להסתכל פנימה כאשר מתעוררים סכסוכים משפחתיים

(Minghui.com) התחלתי לתרגל פאלון דאפא במאי 1999. כל מחלותיי נעלמו עד מהרה. רציתי שהציבור ידע על הטוב של פאלון דאפא, אך הרדיפה הקשה של המפלגה הקומוניסטית הסינית (CCP) את השיטה החלה ביולי באותה השנה בה התחלתי לתרגל.

בעיות בבית

ללא היסוס הדפסתי חומרים שהסבירו את העובדות על פאלון דאפא ופרסמתי אותם במקומות שאנשים יכולים לראות אותם. נעצרתי ונידונתי לחמש שנות מאסר בגין סירובי לוותר על אמונתי בפאלון דאפא.

בעלי היה אדם טוב לב. הוא תרגל איתי פאלון דאפא כאשר רק התחלתי. אבל כשנאלץ לחיות לבד במשך חמש שנים בזמן שהותי בכלא, זה היה עבורו קשה מאוד. כששוחררתי לבסוף הוא היה קר כלפיי. הוא לא רצה לדבר אתי בכלל.

"אני יודעת שהיה לך קשה בזמן שהייתי בכלא," אמרתי לו "אבל אתה יודע שכל מחלותיי נעלמו לאחר שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא, אני מקווה שתוכל להבין מדוע לעולם לא אבגוד במצפוני במאסטר. אם אתה חושש שתהיינה עבורך השלכות מהפעילויות שלי המאפשרות לאנשים לדעת את האמת על הדאפא, אנחנו יכולים להתגרש. אני יודעת שאתה אדם הגון ואינני מצפה שתעשה משהו כדי לעזור לי. אני רק מקווה שאתה יודע שפאלון דאפא הציל את חיי ושהפאלון דאפא הוא טוב".

הוא ענה: "אני יודע שפאלון דאפא הוא טוב ושהמאסטר הוא טוב. אבל זה פשוט לא הזמן לומר את זה בפומבי".

לחץ מצדי החמיר את הדברים

תמיד רציתי שבעלי יחזור לתרגל בפאלון דאפא. לחצתי עליו וניסיתי לשכנע אותו, אך זה לא הצליח.

ביוני 2015 הגשתי תלונה משפטית רשמית נגד הרודן לשעבר ג'יאנג דזה-מין. ג'יאנג זמין היה זה שפתח ברדיפות אחר פאלון דאפא, כך שביקשתי מבעלי להצטרף אליי לתביעה. "גם אני נרדפתי על ידי ג'יאנג דזה-מין" אמר בעלי "הפסדתי כמעט 40 שנות פנסיה ופוטרתי בגלל שתרגלתי פאלון דאפא. אני אתבע אותו. אבל זה לא הזמן הנכון".

ככל שניסיתי לשכנע אותו לתרגל, הוא היה מוכן לכך פחות. מערכת היחסים שלנו התדרדרה ולעתים קרובות הוא התרגז עלי.

עד מהרה ביקשתי עצה של מתרגלת עמיתה. היא אמרה שההחלטה אם בעלי יחזור או לא יחזור לתרגל לא תוכרע על ידי – אלא המאסטר ידאג לכך. היא אמרה שעליי לשחרר את ההחזקה שלי ולהעביר יותר זמן בלימוד הפא.

הסכמתי אתה, אבל בכל פעם שראיתי את בעלי לא יכולתי שלא ללחוץ עליו עוד ועוד.לבסוף הוא אמר: "אני כבר לא יכול לסבול את זה. אני רוצה להתגרש".

ביום בו היינו אמורים להתחיל בהליכי הגירושין, ירד גשם שנמשך כל היום והיינו צריכים להישאר בבית. למחרת הוא שינה את דעתו. "בואי נישאר יחדיו. אני לא אתערב בענייניך, אבל גם את לא צריכה ללחוץ עלי. פשוט תני לי קצת זמן."

אבל לא יכולתי להרפות ולא יכולתי להפסיק להתמקד בו. הוא עשה לי בעיות גם כן. היחסים בינינו היו מתוחים.

התעוררות

המשכנו עם מערכת היחסים הלא נוחה שלנו יום אחרי יום. יום אחד התבררו לי דברי המאסטר:

".... אבל המבט שלך תמיד היה מכוון החוצה, במקום ללכת פנימה ולטפח את עצמך – אז האם עדיין תהיה מטפח?" ("ביאור הפא בפגישה עם מתרגלים מאסיה פסיפיק" 2004)

הייתי בהלם והתמלאתי בזיעה קרה. מצבי היה ממש מסוכן! הייתה לי פירצה כל כך גדולה! זה יכול היה לשחק ישר לידי הכוחות הישנים. כך שבאותו ערב, כששלחתי מחשבות נכונות, ראיתי דבר כמו אגוז באיזור הבטן שלי. זה התבקע לחתיכות, תוך השמעת צליל.

למחרת בעלי היה יותר נחמד אליי, אבל הוא עדיין הגביל אותי. הוא פחד שאתפס על ידי המשטרה בגלל שאני מבהירה לאנשים את האמת על הפאלון דאפא ועל הרדיפה.

חרטה והארה

יום אחד בעלי צפה בטלוויזיה בזמן ארוחת הצהריים. לפתע הוא צעק, "זה מפחיד, מאוד מפחיד!" הוא הסביר לי שיש אנשים שהולכים על מסלול הליכה מזכוכית התלוי גבוה על צוק. זה הפחיד אותו. הסתכלתי עליו ואמרתי: "זה רק מסלול הליכה מזכוכית. לא צריך לפחד מזה". חזרתי לחדר השינה כדי להמשיך בלימוד.

