(Minghui.com) דברים רבים התרחשובמשך 22 שנות הטיפוח שלי, אחדות עדיין שמורות טרי במוחי ואחדות כמעט ונשכחו. הזיכרון אותו הייתי רוצה לשתף היום הוא כה חי, כאילו התרחש אתמול.

אני מהעיר שן-יאנג, עיר הבירה של פרובינציית ליאו-נינג בסין. על פני השטח שן-יאנג נראית כעיר מודרנית מתחדשת, אבל למעשה היא אחת המקומות בה רדיפת מתרגלי הפאלון גונג היא הברוטלית ביותר מאז תחילת הרדיפה ב-1999.

הפשעים שבוצעו בעיר הזאת טויחו על ידי המק"ס(המפלגה הקומוניסטית הסינית) כולל קצירת איברים ממתרגלי פאלון גונג חיים בבתי החולים המנוהלים על ידי המדינה. זאת הייתה העיר בה גב' רונג-רונג עונתה, צורתה הושחתה, והיא מתה.

נוסף למחנה העבודה בכפייה מא-סאן-ג'יאה הידוע לשמצה יש עוד מחנות עבודה בכפייה רבים בשן-יאנג. מחנות אחדים הוקמו באופן מיוחד כדי לכלוא מתרגלי פאלון גונג. מחנה העבודה בכפיה לונג-שאן הוא דוגמה למוסד כזה. אלפי מתרגלים נעצרו ונכלאו בהם תוך חמש שנות תפעול בלבד.

מחנה העבודה בכפייה לונג-שאן החל לפעול כמרכז לשטיפות מוח כדי לאלץ את מתרגלי פאלון גונג לוותר על התרגול בפאלון גונג. הוא החל בפעילות בחודש אוקטובר 1999.

באופן רשמי מחנה העבודה החל לפעול בחודש מארס 2001 ונסגר בחודש אוקטובר 2004.

בימי ביקור במחנה העבודה בכפייה לונג-שאן שומרי הכלא היו מניחים תמונות של מאסטר לי הונג-ג'י, מייסד הפאלון גונג, על דרך הכניסה כדי שהמבקרים ידרכו עליהם. מבקרים שסירבו לדרוך על הדיוקן של המאסטר – נשללה מהם זכות הכניסה לבקר. השומרים במחנה העבודה בכפייה, לא רדפו רק את מתרגלות הפאלון גונג, הם גם אילצו את בני משפחתן שבאו לבקר, לדרוך על התמונה של מייסד הפאלון גונג.

כשאני ושתי מתרגלות עמיתות גילינו זאת, החלטנו שכמתרגלות דאפא אנחנו לא יכולות להרשות לבזות את דיוקן המאסטר. פתרנו זאת על ידי כך שאיכשהו נאסוף ונחזיר בחזרה את הדיוקנים של המאסטר.

בהתחלה למדנו את הפא ושלחנו מחשבות נכונות ולאחר זאת קבענו תאריך לפעולה. ביום אחד באוקטובר 2003, שלושתנו יצאנו מבתינו מוקדם. היה עלינו למלא את משימתנו ולעזוב את מחנה העבודה לפני הגעת פקידי הכלא. ידענו שהדיוקנים של המאסטר אוחסנו ליד השער מאחרי חדר התחזוקה.

אם היינו עוברות דרך השער ודרך חדר התחזוקה איש התחזוקה היה יכול לראות אותנו. לכן החלטנו לטפס מעל גדר הברזל המקיפה את המחנה ואז לגשת לחדר התחזוקה. מתרגלת אחת קפצה מעבר לגדר והתיישבה לחפש את תמונות המאסטר בין הפריטים המאוחסנים. המתרגלת השנייה ואני נשארנו בחוץ לשלוח מחשבות נכונות.

המתרגלת שהייתה בפנים מצאה כמה תמונות של המאסטר. היא גלגלה אותן בזהירות לגליל והעבירה אותם אלינו דרך גדר הברזל. החבאנו את הדיקנים בתוך מעילינו. ואז היא טיפסה חזרה. תחת הגנת המאסטר סיימנו את משימתנו באופן חלק. בעת הפעולה לא חשבנו על דברים כגון מצלמה במעגל סגור שעלולה להיות שם וכד'. הייתה לנו רק מחשבה אחת "להביא בחזרה את תמונות המאסטר". אנחנו מאמינות שזוהי אחריות של מתרגלי דאפא.

בעת שהמתרגלת חיפשה את דיוקני המאסטר ראיתי מספר אנשים הולכים לקראת חדר התחזוקה. התחננתי למאסטר לעזרה. אף אחד מהאנשים האלה לא ראה כלום ולא ניסה לעצור את פעילותנו.

כשהמכונית שלנו נסעה משם, ראיתי את אוטובוס ההסעות מגיע, מלא בפקידי ושומרי מחנה העבודה.

ימים אחדים לפני כן, חלמתי חלום שבו בת קול אמרה "מי יעתור למען דאפא בבייג'ינג?" מיד הרמתי את ידי ואמרתי אני אעשה זאת.

בעזרת מגבות יד ניקינו בזהירות את תמונות המאסטר. למרות שהתמונות היו עשויות שכבות שכבות, אחדות היו קרועות במקומות אחדים ומקומטות מאוד. הדברים שהמאסטר עשה כדי להצילנו היו מעל מה שאפשר לתאר. אבל התמונות שלו סבלו עלבונות מהמק"ס.

לאחר מכן לא קרה יותר שאנשים דרכו על תמונות המאסטר במחנה העבודה לונג-שאן. המחנה נסגר אחרי שנה.