(Minghui.org) התחלתי לתרגל פאלון גונג, שיטת תרגול הידועה גם בשם פאלון דאפא, בשנת 1996. ברצוני לשתף כמה מחוויות הטיפוח שלי בזמן שהותי בכלא. לאחר שמנהיג המשטר הקומוניסטי דאז, ג'יאנג דזה-מין, פתח ברדיפה אחרי מתרגלי הפאלון גונג ביולי 1999, פקידי ועד המפלגה מהישוב שלי עקבו אחרי כל תזוזה שלי. בערבים, תחת אור הירח, יכולתי לראות צללים מוטלים על חלוני. המוטו של ג'יאנג היה "לחסל את הפאלון גונג תוך שלושה חודשים." זו הייתה הפעם הראשונה בחיי בה הרגשתי כי זכויותיי כאדם הופרו.

בבית המעצר

הייתי כלוא בבית מעצר בשנת 2008. היחס האלים שקיבלתי שם פגע בי פיזית ונפשית. החורף באותה שנה היה קר באופן יוצא דופן. את הכסף ובגדי החורף שמשפחתי שלחה לי לא קיבלתי, הם הוחרמו על ידי שומרים ואסירים אחרים. השומרים הזהירו אותי לא לדווח על כך לאף אחד, במיוחד לא לשומרים האחרים.

מאחר שאני חי על פי העקרונות אמת-חמלה-סובלנות, האמנתי שאני צריך לשאת כל כאב ולסבול כל דבר ללא קשר אם היחס כלפיי הוגן או לא.

ההתעללות החמירה ותנאי החיים בהם חייתי הפכו לא אנושיים. מוות או "חינוך מחדש" – זה מה שהורו מהממשל המרכזי.

יום אחד אסיר הרטיב את אחרון בגדיי החמים בכיור. המסר היה ברור מאוד: לקפוא למוות או לפרוש מהפאלון גונג. באותו רגע נזכרתי בדבריו של המאסטר:

"הסובלנות (רן) היא לא פחדנות או חולשה ויתר על כן אינה כניעה להצקות." יסודות להתקדמות במרץII")

ניגשתי לאסיר, ובנימה רחומה ומכובדת אמרתי: "אני בן יותר מששים. לקחת את בגדי החורף ואת הכסף ששלחה לי משפחתי. יש לי מעט מאוד אוכל. הרטבת את הבגדים החמים היחידים שלי. אתה רוצה שאקפא למוות. עם זאת, אני יודע שמשפחתך עוברת קשיים ושזו הפעם הראשונה שאתה עושה דבר כזה, אז אני סולח לך. אני מבליג על דבר שאדם רגיל לא יכול היה להבליג עליו. אני סולח לך בזכות החמלה שבי. אל תעשו זאת שוב. רשע לעולם לא יכול להשפיע על הישר והטוב".

האסיר השפיל את ראשו. אך זה לא היה הסוף. אסיר אחר דיווח עליי לסוהר והעליל עלי שאני מכה אנשים. השומר קרא לי למשרדו: "אתה מתרגל אמת-חמלה-סובלנות, איך אתה יכול להכות אנשים? בשביל אדם בן 60 יש לך מזג רע."

עניתי לו: "[האסיר שהרטיב את בגדיי] מנע ממני ארבע פעמים להשתמש בשירותים. פעמיים הוא השליך את בגדיי על הרצפה ודרך עליהם – ואני סבלתי את כל הדברים האלה, דבר שלא היה קל".

"האם אתה מכיר מישהו שיכול לסבול דברים כאלה בשתיקה? רק מתרגלי הפאלון גונג יכולים. ואז הוא עשה משהו שאיים על קיומי, הוא הרטיב את בגדיי החמים והייתי עלול לקפוא למוות. אני יכול לראות שאתה יודע שלמתרגלי פאלון גונג יש לב טוב. אנשים טובים ראויים לכבוד ואסור לרדוף אותם. אתה כבר עובר על החוק בכך שאתה מחזיק אותי כאן במעצר. יתר על כן, אינך מספק לי תנאי מחייה נורמליים. קר לי ואני רעב. התפקיד שלך הוא שמירת החוק, אבל אתה והאחרים הפרתם את החוק."

לאחר שתיקה ממושכת הסוהר ענה: "המפלגה הקומוניסטית מעולם לא הודתה בשום מעשה עוולה. לא משנה כמה גדולות היו הטעויות."

מאז אותו יום, התחלתי לדבר בגלוי על הפאלון גונג עם הסובבים אותי. הם החלו לומר: "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב." חלקם הביעו עניין ללמוד פאלון גונג ורבים גינו את המפלגה הקומוניסטית הסינית (CCP) ולא רצו שום קשר איתה.

