(Minghui.org) כשהייתי צעיר קראתי כתבים בודהיסטים. כשגדלתי קראתי מאות ספרים בנושאים שונים וזכרתי את רוב מה שהיה בהם. נאמר לי שאני "מוכשר מאוד" והשבח הזה שימח אותי. לאחר שתרגלתי פאלון דאפא נדהמתי מהגדולה של הדאפא. בהדרגה ההחזקות שלי הפכו קלילות יותר אך לא ויתרתי עליהן לחלוטין. את ההחזקה להיותי "מוכשר" לא עזבתי לגמרי.
לפני שהרדיפה החלה כבר שיננתי פעם אחת את "ג'ואן פאלון". אחרי ה-20 ביולי 1999, מחשבתי הייתה נכונהולזמן מה הכול הלך חלק הודות לבסיס יציב של לימוד פא. באותה תקופה כולם היו מבולבלים לגבי מה צריך לעשות.
המאסטר אמר:
"פא אמיתי מופץ,
ריבוא שדים מפריעים,
מציל את הישויות החיות,
השקפות משתנות,
הדברים המנוונים מושמדים,,
אור וזוהר מופיעים."
("הונג יין" "חיים חדשים")
מיד הבנתי. האם אנו לא מעוכבים עכשיו על ידי אלפי שדים? כדי לפתור זאת עלינו לשנות את המושגים של הישויות החיות ולשפר את מחשבתן. אם המחשבות הרעות שבמחשבתן ייעלמו, האם לא תופיע בהירות? הישויות המוארות הן שמצילות ישויות חיות. מעומק לבי הבנתי שעליי להבהיר את האמת לאנשים כדי לעזור להם.
בתחילה, בשל נקודת הפתיחה הטהורה שלי, ובגלל שהלחץ בסביבה היה עז, לא העזתי להשמיט דבר ועשיתי דברים על פי הפא. כשנתקלתי בקונפליקטים הסתכלתי פנימה. בתקופה זו מחשבתי הייתה רחבה והכול נראה ברור ופתיר. דברים התנהלו טוב כל הזמן, המצבים השונים שנזקקתי להם היו מופיעים, והייתי פותר כל מצב מיידית.
כשנהיה עמוס יותר, התחלתי ללמוד פחות את הפא ובהדרגה פיתחתי יותר ויותר מושגים אנושיים. תמיד מצאתי תירוצים לעצמי, כמו למשל: "זה לא יכול להיעשות בלעדיי; עליי לסיים את הדברים האלו קודם; אני מטפח ותיק, גם אם אלמד פחות את הפא אוכל לעשות את זה בעזרת היכולת שלי" וכד'. באותה תקופה מתרגלים עמיתים היו תלויים מאוד באתרי הפקת החומרים, ואתרי הפקת החומרים היו תלויים מאוד במתאם. אלו שהיו להם יכולות טובות יותר לקחו על עצמם יותר עבודה ונעשו עסוקים יותר ויותר.
בתחילה, נלחצתי מזה שלמדתי פחות את הפא. לאחר שזה המשיך כך זמן רב, אמרתי לעצמי שהבעיה הזאת היא דחופה, אך לא באמת פתרתי אותה. ככל שלמדתי פחות את הפא, הפכתי לאדם רגיל שעושה דברים. כל מיני מושגים וכל מיני הפרעות נראות לעין ושאינן נראות הופיעו. נראה היה שההשראה שלי נחסמה, ולפעמים מחשבתי הייתה איטית ומוטרדת מאוד. מחשבתי לא הייתה יציבה כפי שהייתה בהתחלה. השתמשתי במיומנויות רגילות כדי לפתור דברים ונראה שאף שפתרתי בעיות בזו אחר זו, עוד בעיות המשיכו להופיע. פשוט הלכתי לאיבוד רק מלעשות דברים, וההחזקה שלי ליכולת שלי ולעשיית דברים גרמה לי להתעלם מכך. התייחסתי לקשיים שנתקלתי בהם כמכשולים שצריך להתגבר עליהם. לעתים רחוקות הבנתי את הרמז הטמון שם, והתמהמהתי במשך זמן רב באותה רמה.
