התנסות שהוקראה בוועידת הפא ליום השנה ה-20 של אתר מינג-הווי

(Minghui.org) נודע לי על פאלון דאפא ב-1994 אך התחלתי לטפח רק ב-1999 לאחר שכל משפחתי עברה לקנדה. הרדיפה החלה מיד לאחר מכן. התרגשתי מאוד מהסיפורים על תיקון הפא שפורסמו באתר מינג-הווי. קיוויתי שיום אחד גם אוכל לעזור למאסטר לי (מייסד הפאלון דאפא) בתיקון הפא.

כתיבת מאמרים למינג-הווי

הצטרפתי למינג-הווי ב-2000. התבקשתי לכתוב מאמר על תערוכת ספורט שהוצגה באזור שלי וזאת הייתה תחילתו של מסע בן 19 שנה של כתיבת מאמרים לאתר מינג-הווי. בתחילה לא ידעתי איך לכתוב מאמרים אך זה מה שהיה בגורלי לעשות והייתי חייבת לעשות זאת היטב.

כשהייתי בבית הספר, מכיתה ה' עד חטיבת הביניים, השתתפתי כל סוף שבוע בשיעורי שפה [סינית]. המורה שלי היה בעל השכלה גבוהה ומיומן מאוד בשפה הסינית העתיקה. התלמידים כתבו חיבור כל שבוע והוא היה עובר על זה. התחלתי להתעניין בספרות, בכתיבה ובתרבות סינית מסורתית. בהסתכלות אחורה הבנתי שזה סודר על ידי המאסטר. מיומנויות הכתיבה והידע שהשגתי כשהייתי ילדה הניחו בסיס לחלקי בתיקון הפא בעתיד.

בשנים המוקדמות של הרדיפה אירועים גדולים רבים קרו באוטווה, עיר הבירה של קנדה. היו מגוון פעילויות שמתרגלים עשו לחשיפת הרדיפה כמו עצרות, מצעדים, קמפיינים של SOS, מסיבות עיתונאים, תביעות משפטיות, הצהרות שונות, שימועי קונגרס, ביקורים של פקידים בכירים סינים, ידיעות על קצירת האיברים, חקירות ממשלת קנדה לגבי מרגלים קומוניסטים סינים, הסתננות של המפלגה הקומוניסטית הסינית ועוד. כל כמה ימים משהו גדול היה קורה. זה היה קרב עז בין טוב ורע. הרגשתי שהמאסטר דוחף אותנו קדימה.

אני זוכרת שמתאם של פרויקט העיר אז הערה. חצי מההשפעה של אותן פעילויות שמתרגלים עשו היו בזכות זה שהם דווחו בכלי התקשורת שלנו. באמצעות המאמרים שלנו, הקוראים שלנו – אנשים רגילים, הפושעים המרושעים, ומתרגלי דאפא – שומעים את קולנו. בתהליך זה אנו מבהירים את האמת ומפחיתים את הלחץ על מתרגלים בסין וחונקים את הרוע. הבנתי איזו אחריות גדולה יש לי.

בהתחלה היה קשה. הרבה זמן ומאמץ נדרשו כדי לפרסם מאמר; הבנה מוקדמת של האירוע, הכנת תכנית לעריכת ראיונות, לראיין, לתעתק, לתרגם, לכתוב את המאמר ולערוך אותו, לכתוב כתוביות לתמונות וכן הלאה. לעתים קרובות אדם אחד עשה את כל המשימות האלו כי מעט מתרגלים היו מעורבים. בשביל מישהי שלא טיפחה זמן כה רב, הייתי כל הזמן תחת לחץ עצום לאזן בין לימודיי ומשפחתי וגם למצוא זמן לעשות את התרגילים ולקרוא את הפא. לעתים קרובות נאלצתי לעבוד עד 2-3 לפנות בוקר. ובבוקר לסיים מאמר. היו ימים שהייתי צריכה לכתוב כמה מאמרים. הודות לדאפא, תמיכתו של המאסטר וברכותיו, כמו גם עידוד ממתרגלים, הצלחתי להתגבר על המכשולים האלה.

