי החזרזיר?" הוא לא ידע איך לומר זאת ורק אמר: "הוא לא נחוש מספיק כדי לעשות דברים".
התחלתי לדבר בשפה שלו: "בסיפור הטיפוח-תרגול הזה אתה יכול לראות כמה מצוקות וסכנות הנזיר טאנג עבר מתחילת מסעו עד הסוף. אך הוא הצליח לוותר על הכול ואף פעם לא נסוג, והתקדם הלאה בנחישות ללא פחד, הייתי אומרת שהוא היה הנחוש ביותר והנאמן ביותר בקבוצה שלו. היום אנחנו מתרגלים טיפוח בפאלון דאפא. זהו הדאפא היסודי של כל היקום, לכן עלינו להוקיר אותו אפילו יותר, ולצעוד כל צעד היטב. אתה מסכים?"
כדי להדריך את צ'י-צ'י טוב יותר, כשאני מדפדפת באתר מינג הווי, אני בוחרת את המאמרים שמתאימים לילדים ומקריאה לו אותם.
עכשיו צ'י-צ'י שולח איתנו מחשבות נכונות כל יום. לפעמים הוא אף מזכיר לנו כשאנחנו באמצע משהו.
אחרי שהקראתי לו כמה מאמרים על שטרות כסף להבהרת אמת, הוא שאל אותי יום אחד למה הכוונה. לקחתי שטר מהארנק שלי והראיתי לו אותו. לאחר זמן מה הוא בא אליי ואמר בהתרגשות: "אמא, יש לי גם שטר הבהרת אמת משלי!" אכן, הוא העתיק את מה שכתוב על השטר שהראיתי לו לשטר אחר. הוא אמר שישתמש בו בפעם הבאה.
בעלי גם עודד אותו: "להציל אנשים היא חובה של כל אחד מאיתנו. עכשיו גם אתה יכול להכין שטרות הבהרת האמת בעצמך. כל הכבוד!"
כדי לעזור לצ'י-צ'י להבין את האמת מאחורי התקרית המבוימת "תרמית הההצתה העצמית", כשאנחנו שמים את הסרטון, אנחנו מתחילים לנתח את הנקודות החשודות של בקבוק הספרייט שלא נשרף. בגלל שבין שאר הדברים, יתכן שבקבוק הספרייט הוא המוכר לו ביותר בין הדברים שיש בבית. הוא הבין מהר. שמעתי אותו כמה פעמים מדבר עם חבריו: "ההצתה העצמית הייתה מזויפת. אתם רואים, האיש נשרף, אך בקבוק הספרייט לא. השתמשו בהצתה העצמית כדי להפליל את הפאלון גונג". כך חבריו הבינו את האמת.
לילדים יש לב נקי, והעין השלישית של רבים מהם פתוחה. ברגע שצ'י-צ'י ראה את הפאלון מסתובב בספר והרבה מראות נהדרים בממדים אחרים, ידענו שהמאסטר כבר פתח את העין השלישית שלו.
לא עשינו מזה עניין. במקום זאת, התייחסנו לזה באיפוק והלכנו לפי הזרימה הטבעית.
כשהיה בן קצת יותר משלוש, יום אחד צפינו בסרטונים של הרצאות המאסטר. לפתע הוא אחז בי ושאל: "אמא, אנחנו יכולים לעבור?" שאלתי: "לאן?" הוא ענה כשעיניו נעוצות במסך: "לעולם הפאלון!" והמשיך: "תראי, הבתים, הציפורים, כולם מזהב, הצעצועים כל כך יפים! יש הרבה הרבה דברים טובים". ידענו שהוא ראה את המראות הנהדרים והמופלאים בממד אחר.
הבנתי שזה היה חיזוק בשבילו בטיפוח-תרגול שלו, אז אמרתי: "החיים האמיתיים של אדם מגיעים מגני עדן מופלאים. זה המקום בו נמצא ביתנו האמיתי. היום הטיפוח-תרגול שלנו בפאלון דאפא זה כמו לרכב ברכב של פא. כל עוד אנחנו הולכים לפי דרישות המאסטר ומנצלים כל הזדמנות לטפח היטב, נוכל להישאר על הרכב ולחזור לבית המקורי שלנו". צ'י-צ'י הקשיב רוב קשב ואמר: "טוב, רוכבים על הרכב, חוזרים הביתה... אתרגל היטב טיפוח בדאפא!"
היום אנחנו חיים בעידן שבו האל השליט ירד לארץ כדי להציל אותנו. הזדמנות שאינה קורה בתקופה ארוכה וממושכת מאוד. לכן זוהי שאיפתו של המאסטר שנגדל היטב את המתרגלים הצעירים שלנו, וזו האחריות שלנו שאין עלינו בשום תירוץ לא למלאה. זה דורש את תשומת הלב השקדנית והסבלנות שלנו.
אלו הן הבנותיי. אנא הצביעו על כל מה שאינו יאה.