(Minghui.org) אני מתרגלת פאלון דאפא מאוגוסט 1998. ברצוני לשתף איך יישמתי את עקרונות הפא במשך 20 שנות מסע הטיפוח שלי. אנא סלחו לי על כל אי הבנה של הפא שאולי יש לי.

לסלק את ההחזקה לרווח אישי

המאסטר אמר:

"אני לא מדבר כאן על ריפוי מחלות ואנחנו לא נרפא מחלות. אבל כמתרגל אמיתי אינך יכול לטפח עם גוף חולה. אני אטהר עבורך את הגוף. טיהור הגוף ייעשה רק עבור אלה שבאים באמת בשביל ללמוד את שיטת התרגול ואת הפָא. אנחנו מדגישים נקודה אחת: אם אינך יכול לוותר על הלב ההוא ואינך יכול לוותר על המחלה ההיא, לא נוכל לעשות שום דבר ולא נוכל לעזור לך." ("ג'ואן פאלון" הרצאה ראשונה)

הבנתי שעלינו לזנוח לא רק את ההחזקה למחלות אלא גם את כל ההחזקות האחרות. יש לי כל כך הרבה החזקות אנושיות לסלק, כמו התשוקה שלי לרווח אישי והנטיות החזקות שלי ללוחמנות ולקנאה.

אני עובדת בבית חולים, מקום בו קבלת שוחד הוא דבר נפוץ למדי ומאורע כמעט יומיומי. לאחר שנעשיתי תלמידת דאפא, הפסקתי לקבל שוחד מהמטופלים שלי. סירובי לקחת כסף בלבל את אחת הקולגות שלי, אז אמרתי לה: "אני מתרגלת עכשיו בפאלון דאפא ועליי לנהל את עצמי לפי הפא. עליי לוותר על כל רדיפה לרווח אישי. לכן לא אקבל כסף ממטופליי או אקח כל תשלום שאינו שייך לי".

מאוחר יותר הועברתי למחלקת מִנְהל הבריאות. לכל המחלקות יש את יעדי הביצוע שלהן, ועובדי מחלקה שהגיעו ליעדיהם בסוף השנה מתוגמלים בבונוס של 100$. היינו שלוש במחלקה שלנו, אך האחראית עלינו לא באמת עשתה הרבה, והקולגה שלי ואני עשינו את רוב העבודה. אך כשהבונוסים חולקו, האחראית פשוט שמרה את הכסף לעצמה מבלי לומר לנו דבר.

הקולגה שלי שאלה אותי: "הבונוס שולם וכל המחלקות האחרות קיבלו את שלהם. ידעת את זה?"

"לא, איני מודעת לכך", עניתי. "זה רק 100$. אינני מודאגת מדי מזה".

הקולגה שלי התרעמה שהאחראית לקחה את כל התגמולים כאשר אנחנו עשינו את כל העבודה.

בשעה ששוחחנו, כמה חברות סגל ממחלקות אחרות נכנסו לחדר. הן כולן אמרו שקיבלו את הבונוסים שלהם. חשבתי לעצמי: "אני עושה טיפוח, אינני יכולה להתנהג כמותן. עליי לוותר על התשוקה לרווח אישי".

כאילו על פי אות, חברה משכבר הימים מבית הספר באה אליי ואמרה: "היא[האחראית] מתנהגת בבריונות כלפיכן. איך את יכולה להסכים לזה?"

בשלב הזה כבר הייתי נסערת ומוכנה להתעמת עם האחראית עליי. אך אי אפשר היה למצוא אותה בשום מקום.