להיפטר מהחזקות באמצעות עבודה במינג-הווי

נהגתי להתרעם כשמתרגלים הצביעו על טעויות במאמרים שכתבתי. על פני השטח נראיתי רגועה אך בתוכי לא הייתי מרוצה. זה המשיך עד שיום אחד עשיתי טעות רצינית – כתבתי תאריך שגוי. הייתי רשלנית וחסרת אחריות, ועדיין לא אהבתי כשאמרו לי שטעיתי. האם משוב ממתרגלים אינו הזדמנות להשתפר? ככל שבָּשלתי והשתפרתי בטיפוח, טעויות שכאלו קרו פחות ופחות.

בגלל חוסר בכוח אדם התחלתי לכתוב ל"אפוק טיימס" ולפלטפורמות אחרות בנוסף למינג-הווי. חוץ ממאמרים הקשורים להבהרת אמת, כתבתי דיווחי חדשות בנושאים עדכניים. בהדרגה התחלתי להרגיש שאני כורעת תחת עומס העבודה הגדל והולך.

בפעמים שסיקרתי תקרית גדולה, כדי לחסוך זמן, הייתי עושה שינויים מינוריים ומגישה את המאמר לכמה מדיות במקביל. עורכים ממינג-הווי העירו לי שמה שכתבתי נראה מתאים יותר ל"אפוק טיימס" בשעה שעורכים מ"אפוק טיימס" אמרו שהמאמר מתאים יותר לאתר מינג-הווי. הייתי עסוקה מדי לעשות את עבודתי כהלכה ולא הייתי מרוצה מהמאמרים שכתבתי.

הרהרתי במצב וראיתי שהייתה לי החזקה להוכיח את עצמי. גם לא סמכתי על עזרתם של מתרגלים אחרים. כמתרגלת ותיקה עליי לעודד ולעזור לעוד מתרגלים לקחת חלק בפרויקטים להבהרת אמת. בהדרגה אימנתי את אלו שעובדים ב"אפוק טיימס" במיומנויות כתיבה, תרגום ועריכה. לפני אירוע מרכזי ניסיתי לתת משימות לעוד מתרגלים. כך הצלחתי לרכז את האנרגיה שלי בכתיבת מאמרים למינג-הווי ובאותו זמן לאפשר לעוד מתרגלים להיות מעורבים.

להקדיש תשומת לב לעשיית התרגילים

בעלי אינו מתרגל ובמשך השנים היו לי לקחים רבים איך לאזן בין העבודה, חיי המשפחה והטיפוח. לפני שמונה שנים הבחנתי שגופי מזדקן במהירות. הייתי מותשת, שערי האפיר וסבלתי מעודף משקל. הצלחתי לעשות את תרגיל המדיטציה רק למשך חצי שעה. למעשה הייתי חצי רדומה כשעבדתי מאוחר לתוך הלילה בכתיבת מאמרים. זה השפיע גם על יכולת הביצוע שלי בעבודתי הרגילה.

נזכרתי בדברי המאסטר:

"פאלון דאפא גם היא שיטה המטפחת את הטבע הנפשי והחיים[47] גם יחד. לכן צריך לתרגל תנועות." ("ג'ואן פאלון")

אם מצבי הגופני במצב נורא שכזה, איך אוכל לשכנע אנשים מסביבי שפאלון דאפא הוא טוב? החלטתי לעשות את חמשת התרגילים כל יום. בצירוף מקרים, כמה מאיתנו החליטו להתחיל לכתוב כמה זמן הקדשנו לקריאת הפא ולעשיית התרגילים כל יום. מאז ואילך, לא משנה כמה עסוקה הייתי, מצאתי זמן לעשות את התרגילים ולקרוא לפחות הרצאה אחת מ"ג'ואן פאלון" כל יום.

