(Minghui.org) דודתי פנג גדלה עם שמונה אחים במשפחה ענייה באזור כפרי. היא מעולם לא למדה בבית ספר והייתה אנאלפביתית.

פאלון דאפא הגיע לעיר הולדתה בשנת 1994, ולאחר שהחלה להתרגל היא החלימה מכאבי רגליים, מכאבי גב ומבעיות בקיבה. היא מתמידה לפי עקרונות האמת, החמלה והסובלנות של דאפא והפכה לאדיבה, סובלנית וכנה יותר.

דודה פנג ומשפחתה שוחחו עם חבריהם, קרובי משפחתם ושכניהם על הדאפא. אנשים רבים נוספים החלו לתרגל.

בלימודי פא קבוצתי היא החזיקה את ספר הדאפא בידה בשעה שמתרגלים אחרים הקריאו את הפא. היא הקשיבה והפכה את הדפים כאשר האחרים עשו זאת, אך היא לא יכלה לקרוא. זה עצב אותה.

לילה אחד לקחה דודה פנג את הספר "ג'ואן פאלון" ופתחה אותו בתמונת המאסטר לי. היא החלה לבכות ואמרה, “אמא שלי שלחה את האחים שלי לבית הספר, אבל לא אותי. אני לא יכולה לקרוא את הפא - איך אטפח את עצמי היטב? "

באותו לילה היא בכתה לפני השינה. בחלום היא ראתה את הספר "ג'ואן פאלון" נוצץ כמו זהב. כל תו בספר היה זהוב ותלת ממדי, והם עפו בזה אחר זה לתוך ראשה עד שכולם היו בפנים.

בבוקר אחרי שהתעוררה, היא פתחה את הספר ויכלה לקרוא כל אות! היא אמרה לבנה הבכור, "אני יכולה לקרוא את ספרי דאפא עכשיו. אנא בדוק אם אני קוראת נכון". בנה צחק: "אמא, לא הלכת לבית ספר, את לא יכולה לקרוא אפילו את שמך – איך את יכולה לקרוא את הספר הזה?"

דודה פנג חייכה, החזיקה את הספר "ג'ואן פאלון" בשתי ידיים וקראה את המשפטים בכבוד, בזה אחר זה. כל מה שהיא קראה היה נכון. בנה היה המום.

כשדודה פנג שאלה את בנה אם היא קראה אותם נכון, הוא מחא כפיים ואמר, "כן, קראת נכון. אבל איך למדת? " היא אמרה, "אני מכירה את כל המילים בספר "ג'ואן פאלון" כי אתמול בערב המאסטר הכניס אותן לראש שלי.

הדודה פנג יכולה כעת לקרוא את כל ספרי הדאפא, כמו גם את "שבועון מינג-הווי".

הסיפור של דודה פנג בלימוד מילים הוא קסום והוא התפשט במהירות כמו אש ברחבי האזור.