ככל שהייתי קשור יותר לעשיית דברים, כך הכוחות הישנים העמיסו עליי יותר, ויותר אנשים ביקשו עזרה. היו יותר דברים שצריך היה לעשות. נראה היה שדברים התפתחו טוב אך מצב הטיפוח שלי פיגר מאחור יותר ויותר, ומצבי הפך מסוכן יותר ויותר. זה היה כמו לדחוף מכונית כבדה מאוד. התחלתי לדחוף את המכונית קדימה, אך לאחר מכן, הייתי צריך לגרור אותה קדימה, ולבסוף נעשיתי תשוש מדי מלהזיז אותה בכלל. למעשה, זה היה הזמן שמשהו רע היה קורה. האינטליגנציה של אדם לא מהווה מכשול לישויות בממדים אחרים. גם כשנראה היה שהדברים בטוחים ומוגנים, עדיין נתקלתי בבעיות גדולות.
גם אחרי שנתקלתי בבעיות האלה עדיין לא הצלחתי להימנע מההרגל של "עשיית דברים" ועדיין לא ידעתי איך לעשות דברים היטב. תחת לחץ גדול כל כך הותשתי. אז איך יכולתי להבטיח שיהיה לי לימוד פא טוב?
מאוחר יותר, לאחר שהייתי עסוק בעבודה של אנשים רגילים, חשבתי שאני מבזבז כל כך הרבה זמן בעבודה הזאת ורציתי קודם ללמוד את הפא ולאמת את הדאפא. עקב כך, דברים לפתע השתנו ונפתרו, כאילו היה לפניי קיר שפתאום נעלם.
אחרי כמה פעמים שחוויתי את התופעה הזאת (בה שינוי במחשבתי הוביל לשינוי במצב), הבנתי שעניינים אנושיים הם תכנונים מתעתעים. ללמוד היטב את הפא יכול לפתור את כל הבעיות. כל עוד אני לומד את הפא מכל הלב ומתקן את עצמי בהתאם לפא, הסביבה תשתנה בהתאם לטיפוח שלי.
התחלתי להבין שהמתרגלים העמיתים שלמדו היטב את הפאהם באמת נהדרים. הם לא מופרעים על ידי אשליות ומאמינים בדאפא ובמאסטר לחלוטין. לעומת זאת, כשחשבתי על הבעיות שלי, ראיתי שלא הצלחתי שלא להיות אובססיבי לגבי יכולות אנושיות רגילות. התייחסתי ללימוד הפא בשטחיות והתבלבלתי מהאשליות שבחברה האנושית, וזה הראה שלא האמנתי לגמרי בדאפא.
היכולות והמאפיינים שלנו הובאו מהעולם הישן. רק אחרי שתוּקנו והוטמעו בדאפא בתיקון הפא הזה הם יוכלו להתבסס ביקום החדש. יכולות לא מתוקנות הן חסרות משמעות בעתיד ויפוררו יחד עם הכוחות הישנים. אם באנו לעולם רק כדי להתפאר ביכולות שלנו לא נשיג דבר. זה כאילו לא עשינו שום דבר כלל.
האין זה איך שהכוחות הישנים מתערבים בתיקון הפא? לכן, אם לא נלמד את הפא ואם לא נתקן כל דבר בהתאם לפא, התפארות ביכולות עלולה להוביל אותנו מטה לנתיב שהכוחות הישנים תכננו. ההחזקה ליכולת הופכת לרצועה שדרכה הכוחות הישנים יכולים לשלוט בנו. אם לא נוותר עליה, לא נוכל להשתחרר מהפרעות מהכוחות הישנים.
הגעתי להבנה שיכולות רגילות הן כמו חרב פיפיות. אם נשתמש בהן בהתאם לפא, נוכל לעשות דברים טובים שאחרים לא יכולים לעשות. אם נשתמש בהן שלא בהתאם לפא, אנו עלולים לעשות נזק שאחרים לא יכולים לעשות.
באימות הדאפא עלינו להשתמש ביכולות שלנו ללא הסתייגות, ועלינו לטפח את מחשבתנו להיות טהורה וללא רבב, כך שהיכולות שלנו יוכלו להתבסס ביקום החדש. זו ההתנסות האישית שלי וההבנה שלי לגבי יכולות.