האווירה במקום השתנתה לטובה. סוף סוף קיבלתי את הכסף והבגדים ששלחה לי משפחתי. התיידדתי עם האסיר שהרטיב את בגדיי. חלקתי איתו את האוכל שלי ונתתי לו קצת בגדים חמים. טוב ליבי נגע לליבו והוא החל לקרוא לי "אבא פאלון גונג".

מעולם לא עשיתי דבר בחיי על מנת לפגוע במישהו במכוון. אנשים בישוב שלי רואים אותי כאדם טוב. אבל אחרי שהייתי בבית המעצר נידונתי לשמונה שנות מאסר על רצוני לחיות על פי העקרונות אמת-חמלה-סובלנות.

אמי הייתה אז בת 96. שעונה על מקל ההליכה שלה בשביל המוביל לישוב שלנו היא עמדה כל יום, מחכה שאשוב הביתה. עד מהרה היא נפטרה.

בבית הכלא

המק"ס ציפתה שכל מתרגלי הפאלון גונג בכלא "יעברו שינוי". לילה אחד, כאשר כל האסירים היו כלואים בתאים שלהם, שני אסירים שעבדו עבור הסוהרים הוציאו אותי לחדר המדרגות. הם אמרו לי: "אנחנו נכה אותך עד מוות אם לא תשתנה." הם החלו להכות אותי. "אף אחד לא יידע אם נכה אותך עד מוות, אף אחד גם לא יראה שום דבר."

כששמעתי את דבריהם, הבנתי שמאסטר לי (המייסד) משתמש במילותיהם כדי לומר לי משהו. צעקתי הכי חזק שיכולתי, "הפעולה המרושעת הזו צריכה להיפסק." כל האנשים בבניין שמעו אותי.

ראש האגף ניגש לעברנו. הוא החל לצחוק בקול. ככל הנראה, מראה של קשיש מוכה על ידי כמה אסירים נראה לו הזוי. קול הצעקה שלי יחד עם קול הצחוק שלו נשמעו מחרידות. סירבתי לוותר על אמונתי בפאלון גונג.

בוקר אחד ניסו כמה מהאסירים שעבדו אצל הסוהרים לגרור אותי לשירותים. לא היה אף אחד אחר בחדר. האינסטינקט שלי אמר לי שהם רוצים להאכיל אותי צואה בכוח.

אני מתרגל דאפא לא יעלה על הדעת שאסבול השפלה שכזו. דברי המאסטר נשמעו במוחי שוב:

"הסובלנות (רן) היא לא פחדנות או חולשה ויתר על כן אינה כניעה להצקות." יסודות להתקדמות במרץII")

נאבקתי והתנגדתי להם. בתא הייתה מצלמת מעקב עם קול. היינו במעקב אחר כל תנועה שלנו, אבל איש לא בא להתערב.

הם המעיטו בערכי. הם חשבו שהם יוכלו בקלות לתמרן אדם מבוגר. יש לי את ההגנה של המאסטר, ישויות שמימיות משגיחות עלי, ואני מלא באנרגיה חיובית. נזכרתי לפתע בדברי המאסטר:

"השורש שלי נעוץ ביקום. מי שיכול לפגוע בך יכול לפגוע בי, בפשטות הוא יכול לפגוע ביקום הזה" "ג'ואן פאלון")

בעודי עם המחשבה הזו, האסירים שהציקו לי הרפו ממני. הם נראו כאילו חושמלו באלה חשמלית; הם היו חסרי נשימה וחיוורים. אני נותרת זקוף וללא פגע.

הצבעתי על אחד מהם ואמרתי, "קרוב משפחה שלך גר בשכונה שלי." הצבעתי על אסיר אחר: "אני יודע איפה אתה גר, אתה גר קרוב אלי. שניכם כמו שכנים שלי, איך אתם יכולה לעשות דבר כזה? איך תעזו להסתכל עלי אחרי שנשתחרר? יש לי ארבעה ילדים, אתם חושבים שהם יניחו לכם?"

דיברתי בחמלה ובצורה מכובדת. הם הרכינו את ראשם. עוד פעמים רבות אחר כך עינו אותי, אך שניים אלה לא השתתפו.

השיבה הביתה

כשהשתחררתי, גופי היה כולו מעוות משנים של התעללות פיזית. אמי ואחותי הגדולה נפטרו. אחותי הגדולה הייתה אף היא מתרגלת פאלון גונג שנרדפה. חזרתי לבית ריק. אפילו בגדים להחלפה לא מצאתי.

אחיין שלי שמר את ספרי הפאלון גונג עבורי בזמן שנחטפתי. מחשש לנקמה הוא מסר את ספריי לראש הישוב. הספרים האלה הם כל חיי, הייתי חייב להשיג אותם בחזרה. עם מחשבות נכונות חזקות ונחישות מוצקה, השבתי את כל ספריי.