(Minghui.org) היש תרופת קסם למגפה? הסיפור הזה יכול אולי לשפוך קצת אור.

שף קיסרי פרש מתפקידו וחזר לעיר הולדתו. הוא היה עשיר ומפורסם אך לבסוף השתעמם מחוסר מעש. הוא שכר כמה אנשים בעלי חוכמה, ופתח מסבאה שהפכה פופולרית מאוד.המקומיים נהנו לבלות שם את זמנם עם אורחים וחברים.

והנה, מגפה נוראית פרצה במדינה. החצר הקיסרית שלחה צוות רפואי מיוחד לטפל באלה שחלו, אך הם לא הצליחו למצוא את מקור המחלה המידבקת, ושום תרופה שהשתמשו בה לא עזרה.

המצב נעשה גרוע יותר ויותר ואנשים מתו על ימין ועל שמאל. כולם היו מפוחדים מאוד. לא משנה כמה עשיר אדם יכול להיות, אף תרופה או צורת טיפול לא הצליחה לרפא את המגפה.

אדם יכול להיראות בסדר רגע אחד ולמות ברגע שאחריו. הרחובות העמוסים באדם ננטשו. חסרי הבית המסכנים נפלו ומתו, גופותיהם שרועות ברחוב. האנשים מוכי החרדה הבינו כמה בלתי צפויים הם החיים.

פקידי החצר הקיסרית חשו חסרי אונים, פקידים רמי מעלה ונכבדים פחדו עד מוות. הונם, כל היתרונות שנהנו מהם וכל תהילתם הפכו לפתע חסרי ערך. הדבר היחיד במחשבתם היה איך לשרוד.

המסבאה של השף הקיסרי כבר נסגרה מזמן. השף עצמו ניתק כל קשר עם העולם החיצון והסתגר במגוריו היוקרתיים כל היום. אך המגפה הגיעה גם אליו בכל זאת. הוא החל להרגיש חולשה וכאבים. הוא חש מסוחרר והחל להקיא דם. דם הופיע גם בצואה שלו.

בחושו שימיו ספורים, טיפס השף הזקן למקום גבוה במקום מגוריו והסתכל על השטח סביב, על הבתים הפזורים. לפתע הוצף ברגש ודמעות זלגו על פניו: "מה הטעם בתהילה? הייתי שף קיסרי ידוע ועדיין אני חסר אונים מול המחלה. אסון יכול ליפול עלינו בכל רגע. אף אחד לא יכול להימלט מזה".

ואז הוא חשב: "כיוון שבכל מקרה אני עומד למות, מה הטעם לשמור את כל העושר הזה? עדיף שאתן אותו לעניים כדי שיהיה להם מספיק אוכל ובגדים הגונים ללבוש".

כשהרעיון שעלה מטוב לבו שולט במחשבתו, הוא כבר לא היה מבוהל. להפך, הוא הרגיש שלבו מלא באנרגיה חיובית ושהכוח שב לאיבריו.

הוא פתח את שער המסבאה וביקש ממי שהיה מספיק אמיץ לבשל דייסה לעניים מדי יום. הוא הורה למשרתיו לתת בגדים לאלו שהיו בבגדים בלויים. הוא גם שלח אנשים לקבור את הגוויות שברחובות.

כשראו את מעשיו, הרבה אנשים עשירים הלכו בעקבותיו וחשבו: "אם אני עומד למות, עדיף שאעשה משהו טוב ומשמעותי". בהדרגה, פחד האנשים מהמגפה נעלם, והרחובות הנטושים חזרו לחיים.

האנשים בעיר התמלאו בטוּב לב. אנשים התנהגו בנימוס אחד לשני ולא היו יותר מריבות ובריונות.

חודש לאחר מכן הבין לפתע השף הזקן שהוא נרפא, ופניו קרנו בזוהר בריא. לילה אחד הוא חלם שמאסטר טאואיסט עף לעברו רכוב על גבו של עגור. כשהטאואיסט הגיע אל השף, הוא לחש באזנו:

"הרווחת את תרופת הקסם מהמוסריות האדירה שלך. מדוע להשתמש בעשבי מרפא? הגונג הפלאי יצר שיקוי חיים מוזהב לרפא את המגפה. ראיתי את מוסריותך. בוא וקח את השיקויים!"

השף מתח את ידיו לתפוס את הקופסא בחלומו והתעורר. הוא ראה שהוא באמת מחזיק קופסא עם שיקויי חיים. מרומם ואסיר תודה הוא השתחווה לכיוון שבו הופיע הטאואיסט.

למחרת היום המיס השף כמה מהשיקויים לכמה ווקים גדולים לפי ההוראות שעל הקופסא וחילק את השיקוי לחולים קרובים ורחוקים. כולם נרפאו מיד לאחר שלקחו את השיקוי.

השף לקח את שארית השיקויים לארמון הקיסרי בעיר הבירה. המגפה שזרעה הרס במשך חודשים הגיעה לקיצה.

כשהקיסר שמע על מה שקרה, הוא התקלח, החליף את בגדיו, התיישב בשקט בחדר לבדו והרהר במעשיו הרעים. מאוחר יותר הוא כתב בכנות והוקרה באותיות גדולות: "תרופת הקסם – מוסריות".