כשחזרתי הביתה העניין הזה עדיין הטריד אותי ולמדתי את הפא באותו ערב. פתחתי את הספר שלי בדיוק במקום שאומר:

"אבל כמתרגל אתה בעיקרון נמצא תחת השגחת הפָא-שֶן של המורה. אחרים לא יכולים לקחת ממך את מה ששייך לך גם אם הם רוצים. לכן אנחנו מאמינים בהליכה לפי המהלך הטבעי של הדברים. לפעמים אתה חושב שמשהו שייך לך ואחרים גם אומרים לך שהוא שלך, אבל למעשה הוא לא שלך. אולי אתה מאמין שהוא שלך, אבל לבסוף הוא לא שלך.בדרך זו אפשר לראות אם תוכל להניח אותו. אם לא תוכל להניח אותו אז זאת החזקה..." ("ג'ואן פאלון" הרצאה שביעית)

עליי להתנהג לפי הפא ולוותר על ההחזקה שלי לרווח אישי, כמו גם על מנטליות הלוחמנות והקנאה שלי. אלה כולן החזקות אנושיות שאני רוצה לסלק.

אך בראשי עדיין לא הנחתי לגמרי לעניין. אז למדתי עוד את הפא ובהדרגה חשתי שהרגשות האנושיים שלי מתפזרים, ושהרגשות העזים שהיו לי קודם מגיעים לקיצם.

המאסטר אמר:

"הטיפוח תלוי באדם עצמו – הגונג תלוי במאסטר". ("ג'ואן פאלון" הרצאה ראשונה)

המאסטר הרחיק ממני את כל הרגשות השליליים האלו. הרגשתי נפלא!

למחרת בעבודה האחראית עליי סיפרה לי על הבונוסים שקבלה. אמרתי בנונשלנטיות: "אני יודעת. את יכולה לעשות מה שאת רוצה איתם. אין לי בעיה עם זה".

היא התרגשה כל כך ופרצה בבכי. "השתנית", היא יבבה, "בעבר היית מקשה עליי ונותנת לי להרגיש מושפלת". אמרתי לה שהפאלון דאפא הוא מה ששינה אותי.

להישאר רגועה מול האשמות שווא

כשמגיפת הסארס התפרצה ב-2003 נבחרתי לעבוד בגבול המחוזישם היינו צריכים למדוד את חומם של האנשים שנכנסו למחוז שלנו במשאיות או באמצעי תחבורה אחרים.

באותו זמן, שאלתי רק כמה שאלות כדי להבין את המצב. אך זה נגמר בכך שהמנהלת שלנו נתנה לי "הרצאה" בעת פגישת הסגל. הואשמתי שאינני ממלאה אחר ההוראות, שאני אומרת דברים המזיקים למורל הסגל ועוד. אז, חשבתי מה המאסטר אמר על "להרוויח בארבע דרכים" והבנתי שזו הזדמנות לשפר את האופי שלי.

הצלחתי להישאר שלווה אך זה לא הסתיים שם. לאחר הפגישה רבות מהקולגות שלי ריחמו עליי. אחת מהן אמרה: "לא אמרת הרבה ולא אמרת שום דבר שאינו ראוי. למה המנהלת נטפלה אליך ככה? האין זו בריונות? נאבד את עבודתנו אם לא נהיה זהירות". כולם האמינו שמה שהמנהלת עשתה הוא נוראי.

במהרה איבדתי את שלוותי ונעשיתי נסערת. אך החזקתי ביציבות במחשבה אחת: אני מטפחת. המאסטר נתן לי את ההזדמנות הזאת לשפר את האופי שלי, אז עליי לראות את זה כדבר טוב.

שוב, שמתי יותר דגש על לימוד הפא ונתקלתי בפסקה הזו:

"לכן, בטיפוח-תרגול העתידי שלכם תיתקלו בכל מיני סוגים של קשיים. איך תטפחו ללא קשיים אלו? אם כל אחד יהיה טוב לשני בלי קונפליקטים של אינטרסים או הפרעה מהלב האנושי איך יוכל השין-שינג שלכם להשתפר על ידי כך שאתם רק יושבים שם? זה בלתי אפשרי. אדם צריך באמת למתן את עצמו באמצעות עשייה מעשית כדי שיוכל להשתפר." ("ג'ואן פאלון" הרצאה רביעית)

התגברתי בשקט על המצוקה.