אך מאחר ולא הצלחתי להרגיע את עצמי, הסתכלתי פנימה.

הוא צופה באותה תכנית כבר יומיים ברציפות. מדוע הוא עדיין חש פחד וצועק אותו דבר בכל פעם שמראים את הסצנה עם שביל הזכוכית. מה זה אומר לי?

פתאום הבנתי: המק"ס נקטה בעשורים האחרונים צעדים פוליטיים רבים כדי לרדוף את הסינים. אנשים חיים בפחד. רדיפה זו של הפאלון דאפא גרמה למתרגלים ולמשפחותיהם לחיות בתוך טרור.

לי אין פחד, כי אני מאמינה בדאפא. אבל בעלי הוא אדם רגיל. הוא חי את חייו בפחד. מה שהוא צריך לשאת הוא עצום.

בעלי הוא אדם חששן. איך הוא התגבר על אותם ימים ולילות קשים שהייתי בכלא? כדי לא להכביד על ילדינו והורינו הוא לא אמר לאף אחד שנשלחתי לכלא ושהוא פוטר מעבודתו.

הוא עצמו נשלח לזמן קצר למחנה עבודה כשבתקופה מסוימת תרגל בעצמו בפאלון דאפא. כשיצא, לא היה לו מקום לחלוק את כאביו. הוא היה הולך לקבר של אמו ושופך את רגשותיו. לפעמים הוא היה הולך להרים לצעוק החוצה את הלחצים שלו. אבל הוא עדיין ניסה לנחם אותי כשביקר אותי בכלא.

הוא ניסה להיות אדיב, אבל כשחזרתי הביתה מהכלא, דרשתי ממנו שיעשה את זה ואת זה. גערתי בו ואמרתי לו שהוא איום וחסר תועלת ולא כמו גבר. הסתכלתי עליו מלמעלה והשתמשתי במילים מרושעות כדי לפגוע בו.

עכשיו המילים האלה פגעו בי. הצטערתי מאוד וזרמו לי דמעות. איך יכולתי להיות כל כך אנוכית? חשבתי רק על מה שאני רוצה, אך מעולם לא התחשבתי בבני משפחתי האחרים ובמיוחד לא בו. במקום זאת העלבתי אותו והאשמתי אותו בכל דבר.

האם התנהגתי כמתרגלת? איפה החמלה שלי? המאסטר אמר לנו להביט פנימה כשעומדים בפני סכסוכים, אבל הסתכלתי רק כלפי חוץ, והתמקדתי בבעיות שלו. הוא היה אדם טוב כל כך. הוא סבל בשקט את כל שנות הכאב והסבל האלה בגלל הדאגה שלו אליי.

נכנסתי לחדר השינה בדמעות וביקשתי ממנו לעצור את הטלוויזיה כדי שאוכל לדבר אתו. הוא חייך ואמר: "מה כל כך רציני?" דרך הדמעות שלי אמרתי: "אני כל כך מצטערת. הייתי כל כך אנוכית ולא הייתה בי החמלה של מתרגלת. לא הלכתי על פי הדרישה למתרגלים להתחשב קודם באחרים. לא חשבתי עליך או על ילדינו. אני לא ראויה לסליחתך".

בזמן שהוא הקשיב למילים שלי, הוא הניח את ידו על כתפי ואמר בקול חנוק: "טוב שאת יודעת שטעית. זה כל מה שאני צריך. טפחי היטב".

מאז, בעלי הפסיק להילחם בי והוא כבר לא מגביל אותי לעשות דברים שקשורים לפאלון דאפא. לפעמים הוא אפילו מזכיר לי לשלוח מחשבות נכונות ולהפסיק לצפות בטלוויזיה. לעתים קרובות הוא מעודד אותי ללמוד את הפא. הוא דואג לכל עבודות הבית ולכן יש לי זמן לתרגל וללמוד.

מסקנה

אני רוצה לשתף זאת עם מתרגלים עמיתים: כאשר בני המשפחה שלנו לא מבינים אותנו, אנא עצרו וחשבו עליהם. אל תאשימו אותם. אנחנו מטפחים. בני משפחתנו מלווים אותנו בדרך הטיפוח. איננו יכולים להשתמש במושגים אנושיים בהתנהלות שלנו איתם. אנחנו בהחלט לא צריכים להילחם בהם.

כל הקשיים מאורגנים כדי שנטפח. בני משפחתנו יתברכו, וזה הגמול על יחסם הטוב אלינו בתוך האשליה.

המאסטר אמר:

"אתם הם אלה המשחקים את התפקיד הראשי בתקופה הזו בהיסטוריה, והקיום של כל דבר בהווה, בין אם זה רֶשע ובין אם זה האלוהויות הישרות, קיים בשבילכם." ("יסודות להתקדמות במרץ III" "לכו ישר בנתיבכם")

הסביבה שלנו משתנה עם מחשבתנו והטבע שלנו. זוהי הסביבה שהמאסטר דואג עבור הטיפוח שלנו ולכן עלינו לנצור אותו. אחרת ניפול למלכודות של הכוחות הישנים, ונעקוב אחר הסידורים שלהם במקום אחר אלו של המאסטר. אם אנחנו רק חושבים על עצמנו ועל מה שאנחנו רוצים, זה ההפך ממה שהמאסטר רוצה. עלינו אפוא להודות למשפחתנו בכנות מקרב לבנו!

בני המשפחה שלנו לא עושים לנו בעיות. אלו אנחנו שנמצאים בחוסר הרמוניה עם הדאפא! התבוננות פנימה היא המפתח לטיפוח. אם נוכל לעשות זאת היטב, זה ייצור נסים.