בהדרגה השתפרה בריאותי ורזיתי. היו לי פחות קמטים ונראיתי קורנת. ידידה ותיקה שלא ראיתי 20 שנה אמרה שלא הזדקנתי כלל.

למצוא השראה בכתיבת דיווחים על "שן יון"

האזור בו אני גרה אירח את מופעי ה"שן יון" החל מ-2007. כל שנה הרגשתי שאני נתרמת מאוד מחלקי בפרויקט. בהתחלה הייתי אחראית על ניהול ראיונות ועריכת המאמרים. הייתי גם צריכה לדאוג ללוגיסטיקה של צוות הכתבים כמו ארוחות, דיור וכו'. הייתי תחת לחץ רב והרבה פעמים לא הצלחתי להתמקד בכתיבה.

ב-2012, כשמופע היה מסתיים, לא היה לי מושג איך לכתוב סיקור מסכם. היה הרבה רעש ואנשים שאלו אותי על זה ועל זה ללא הפסק. לא היה לי זמן לעצמי כדי להשלים את המשימה. ביקשתי עזרה מהמאסטר ושלחתי מחשבות נכונות. בהדרגה מחשבותיי התבהרו ומבנה שלם של המאמר היה מתגבש בראשי.

אני שואפת לכתוב משהו חדש במאמרים שלי ולהימנע מלחזור על עצמי. בסיקור ה"שן יון", כשאני משקיעה את לבי בכתיבה ונותנת תשומת לב לפרטים, המאסטר נותן לי חוכמה והשראה.

ב-2013 כשנהגתי למופע הפתיחה של "שן יון", ראיתי ירח ענקי פולט אור חמים ושליו. כשצפיתי במופע הרגשתי התעוררות, וקיבלתי השראה גדולה. יחד עם הראיונות שעשיתי עם צופים מהקהל הצלחתי לכתוב מאמר טוב באותו לילה.

ממה שהתנסיתי, כדי להבין את המסרים המתוארים במופעי "שן יון" ולכתוב מאמרים מעניינים על המופע, חשוב ללמוד היטב את הפא, לעשות פריצות דרך בטיפוח, ולשפר את המיומנויות המקצועיות שלנו.

לסיכום

המאסטר נתן לאלה המעורבים במינג-הווי חיזוק גדול בהרצאתו בוועידת הפא בוושינגטון די.סי. בשנה שעברה:

"כל כלי התקשורת מצילים אנשים והם יוצאים מן הכלל. כולם מילאו תפקיד חשוב בתיקון הפא וצברו מוסריות אדירה חסרת גבולות." ("הוראת הפא בוושינגטון די.סי. ב-2018")

אך אני יודעת שמה שעשיתי רחוק מלהיות מספיק.

לפני יותר מעשר שנים, שמעתי שיר "שב לצדי"[“Sit by my side”] במשמרת הנרות שהתקיימה בוושינגטון די.סי. המילים נשמעו מוכרות. הבנתי שהן באו משיר שנכתב על ידי אחד מהמתרגלים באנגליה, שב-2001 תרגמתי לסינית והגשתי למינג-הווי. מי העלה בדעתו שתרגום אקראי יהפוך למילים של שיר פופולרי בין מתרגלי דאפא?

זה גרם לי לחשוב על דברי המאסטר:

"טיפוח הוא ההשלמה של ישות." ("הוראת הפא בוושינגטון די.סי. ב-2018")

לכן אנו לא צריכים לזלזל בשום דבר שעשינו בשקט. אולי בעתיד הקרוב מה שעשינו ישפיע בעולם כי אנחנו תלמידי דאפא שתיקון הפא מביא אותנו לשלמות.

ברצוני לסיים את התנסותי במשפט מהשיר "שב לצדי":

"יחד בשקט משאלותינו יכולות לחולל שינוי"

תודה לכולכם!