כל עמיתיי יכלו להבחין בשינויים החיוביים שהתחוללו בי והייתה לזה השפעה גדולה כשדיברתי איתם על הדאפא. כולם פרשו מהמפלגה הקומוניסטית הסינית ומארגוניה ועזרו לי להפיץ את הבשורה על הפאלון דאפא.

אחת העמיתות שלי לעבודה אמרה: "ראינו במו עינינו מהם מתרגלי פאלון דאפא. הם אינם כלל כמו מה שנאמר עליהם בטלוויזיה. אני מאמינה למה שהיא אומרת". עמיתה אחת אפילו סיפרה לחברתה מבית הספר כמה השתניתי מאז שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא.

אני תלמידת דאפא – יש לי מאסטר

בנובמבר 2016 המשטרה אמרה לבעלי שהם רוצים לראות אותי. קולו של בעלי רעד מפחד כשהתקשר אליי. אמרתי לו לא לפחד: "מה שקורה לי איננו תלוי בהם. אני חוזרת הביתה עכשיו".

לא פחדתי כלל כי ידעתי שהמאסטר מתקן את הקוסמוס ושהמאסטר לבדו שולט בגורלי. לאף אחד אחר אין את הזכות הזו.

המאסטר אמר:

"המחשבה הנכונה הנחושה הבלתי נכחדת כלפי אמת היקום מרכיבה את גוף היהלום החזק כמו אבן של תלמידי הדאפא בעלי החמלה. היא מפחידה כל רוע, ואור האמת שהיא מקרינה גורם לכל האלמנטים הלא נכונים שבמחשבת היצורים החיים להתפורר. חוזק המחשבה הנכונה הוא החוזק של הכוח שלה." ("יסודות להתקדמות במרץ II", "גם כן בכמה מילים")

בדרכי הביתה דקלמתי בלבי את הפא. כשעברתי ליד תחנת המשטרה ברכי השמאלית התעקמה לפתע ונפלתי. מיד חשבתי על מילותיו של המאסטר:

"אני תלמיד של לי הונג-ג'י, אני לא רוצה שום תכנונים אחרים ולא מכיר בהם" - אז הם לא מעזים לעשות את זה ואפשר לפתור את זה. אם אתה באמת יכול לעשות את זה, ויכול לעשות את זה לא רק בדיבור אלא גם בפעולה, המורה בוודאי ידאג לזה עבורך." ("הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב בחג הפנסים בשנת 2003")

משכתי את עצמי מעלה לקום והאמנתי שלאף אחד אין זכות להפריע לי, לרדוף או לבחון אותי, כי אני נחושה ללכת רק בנתיב שהמאסטר סידר עבורי.

כשהגעתי לביתי בעלי עדיין היה מפוחד ורצה להחביא הכול.

לאחר ששלחתי מחשבות נכונות במשך שעה וחצי, הרגשתי שהשדה שלי בממדים רבים נוקה ורוגע התפשט בי.

לא הייתי בטוחה מה הייתה ההחסרה בטיפוח שלי שהביאה למצב הזה, אז הלכתי ישר ללמוד את הפא. כשלמדתי את הפא, מחשבתי הייתה בהירה להפליא וזה עזר לי לקבל הרבה תובנות חדשות מהפא.

בכל פעם שאני נתקלת בבעיה, הדבר הראשון שאני חושבת עליו הוא הפא. בדרך זו כוחו של הדאפא יחזק אותי כשאתגבר על הקושי.

יש לי הרבה החזקות נסתרות לסלק אך תמיד אפנה לפא ואטפח ביציבות בעתיד לבוא.

תודה לך, מאסטר! תודה לכם, מטפחים עמיתים!